תמונת היצירה: Jacques Louis David – "The Death of Socrates") PublicDomain)
בשעת ערב מוקדמת מקס מקסוול נכנס לבר מקומי במערב ארה"ב. הוא עולה לבמה, מחזיק במיקרופון ומתבונן בקהל. כמה מהאורחים כבר שיכורים, אורחים אחרים צופים בצד במשחק פוטבול בטלוויזיה. הוא מקיש כמה פעמים על המיקרופון, כדי לוודא ששומעים היטב, ומזמין חמישה מתנדבים לבמה לשוחח איתו על הנושאים החשובים בעולם.
רבים נרתעים, מסתובבים, מקצתם צוחקים במבוכה, וכמה אמיצים מתגברים על ביישנותם ועולים לבמה. מקסוול מסביר למשתתפים ולקהל מה הולך לקרות: ״היום הבמה כולה שלכם – אני אשאל אתכם שאלות ואתם תענו. השאלה תהיה קשורה אליכם, כך שאני שואל מתוך סקרנות ואין תשובות נכונות או לא נכונות״.
גם את סוקרטס האשימו שהוא יודע את כל התשובות, אבל האמת היא שהוא לא ידע אותן וגם אני לא יודע
האדם הראשון שעולה לבמה הוא עורך דין במקצועו, ומקסוול מפנה אליו שאלה: ״מכיוון שאתה עורך דין, תגיד לי בבקשה, האם לדעתך אנשים כמוני וכמוך יכולים לדעת מהו צדק״
״ברור שכן״, עונה עורך הדין מבלי להסס.
״אלו חדשות טובות״, משיב מקסוול, ״כי אני מרגיש שחסר לי הידע הזה. בבקשה תסביר לי, מה זה צדק?״
״צדק הוא שחזור ההתנהגות האנושית למצב שבו היא פועלת על פי חוקי הטבע הקיימים בעולם״, עונה עורך הדין.
מקסוול: ״אז אני מבין שצדק הוא סוג של שחזור התנהגות. תגיד לי, כשאנחנו משחזרים משהו, האם אנחנו לא צריכים סוג של ידע שיעזור לנו לעשות את זה?״
״למה אתה מתכוון?״
מקסוול: ״אם אני רוצה לשחזר או לשקם רהיט ישן, אני חייב לדעת איך לטפל בעץ ובאילו חומרים ושיטות להשתמש. אם אני רוצה לשקם מנוע של מכונית, אני חייב שיהיה לי ידע של מכונאי רכב. כשרוצים לשחזר התנהגות אנושית, האם לא חייב להיות לנו ידע מסוים שהופך את השחזור שלה לאפשרי?״
״כן. תצטרך ידע של חוקי הטבע בעולם״.
מקסוול: ״כשההתנהגות שלנו מושפעת ממחלה שיש בגופנו, האם גם אז אנחנו בהכרח צריכים ידע של חוקי הטבע בעולם, או שאנחנו זקוקים לידע רפואי שיסייע לנו לשקם את גופנו?״
״תזדקק לידע רפואי״.
מקסוול: ״ואם נעליים לא נוחות מכאיבות לרגליים שלי עד כדי כך שהכאב משנה את התנהגותי, האם במקרה כזה ידע של חוקי הטבע בעולם או ידע בסנדלרות יסייע בשיקום הנעליים?״
״ידע בסנדלרות נחוץ יותר במקרה הזה, או לפחות ידע היכן ניתן להשיג נעליים טובות יותר״.
מקסוול: ״אז נראה שלא בהכרח נחוץ לנו ידע של חוקי הטבע בעולם הזה כדי לשחזר את ההתנהגות האנושית ולהגיע לצדק אמיתי״.
״כן, נראה שזה נכון״.
מקס מקסוול | תמונה: Daniel Pietzsch/Flickr
עורך הדין יורד מהבמה ובמקומו עולה אדם אחר שמתקשה להתמודד מול השאלות שמקסוול מציב בפניו. שכן מקסוול מצליח לפרק לטענתו, בזה אחר זה, כל תפיסה שיש למישהו בקהל.
לא נראה לך שאתה קצת מתנשא? שאלתי את מקסוול ב-2016, שנראה כמו מי שיודע כבר את כל התשובות לשאלות, ורק נהנה להעביר את האדם השני תהליך ארוך ומייגע שבסופו הוא מגלה מה מקסוול חושב.
״גם את סוקרטס האשימו שהוא יודע את התשובות״, משיב מקסוול, ״אבל האמת היא שהוא לא ידע אותן, וגם אני לא יודע את התשובות לשאלות שאני שואל. מתוך השאלות שאני שואל אני מנסה באמת לגלות את התשובה הנכונה״.
״למעשה, בדיאלוג הספציפי הזה", הסביר לי מקסוול, "ניסיתי להתרכז ב'פועל' שהוא בעצמו ציין: לשחזר (או לשקם), וממנו התקדמתי בתהליך החקירה הסוקרטית. אפילו לא הייתי צריך להבין מה משמעות ׳חוקי הטבע של העולם׳ כדי לשאול את השאלות. הפישוט הזה אפשרי מכיוון שמוקד השאלות הסוקרטיות הוא ב׳פועל׳. מהמקום שעצרתי אפשר להמשיך לשאול שאלות נוספות המתאימות לשיטה הסוקרטית, אפילו אם אין לנו ידע בכל התחומים. זה כמו בשחמט, שהמהלך הבא שלך מוכתב על ידי אילוצים".
על פניו, מקסוול לא נראה אדם יוצא דופן. במקצועו הוא מפתח תוכנות למידה מבוססות על אנימציה. אך בפועל הוא מקדיש את חייו ללימוד ולחקירה עצמית בהשראת המודל שלו: סוקרטס.
אם אשתמש בשיטה הסוקרטית רק כדי שתסכימי איתי בסוף זאת לא השיטה הסוקרטית. להשתמש בה כדי לעשות מניפולציה זה רע
סוקרטס לא השאיר אחריו שום דבר בכתב, אבל תלמידיו, בעיקר אפלטון וקסנופון, סיפרו עליו ביצירותיהם. הם סיפרו שבשנים שקדמו למותו (סוקרטס מת מספל יין מורעל שהוגש לו) נהג סוקרטס להסתובב ברחובות אתונה, לעצור עוברים ושבים, אצילים ופשוטי עם, זקנים וצעירים, ולהציג להם שאלות בענייני מידות טובות, מוסר וצדק.
השאלות היו סוג של חקירה, כאשר בכל פעם סוקרטס היה משתמש בתשובות שקיבל מבן שיחו כדי להפריך את מה שאמר קודם, וכך להראות לבן שיחו שאינו יודע דבר. חוכמתו של סוקרטס והליכותיו הפכו אותו לדמות נערצת באותה תקופה. אולם השאלות ששאל ונגעו בלב ליבה של התרבות והערכים של האימפריה האתונאית, הרגיזו את מנהיגי אתונה והוא הואשם בכפירה באלים ובהשחתת המידות של בני הנוער. הוא נידון למוות באמצעות שתיית רעל. תלמידיו ניסו לשכנע אותו לברוח, אך סוקרטס, שלא פחד מהמוות, סרב בטענה שאדם החי במדינה מסוימת חייב לקבל עליו את חוקיה.
כמה ממשתתפי "קפה סוקרטס" בעת ביקור של כריסטופר פיליפס, הוגה הרעיון. כריסטופר פיליפס (שני משמאל) ורוג'ר ברייש (ראשון מימין)
כיום קיימות שיטות לימוד שונות המתבססות על הדרך בה שאל סוקרטס שאלות. הן מכנות את עצמן "השיטה הסוקרטית". רובן מצמצמות את השיח הסוקרטי, המתבסס על גילוי וחקירה, לסט שאלות שמטרתן להשיג תוצאה מסוימת. אחרות רוצות להיות נאמנות לדרך השכנוע הסוקרטית על ידי חקירה שאין לה ידיעה מוקדמת של התוצאה שאליה רוצים להגיע.
אם אדם מתקשר ואומר שהוא רוצה לסיים את חייו ואתה אומר לו: 'תסתכל על כל הדברים הטובים בחייך', האדם פשוט ינתק את השיחה
כך עושה רוג'ר ברייש, בוגר MIT, מרצה, סופר ומדריך. ברייש החליט להקים קבוצת "קפה סוקרטס" בבית קפה הממוקם בחנות ספרים קטנה באזור שיקגו. כמו מאות אנשים אחרים בעולם, הוא קיבל השראה מספרו של כריסטופר פיליפס "קפה סוקרטס" (2002). שוחחתי עם ברייש בטלפון בשעות בוקר מוקדמות, לאחר שהנחה מפגש מסוג זה. "למישהו יש שאלה?" סיפר ברייש כיצד פתח את המפגש. בין רגע החלו ידיים לעלות. הוא הבחין באישה שישבה בקצה החדר והרימה את ידה בהיסוס. "מה השאלה שחשבת עליה?" הוא פנה אליה באדיבות.
"אני אחות במקצועי", היא אמרה בקול זעיר ונבוך. "ביליתי רגעים רבים בחיי לצד אנשים שהלכו מהעולם. ראיתי את נשימתם האחרונה, וההבעה שאני לעתים קרובות רואה על פניהם היא חרטה. זה כאילו הם שואלים את עצמם: 'האם בזה מסתכמים כל חיי?' לכן המטרה שלי היא לא למות עם הבעת חרטה על פניי".
בניגוד למקסוול, המאתגר את בן שיחו באמצעות שאלות המגלות את הטעות הלוגית שבטיעון שלו, ברייש מקפיד שלא לעשות זאת. הוא פשוט מאפשר לנוכחים להגיב לנושא שהועלה באמצעות שאלות נוספות שזה מעלה בראשם.
"הנושא, כפי שהבנתם, הוא חרטה", אמר ברייש וניסח שאלה: "האם נכון לומר שרוב האנשים מסתכלים בסוף על חייהם בחרטה ולא בהערכה? למה זה קורה?"
כך נוצרת שיחה פתוחה ואסוציאטיבית שיכולה להגיע למחוזות רחוקים שאינם בהכרח נצמדים ללוגיקה. "אולי הדחף שיש לנו ליצור דברים חדשים כל הזמן ישאיר אחריו באופן טבעי תחושה של חרטה, של משהו לא גמור?" שואל אחד המשתתפים. אחר תוהה: "מה היה קורה אילו היינו מתים היום?"
"הרעיון של קפה סוקרטס זה לא להגיע למסקנה", אומר לי ברייש, "או להגיע לשורה תחתונה. כי הצורך להגיע למסקנה עוצר את תהליך הגילוי". אמנם ברייש אינו נצמד לדיאלוגים המדויקים של הפילוסוף היווני, אבל הדברים שהוא עושה בחייו, בין אם זה לשכנע אנשים לקנות מוצר שהוא מוכר, לנהל את "קפה סוקרטס", או לענות לטלפונים ב"קו החם למניעת התאבדויות", הוא עושה בהשראת השיטה הסוקרטית של שאילת שאלות.
"כבר 15 שנה שאני עובד ב'קו החם למניעת התאבדויות', כארבע שעות בשבוע. מה שלמדתי בעבודה הזאת הוא שהדרך הטובה ביותר להבין מה באמת קורה בעולמו של אדם אחר היא באמצעות שאלות. אם אדם מתקשר כי הוא מדוכא או חושב לסיים את חייו ואתה מתחיל להגיד לו: 'תסתכל על כל הדברים הטובים בחייך', או 'אתה לא צריך להרגיש כך' – זה מראה שאתה לא באמת מקשיב, והאדם פשוט ינתק את השיחה".
רוג'ר ברייש, מנהל "קפה סוקרטס" | תמונה: באדיבות רוג'ר ברייש
תן לי דוגמה לאופן שבו אתה משכנע מישהו לא להתאבד באמצעות שאלות סוקרטיות.
"מתקשר אלי מישהו שרוצה להתאבד. החיים מציפים אותו בקשיים ובדברים שהוא לא מצליח להתמודד איתם. אני מתחיל לשאול אותו: 'מכל הדברים שאתה מוצף בהם, מה הדבר שאתה עומד מולו ונותן לך את התחושה הגרועה ביותר?' הוא יכול לענות לי: 'בדיוק התווכחתי עם אשתי או עם החבר הכי טוב שלי'.
"בשלב הזה אגיד לו: 'האם יש צעדים קטנים שאתה יכול לעשות כדי להוריד את זה ממך?' הוא יחשוב על זה ויענה: 'כן, אני צריך ללכת להתנצל בפניהם, או אני צריך ללכת לדבר איתם'.
"כפי שאת רואה, אלו לא הפתרונות שלי, אלא שלהם. לא רק שזה לא יעזור אם אנסה לכפות את הרעיונות שלי על אדם אחר, זה יהיה אפילו אלים. כשמציעים פתרונות לאנשים הנמצאים במצוקה, על פני השטח זה נראה נכון, כאילו אנחנו רוצים לעזור להם, אבל בעצם זה מקל עלינו – אנחנו בורחים מהכאב ומהבעיה שלהם. זה מאפשר לנו לא להיות מעורבים. אם באמת רוצים לעזור למישהו, חקירה פנימית היא הדרך הטובה ביותר, לא הצעת פתרונות או תיקונים".
תן לי דוגמה מאתגרת יותר.
"פעם קיבלתי טלפון מנערה בתיכון שהייתה בכאב גדול וחשבה לסיים את חייה. תוך כדי שיחה, אחד הדברים שאמרה לי הוא שהיא מאמינה שהיא יודעת להיות אוזן קשבת טובה כשחבריה נמצאים בצרה – הם באים אליה והיא אוהבת לעזור להם. שאלתי אותה: 'האם פנית למישהו כדי לספר לו על הכאב שלך?' 'בשום פנים ואופן', היא ענתה. 'אני לא יכולה לעשות את זה. כולם יתאכזבו ממני, אני לא רוצה להכביד על מישהו אחר'.
"אז שאלתי אותה: 'תגידי לי, כשהחברים שלך מבקשים עזרה ממך, האם את מאוכזבת מהם או רואה אותם כעומס בחיים שלך?'
"ברור שלא, כשהם מגיעים אליי ובוטחים בי שאעזור להם, זאת מתנה לחיי".
"האם יש מישהו בחייך שאת יכולה לבטוח בו?"
"יש מורה אחד".
"אז למה את מונעת ממנו את המתנה בחיים שלו, ולא באה אליו ואומרת שאת צריכה עזרה ושאת בוטחת בו שיעזור לך?"
"לאחר שתיקה היא אמרה שתלך לדבר איתו למחרת. זאת דוגמה הממחישה איך את לוקחת היגיון של מישהי ורק עוזרת לה להשתמש בו".
יש אנשים המשתמשים בשיטה הסוקרטית כסוג של חשיבה ביקורתית. כטכניקה לשלול את ההיגיון שמציג הצד השני בשיחה, שלפעמים באמת יש בו פגמים.
"המילה שהשתמשת בה, 'לשלול' רומזת שהם כבר יודעים את התשובה. אם אני שולל משהו, אני כבר בטוח בראיית העולם שלי. אם אני מתעניין בלשאול שאלה ולא בלשלול, זה סיפור אחר. אם אשאל: 'האם העולם היה שונה אם לא היו דתות בעולם?' – זו שאלה שלא מבטיחה שמישהו ישנה את דעתו בסוף התהליך, אבל כולם יצאו מהתהליך עם תובנות. אם אשתמש בשיטה הסוקרטית איתך רק כדי שתסכימי איתי בסוף, זאת לא השיטה הסוקרטית. אם אשתמש בה כדי לעשות מניפולציה אני חושב שזה רע. אנחנו משתמשים בשיטה כדי לחקור וללמוד, וכדי שכל אחד מאיתנו בסופו של דבר ילך בדרך שלו ויצא אדם קצת שונה מהשיחה".
מקסוול משתמש בשיטה הסוקרטית לא רק כדי לאתגר אנשים בבארים ברחבי ארה"ב, אלא גם כדי לשפר את עצמו. ״אני לומד, באופן יום-יומי, כמה שאני יכול ומנסה להיות אדם טוב יותר", הוא אומר. "אני משתדל לחיות כל הזמן לפי המסקנה הסופית שאליה הגעתי לאחר שחקרתי נושא מסוים לעומק. למשל, מה זה אומר לנהוג בידידות ובחמלה כלפי אויב, כפי שמלמד הבודהיזם? כשאתה מנסה באמת לעשות את זה, אתה מבין כמה קשה ליישם את התובנה הזו וכמה פערים יש לך. אני משתמש במושגים וברעיונות האלה כדי לשפר את האופי שלי כל הזמן ולרומם את עצמי כאדם. החיים בשבילי הם כמו ניסוי אחד גדול״.