מי מאתנו לא היה רוצה לשנות בחירות שעשה בעבר? רגעים שבהם פגענו במישהו כי דיברנו בלי לחשוב, או מצבים שבהם לא אמרנו דבר כשהיה צריך. הצרות שאנו חווים בהווה גורמות לנו לחשוב מה היה קורה אם היינו בוחרים אחרת. "מה היה קורה אם הייתי בוחר שלא לצאת לטיול הזה שבו הותקפנו ונשדדנו", "מה היה קורה אילו הייתי בוחר להתחתן איתה". קל לחשוב שאם היינו בוחרים אחרת, המצב היה שונה והחיים שלנו היו טובים יותר.
הדילמה לגבי הבחירות שעשינו בעבר אינה נעצרת בבחירות האישיות של כל אחד מאיתנו, אלא נוגעת גם בבחירות הרות גורל שעשו דמויות מפתח בהיסטוריה האנושית. בפורומים באינטרנט, ניתן למצוא דיונים ארוכים על בחירות חשובות שבוצעו, ובספרות העכשווית, סיפורים המנסים לחזות את אשר היה מתרחש, אם הבחירה או הנסיבות היו שונות. כך נולד ז'אנר ספרותי המכונה "היסטוריה חלופית".
"מה היה קורה אילו הנאצים היו מנצחים במלחמת העולם השנייה?", או "מה היה קורה אילו הביטלס לא היו נפרדים" וכדומה, הן רק חלק מהשאלות שעליהן מנסה לענות ז'אנר ההיסטוריה החלופית.
אספנו עבורכם כמה מסיפורי הז'אנר הקשורים לבחירות ששינו את ההיסטוריה. מרתק לראות שלמרות שהסופרים בחרו לכתוב על היסטוריה חלופית, נראה שבסופו של דבר היא לא בהכרח אופטימית יותר או טובה יותר מהגרסה האמיתית.
לאונרדו דה-וינצ'י מתחיל את המהפכה התעשייתית
אמן הרנסנס אנדראה דל ורוקיו הוזמן ב-1470 לצייר את סצנת הטבילה של ישו והורה לכל אחד מתלמדיו לצייר את הדמויות המשניות בציור. המלאך בסצנה יועד לתלמיד יוצא דופן בסקרנותו ובכשרונו – לאונרדו דה-וינצ'י. בעוד הציירים האחרים השתמשו בביצה ובפיגמנטים כדי להכין את פלטת הצבעים שלהם וליצור צבע טמפרה כמו שלמדו, דה-וינצ'י החליט להעז ולנסות בסתר המצאה שפותחה רק כמה שנים לפני כן – צבעי שמן.
בתום העבודה, המלאך של דה-וינצ'י בלט ביופיו בשל החיות והעומק שהשמן העניק לצבע, וגם בזכות יכולתו של הצייר לתאר את תווי פניו של המלאך ברגישות יוצאת דופן. המקרה היה פריצת דרך עבור דה-וינצ'י ולאחריו הוא צייר יצירות מופת שבלעדיהן סיור בלובר לא יהיה מספק.
אך דה-וינצ'י לא היה צייר טיפוסי. במקביל לציור, הוא גם תכנן והכין סקיצות של מכונות מלחמה למיניהן, מערכות מים, תכנוני עיר ומפות. הוא גם המציא רעיונות מהפכניים לאותה תקופה: הוא יצר סקיצות למכונות תעופה, לחליפת צלילה כמאה שנה לפני שהומצאה, הגה רעיון לסוג של טנק שפיתחו כמוהו רק במלחמת העולם הראשונה, והגיע לתגליות חשובות בתחומי הרפואה והאסטרונומיה. אך כל אלה לא התממשו בתקופתו. מה היה קורה אילו היה מוותר על הציור ומקדיש את חייו לקידום רעיונותיו המדעיים, לניסיונות התעופה שלו או לחקר האור והאוויר ומוציא את הרעיונות לפועל?
היסטוריה חלופית
בהיסטוריה החלופית המתוארת בספר "המלאך של פסקואלה" שכתב פול מק'אולי, מוותר דה-וינצ'י על קריירת האמן, וזוכה לכינוי "המהנדס הגדול", לאחר שמצליח להמציא מכונה שיכולה ליצור ולהנציח רגע בתמונה מבלי שיציירו אותו.
על רקע עלילה ממש בלשית, אנחנו חווים את תקופת הרנסנס באופן שונה ממה שאנחנו מכירים אותה. בעקבות המצאותיו של "המהנדס הגדול", אנחנו עדים למהפכה תעשייתית שקורית לפני זמנה: מנוע אדים שיכול להניע ספינות ומשאיות, אמצעי טיסה וצילום. מהפכה שגורמת לאמנות להשתנות ויוצרת שתי גישות שונות: האחת היא של "המכונאים", אשר משתמשים בעדשות ובאורות, והציירים, המשתמשים בטכניקות ישנות. קונפליקט מתעורר בין הדת להתפתחות התעשייתית השואלת שאלות מהותיות על מקומו ותפקידו של האדם ביקום ועל האמונה באלוהים.
בסרט של ה-BBC רצו לבדוק מה היה קורה אם היו באמת בונים את אשר דה-וינצ'י תכנן בהיסטוריה המקורית. הם פנו לאנשי מקצוע שהסתמכו על שרטוטיו של דה-וינצ'י וגילו שדברים כמו חליפת הצלילה, הטנק ואפילו מכונת התעופה היו מצליחים במידה מסוימת ואולי גם היו משנים את ההיסטוריה. כנראה העולם עוד לא היה בשל לתת לדה-וינצ'י להגשים את הפנטזיות שלו.
היזם בונפרטה
ימים לפני המהפכה הצרפתית, חייל צעיר בדרגת סגן, נפוליאון בונפרטה, ישב בחדרו וכתב מאמרים התומכים בשחרור מולדתו, קורסיקה, אי בדרום צרפת, ומתנגדים לאצולה הצרפתית הבכירה. ליבו של בונפרטה היה חצוי: מצד אחד הוא היה הקורסיקאי הראשון שסיים את לימודיו בהצטיינות בגיל 16 ב"אקול מיליטר" ועלה בדרגות במהירות; מצד שני, הוא שאף מגיל צעיר לראות את קורסיקה חופשייה.
הפתרון לקונפליקט הפנימי של בונפרטה לא איחר לבוא. בזמן שהמלך לואי ה-16 הוצא להורג ברחובות פריז, בונפרטה הנהיג קרב חשוב בעיר טולון וניצח. בעקבות הניצחון הוצע לבונפרטה להתקדם לתפקיד גנרל, והוא עמד מול בחירה שתשנה את חייו ואולי את פני ההיסטוריה: האם להתקדם בצבא ולהיות צרפתי לכל דבר, או אולי לפרוש מהשירות הצבאי ולחזור לקורסיקה, למשל.
נפוליאון מחליט להישאר בצבא. מדרגת גנרל הוא מקודם למפקד הצבא הצרפתי וכובש חלקים מאיטליה, אוסטריה, מצרים ואף ישראל, אך נסוג לאחור לאחר שנתקל בבריטים. כשהוא חוזר לצרפת הוא מבצע הפיכה ומגבש שלטון יחיד חזק. הוא מקים מוסדות ממשלתיים ומנסח קוד חוקים אזרחי שקיימים בחברה הצרפתית עד היום.
היסטוריה חלופית
מה היה קורה אילו נפוליאון היה בוחר לסרב לקידום שהוצע לו ועוזב את הצבא? תשאלו את חוזה מדינתנו, תאודור הרצל, שכתב סיפור ששמו "היזם בונפרטה". הרצל, שהיה חובב גדול של ז'אנר ההיסטוריה החלופית, כותב בסיפורו שנקודת המפנה בהיסטוריה מתרחשת לאחר הניצחון בעיר טולון, כאשר בונפרטה מקבל יחס צונן ממנהיגיו ובוחר לפרוש מחיי הצבא ולהפוך ליזם ואיש עסקים.
עם פרישתו, מתלווים אליו נאמניו ומעריציו מהצבא, הלא הם החיילים שהיו תחתיו. הפרישה מחיי הצבא מביאה לבונפרטה הצלחות רבות ולאחר מכן גם כישלונות. אבל חשוב מכך, לפי הרצל, הבחירה של נפוליאון שינתה את עתידה של צרפת כולה. בהיעדר דמות כמו נפוליאון שייקח על עצמו את השלטון, שררה אי יציבות במדינה והמלוכנים תפסו את מקומם בחזרה.
משעשע לחשוב, שדווקא הרצל, שחזונו וספרו "מדינת היהודים" השפיעו כה רבות על קיומה של מדינתנו, התעסק בסיפורו בשאלה כיצד אדם יודע מתי הוא צריך להמשיך בענייניו האישיים והעסקיים, ומתי עליו לשחק תפקיד מוביל שישפיע על גלגולה של ההיסטוריה.
מדינת היהודים באוגנדה
כשהגיע ג'וזף צ'מברליין, שר המושבות הבריטי, לביקור פיוס בין הבריטים לבורים בדרום אפריקה בשנת 1902, צצה בראשו מחשבה: מזרח אפריקה תהיה אדמה מתאימה להתיישבות העם היהודי, תוכנית שהגה אותה שנים קודם לכן, תאודור הרצל. כשחזר לאנגליה, נפגש צ'מברליין עם הרצל ושוחח עמו על האופציה להקים מדינה ליהודים בחבל ארץ באפריקה המזרחית.
לאחר דיונים רבים בקונגרס הציוני העולמי, התקבלה החלטה לשלוח משלחת לאזור. קצין אנגלי, פרופסור שוויצרי ומהנדס יהודי יצאו כשנתיים לאחר מכן וכשלושה חודשים לאחר פטירתו של הרצל, לחבל ארץ במערב קניה. בעקבות מסקנות שליליות של המשלחת, הקונגרס הציוני בחר לדחות את תוכנית אוגנדה, בחירה שאולי השפיעה על עתיד היהודים באירופה, ובטח על עתידנו כאן בארץ ישראל.
תמונה: fotolia.com
היסטוריה חלופית
כפיר וארי מתכננים זה זמן רב, בין שמירה לשמירה, ולצד חיות פרא המסתובבות בסמוך לעמדה שלהם, איך יראה הטיול הנכסף שלהם אחרי הצבא. ארי רצה לנסוע לקו המשווה כמו כולם, אבל כפיר התעקש: "רק פלסטין" – כי למה לעשות כמו כולם?
את השמירות הם עושים במחסומים בערבות אפריקה, כמו בפעם הזאת ששמרו במחסום כיסופים, מגנים בחירוף נפש על המדינה מפני מסתננים, שומרים על המתנחלים ומתכוננים לתוכנית מיוחדת שרקח אדם בשם אריאל שרון – תוכנית ההתנתקות.
מי שלא חי במזרח אפריקה לא יכול להבין כמה אנשי המסאי יכולים להיות מסוכנים. "יש ביניהם מחבלים ששולחים עזים ממולכדות ומתחבאים מאחורי ילדים", "הממבו-ג'מבואים" קורא להם יואב אבני בספרו "הרצל אמר", שבו הוא מציע היסטוריה אלטרנטיבית בה תוכנית אוגנדה התקבלה בקונגרס הציוני כתוצאה ממצבם הנואש של היהודים.
"אל תוותרו על אל קודס", אומר המח"ט לארי וכפיר לפני השחרור והטיול לפלסטין. בטיול הם מגלים את ארץ החומוס (זה דומה למטוקיה, פיתה אפריקאית, ואוכלים אותו עם לחם עגול), ארץ צבעונית שגרים בה ערבים, מושבות טמפלרים ומובלעות של יהודים שבהן הערבית והיידיש מתערבבות.
יוסף, כְּתֹנֶת הפסים והכלב שהחריב את העולם
יוסף ישב בתחתית הבור וחיכה לגורלו המר. תחילה מכרו אותו עשרת אחיו לישמעאלים ואז הוא כנראה נקנה או נחטף על ידי המדיינים. כשהמדיינים מכרו אותו לפוטיפר, סריס פרעה ושר הטבחים, עתידו של יוסף ואולי גם של ההיסטוריה קיבלו תפנית חשובה.
מכאן הסיפור המוכר: בעת שיוסף שהה בכלא בגלל התקף הקנאה של אשת פוטיפר, הוא פגש שני סריסים שישבו איתו, פירש את חלומותיהם וניבא את גורלם נכונה: שר המשקים ישוחרר ואילו שר האופים נידון לסוף טראגי. בוקר אחד, לאחר שפרעה התעורר בסערה משני חלומות מדאיגים שהחרטומים לא הצליחו לפתור, קורא שר המשקים ליוסף והוא חוזה בעזרת החלומות על הפרות והשיבולים ששבע שנות שובע יבואו על מצרים ולאחר מכן שבע שנות רעב. פרעה ממנה את יוסף למשנה למלך לאחר שיוסף מציע פתרון: לאגור מזון בתקופת השובע כדי שיספיק לשנים הקשות שתבואנה.
בזכות פתרון החלום והצעתו של יוסף, מצרים ניצלה ובשנות הרעב, הגיעו כל יושבי ארץ ישראל אל מצרים, ביניהם גם אחיו של יוסף.
היסטוריה חלופית
מה היה קורה אילו יוסף היה מחליט לברוח בעת ששהה אצל המדיינים, רגע לפני שנמכר לפוטיפר? בהיסטוריה החלופית, שנכתבה בספר "Hands off" על ידי אדוארד אלברט האל, יוסף יושב במאהל המדייני ומתכנן לברוח. הוא מחליט שלא יישאר עבד גם אם זה יעלה לו בחייו. כשהוא רואה שאיש אינו מסתכל, הוא יצא מן האוהל ונתקל בשני כלבים צהובים שנבחו לכיוונו. את אחד מהם הוא מצליח להרוג, ואילו השני נרצח על ידי כותב הסיפור החלופי, שהכניס את עצמו לתוך הסיפור כמספר עד וכמי שעזר ליוסף להוציא לפועל את בחירתו.
לאחר שעות של בריחה, כשיוסף בטוח שאיש אינו רודף אחריו, תוהה כותב הסיפור האם עשה נכון כשריחם על יוסף ועזר לו לברוח – הוא מבין שמעכשיו ההיסטוריה תהיה שונה לחלוטין. האם טובה יותר? האם רעה?
לתדהמת אביו ואחיו, יוסף חוזר בשלום לביתו וחי בחיק משפחתו בצניעות גדולה, מבלי לספר לאביו את שביצעו אחיו. עוברות כמה שנים ורעב גדול נופל על מצרים ועל הארץ. כיוון שמצרים לא התכוננה כלל לבצורת, היא נמצאת במצוקה רבה ואנשיה גוועים ברעב.
כשראו הכנענים שמצרים גוועת, הם ניצלו את ההזדמנות, עזבו את המצודות הרמות שלהם וירדו בספינות לארץ הנילוס. הכנענים נחשבו על ידי הסופר אלברט האל ובמקרא כחוטאים, עובדי אלילים שמעלים קורבנות אנושיים לעולה ומבצעים דברים לא מוסריים. בהיסטוריה החלופית מסופר שלאחר שהכנענים כבשו את מצרים והרגו אנשים רבים, הם המשיכו במסע הכיבושים שלהם ליוון, ואחר כך לרומא, ישראל וכו'.
כך, לאחר שנים רבות, חדלו להתקיים ישראל, מצרים, איראן, יוון ורומא. כשהכנענים הרגו את כולם, הם החלו להילחם אחד בשני. לפי הסיפור, לאחר שתי מאות הם רצחו את כולם, עד שנשארו ארבעה נגד תשעה אנשים, "כאילו העולם אינו גדול מספיק", כותב המחבר. בסוף הסיפור, אף אדם לא נשאר בעולם.