1 לאורך ההיסטוריה הובילו מגפות למהפכות גדולות. הן עיצבו חברות וכלכלות, דחפו לשינויים חברתיים, העמיקו גזענות ולאומנות ועיצבו אמונות ואמנות. כך לפחות על פי פרופסור פרנק סנודן, היסטוריון של מגפות ולשעבר ראש התוכנית למדע והיסטוריה הרפואה באוניברסיטת ייל.
“המגפה השחורה” (דֶּבֶר הבלוטות), למשל, שהתפשטה באירופה במאה ה־14 הביאה להתקרבות לדת ולהתמקדות ב”נשמה האלמותית”. היא גם הביאה לעלייה מהותית באנטישמיות ובפוגרומים כנגד היהודים. לעומתה, מגפת הכולרה האסייתית שפרצה ב-1817 גרמה לרבים להאמין שמדובר במזימה של השלטונות או האליטות, ולא באירוע טבעי. השחפת בתחילת המאה ה־18 נתפסה כמחלה הקשורה לזוהמה וכזו שהעניים אשמים בה.
במילים אחרות, מגפות יכולות להוביל לשינויים שונים ולא צפויים. אחד מהם יכול להתחולל, למשל, במערכת הכלכלית ולהוביל לצמצום הפערים הכלכליים. פרופ’ וולטר שיידל, היסטוריון בעל שם מאוניברסיטת סטנפורד, טוען כי אחרי אסונות גדולים בהיסטוריה שהובילו לערעור הסדר הכלכלי-חברתי, הצטמצם לעתים הפער בין עשירים לעניים, דבר שעשוי לדבריו לקרות גם עתה, אחרי מגפת הקורונה.
מגפת הדבר שהגיעה לאירופה ב-1346, לדוגמה, קטלה בין שליש למחצית מהאוכלוסייה. אבל השלכותיה לא היו שוות לכולם. איכרים מצאו עצמם אחרי המגפה עם הרבה אדמה ועם כוח מיקוח משופר מול אדוני אחוזות. מחסור בכוח אדם איפשר לשכירי-יום ולמשרתים לדרוש יותר כסף עבור עבודתם, והתמשכות המגיפה הולידה תוצאה מפתיעה: החברות במערב אירופה נהיו שוויוניות הרבה יותר.
צמצום הפערים החברתיים והכלכליים יכול לנבוע גם מתוך נרטיב פסיכולוגי לפיו המגפה היא מעין מלחמה עולמית. אירוע בסדר גודל שכזה מחייב גיוס של כלל המשאבים ובעיקר גיוס של ההמונים כדי להתמודד ביעילות ובהצלחה עם המשבר. בתהליך הגיוס נאלצת המדינה לארגן מחדש את המערכים והמוסדות הכלכליים שלה. אבל המוסדות הכלכליים שהשתנו בשביל המלחמה, לא משתנים בחזרה אחריה. כעת הם מבינים שבכוחם להתערב בכלכלה באופן משמעותי ובוחרים לחלק את ההון לרווחת רוב האוכלוסייה – שהשתתפה במלחמה – ולמסות את העשירים יותר. לאחרונה עלתה הצעה של קבוצת אקדמאים להטיל “מס עשירים” של 2% על הונם של 100 הישראלים העשירים, בכדי להכניס לקופה הציבורית 13 מיליארד שקל.
מנגד, עלול להתרחש שינוי מזן אחר, שגם הוא נצפה לעתים לאחר אירועים טראומטיים כמו מלחמות או מגפות – התחזקותם של גורמי כוח והשתלטותם על הכלכלה. כך לדוגמא, לאחר ה-11 בספטמבר, הנזקים הכלכליים נאמדו במיליארדים רבים. הבורסה ננעלה לראשונה מאז משבר 1929 לארבעה ימים. חברות שבסיסיהן היו במרכז הסחר העולמי נכחדו לחלוטין. חברות תעופה התמוטטו וחברות ביטוח נקלעו למשבר ארוך טווח. הנשיא בוש השתמש במצב הכלכלי הבעייתי בתוך ארה”ב ובאקלים המלחמה בטרור כדי להפוך על ראשן את ההבנות הבינלאומיות ולחוקק חוקים ורגולציות שהפכו את ארה”ב למעין שוטר העל של הכלכלה והמערכת הפיננסית הבינלאומית.
בוש הכניס למגרש המשחקים הבינלאומי את כלי הלוחמה הכלכלית שהפכו לחלק מרכזי בדוקטרינת המאבק בטרור של ארה”ב, ובהמשך גם כנגד מדיניות הגרעין האיראנית, תוך שהוא כופה על המערכת הבינלאומית לפעול תחת תכתיבי האינטרס האמריקאי.
2 בימים אלה ארה”ב בהובלתו של הנשיא טראמפ מנסה למנוע שינויים גדולים ולשמור על הסטטוס קוו. כל שינוי או מהפיכה יעמדו בניגוד גמור לתפיסתו האידיאולוגית של טראמפ, הרואה בעליונות הכלכלה האמריקאית כלי מרכזי בהובלתה של ארה”ב את המערכת הכלכלית, ומנסה לשמר בכל כוחו את הסדר הכלכלי חברתי שביצע בשלוש השנים האחרונות לכהונתו.חלק מהסדר הזה הוא מדיניות המלחמה הכלכלית של ארה”ב במדינות סוררות כמו רוסיה, איראן וצפון קוריאה. טראמפ מאמין שזה יביא לסדר עולמי חדש ולמהפכות במדינות אלה. סטיב בנון, אולי אחד האנשים שהשפיעו יותר מכל על תפיסתו של טראמפ, טען כי “היחידים שיצליחו להפיל את המפלגה הקומוניסטית הסינית בסין הם הסינים עצמם – בסין, בטאיוואן ובהונג קונג”. דבר דומה יוכל לקרות לדבריו בביירות, בבגדד ובטהראן – אנשים יצאו לרחובות בזכות הלחץ הכלכלי שמפעילה ארה”ב על מדינות אלה.
סימנים ראשונים לשימור המדיניות הזו ניתן לראות בשלושה היבטים: הפניית כל האש והזעם העולמי על התפשטות הקורונה לכיוונה של סין (וארגון הבריאות העולמי); המשך מדיניות הסנקציות הכבדות על הכלכלה האיראנית, למרות הדרישות ההולכות וגוברות בעולם להקלות בהן; ופעילות פנים אמריקאית להחזרה מהירה ככל האפשר של הכלכלה למסלולה הרגיל על אף העובדה שלדעת מרבית המומחים המגיפה בארה”ב עדיין בעיצומה. לכך גם ניתן להוסיף מגמה חדשה, המכוונת ללא ספק מלמעלה, שבה בנקים אמריקאים צמצמו באופן דרמטי את הנכונות לתת הלוואות לחברות אירופאיות.
אבל מאידך, מתחילים לזוז לוחות טקטוניים רבי עוצמה במערכת הבינלאומית המאתגרים את ההתנהלות האמריקאית. עוד לפני פרוץ מגפת הקורונה נראו סימנים ראשונים להתעוררותם של כוחות מהפכניים המבקשים לערער את העליונות האמריקאית במערכת הפיננסית. אם באמצעות יצירת אלטרנטיבות לסחר בדולר, אם באמצעות מטבעות וירטואליים, ואם באמצעות מציאת כלים שיעקפו את מערכת הבנקאות האמריקאית. על רקע משבר הקורונה נראה שכוחות אלה מתחזקים עוד יותר.
אחד הסימנים להתחזקות הכוחות המהפכניים רואים במערכה המתנהלת כרגע על המשך הסנקציות על איראן לנוכח משבר הקורונה. דווקא עכשיו במציאות הקשה ביותר בה נמצאת איראן החלו להתרחב הבקיעים כנגד המדיניות האמריקאית. קולות רמים יותר נשמעים מהאיחוד האירופי, מהאו”ם, מבכירי המפלגה הדמוקרטית בארה”ב, להקל על הסנקציות באיראן. אבל לא רק קולות אלא גם מעשים, כמו פתיחת ערוץ סחר עוקף ארה”ב בין אירופה לאיראן, כמו מתן היתר מחודש בגרמניה לבנקים איראנים לפעול, או היתרי סחר רחבים יותר בין גרמניה לאיראן והפעלת ערוץ בנקאי עוקף ארה”ב בין אירופה לאיראן.
פרופסור שיידל טוען כי “יש כרגע תחרות בין ניסיונות לשמר את הסטטוס קוו, על-ידי כל החילוצים וחבילות הסיוע, שמאפשרים להמשיך בעסקים כשגרה, או לפחות לכוון לחזרה לשגרה, לבין כוחות מנוגדים שמנסים להביא תוצאה אחרת”. אחת הדינמיקות המעניינות ביותר בשנים הקרובות תהיה איזה מהכוחות האלה יגבר. הדברים תלויים באוויר, כפי שלא היו מאז מלחמת העולם השנייה.
אחת הסיבות שתורמות להתחזקות הכוחות המהפכניים היא ערעור האמונה בכוחה של הכלכלה האמריקנית. החוקר העתידן ג’ורג’ פרידמן טוען כי מעמדה של ארה”ב כמעצמת על עולמית נפגע, יש שיאמרו אנושות, לנוכח הכחשה ממושכת ואז ניהול כושל של משבר הקורונה. הכשל שהוביל לתמונות מבהילות של קבורה המונית, תורים ארוכים לחדרי המיון ומשלוחי ציוד רפואי מסין לאור המחסור בו בארה”ב. תמונות אלו נפוצו בכל העולם, לצד נתונים על יותר מחצי מיליון חולים נכון לכתיבת שורות אלה.
3 לתמונה הזו מצטרפת ההבנה כי העולם עומד כיום בפני המשבר הכלכלי הקשה ביותר שפקד אותו במאה השנים האחרונות. קרן המטבע הבינלאומית פרסמה את תחזיותיה על מצב הכלכלה בעולם. תחזיות קודרות ללא ספק: התוצר העולמי יתכווץ, האבטלה תעמיק, הגירעונות התקציביים ימריאו והמערכת הפיננסית תצטרך להתמודד עם מתחים וסיכונים שלא ידעה.מדינות העולם נוקטות בשלב זה, כל אחת באופן עצמאי, בשורה של מהלכים מרחיקי לכת כדי למנוע את התמוטטות המערכת הכלכלית. מרביתן מציפות את השווקים בטריליוני דולרים או יורו, ומנגד מנסות לממן את הוצאותיהן באמצעות הלוואות מהציבור בארץ או בחו”ל (העלאת מיסים לא באה בחשבון בעת משבר קשה שכזה).
הסיכון בגיוס כסף מהציבור הוא גלגול החוב על הדורות הבאים. מה גם שלא בטוח שאכן המהלך יחזיר את הצמיחה למשק. ב-2008, במשבר הכלכלי האחרון שפקד את העולם, השתמשו מדינות העולם באותה שיטה של הצפת השווקים בכסף ולקיחת הלוואות מהציבור. ארה”ב הייתה היחידה שהצליחה לצאת מהמשבר בצורה מעולה, בעוד שדווקא מדינות אירופה פיגרו רבות אחריה. כיום אירופה שקועה בגירעונות ובחובות עצומים שאליהם השתעבדה. ניתן לצפות שגם ישראל, שנקטה במהלך דומה, משעבדת את הדורות הבאים (100 שנה אג”ח!).
במילים אחרות, העולם משווע כיום למשאבים שיאפשרו לו להניע מחדש את הכלכלה. והמשאב הזה קיים, אך מרביתן של מדינות העולם מתעלמות ממנו. מדובר “בכספי שחיתות” – סכומי כסף אדירים, המוערכים בטריליוני דולרים, שנגנבו ממדינות ולמעשה עברו לכיסיהם של גורמים פרטיים. כספים אלה, אם היו חלק מכספי המדינות, הרי שיש בהם כדי לכסות את הבור התקציבי מבלי להזדקק לצעדים קיצוניים ביותר. מדובר בכ-10 אחוזים מהתל”ג העולמי המוסתר ומוחבא במקומות שונים בעולם. החזרתו למערכת הבינלאומית תניע את כל כלכלת העולם ותסייע משמעותית למדינות להשתקם וגם לחברות להשתקם.
על פניו נראה כי מדובר במענה אולטימטיבי: גם ל”מהפכה החברתית” ולמחאה הציבורית, גם לצדק, גם זה מחזיר לניהול השוטף של העולם טריליוני דולרים, וגם מכניס סדר לעולם טוב יותר, תוך פגיעה במשטרים מושחתים (כולל איראן), בארגוני פשיעה וטרור.
באופן פרדוכסלי, כשבוחנים לעומק את המדיניות של סין ורוסיה על רקע הסנקציות שהוטלו עליהן על ידי ארה”ב, מגלים שמזה מספר שנים הן למעשה אימצו מדיניות זו. רוסיה וסין פועלות בשנים האחרונות להחזיר טריליוני דולרים “שנגנבו” על ידי אוליגרכים במהלך ההלאמה של המערכות המדינתיות. החזרת הכספים לרוסיה נועדה במקרה זה לא לחלוקה צודקת שלהם, אלא כדי לייצב את הכלכלה על רקע הסנקציות, אבל הרעיון של החזרת מיליארדי דולרים לקופת המדינה מכספים של שחיתות כבר נמצא חי ונושם. אחד התנאים העיקריים של האיחוד האירופי וארה”ב לסיוע כלכלי ניכר לאוקראינה הוא מלחמה בשחיתות והחזרת עשרות מיליארדי דולרים שנגנבו מקופת המדינה בעשורים האחרונים.
4 השאלה הגדולה היא כיצד? איך אפשר להניע את המערכת הבינלאומית להחזיר לידיה את אותם משאבים אבודים? כיצד עושים דבר שכזה במציאות הפוכה לגמרי של התבדלות והסתגרות? ובעייתי יותר, כיצד משכנעים מנהיגים לפעול כאשר ייתכן שבחלק לא מבוטל מכספים אלה מעורבים גורמים פוליטיים או בעלי אינטרסים הפועלים בסביבת המנהיגות העולמית הקיימת?כדי לענות על כך צריך לחשוב בצורה חדשנית ומהפכנית שתיתן מענה גם לצרכי הכלכלה העולמיים וגם לסוגיות החברתיות המהותיות והמהפכניות שעולות על רקע מגפת הקורונה. צריך לחשוב בצורה שתקרב בין הגישה של ברני סנדרס (“ממשלה עולמית”) לגישה של הנשיא טראמפ (“מלחמה כלכלית”). זוהי מחשבה שלוקחת את המודל שנבנה לטובת המערכה הכלכלית נגד הטרור, ונגד מדינות סוררות כדוגמת איראן וצפון קוריאה, ומטילה אותו למערכה נגד השחיתות.
במילים אחרות, יש להפעיל את אותם כלים מרחיקי לכת שהוטלו על המערכת הבינלאומית, רק שהפעם לא יקראו לזה “מלחמה בטרור” או “מאבק נגד איראן”, אלא “מאבק בשחיתות”. שינוי המינוח יכול להיות דרמטי ולהביא לקונצנזוס בינלאומי, בניגוד לקיים כיום.
אבל כיצד מתגברים על העדר רצונן של ממשלות לשתף פעולה? כאן נכנס המושג “ממשלה עולמית” שמיוחס לאנשים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, כמו ברני סנדרס. מושג זה מתייחס לרעיון כי יכולה להיות מסגרת מדינית משותפת לכל בני האדם בעולם או לרובם, מעין “ארצות הברית של כדור הארץ”. התומכים ברעיון מאמינים כי רק מסגרת שלטונית בסדר גודל עולמי תוכל להתמודד כראוי עם בעיות שהיקפן עולמי, הן בתחום זכויות האדם והן בתחום איכות הסביבה. בעת משבר עולמי חסר תקדים יש להתלכד יחד, טוענים המצדדים ברעיון, ולחבר את כל הכוחות במטרה לפתור את הבעיה.
גישה כזו כבר ננקטה לגבי נושא האקלים – אתגר המשותף לכל האנושות. “לא יעזור אם אתה או העיר שלך או המדינה שלך או היבשת שלך יפסיקו לזהם”, טוענים המצדדים בכך, “זה לא יספיק. אנחנו כולנו בסירה הזו יחד, והיא שוקעת”.
אלא שהפעם המונח “ממשלה עולמית” מתייחס לאו דווקא למדינות, אלא לענקיות הטכנולוגיה בעולם. התגייסותן של ענקיות הטכנולוגיה למאבק בקורונה הוכיחה את עוצמתן הרבה, העולה היום על יכולותיהן של מדינות. הקורונה הביאה למציאות שבה מדינות העולם הרשמיות פנו למערכות הביטחוניות כמו גם לסקטור הטכנולוגי הפרטי לסייע להן. גוגל ואפל עוקבות אחרי חולים, פייסבוק וטוויטר נלחמות במידע שקרי ואמזון החליפה את שירות הדואר בארה”ב. אם ענקיות הטכנולוגיה יתגייסו לטובת המערכה החדשה למלחמה בשחיתות, תשתפר באופן מהותי התדמית שלהן והביקורת נגדן תרוסן, שכן הן יוכלו להראות ולהוכיח שבזכות היכולות שפיתחו הן מסייעות לעולם, בעיקר לשכבות העניות יותר, לצדק חברתי ולשיקום הכלכלה והחברה. וחשוב מכך, אם ענקיות הטכנולוגיה יתגייסו למהלך שכזה הן יוכלו להפעיל מנוף לחץ כבד מאוד על ממשלות לשתף פעולה כדי לאתר את הכספים האבודים.
אם כן, המהפכה האמיתית שיכולה להגיע ממשבר הקורונה אינה חייבת להיות בחירה בין שמירה על הסטטוס קוו לבין מהפיכה כלכלית וחברתית. אם נרצה ניתן לאחד בין השתיים. אם נגדיר את כספי השחיתות כיעד אסטרטגי של המערכת הבינלאומית, נוכל למצוא את אותו משאב כלכלי שחסר כל כך, מבלי שנשעבד את הדורות הבאים. ובמקביל, ניצור מערכת חדשה לחלוטין שבה מדינות והסקטור הפרטי יתגייסו יחד מול אויב עולמי משותף (לצורך העניין “שחיתות”).
צוקרברג, גייטס, בזוס, פייג’ וברין טענו כל השנים כי מטרתם היא לקדם עולם טוב יותר. זה הזמן להוכיח זאת.