נשיא ברזיל הנבחר זָ’אִיר בּוֹלְסוֹנָארוּ, לצד שר החוץ ארנסטו אראוחו | תמונה: Federal SenateCC-BY-2.0
אני פוגש את שר החוץ של ברזיל ארנסטו אראוּחוֹ בוושינגטון הבירה. השיחה אורכת כ-45 דקות באנגלית לא זורמת במיוחד. במהלכה עולה נושא מרכזי אחד המטריד את השר ואת ממשלת ברזיל כולה ושהפך למטרה שיש להשמידה: האידיאולוגיה הליברלית הפוסט-מודרנית. לא מדובר בבעיה מקומית של ברזיל אלא באסון גלובלי, הוא טוען, הסוחף את הציוויליזציה המערבית לתהום.
אך לפני שנצלול לדברים, קצת רקע. אראוחו הוא תוצר של מהפך פוליטי שהתרחש באוקטובר 2018 בברזיל. לשלטון עלה זָ’אִיר בּוֹלְסוֹנָארוּ, המכונה “טראמפ הברזילני”, שתויג בידי התקשורת הישראלית והבין-לאומית כאיש ימין קיצוני.
בצעד יוצא דופן החליט הנשיא החדש למנות דווקא את אראוחו לתפקיד שר החוץ. אראוחו (51) נחשב עד אז לדיפלומט לא בולט במיוחד. הוא מעולם לא כיהן בתפקיד מפתח שיכול לשמש בתור מקפצה עבור תפקיד שר, ובוודאי שלא בעבור שר החוץ.
אבל הוא בכל זאת עשה דבר אחד שמשך את תשומת לבו של הנשיא החדש (כפי שאישר בריאיון שנתן לנו) ושזעזע את הקולגות שעבדו איתו. הוא פרסם במגזין של משרד החוץ מאמר שמרני שכותרתו: “טראמפ והמערב”. במאמר הוא הסביר שהמהפכה הליברלית שהחלה לפני כ-200 שנה והתבססה לדבריו על “דחיית העבר” (ההיסטוריה, המסורת, י”י), “דחיית האמונה דתית” ו”דחייה של [מוסד] המשפחה”, הובילה את האדם המודרני למצב עכשווי מסוכן שבו הוא דוחה כל זהות המגדירה אותו.
אדוארדו בולסונארו, בנו של נשיא ברזיל | תמונה: Charlotte Cuthbertson/The Epoch Times
בבסיסו של העיקרון הליברלי שוכן רעיון הקובע שהערך הגבוה ביותר בחייו של האינדיבידואל הוא האוטונומיות שלו – יכולתו להחליט ולקבוע לעצמו דברים בלי להיות תלוי בשום דבר. מכאן ברור שכל מה שנקבע מראש בחייו של האינדיבידואל – זהות דתית, לאומית, אתנית ומגדרית – הם מכשולים, מגבלות, כלא שהאינדיבידואל צריך להשתחרר ממנו. כל מה שחשוב בחיים הוא שהאינדיבידואל יוכל לבחור לעצמו מה שנראה לו נכון. כך, המסורת של הקהילה שבה נולד וגדל היא מגבלה שעל האינדיבידואל להשתחרר ממנה כדי שיוכל להחליט בעיניים נקיות עם מה נכון לו להזדהות. באופן דומה גם זהותו המינית היא מושג הכולא אותו בתוך מסגרות מגבילות שאפשר לפרוץ אותן.
איך אתה מסביר את עלייתו של אביך לנשיאות? “לאנשים נמאס. כל דבר היה קשור בפוליטיקלי קורקט. וגם הכול היה סביב הסוציאליזם
לתמונה הזו מצרף אראוחו את האידיאולוגיה הפוסט-מודרניסטית ששורשיה נטועים אי שם בשנות ה-70, אחרי שהמרקסיזם הקלאסי – שהביא להרג ולרעב של מיליונים במדינות המזרח – איבד אמון ולכן עבר מיתוג מחודש תחת השם “פוסט מודרניזם”. ה”פוסט מודרניזם”, שהוא למעשה ניאו-מרקסיזם, נטש את רעיון המאבק בבורגנים (שאליו הטיף מרקס) ועבר להתרכז ב”מדוכאים” נגד “המדכאים”. המטרה הייתה לזהות ולתייג קבוצות שונות בחברה כ”מדוכאות”, ובו בזמן לזהות את “המדכאים” ולצאת למלחמת חורבן נגדם. אף על פי שמדובר היה, למראית עין, במטרה אצילית – להילחם עבור המדוכאים – לא זו הייתה המטרה. המטרה האמיתית הייתה לצבור כוח.
שר החוץ של ברזיל בפגישה עם מזכיר המדינה האמריקני | תמונה: Sergio Lima/AFP/Getty Images
איך צוברים כוח? מחלקים את החברה לקטגוריות של זהויות: גברים, נשים, צבע עור, מוצא אתני, מיניות, ואז טוענים שלא קיים בה שוויון בין הזהויות. אם בחברת היי-טק ההנהלה אינה מורכבת מ-50 אחוז גברים ו-50 אחוז נשים, ניתן לטעון שהסיבה לכך היא גזענות כלפי נשים. אולי מנהלי הארגון גזענים או מוטים. הכוח נובע מהיכולת להשפיע על מבנה החברה. אנטי-תזה לגישה הניאו-מרקסיסטית הרודפת אחר השגת שוויון מאולץ בין הזהויות השונות, היא פשוט לאפשר לכל האנשים להתנהל כמו בשוק חופשי – שבו יש הבדלים אמיתיים בין אנשים מבחינת אינטליגנציה, אופי ואינטרסים.
אראוחו טען במאמר שהיום מנהיגי המערב אינם מוכנים להגן על עצמם מפני האידיאולוגיה הליברלית הפוסט-מודרנית המאיימת להחריב את הציוויליזציה שלהם מבפנים, לטשטש את זהותם ולשנות את ערכיהם. בניגוד אליהם, קם מנהיג אחד, דונלד טראמפ שמו, המקדם רעיונות המבוססים על קשרי תרבות, אמונה ומסורת, ומבטל בהדרגה את רוע הגזירה הליברלי פוסט-מודרני. לכן חיוני לברזיל, הוא הסביר, לחבור אליו.
שר החוץ של ברזיל ארנסטו אראוּחו | תמונה: The Epoch Times
רעיונותיו הפילוסופיים של אראוחו הפכו אותו לאינטלקטואל הבולט ביותר, ואולי היחיד, במחנה של נשיא ברזיל החדש. אחרי מינויו הוא המשיך לפרסם מאמרים היוצאים נגד “המרקסיזם התרבותי” ונגד “התקינות הפוליטית” (פוליטיקלי קורקט) שמובילים כלי התקשורת – מושג נוסף שנגזר מהפוסט-מודרניזם. אראוחו חשף את תוכניתו לכוון את מדיניות החוץ של ברזיל לשיתוף פעולה וחיקוי של מדינות כמו ארה”ב של טראמפ והונגריה של אורבן. ישראל אף היא נערצת עליו. בסוף מארס הגיע נשיא ברזיל לישראל, הצטלם עם חולצה של צה”ל ובהמשך הוא גם עשוי להעביר את השגרירות הברזילנית לירושלים.
בעיתונות מכנים אנשים כמוך “פנאטים”, “ימנים קיצונים”.
“זה עולם משוגע. זו גישה שפותחה על ידי המרקסיזם התרבותי והשמאל. זה יעיל מאוד ומאפשר להם ליצור רעיונות המנותקים מהמציאות. שפה היא כלי מדהים להבנת המציאות, אבל זה לא מה שהשמאל או המרקסיזם התרבותי עושה איתה. מה שהם רוצים להשיג זה לעצור את הדיון באמצעותה. אם למישהו יש רעיונות מסוימים, הם יכנו אותו פשיסט, גזען, שונא זרים, ימני קיצוני או בשם אחר, וכך ייעצר הדיון. ברגע שהם יצרו עליך תווית – אי אפשר לנהל יותר דיון.
“לדוגמה, מישהו מגיע לתובנה מסוימת שחברה מתפקדת נדרשת לכידות (סביב זהות משותפת, י”י), דבר שאני חושב שהוא נכון. מיד מישהו יכנה אותו גזען, מה שיגרור אותו להגיב: ‘לא, אני לא גזען’. מכאן הדיון יעסוק בסוגיה זו ולא בנושא האמיתי.
“הגישה האמיצה של הנשיא טראמפ מתחילה לשבור את זה. טראמפ לא מקבל את התיוגים האלה. הוא ממשיך לנסות לדון בנושא האמיתי. כיום אנחנו מנסים ללמוד איך לעשות את זה גם בברזיל. איך לדון ברעיונות ולא במילים שנזרקות לחלל האוויר”.
בשנים האחרונות קידמת מדיניות חוץ שמאלנית עבור ממשלה סוציאליסטית, ופתאום אתה משנה כיוון. הסתרת כל הזמן הזה את דעותיך השמרניות או שהייתה לך התגלות? מה קרה לך?
“במסגרת הקריירה שלי נאלצתי לעבוד עם ממשלות סוציאל-דמוקרטיות וסוציאליסטיות לאורך השנים. עסקתי בניהול משא ומתן בנושאי מסחר כי חשבתי שזה תחום שבו ניתן לעשות משהו בעבור המדינה בצורה בלתי תלויה באידיאולוגיה הנוכחית, כי למסחר יש רציונליות משל עצמו. במשך זמן מסוים, אני מודה, האמנתי בלאומנות כלכלית פרוטקציוניסטית (כפיית מגבלות וחסמים על הסחר בין מדינות, י”י), מכיוון שהוטעיתי על ידי דברים שקראתי. אף אחד לא מושלם. אני עדיין חושב שאנו זקוקים להגנה כלשהי על השווקים שלנו, להסכמים כלכליים שייצרו חלל שיאפשר לממשלה להנהיג מדיניות פיתוח. אבל מה שקרה בברזיל הוא שהמרווח הזה, המאפשר לממשלה ליצור מדיניות – נוצל לשחיתות.
“אני ואנשים נוספים התחלנו להבין שאנו נושאים ונותנים על שוק סגור, לא כדי שהממשלה תוכל ליישם מדיניות פיתוח הגיונית, אלא כדי שלא תהיה הפרעה חיצונית למערכת המושחתת שהעבירה כספים למפלגות הפוליטיות ולחבריהן. כך התחלתי להתפקח, כמו אנשים רבים אחרים בחברה הברזילנית.
“נוסף על כך הרגשתי שחסר לי ממד רוחני בכל מה שעשיתי. התחלתי לתהות מה המשמעות של מה שאנו עושים כאן. אני אדם המאמין שהממד הרוחני לא צריך להישאר בכנסייה. אנשים לא צריכים להיות רוחניים רק בתפילת יום ראשון, אלא במשך 24 שעות ביממה ובכל תחום שלא יהיה. אם אתה לא מכניס את הממד הטרנסצנדנטלי לעבודה, במקרה הזה לתוך הדיפלומטיה, נותרת לך דרך עבודה ודרך חיים עלובה מאוד.
“לכן התפתח אצלי הרצון להקים סוג של פרויקט פוליטי שיקיף את הממדים השונים – הממד הכלכלי הרציונלי והממד ההשראתי [הרוחני]. סוג של כלכלה חופשית וערכים שמרניים. ולפתע בולסונארו עלה לשלטון ונוצרה הזדמנות”.
אז לא פרסמת את המאמר השמרני ההוא כדי לקבל את התפקיד.
“לא, בכלל לא. עד לפני שש שנים אפילו לא הייתה מפלגה שמרנית בברזיל. כשטראמפ זכה בבחירות זה השפיע עליי מאוד.
“אני מאמין שהעולם אינו בנוי מקרבות בין מדינות שונות אלא מקרבות בשל רעיונות שונים, תפיסות שונות של בני אדם – ואלה משתקפות באופן שונה במדינות שונות. הקרב אינו תחרות בקרב כוחות גדולים כמו בין ארה”ב לרוסיה או לסין, אלא בין תפיסה מטריאליסטית של האדם לבין גישה רוחנית יותר”.
ברזיל אינה המדינה היחידה בדרום אמריקה שפנתה לכיוון שמרני. אני תוהה אם אתם עושים משהו כדי לשתף פעולה ולתמוך במדינות אחרות שהולכות באותו נתיב?
“אנחנו משתפים פעולה הרבה. קורה משהו בדרום אמריקה סביב העקרונות השמרניים. היום הביטוי הכי מוחשי לעקרונות האלה קשור בוונצואלה הסוציאליסטית. אנחנו, ביחד עם ארגנטינה, צ’ילה, קולומביה, פרו ופרגוואי פועלים כדי שבוונצואלה תהיה דמוקרטיה אמיתית. מדובר בעניין אזורי ואולי אפילו גלובלי – המלחמה בין המדינות הדמוקרטיות לבין המדינות הסוציאליסטיות”.
בן הנשיא
אראוחו יודע שכדי לקדם את תפיסותיו הוא יצטרך לקבל את תמיכתו של בולסונארו הנשיא ושל בנו, אדוארדו, המשחק אף הוא תפקיד מסוים במדיניות החוץ של ברזיל. במארס האחרון התלווה אדוארדו אל אביו לנסיעה לוושינגטון. שם פגש את טראמפ וגם התראיין לאפוק טיימס. מהריאיון עולה כי הוא אינו רחוק בהרבה מהשקפותיו של שר החוץ.
איך אתה מסביר את עלייתו של אביך לנשיאות?
“לאנשים נמאס. כל דבר בברזיל היה קשור בפוליטיקלי קורקט. וגם הכול היה סביב הסוציאליזם. סוציאליזם זה כמו בית ספר. בהתחלה אנשים אוהבים את זה. יש לכולם כסף, כולם יכולים לרכוש הכול. אבל מהר מאוד מישהו צריך לשלם את החשבון. בברזיל, שולם החשבון בזמן כהונתה של הנשיאה דילמה רוסף (2011-2016). התמודדנו עם 14 מיליון מובטלים. זה היה קשה מאוד. זה היה המשבר הכלכלי הגדול ביותר שהתחולל אי פעם בברזיל.
“נוסף על כך ברזיל הגיעה למספרי שיא של רציחות. לשמאל יש הסבר: ‘האדם ההוא רצח כי הוא לא יכול היה ללכת לבית ספר טוב בגיל צעיר’. או ש’הבעיה בחברה שלנו היא שאנשים לא אוהבים שחורים’. הכול חג סביב תקינות פוליטית וזהויות. הם טוענים שהם בעד שלום, אבל כל מי שאומר משהו שונה הם יוצאים נגדו. באופן דומה הם טוענים שהם כאן כדי להגן על השחורים, אבל כל מי שמעז להשמיע דעה שונה משלהם יתוייג כגזען. כך הם פועלים גם בכל יתר הנושאים. לכן אתה יכול להבין מדוע הם טוענים שבולסונארו גזען, שונא זרים, הומופוב, נאצי ופשיסט. אבל אם במקום ללמוד את זה מתקשורת המיינסטרים תלך לרשתות החברתיות כדי להבין מה קורה – תוכל לראות תמונה שונה.
“מה שהשמאל עושה בברזיל הוא עושה גם בארה”ב ובאירופה. הם כולם מחוברים מאוד, ולכן אני רוצה להשתמש בהשפעה שיש לי כעת כדי להביא לכך שהנס שקרה בברזיל יקרה גם במדינות אחרות. שזה לא יהיה גל קטן, אלא גל קבוע. אנחנו צריכים להתארגן יחד ולעצור את הסוציאליזם ככל שניתן”.
עבור אלה שאינם בקיאים בפוליטיקה הברזילנית, בתחילת ספטמבר אביך נדקר והיה על סף המוות. תספר מה קרה שם.
“כן, הוא נפצע קשה במהלך אירוע תמיכה בהשתתפות 20 או 30 אלף איש. הוא איבד יותר משני ליטר דם. הסכין חתכה את המעי שלו לארבעה חלקים. הוא מת וחזר לחיים פעמיים. היה לו מזל. השומרים הוציאו אותו במהירות מהקהל והסיעו אותו לבית החולים.
“הרופא בבית החולים אמר שאם הוא היה מגיע חמש דקות מאוחר יותר הוא היה מת. כשהגיע לבית החולים היה שם צוות עם מומחה, דבר שלא קורה תמיד במערכת הבריאות של ברזיל. כשהוא נכנס לניתוח, הרופאים אמרו שמתוך 100 איש שמגיעים עם פצע דקירה כזה, רק אחד שורד. אז אבא שלי אמר שהוא חושב שיש לו משימה לעשות. שהיו יותר מדי צירופי מקרים מכדי להאמין שיד האלוהים אינה מעורבת כאן”.
מיד לאחר שנבחר אמר הנשיא הטרי בולסונרו לתומכיו בווידאו ששודר מביתו: “אני רוצה תחילה להודות לאלוהים. אכבד את החוקה ואת חירויות הפרט. אלו לא רק מילים – אלא הבטחה לאל”.
לעתים קרובות משווים את אביך לדונלד טראמפ. אתה חושב שזו השוואה טובה?
“לפני הבחירות בארה”ב, אנשים בברזיל לא ידעו הרבה על טראמפ. הם שמעו מסרים שמאלניים לגביו: שהוא לא אוהב מקסיקנים, שהוא רוצה לבנות חומה, שהוא לא אוהב שחורים ושהוא רוצה לעשות פוליטיקה לעשירים בלבד. דברים דומים אמרו על אבא שלי. אחרי שטראמפ נבחר, כמעט כל העיתונאים חשבו שזה בלתי ייאמן. דבר דומה קרה עם היבחרו של אבי”.
אם מחפשים תוצאות מוחשיות למלחמה בפוסט-מודרניזם המרקסיסטי אפשר למצוא אותן במערכת החינוך של ברזיל. שר החינוך הורה, למשל, למחוק מספרי הלימוד אזכורים לאידיאולוגיית מגדר וסגר את המחלקה במשרדו העוסקת במגדר.
“כדי להוציא את ברזיל מהמיקום הגרוע ביותר שלה בדירוג החינוך הבין-לאומי, צריך להילחם בזבל המרקסיסטי שהתפשט במוסדות החינוך”, צייץ נשיא ברזיל בולסונארו בעת כניסתו הרשמית לתפקיד ב-1 בינואר השנה.
* איל לוינטר סייע בהכנת הכתבה