ניוטון מגלה את שבירת האור כשהוא צופה בילד המשחק בבועות סבון (ציור של פלגיו פאלאגי מ-1827) | תמונה: Public Domain
אם חשבתם שאייזיק ניוטון היה רק ממציא מדע המכניקה, כדאי שתחשבו שוב. בפברואר 2003 יצא היומון הבריטי ה”טלגרף” בכותרת ראשית: “סר אייזק ניוטון, המדען הגדול ביותר של בריטניה בכל הזמנים, חזה את תאריך סוף העולם – וזה במרחק 57 שנים בלבד”.
הידיעה הזו לא הפתיעה את החוקרת ד”ר עיבל לשם רמתי מהאוניברסיטה העברית, שחקרה החל משנות ה-90 במשך שבע שנים חלק מ-327 כתבי יד מסתוריים ולא מוכרים של המדען. היא ידעה, כמו חוקרים אחרים שצללו למים העמוקים לתוך עולמו האינטלקטואלי והרוחני העשיר של ניוטון, שידיעה מסוג זה היא רק קצה הקרחון.
ניוטון, ממציא מדע המכניקה – שלושת חוקי התנועה המפורסמים – וכוח המשיכה האוניברסלי (הגרוויטציה) ושנקבר לצד מלכי אנגליה במנזר וסטמינסטר, עסק מתברר גם בדברים אחרים מאלו שלקהילה המדעית קל לחשוב ולקבל. ניוטון הקדיש את מרבית זמנו לגילוי “החוקים האלוהיים” השולטים בחומר וברוח. הוא חקר את הקשרים שבין מתמטיקה למוסר ולנבואה; בין סודות האלכימיה לבריאת העולם; בין בית המקדש לסידור הכוכבים במערכת השמש. הוא חיפש את תיבת נוח; ניסה לגלות את מיקומה של העיר האבודה אטלנטיס; ולהוכיח הקבלה בין חוקי הטבע לחוקיות התפתחות ההיסטוריה האנושית; הוא התעמק בקבלה, בתורה ובברית החדשה.
בניגוד לקביעה מהמאה ה-18 של הפילוסוף הצרפתי וולטר, כי ניוטון עבד על כתביו “האחרים” “כדי להקל על העייפות ממחקרים קשים יותר”, כאילו היה זה עיסוק סתמי, התברר שניוטון לא רק שהשקיע בהם את מירב זמנו, אלא גם הגיע בהם לפריצות דרך ולתגליות חדשות. הוא האמין שהייתה קיימת חוכמה קדומה שנשכחה במהלך הדורות, והקדיש את חייו כדי לגלות אותה.
“ניוטון אמר בגלוי שאלוהים ברא את העולם”, סיפרה ד”ר לשם רמתי בריאיון לאפוק טיימס. “הוא האמין בחטא שהיה בגן העדן שהוביל להתדרדרות מוסרית של האנושות עד שאלוהים בחר בנוח הצדיק להתחיל עידן חדש. לאחר שניוטון חקר את הנושא הוא מצא קשר בין המידות שנוח קיבל מאלוהים, כדי לבנות את התיבה, לבין מידות המשכן ומידותיהם של שני בתי המקדש”.
אחד מכתביו האלכימיים הרבים של ניוטון | תמונה: National Library of Israel
ד”ר לשם רמתי מסבירה שניוטון חקר את המידות המדויקות של בית המקדש הראשון מתוך אמונה שאם יגלה את מידותיו של כל עמוד תווך, של כל אריח ושל כל פינה וסדק, הוא יוכל ללמוד מכך על מבנה היקום ולגלות את מה שכינה “התוכנית האלוהית”. לתפיסתו, מבנה בית המקדש הכיל את מידות היקום ונבנה בהשראה אלוהית.
חלק גדול מהעניין שלו בתוכנית האלוהית נגע לנבואות המופיעות בכתבי הקודש. “ניוטון האמין שנבואות כמו נבואת דניאל ונבואת ההתגלות של יוחנן מסבירות לנו כיצד ‘התוכנית האלוהית’ תתממש בהיסטוריה”, מסבירה ד”ר לשם רמתי.
לדבריה, ניוטון התייחס לנבואה כאל שפה אלוהית שניתן לחקור בכלים מדעיים. לשם כך הוא פיתח לקסיקון מיוחד לפענוח נבואות. ד”ר לשם רמתי גם מציינת כי דיוויד קסטיליאחו (CASTILLEJO), מחלוצי חוקרי ניוטון בישראל, הראה כי לפי חישובים שערך ניוטון, היהודים יתחילו לחזור לארצם בשנות ה-80 המאוחרות של המאה ה-19, והזעזוע הגדול יפקוד אותם בשנות ה-40 של המאה ה-20. תאריך חשוב נוסף שציין ניוטון הוא 2060 – סוף העולם, כפי שאנחנו מכירים אותו. “ניוטון חשב שהאפוקליפסה היא כמו שהנוצרים מבינים אותה: העולם ייהרס ואנשים יישפטו על פי מעשיהם הטובים והרעים”.
אולי כל אלו נשמעים מנותקים מהחוקים הפיזיקליים של ניוטון, אבל מתברר שלא לגמרי. “מתוך שלושת חוקי התנועה של ניוטון, החוק השלישי אומר שלכל פעולה יש תגובה הופכית לה”, מסבירה ד”ר לשם רמתי. “ניוטון כינה את זה ‘חוק הפעולה והתגובה’. זה עיקרון הדומה מאוד לחוק הקארמה – שלפיו מה שאתה זורע זה מה שתקצור.
“מכיוון שאנחנו, בני האדם, מתנהגים בצורה מסוימת, ניוטון הסביר שאם לא נהיה חכמים (ניוטון השתמש במילה Wise – חכם שיש לו את המידות הנכונות, ר”ת), החושים שלנו יהפכו לגסים, לא נהיה אנשים מעודנים, וכך גם נקלוט את המציאות. נמשיך כל הזמן לפעול בצורה שתקלקל את העם שלנו, וביום הדין נשלם על כך – נקצור את מה שזרענו. הוא חשב שככל שאדם מוסרי יותר, התודעה שלו או ‘כלי החישה’ שלו דומים יותר ל’כלי החישה’ של אלוהים”.
חשוב להבין שבמאה ה-17, שבה ניוטון חי ועבד, עוד לא היה הבדל גדול בין מדע חומרי-חילוני למדע החוקר את הרוח. הגישה הייתה שיש להבין את החוקיות ביקום ואת הקשר שבין החוקים שהחומר פועל על פיהם לבין החוקים שהרוח פועלת על פיהם. ניוטון ראה בזה את הייעוד שלו.
למעשה ניוטון לא היה שונה בהרבה מקודמו, ניקולאוס קופרניקוס (1543-1473) שפיתח את התיאוריה שלפיה כדור הארץ מקיף את השמש, אבל היה גם כומר בכנסייה הקתולית. או מיוהנס קפלר (1630-1571) שפיתח סדרת חוקים המתארת את תנועת כוכבי הלכת מסביב לשמש, והיה מאמין לותרני אדוק שראה במחקר המדעי ניסיון להבין את רוחו של האל. או מגוטפריד ויליהלם לייבניץ (1716-1646) שפיתח את החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי וגם חקר את הקשר שבין הרוח לחומר.
ולמרות זאת, אומרת ד”ר לשם רמתי, אף אחד ממדענים אלו לא הרחיק לכת כמו ניוטון בחיבור הפנימי בין מדע ורוחניות, מתוך שאיפה למזג אותם להשקפת עולם מאוחדת. “ניוטון רצה לשחזר את החוכמה הקדומה שאבדה, אבל הוא הבין שהדור שלו עוד לא מוכן לקבל את רוב הגילויים, ולכן הסתיר חלקים נרחבים מהמחקר ובחר להביא רק דברים שלא היו שנויים במחלוקת”.