טננבאום ווייץ בכנס TEDx בירושלים
צילומים: Arthur Fuhrer
האולם היה מלא ב-900 צופים שהגיעו מ-62 מדינות. כל אחד מהם שילם אלפי דולרים כדי להשתתף בכנס. מולם, על הבמה הרחבה, עמדה מנאל אל-שאריף, מדענית מחשב סעודית בת 34. היא לבשה בגדים אופנתיים ועטתה חיג׳אב. אבל היא לא הגיעה בקיץ האחרון לאדינבורו, בירת סקוטלנד, כדי לדבר עם הקהל על מחשבים. היא הגיעה כדי לספר על מאבק עיקש וממושך שלקחה בו חלק.
מייקל וייץ. מחזק את התכונות הטבעיות של המרצה, ומאפשר לו לפרוח.
לא תמיד פשוט להיות אישה בערב הסעודית, גם אם את מדענית מחשב. בעיקר אם את מתעקשת שאת רוצה לנהוג. אבל אל-שאריף היא אישה עם עקרונות ועם דרייב לשנות. למרות שנעצרה לאחר שהעזה לנהוג לבדה, אל-שאריף המשיכה לנהוג ולעודד נשים נוספות לנהוג, והייתה ממובילות המאבק באיסור על נהיגת נשים.
אל-שאריף מספרת לקהל המהופנט כיצד כיום נשים יכולות לנהוג בערב הסעודית ללא הפרעה מצד הרשויות. ״אני גאה להיות בין הנשים שהסירו את החרם ונלחמו בו״, מכריזה אל-שאריף מעל במת כנס TED Global בקול נרגש עם עיניים בוהקות. הקהל מריע בהתלהבות. אחד אחרי השני קמים הצופים על הרגליים, וממשיכים במחיאות כפיים סוערות לאורך זמן ממושך.
מי שמצטרפת למחיאות הכפיים הנרגשות מהשורה השלישית בקהל היא הישראלית אביגיל טננבאום. יש לה סיבה נוספת להתרגש. בהפסקה מסתובבת טננבאום בין הצופים ומדברת איתם. ״איזו הרצאה הכי אהבת?״ היא שואלת. ״את זו של מנל אל-שאריף״, עונים רבים מהצופים. מה שהם לא יודעים הוא שטננבאום הייתה זו שאימנה את אל-שאריף לפני ההרצאה. ״מבחינתי זו הרגשת סיפוק מאוד מאוד גדולה״, היא מספרת.
אביגיל טננבאום. הפוקוס לא צריך להיות על המילים, אלא על הקול
טננבאום היא אחת מבין כמה בודדים שעובדים עם TED בהכשרת המרצים לכנסים שלהם. ביחד עם שותפה, מייקל וייץ, הם הכשירו כבר יותר מ-100 מרצי TED, ועוד יותר מ-100 מרצים לכנסי TEDx. הם גם הכשירו את המרצים לכנס TED MED Israel 2013, וככל הנראה יעשו זאת גם בכנס TED MED Israel 2014 שיתקיים באפריל. אבל עיקר העבודה של טננבאום ווייץ היא דווקא לא בכנסי TED.
הכנסים הנוצצים של TED הפכו למושא הערצה. כל משתתף צריך לשלם 6,000 דולר כדי ליהנות מהזכות להגיע לכנס. אבל כסף אינו מספיק. גם אם תסכימו לשלם את סכום הכסף הזה, לא בטוח שתצליחו להשיג את ההזמנה המיוחלת לכנס של הארגון, שהוא מוסד ללא כוונת רווח.
מאז ש-TED התחילו לפרסם חלק מההרצאות באתר האינטרנט שלהם, הרצאות TED צברו עוד ועוד פופולריות. סרטוני הווידאו של ההרצאות משכו יותר ממיליארד צפיות, לפי הבלוג של TED. הפצת ה״רעיונות ששווה להפיץ״, כלשון המוטו של הארגון, היא רק חלק מהאימפקט. ההרצאות הסוחפות, המרתקות והמרגשות של TED, שאורכן לא עולה על 18 דקות, גורמות לאנשים לחשוב מחדש על האופן שבו ניתן להעביר מסרים באופן אפקטיבי. יותר ויותר מנכ״לים וסמנכ״לים רוצים להביא גם אל חדר הישיבות שלהם או אל אירועי העובדים את הרוח הסוחפת של TED. יותר ויותר אנשים רוצים להרצות TED סטייל. טננבאום ווייץ עוזרים להם לעשות בדיוק את זה.
אומנות הסיפור
קשה לסחוף אנשים, לרגש ולהניע לפעולה באמצעות גרפים ומספרים. בניגוד לפרזנטציות בעולם העסקי, מרצי TED בדרך כלל משתמשים באמצעי אחר לגמרי – סיפורים.
״אני חושבת שאנחנו באופן טבעי יודעים לספר סיפור״, אומרת טננבאום. ״במהלך השנים אנחנו עושים לעצמנו משהו שמגביל אותנו יותר ויותר… אני לא יודעת מה קרה לאנושות שחושבת בפאוור-פוינט ובבולטים״.
את העבודה על הרצאה מתחילים השניים בדרך כלל בשיחה עם האדם. הם מנסים להכיר אותו, להבין אותו, ולשמוע מה הרעיון שהוא רוצה לדבר עליו. הם מנסים להבין מה המסר שהוא רוצה להבין, ומי הקהל שאליו צריכים להעביר את המסר.
לפני כמה שנים עבדה טננבאום עם בחור שוויצרי, בן פחות מ-40, סמנכ״ל כספים בחברה ענקית למוצרי צריכה. הוא הגיע לסניף של החברה בדרום אמריקה, ולאחר שבדק את המצב שם הבין שצריכים לשנות בצורה דרמטית את האופן שבו מתנהלת מחלקת הכספים.
״הוא הרצה ל-300 עובדי מחלקת הכספים, שרובם נמצאים שם המון שנים. הוא הביא להם את כל הנתונים, עשה להם פאוור-פוינט, בא עם החליפה שלו, והוכיח להם מדוע צריך לשנות את המצב שבו הם עבדו עד היום.
״מה אתה חושב הייתה התוצאה? לא משהו. שום דבר לא זז. הוא גם התפלא שהוא נתן זמן לשאלות, ואף אחד לא שאל שום דבר״.
בתחילת העבודה, טננבאום ביקשה ממנו לעזוב את הטקסט של העבודה. ״בוא נעבוד על סיפורים אחרים״, היא אמרה לו, ״על שירה, על ספרות״.
הפניה לתכנים אמנותיים היא חלק שגרתי מתוכנית האימונים. וייץ מסביר: ״אנחנו בדרך כלל מתחילים בתוכן שהוא לא עסקי, פואמה, או מונולוג, או איזה נאום מפורסם, כי כשאנשים נכנסים לתוכן העסקי שלהם, או לתוכן הספציפי שלהם, יש כל מיני סוגים של מלכודות שם. אז אנחנו בדרך כלל משתמשים בתכנים הלא עסקיים האלה כדי ללמוד את העקרונות אבל גם כדי לעשות ניסויים עם האדם, למתוח את האופי שלו, לראות מה מתאים לו״.
במקרה של סמנכ״ל הכספים, הטכניקה הזאת עזרה מאוד. מעבר לגרפים ולמספרים, טננבאום גילתה בן אדם ציורי, שהמטאפורות פשוט נשפכות ממנו בטבעיות. ״אני רואה בחברה הזאת שזה כמו שיש יהלומים״, הוא אמר, ״אבל הם מכוסים באבק. פשוט צריך להוציא את האבק, ולראות את היהלומים״. לאט לאט טננבאום הוציאה ממנו את המאפיינים החבויים בו שנדרשים כדי לסחוף אחריו אנשים ולהנהיג.
העבודה איתו הייתה אינטנסיבית. חמישה ימים, חמש שעות ביום. בסופו של דבר הוא חזר לחברה שלו והחליט לשנות לחלוטין את הפרזנטציה.
״הוא בא לאותם אנשים, עם אותו מסר, אבל שינה לגמרי את האסטרטגיה. קודם כל, הוא התלבש אחרת. הוא לא בא עם חליפה, אלא בא לבוש קצת יותר קז׳ואל, כדי גם להיות יותר נגיש. הפאוור-פוינט שלו היה רק דברים ויזואליים, רק תמונות. הוא התחיל את המצגת עם סרט, על קפיצה לגובה.
״פעם היו קופצים בשיטה מסוימת, שאפשר היה להשתפר בה רק מעט. היה רף שהיה קשה מאוד לעבור אותו. עד שהגיע בשנות ה-60׳ בחור בשם פוסברי, והמציא את שיטת פוסברי, ושינה את הגובה שאפשר היה לקפוץ אליו לא במילימטר או שניים, אלא בסנטימטרים רבים״.
הסמנכ״ל הראה לעובדים את הסרטון, ולאחר מכן אמר להם: ״אם נמשיך לעשות את הדברים באותו אופן, אנחנו כמו הקופצים לגובה של פעם. נוכל לשפר, אבל כל פעם בטיפה. אני חושב שאנחנו יכולים להיות כמו פוסברי״.
האימפקט היה שונה לחלוטין. העובדים התחילו לשאול שאלות, התחיל דיאלוג בחברה. ״זה יצר הזמנה, זה יצר אווירה של דיאלוג״…
לכתבה המלאה וקבלת גיליון במתנה לחץ כאן