טום קרוז ואולגה קורליאנקו ברגע האמת
"אבדון" (באנגלית: Oblivion במשמעות נשייה, שכחה) הוא אחד מסרטי המדע הבדיוני הטובים בשנים האחרונות, מה גם שמדובר ביצירה של ג'וזף קוסינסקי, במאי כמעט ללא ניסיון, שהסרט המשמעותי היחיד שעשה בעבר היה "טרון- המורשת", שגרף יותר מ–400 מיליון דולר ברחבי העולם והיה מועמד למספר פרסים כולל הגראמי ופרס האוסקר היוקרתי.
הסרט הנוכחי מבוסס על רומן גרפי באותו שם של ג'וזף קוסינסקי. קוסינסקי שואב את ההשראה שלו מהרקע הנרחב שלו באדריכלות, עיצוב ומוסיקה. הוא קיבל את התואר הראשון שלו בהנדסת מכונות באוניברסיטת סטנפורד, לפני שסיים את הלימודים באוניברסיטת קולומביה עם תואר שני באדריכלות. הוא הושפע רבות מן הארכיטקט הגרמני לודוויג מיס ון דר רוהה וזה ניכר בסרט המאופיין בצילומי תלת ממד מרהיבים ברזולוציה דיגיטלית של כדור הארץ השומם שהוחרב על ידי פולשים ומורכב ממדבריות צהובים, ושדות שלג עצומים עם קטעי צמחיה ירוקה, שרכבי חלל חולפים מעליהם. הצילומים התרחשו בארה"ב ובאיסלנד תחת שרביטו של קלאודיו מירנדה (חיי פיי).
גם ההשפעות על הבמאי מעניינות. באחד הראיונות עמו למגזין wonderlandmagazine מספר קוסינסקי שהוא הושפע רבות מהסרט "לורנס איש ערב", אבל גם מסרטים אחרים: "גדלתי בשנות ה-70 וה-80 וסרטי ילדותי היו בלייד ראנר, בחזרה לעתיד ומלחמת הכוכבים, אבל 2001 אודיסאה בחלל של סטנלי קובריק היה אחד המשפיעים ביותר עלי כי המדע הבדיוני שלו מתבסס על רעיונות גדולים שאותם רציתי גם ליישם בסרט הנוכחי. חלק מהשאלות הגדולות שאתה יכול לשאול הן מה עושה אותנו את מה שאנחנו, מי יישאר אחרי שאנחנו נלך".
העלילה מוכרת למדי ולא בשבילה כדאי להגיע לסרט הזה, אלא יותר בשביל האפקטים, והלוקיישנים המרהיבים (עם תקציב של 130 מיליון דולר הצליחו היוצרים בכל זאת להרשים) והשחקנים (טום קרוז השרמנטי, מורגן פרימן שרק משתבח עם השנים, אולגה קורילאנקו, שיותר משהיא יודעת לשחק היא פשוט יפיפייה, והכוכבת העולה של בריטניה, אנדראה רייסבורואו, שמביאה לסרט משב רוח בריטי קריר).
השנה היא 2077. ג'ק הארפר (קרוז) הוא מפקד נחתים וגם אחד מאחרוני השורדים על פני כדור הארץ שנחרב על ידי כובשים זרים. רוב תושבי כדור הארץ נמלטו אל הירח טיטאן. קרוז מוצב בתחנה עתידנית הנמצאת במרומי מגדל זכוכית הניצב גבוה מעל פני כדור הארץ והגישה אליו וממנו היא באמצעות רכב חלל מתקדם. הוא חולק את עבודתו עם בת זוגו אדומת השיער ויקטוריה (אנדראה רייסבורואו). תפקידו הוא לתחזק את המזל"טים האוספים את משאבי כדור הארץ ובמיוחד את תחנת השאיבה של מי כדור הארץ לפני שהוא ואנשי תחנת האם יעזבו את המקום כדי לעבור לגור גם הם בטיטאן.
תוך כדי ביצוע תפקידו עליו להימלט מאויבים הבאים להתקיפו בתוך כדורים מעופפים המשמיעים קולות נביחה מוזרים.
אבל הארפר אוהב את כדור הארץ ובמיוחד פינת חמד אחת אליה הוא בורח לעתים כדי להתבודד. שם יש לו בקתה קטנה, כדור בייסבול, כובע קסקט, ספרים וגינה ובה גידולים שהוא מטפח על שפת אגם קטן. מידי פעם הוא גם חולם על אישה יפייפייה (אולגה קורילאנקו) שאותה הוא רואה ברחובות ניו יורק שלפני המלחמה, או משקיף יחד אתה במשקפת במגדל תצפית המוצב מעל העיר.
אולגה קורליאנקו מתוך אובליביון
באחת המשימות שלו מגלה הארפר כלי טיס שנפל ובתוכו צעירה מקסימה (קורילאנקו) שהוא יודע שהוא מכיר אותה וכבר ראה אותה בעבר, אבל הוא מתקשה לזכור מאיפה, כי זכרונו נמחק על ידי המפקדים שלו.
מכאן ואילך מתערער עולמו של הארפר. הוא כבר אינו בטוח כי המשימה שאליה הוא מיועד היא נכונה, מה גם שהוא פוגש את "התוקפים" של כדור הארץ ובראשם מורגן פרימן, שמציבים בפניו שאלות מהותיות ומוסריות לגבי המשימה שלו והעולם שבו הוא מאמין.
את פסקול הסרט הלחין אנתוני גונזלס, ממקימי הרכב האינדי רוק והמוסיקה האלקטרונית מהמצליחים בעולם – M83. בשיר הנושא של האלבום מתארחת הזמרת הנורבגית סוזן סנדפור.
טום קרוז כבר בן 50 ועדיין הוא מצליח לספק את הסחורה באופן מרשים. הוא נראה טוב, עיניו בורקות והגוף שלו שמור באופן לא רע לחלוטין. הוא מביא לנו את כל הפרצופים המוכרים שלו, זה של הגיבור המתמודד נגד האנשים הרעים, הטייס הנמלט ממכונות הירייה של התוקפים, הלוחם שמדלג על פני מכשולים ויורד בחבל אל פי תהום (במקרה זה הספרייה הלאומית בניו יורק) והגבר המאוהב (לטעמי בלי יותר מידי רגש או אישיות).
בתסריט עצמו ישנם כמה חורים תמוהים, אבל אני, כצופה, החלקתי את זה, והעדפתי לזרום עם הצילומים הפנטסטיים על רקע הנופים המקסימים ולהאמין לקרוז שהנה הוא הולך להציל את האנושות.