תמונה:Kevin Frayer/Getty Images
תקשורת המיינסטרים ממעיטה באופן קבוע מהאופי האידיאולוגי של המק”ס ומקדמת את הרעיון שסין איננה קומוניסטית כלל, אלא למעשה קפיטליסטית. מצד אחד, ברור לכולם שבסין יש מפלגה הקוראת לעצמה “המפלגה הקומוניסטית הסינית” (המק”ס). יש לה ועד מרכזי, פוליטבירו, מזכיר כללי, והמילה “קומוניסט” מופיעה ממש שם, בתוך שם המפלגה. מצד שני, נוצרה הרגשה, במיוחד בתקשורת, שמדובר בתפישה ישנה, שחלפה ואיננה.
ה”ניו יורק טיימס” פרסם ב-2018 מאמר דעה מאת קווין ראד, לשעבר ראש ממשלת אוסטרליה, שסיווג את המשטר בסין בתור “קפיטליזם רודני”[1]. ה”וושינגטון פוסט”, בדומה, פרסם ב-2019 מאמר שכותרתו “לא, סין וארה”ב אינן נעולות בקרב אידיאולוגי. אפילו לא קרוב לכך”[2]. המאמר טוען כי המק”ס הגיעה למצב של “פשיטת רגל אידיאולוגית”, וכי היא קומוניסטית להלכה בלבד משום שהיא “אימצה את הקפיטליזם”. גם מגזין פורבס הצטרף לחגיגה, כאשר פרסם מאמר שכותרתו “ההצלחה הכלכלית של סין מוכיחה את כוחו של הקפיטליזם”[3]. במאמר מוסבר כי שליטתה של המק”ס בחברה היא רק רוח רפאים דוהה מהעבר. לכל אלה יש להוסיף דיונים ארוכים ברשתות החברתיות – פייסבוק בעיקר – בהם עולה וחוזר הטיעון כי רק כסיל יאמין שסין היא באמת קומוניסטית.
אז בואו נעשה סדר. המפלגה הקומוניסטית הסינית החלה לראשונה כשלוחה של “המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות”. זו עובדה שאין עליה עוררין. קבוצת סינים, בהם מאו דזה-דונג, ראתה במרקסיזם-לניניזם רעיון שקסם לה. ב-1920 הוקמה שלוחת המזרח הרחוק של האינטרנציונל הקומוניסטי השלישי שהייתה אחראית להקים את המפלגה הקומוניסטית בסין ובארצות אחרות. ב-23 ביולי 1921 הוקמה המק”ס באופן רשמי, וב-1949 תפסה את השלטון בסין.
והנה מה שמבלבל את כולם: התיאוריה של המק”ס החלה עם מרקסיזם-לניניזם ולאורך השנים כל מנהיג הוסיף לה נדבך משלו. המאואיזם נוסף, ולאחריו תיאוריית דנג (שיאו-פינג) ובהמשך גם “שלושת המייצגים” של ג’יאנג דזה-מין.
כיום המק”ס מגדירה את אידיאולוגיית השלטון שלה בשם “סוציאליזם עם מאפיינים סיניים”. מה זה אומר? – שהיא נמצאת בשלב הסוציאליסטי הראשוני בדרך למימוש החזון האוטופי של הקומוניזם. הקומוניזם של מרקס חשב על החברה כמו שדרווין חשב על האבולוציה. הוא האמין שיש מספר שלבי התפתחות בחברה. שלב אחד לפני ההגעה לקומוניזם זה סוציאליזם (המק”ס נמצאת ממש בשלביו הראשונים של הסוציאליזם הזה). מרקס התייחס לכך כאל “אבולוציה חברתית”. ה”מאפיינים הסיניים” הם הנדבך שהוסיף שי ג’ין-פינג לתורה, כפי שעשו קודמיו.
הנה דבר נוסף שמבלבל את כולם: חלק מהנדבכים שנוספו לתיאוריה הראשונית, כמו תיאוריית דנג והאידיאולוגיה של ג’יאנג – הכניסו מאפיינים קפיטליסטיים – המנוגדים למרקסיזם-לניניזם. ולמרות זאת, עדיין, אין פה שום בעיה עקרונית. מי שיטען שהמק”ס אינה קומוניסטית אלא קפיטליסטית מכיוון שהיא התרחקה משיטת הבעלות הקולקטיבית ופנתה לכיוון של רכוש פרטי, פשוט לוקה בחוסר הבנה יסודי של האידאולוגיה הקומוניסטית. הקומוניסטים תמיד היו גמישים. אימוץ חלקי של שווקים חופשיים, כל עוד הם תחת שליטת המק”ס, הוא מהלך לגיטימי לחלוטין בגבולות האידיאולוגיה שלהם.
גיבורו של לנין, סרגיי נצ׳ייב (Sergey Nechaev), מהפכן רוסי מראשית הקומוניזם, כתב כי “המהפכן עשוי, ולעתים קרובות חייב, לחיות בתוך החברה תוך העמדת פנים שהוא שונה לחלוטין מכפי שהוא באמת”[4]. הפוליטבירו של המק”ס יודע שהוא חייב להעמיד פנים שהוא משהו שהוא לא כדי להשתלב בקהילה הבין-לאומית ולחזק את עצמו. נצ׳ייב גם כתב: “עבור [המהפכן], המוּסר הוא כל דבר שתורם לניצחון המהפכה”. במילים אחרות, עבור הקומוניסט אין כל אמת אבסולוטית. יש רק אמיתות מהפכניות. אם סין הקומוניסטית חייבת להשתמש בכלים קפיטליסטיים כדי לחולל את המהפכה שלה – זוהי חובתה המוסרית.
המחשה לכך אפשר לראות אצל הקומוניסט האולטימטיבי, ולדימיר לנין. בתחילת שנות ה-20 הנהיג לנין ברוסיה את “המדיניות הכלכלית החדשה” (נא”פ) שעצרה את המעבר לחקלאות קולקטיבית ועודדה מיזמים פרטיים. איכרים היו יכולים לפתע למכור את תוצרתם בשוק על פי כללים של היצע וביקוש. האם יהיה נכון לקרוא לבולשביקים של לנין קפיטליסטים? קל לראות את האבסורד בחשיבה הזאת.
ההיסטוריון הרוסי הנודע אדורד רדזינסקי (Edvard Radzinsky) קרא לזה “כלל מס’ 1” של הקומוניסטים: “הצהרות מנהיגי המפלגה הן רק תוצר של שיקולים טקטיים, ואילו התוכניות האמיתיות, ארוכות הטווח, האסטרטגיה של המפלגה, חייבות להישמר בסוד”[5].
הנא”פ (“המדיניות הכלכלית החדשה”) היה שיקול טקטי ותו לא. הוא התקיים אך ורק כדי לשרת את התוכניות ארוכות הטווח של המפלגה. התוכנית של לנין עבדה בצורה מבריקה – המשטר הבולשביקי השתקם, השקעות זרמו לרוסיה מחו”ל, הרוסים האנטי-בולשביקים שנמלטו מהמהפכה פותו לחזור, ואז הבולשביקים ניצלו אותם, או שהרגו אותם, או גם וגם. הנא”פ נמשך שנים עד שסטאלין הפסיק את המדיניות הזאת וחידש את המעבר של רוסיה לעבר קולקטיביזם.
לאחר מכן סטאלין הציג שיקולים טקטיים משלו כדי לממש תוכניות ארוכות טווח. הוא גנז את הרעיון הקומוניסטי של מהפכה עולמית לטובת “סוציאליזם במדינה אחת”, והמתין בסבלנות שנים רבות בטרם השיג יתרונות טריטוריאליים גדולים עבור רוסיה והקומוניזם.
את המדיניות הנוכחית של סין ניתן להבין אך ורק בהקשר אידיאולוגי והיסטורי זה. סין פשוט מיישמת את הטקטיקות הלניניסטיות. המק”ס מתירה רכוש פרטי, נכון לעכשיו, משום שזה מקדם את יעדיה הקומוניסטיים ארוכי הטווח.
ב-2018, בעיצומה של הטמעת “מערכת הדירוג” הידועה לשמצה של סין (שמדרגת אזרחים על סמך נתוניהם הכלכליים והתנהגותם), נשא המזכ”ל שי ג’ין-פינג נאום בן שעה המהלל את חייו של קארל מרקס[6]. שי הסביר בנאומו כי “חייו של מרקס הם חיים של מאבק להפלת העולם הישן ולהקמת עולם חדש”. אחר כך פירט שי כי המרקסיזם היה “עמוק ורחב”, “תיאוריה מדעית” אמיתית, וכי הוא “תמיד שימש כקו המנחה עבור המפלגה שלנו והמדינה. הוא עוזר לנו להכיר את העולם, לנהל את החוקים, לחפש את האמת ולשנות את העולם”. שי ייחס במופרש את “נס ההתפתחות חסרת התקדים” של סין ליישום מוצלח של המרקסיזם.
ייתכן שהתקשורת המערבית, כמו גם הציבור, מבולבל מאידיאולוגיית המק”ס. אבל לקפוץ למסקנה שהיא פשטה רגל מבחינה אידיאולוגית ושאינה קומוניסטית, זה פשוט דבר מסוכן. ההרס שהשלטון הקומוניסטי הסיני המיט על העולם החל משנות ה-90 ואילך התאפשר מכיוון שהם הצליחו לשכנע את העולם שהם לא קומוניסטים אמיתיים. הם הרדימו את ארה”ב, ובהמשך גם את ישראל, וגרמו להן לנהל מולה מדיניות נאיבית.
דניאל אשמן הוא אנליסט המתגורר במסצ’וסטס. ניתן ליצור איתו קשר בטוויטר @dashman76 או דרך האתר AshmanReport.com
- Kevin Rudd, “The Rise of Authoritarian Capitalism”, September 2018
- Jessica Chen Weiss, “No, China and the U.S. aren’t locked in an ideological battle. Not even close”, May 2019
- Rainer Zitelmann, “China’s Economic Success Proves the Power of Capitalism”, July 2019
- Sergey Nechayev 1869, “The Revolutionary Catechism”, Marxists.org
- Edvard Radzinsky, “Stalin: The First In-depth Biography Based on Explosive New Documents from Russia’s Secret Archives”, 1997
- CGTN, “Full video: Chinese President Xi Jinping delivers speech on anniversary of Marx’s birth”, YouTube, May 2018