תמונה: Shutterstock
על מה אתם חושבים כשאתם קוראים את המילה ליסיניג? רוב הסיכויים שהאסוציאציה הראשונה שעולה בראשכם קשורה לליסינג של מכוניות, אבל זה רק ההקשר העכשווי: עסקאות חכירה מתוארכות על ידי היסטוריונים של כלכלה עד אלפיים שנה לפני הספירה. לוחות חימר שנמצאו בעיר השומרית אור, לדוגמא, מכילים מידע העוסק בליסינג של כלי עבודה חקלאיים, קרקעות, מקורות מים ומקנה. מי שיעיין בחוקי-חמורבי, שנחקקו בסביבות 1760 לפני הספירה, ימצא גם הוא התייחסויות לשיטת השכר האמורה.
המילה ליסינג עצמה נכנסה לז׳רגונים הכלכליים בסוף המאה ה-19 כשממציא הטלפון, אלכסנדר גרהם בל, החליט שלא למכור את המכשירים החדשים אלא להחכיר אותם ללקוחות. קצת פחות ממאה שנה מאוחר יותר, ב-1952 בסן פרנסיסקו, נרשמה החברה הראשונה שהשתמשה במילה כחלק משמה: United States Leasing Corporation. בראשית שנות ה-60 הביאו בעלי עסקים אמריקאים את עסקאות הליסינג לאירופה וקבעו יתד ב-1962 בדיסלדורף הגרמנית. באותן השנים הסתכם שוק הליסינג האמריקאי במיליארד דולר – ועד סוף שנות ה-80 זינק למעלה מ-110 מיליארד דולר.
באותה המאה בארצות הברית נכנסה שיטת הליסינג גם לתעשיית התעופה, כשתאגיד MacDonnell Douglas – בניסיון להתחרות עם יצרנית המטוסים בואינג – הציע את מודל ״טוס לפני הקנייה״. הניסיון לא עלה כמתוכנן, וב-1996 התמזגה החברה לתוך בואינג עצמה.
אבל האמריקאים לא היו אלו שגילו לאירופאים את עקרונות הליסינג, כשכבר בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 החלו להפציע ברחבי תת-היבשת חברות מתמחות. בראשית הדרך הן לא זכו להצלחה מסחררת, אך לאחר שהוסדרה חקיקת המס הדרושה הן החלו לשגשג בשיעור גבוה. כיום מרוכז מרכזית שוק הליסינג העולמי במשולש של מערב אירופה, יפן וארה״ב.
מכוניות
ההיסטוריה של הליסינג עתיקה וארוכה, אבל לא בכדי הקישור שלה לתעשיית הרכב הוא זה שקופץ מיד לראשנו. אף על פי שמדובר בענף אב בן עשורים ספורים, בארה״ב לדוגמא היוו מכוניות ליסינג כ-30% מכלל המכוניות שנסעו בכבישים בשנה החולפת.
אחת הדמויות המרכזיות בהיסטוריה של הליסינג הוא זולי פרנק, שהיה הראשון שהפך חוזי חכירה לטווח ארוך לאפשריים. בשנת 1939 עבד פרנק כסוחר מכוניות בשיקגו, כשאחד הלקוחות של הסוכנות הייתה חברת הפרמצבטיקה Petrolager, שהעניקה לעובדיה מכוניות חדשות כהטבה. כשפטרולגר הלינה על כך שהיא מפסידה בכל פעם שאחד מהעובדים שלה עובר למשרה חדשה – אבל משאיר את המכונית אצלו, הציע לה פרנק לשכור ממנו את כלי הרכב במקום לקנות אותם. ביחד עם גיסו, ייסד פרנק את חברת ליסינג הרכב הראשונה ״Four Wheels״.
אחרי כמעט הדממה בשנים שסביב מלחמת העולם השניה, חזרה התעשייה לדרוך על הגז. ב-1963 בארה״ב הושכרו בחוזי-חכירה כ-600,000 מכוניות, ושווייה של התעשייה הוערך בכ-750 מיליון דולר. מספר החברות שעמד באותן השנים על כ-3,000 זינק ל-11,000 ב-1970, ומספר רכבי הליסינג בכבישי ארה״ב עמד על מיליון.
הזינוק בשיעורי הריבית בשנות ה-80 הוביל לסגירתן של חברות ליסינג קטנות וב-1996 עמד מספר העסקים הקטנים והחברות על 5,700 בלבד. בראשית שנות האלפיים חזר הענף ללבלב, ובאותה התקופה התגלגלו בכבישים 2.7 מיליון מכוניות ליסינג בשווי של 44 מיליארד דולר.
שאלת המיסוי שיחקה תפקיד גם בתעשיית הליסינג הישראלית ונפתרה רק בשנות ה-90. חיים דוקלר, לשעבר משנה לנציב מס הכנסה, עמד באותה התקופה בראש ועדה שקבעה כי על רשויות המס להתייחס לרכב פרטי כהוצאה המוכרת במס עבור חברות, ולא רק לכלי רכב מסחריים כפי שנהוג היה עד אז.
ב-1996, לאחר סיום עבודת הוועדה ובמקביל לייסוד ״אומת הסטארט-אפ״ והפיכתו של רכב צמוד להטבת-בסיס, החל השוק להתרחב ובתוך עשור היווה כוח הקניה של חברות הליסינג כ-60% מכלל המכוניות החדשות שיובאו לישראל.
השיטה העתיקה כמו חוקי חמורבי עצמם עדיין משחקת תפקיד מרכזי בכלכלה של המאה ה-21. תחום הליסינג מהווה מקור נוח לרכישה לאנשים פרטיים, חברות ענק ואף מדינות, המבקשים לשדרג את נכסי ההון הקיימים שלהם באמצעות החכרת ציוד ומפעלים. במדינות המתפתחות מהווה תחום הליסינג כ-30%-40% מההשקעה הריאלית במשק. ענף הרכב מתרחב ומתחדש ומציע מודלי-חכירה חדשים כגון ליסינג לשנה, או למי שלא מעוניין במכונית מהניילונים גם אפשרות לליסינג יד שניה.