Clik here to view.
המנהיג המוסרי של סין? הטייקון הסיני צ'ן גואנג-ביאו
צילום: AFP
תחילת ינואר, מכת קור תוקפת את ניו יורק ואת העוברים ושבים בסנטרל פארק. כמה מטרים משם באולם ריקודים במלון היוקרה "מריון אסקס" המשקיף אל הפארק, הטייקון הסיני צ'ן גואנג-ביאו מתכונן להעביר את מסיבת העיתונאים הראשונה שלו על אדמת ארה"ב. כתבים מהניו-יורק טיימס, סוכנות רויטרס וכתבי אפוק טיימס הגיעו למסיבה שצפויה "לזעזע את העולם", כפי שהטייקון הבטיח.
ימים ספורים קודם לכן, הצליח צ'ן להפתיע את כלי התקשורת בארה"ב כשהודיע על כוונתו לפתוח במשא ומתן לרכישת עיתון הניו-יורק טיימס, אף על פי שהעיתון בכלל לא עומד למכירה. לכן כשהודיע שייצא כעת במהלך חשוב אף יותר, הופנו לעברו זרקורים רבים.
לבמה במסיבת העיתונאים עלה צ'ן לבוש בחליפה מחויטת, כיאה לאיש עסקים ופילנתרופ מכובד, אולם בניגוד למראה שלו הוא בחר לפתוח את "המסיבה" דווקא בשיר קריוקי, שלדבריו כתב והלחין בעצמו. השיר, "החלום הסיני שלי", מזכיר סלוגן מוכר של המפלגה הקומוניסטית הסינית ("החלום הסיני") המשמש אותה לקידום שלטונה בסין.
Clik here to view.
הפילנתרופ הסיני באחד מתרגילי היחצנות שלו בתקשורת
צילום: AFP
אחרי שהשיר הסתיים, עבר צ'ן להשמיץ את יפן, ואז התכונן להטיל את הפצצה שלשמה הוא בא. הוא הזמין לבמה שתי נשים, אם ובת, שחבשו כובעים ועטו כיסוי על פניהן. הוא נעמד בין שתיהן ואז הסיר את הכיסוי.
פניהן של שתי הנשים, הסביר צ'ן, נשרפו קשות לפני יותר מעשור, ולאחר שהטיס אותן במיוחד מסין, בכוונתו לשלם מיליוני דולרים כדי לנתח אותן בניו יורק. נשמע אצילי וטוב, עד שמגיע שלב שאלות העיתונאים.
מתברר ששתי הנשים שרפו את עצמן, לטענת צ'ן, בינואר 2001 בכיכר טייננמן שבליבה של בייג'ינג, באירוע שכונה "תקרית ההצתה העצמית". מיד לאחר התקרית, פורסם בכלי התקשורת בסין שבשליטת המפלגה הקומוניסטית, כי האנשים שהציתו עצמם הם מתרגלי פאלון גונג, שיטה רוחנית שמתרגליה נרדפים בסין מאז 1999.
אולם ניתוח צילומי וידאו מזירת האירוע הוכיח שההצתה בוימה על ידי המשטר הסיני כדי להפליל את הפאלון גונג, כפי שנחשף בסרט "False Fire", כמו גם בכתבה של הוושינגטון פוסט ובניתוח המקרה בדו"ח שהוגש לאו"ם.
השאלות שנורות לכיוונו של צ'ן מיד לאחר מכן לא פוסקות ונראה כי הוא התקשה לענות עליהן. הוא מדגיש את המילה "פילנתרופ" ומסית את השאלות לשתי הנשים השרופות שמאשימות את הפאלון גונג בגורלן. לאחר כמה דקות מחליט היחצ"ן שלו לעצור את "המסיבה" שלא בדיוק "זעזעה את העולם" וצ'ן עוזב את המקום.
כמה ימים לאחר מכן מדווח בתקשורת כי משפחת אוכס-סולצברגר, בעלת השליטה בניו-יורק טיימס, אינה מעוניינת להיפגש עם צ'ן, שמשנה בעקבות זאת את דעתו ומעוניין כעת לרכוש את הוול-סטריט ג'ורנל. בתוך כך נודע לאפוק טיימס כי צ'ן נשלח לניו יורק מטעם "משרד התעמולה" של המפלגה הקומוניסטית הסינית, וכי להגעתו אין קשר לרכישת הניו יורק טיימס או הוול-סטריט ג'ורנל – מידע שעוד נחזור לדבר עליו.
נודע גם כי לצ'ן עבר בעייתי שאינו מתיישב עם תדמיתו הפילנתרופית. אז מיהו באמת צ'ן ומה האינטרסים שלו?
מכרה זהב בלתי נראה
סיפורו של צ'ן מתחיל בסוף שנות ה-60, בימי המהפכה התרבותית הגדולה בסין, כשנולד למשפחת חקלאים בפרובינצית ג'יאנג-סו שבמזרח סין. בצעירותו היה רועה צאן ועסק בעבודות שדה נוספות.
לאחר שסיים תיכון פנה ללימודי רפואה סינית ובשנות ה-90 המציא מכשיר לגילוי מחלות. המכשיר, הבנוי ממחשב וממספר נורות קטנות, מתחבר באמצעות שני חוטים לאוזניו של החולה כדי לגלות הפרעות בזרימת אנרגיית הצ'י בגופו. אם מתגלה מחלה, המכשיר מתריע על כך ואחת הנורות נדלקת, בהתאם למקום שבו מופיעה המחלה בגוף. ב-1994 הוא רשם פטנט על המכשיר, ולטענתו גרף כך את הונו הראשוני, אם כי לא ידוע על אדם שהשתמש במכשיר, חוץ מצ'ן עצמו.
הפריצה האמיתית של צ'ן הגיעה בסוף שנות ה-90, מכיוון שונה לגמרי. בראיון למגזין האמריקני Fast Company הוא מספר שגילה "מכרה זהב בלתי נראה במרכז העיר". צ'ן הבין שיש ערך כלכלי גדול בכל הפסולת הנוצרת מהריסת המבנים המסיבית בסין, והחליט להקים את חברת Jiangsu Huangpu למחזור פסולת של מבנים. כיום החברה עוסקת גם בהריסת מבנים, ואף זכתה להרוס כמה ממבני תערוכת האקספו שהייתה ב-2010 בשנגחאי.
בראיונות שהעניק בעבר, סירב צ'ן לספק מידע על החברה או על רווחיה. לפי רשימת עשירי סין שמפרסמת קבוצת "הורון", נכון ל-2013 צבר צ'ן הון של 810 מיליון דולר שממקם אותו במקום 372 ברשימת עשירי סין.
אבל את צ'ן זה לא מספק. חשוב לו שכולם ידעו שהוא מצליח, שהתקשורת תכיר אותו ושלמעשה, כל אדם בעולם יוקיר אותו על פעילותו הפילנתרופית. "אני רוצה שההיסטוריה הסינית תזכור אותי כפי שזוכרים את קרנגי (נדבן אמריקני)", אמר בראיון למגזין Fast Company. "אני רוצה שהעם הסיני יזכור אותי כפי שהם זוכרים את מרקס ולנין. אני רוצה שבעשור הבא אנשים יחשבו עלי כשהם שומעים את המילה פילנתרופ". צ'ן רק לא לקח בחשבון שכמה מהמהלכים שעשה בדרך עשויים לגרום לציבור דווקא לפקפק בו.
200 גופות על הגב של צ'ן
חיידק ההוקרה העצמית נכנס בצ'ן לאחר רעידת האדמה הקטלנית שהייתה בסין ב-2008 וגבתה עשרות אלפי קורבנות. לדבריו, הוא הגיע לאזור כמה ימים לאחר הרעידה עם בולדוזרים וציוד פינוי, נשא בעצמו יותר מ-200 גופות, כוסה בדם ועד היום סובל מבעיות גב שנגרמו לו עקב כך. כדי לקבל הוקרה על כך הוא דאג שמישהו יצלם אותו סוחב גופות, עוזר לילדה או לוחץ יד למנהיג סין לשעבר, הו ג'ין-טאו. את התמונות הוא תלה במשרדו ופרסם בתקשורת.
החל מספטמבר 2010 הוא החל במסע פילנתרופיה מתוקשר: זה התחיל מפגישה עם וורן באפט וביל גייטס, שהגיעו לבייג'ינג כדי לעודד את עשיריה לתרום לפחות מחצית מכספם לצדקה; המשיך בחלוקת 13 אלף מעילים לאנשים באזורים שונים בסין, לא לפני שדיווח על כך לכלי התקשורת; והגיע עד אירוע שבו הצטלם מול קיר מזומנים שבנה מ-15 מיליון יואן (כ-2.3 מיליון דולר) שתרם לעניים ביחד עם פילנתרופים נוספים.
בינואר 2011 הוא אף החליט להגיע לטייוואן, שבה הוא נחשב לאנונימי לחלוטין. כדי לפתור את בעיית האנונימיות הוא הודיע לפני הגעתו כי בארבעת הימים שישהה בטייוואן הוא יתרום 17 מיליון דולר לציבור הרחב. כך הפכה הגעתו למסע מתוקשר שבסופו אנשיו בחרו 3,000 איש שהתחלקו בפרס.
כשהתחוללו מהומות אנטי-יפניות בסין ב-2012, צ'ן רכש 43 מכוניות תוצרת סין ומסר אותן לאנשים שמכוניותיהן היפניות רוסקו במהומות. אבל השיא הגיע ב-2013 כשזיהום אוויר חמור התפשט בסין, והרס את תדמיתו של השלטון הסיני. צ'ן החל למכור לתושבי בייג'ינג, אפופת הערפל והזיהום, פחיות של "אוויר צלול" שעליהן הודפו פניו.
Clik here to view.
קריוקי במסיבת העיתונאים ה"מרעישה" של צ'ן גואנג-ביאו בניו יורק
צילומים: Samira Bouaou/Epoch Times
על כרטיס הביקור של צ'ן מצוינים כמה מהישגיו האחרונים, והוא מקפיד לכנות את עצמו "הפילנתרופ הידוע ביותר באסיה", "המנהיג המוסרי של סין" ו"הגיבור שהציל את סין בזמן רעידת האדמה". התדמית שהוא משדר לעולם היא של טייקון נדיב, של פעיל סביבתי ושל אדם המעוניין לקדם שלום עולמי ולתרום את כל כספו לפני מותו.
צדקה מזויפת
מתברר שלא הכול ורוד בקורות חייו של צ'ן, ואפילו לא מדויק, בלשון המעטה. אף שצ'ן כותב על כרטיס הביקור שלו כי הוא המומחה הגדול ביותר בסין לשימור סביבתי, לאנשים במקום מולדתו בכפר טיאן גאנג-הו, הוא נודע יותר בשל מומחיותו בפינוי תושבים בכפייה.
ב-2006 נלחצו תושבי הכפר כששמעו שצ'ן חוזר הביתה לכפר ומבטיח לבנות בו שוק איכרים ענק בגודל 80 דונם. "כדי לבנות את השוק, אנשים רבים פונו מבתיהם והפכו להומלסים", אמר אחד הכפריים לעיתון הסיני Southern Metropolis Daily. למרות התנגדות התושבים, צ'ן התעקש להרוס את השוק הישן, ובשעה 3 לפנות בוקר הגיעו למקום ניידות משטרה ויותר מ-100 שוטרים שהכו את המקומיים. ארבעה מהם נשלחו לבית חולים ו-11 נעצרו. אחד המקומיים תלה את עצמו בשוק. כעת השוק החדש שנבנה ובנייני המסחר והמגורים שלצידו, שייכים כולם לאחיו של צ'ן – צ'ן ג'ינג-ביאו, לפי מסמך רשמי.
"רק לאחר שעזבתי את הכפר גיליתי שכלי תקשורת רבים אפילו מהללים את צ'ן", אמר אדם ששמו וואנג-ג'ה, שהחליט לעתור לממשל המרכזי בגלל מה שקרה. "זה זורע מלח על פצעינו", הוסיף.
"התרומה" הגדולה ביותר של צ'ן לכפר הייתה שנה לאחר מכן, כשהשקיע 4.3 מיליון דולר בפיתוח מתחם מגורים ענק המשלב אזורי מסחר. חלק מכלי התקשורת בסין דיווחו כי המרכז הוא "הגדול ביותר שנבנה בפרובינציה", ו"מרכז מעולה ברמה לאומית". אולם מתברר שהאנשים היחידים שמורשים לגור בו הם משפחתו של צ'ן, לפי ה- Southern Metropolis Daily. כפריים סיפרו שלא הצליחו להיכנס למתחם, שלמעשה נבנה עבורם.
גם חלק ממאמצי ההצלה והפילנתרופיה של צ'ן שנויים במחלוקת. צ'ן טען שברעידת האדמה שהייתה ב-2008, עובדים רבים בחברה שלו נסעו אלפי קילומטרים כדי לספק סיוע, מהלך שהפך אותו לסלבריטי. הוא אפילו קיבל מחמאה מראש ממשלת סין לשעבר, וון ג'יא-באו. אולם בנובמבר 2013, חשף העיתון China Business שפועל מבייג'ינג, כי צ'ן שכר כמה מקומיים שלבשו את מדי החברה שלו, פתחו באנר על הכביש הראשי, הצטלמו ושלחו את התמונות לתקשורת.
בתחילת 2011 צ'ן פרסם "דו"ח צדקה", במטרה להראות את פעילותו הפילנתרופית ב-2010. לדבריו, הוא תרם 330 מיליון יואן (כ-54 מיליון דולר) במהלך אותה שנה. אולם בדיקה שערך העיתון הסיני The New Express הראתה שחלק ממקבלי התרומות בדו"ח לא קיבלו את הסכום המלא שצ'ן הצהיר עליו. מקבלי תרומות אחרים בכלל לא קיימים. "יצרתי קשר עם מר צ'ן פעמים רבות, בתקווה שישלח את התרומה שהבטיח", אמר מזכיר העמותה לפיתוח נוער במחוז האוטונומי שין-ג'יאנג, "אבל התוצאה הייתה מאכזבת מאוד".
קשרים קרובים למשרד התעמולה
Clik here to view.
ההודעה על רכישת הניו יורק טיימס הייתה רק תרגיל ביחסי ציבור
צילום: Andrea Puggioni/Flickr
לאחר שהחלו להתפרסם כתבות שחשפו את בעייתיות התרומות של צ'ן, כמה מהעיתונאים הסינים שפרסמו את הכתבות קיבלו אימיילים עם איום על חייהם. אחד מהם הוא צ'ן ליי מ-Southern People Daily שכתב תחקיר על צ'ן.
הוא סיפר לאפוק טיימס שלטייקון הסיני יש קשרים הדוקים עם משרד התעמולה של המפלגה הקומוניסטית והעביר הקלטות של השיחות ביניהם.
"אתה אולי מרוצה מהחומרים הסודיים השליליים שהעבירו לך אנשים אחרים", צ'ן אמר לעיתונאי, "אבל כשזה קשור אלי, אתה צריך לשים לב שאם תחשוף עלי משהו שלילי – זמנך יגיע… אני רק יכול להזכיר לך את זה. אמרתי לך את זה בצורה ברורה מאוד.
"בדיוק דיווחתי על כך למשרד [התעמולה]", הוסיף צ'ן, "והם אמרו, 'האם הוא יעז לפרסם את זה?' הם בדיוק אמרו את המשפט הזה… האם תעז לפרסם את זה? אלה לא המילים שלי, המנהיגים דיברו בצורה הזו".
בהמשך קיבל העיתונאי איום על חייו באימייל שנשלח אליו ממקור לא ידוע. כשפתח את האימייל נדהם לגלות תמונה של גופה מרותשת. עוד קודם לכן, בספטמבר 2010, משרד התעמולה שיגר הנחיה לכל אמצעי התקשורת בסין – לא לפרסם חדשות שליליות על צ'ן, כפי שנחשף במגזין Fast Company.
מבט נוסף מגלה כי צ'ן חבר במפלגת ג'ה-גונג, אחת משמונה המפלגות הקטנות בסין (מלבד המפלגה הקומוניסטית הסינית) שאין להן שום תפקיד או כוח אמיתי, אלא נוצרו רק במטרה ליצור רושם כלפי חוץ שסין היא מדינה דמוקרטית כביכול, שמתקיימות בה בחירות ליותר ממפלגה אחת.
בחגיגת יום השנה ה-90 לייסוד המפלגה הקומוניסטית ב-2011, ערכה אחת החברות שבבעלותו "מסיבת שירים אדומים", שבה עובדי החברה שרו שירים קומוניסטיים. ובאתר אינטרנט של חברה אחרת שבבעלותו, מודה צ'ן למפלגה הקומוניסטית ולמדיניותה, וממחזר הודעות ממשרד התעמולה הקוראות לחברי המפלגה ללמוד מרקסיזם ו"סוציאליזם עם מאפיינים סיניים". בראיון לעיתון סיני ב-2010, סיכם צ'ן: "קרנגי שילם בחזרה לאלוהים, אני משלם בחזרה למפלגה!"
סגירת חובות
נראה שצ'ן אכן שילם בחזרה למפלגה במסיבת העיתונאים שערך בניו יורק, בה העלה באוב נושא מהותי. בשנת 2001, שנתיים אחרי שהמפלגה הקומוניסטית החלה לרדוף את הפאלון גונג בסין ומשרד התעמולה החל בקמפיין להשמצת הפאלון גונג, נראה היה שהקמפיין אינו זוכה לתשומת לב ציבורית.
כאן נכנסה לתמונה תקרית ההצתה העצמית המבוימת בסין. רונג יי, דובר אגודת הפאלון דאפא (פאלון גונג) בניו יורק, מסביר שהתקרית הייתה הנקודה שבה החלה תקופת הרדיפה הקשה ביותר נגד הפאלון גונג. "זה נהפך לנקודת המוקד של תעמולת השנאה נגד הפאלון גונג, ושימש כדי להצדיק את הרדיפה נגדם". אף שהיו חורים רבים בסיפור הרשמי מאחורי ההצתה, שכאמור התגלה מאוחר יותר כתרמית על ידי גופים הפועלים מחוץ לסין, בתוך סין הצליחה המפלגה לשלוט בדעת הקהל שהאמין לסיפור.
השמצת הפאלון גונג, גם מחוץ לסין, נהפכה מאז למטרה חשובה עבור משרד התעמולה. מסיבת העיתונאים בניו יורק הייתה ניסיון להשמיץ את הפאלון גונג דרך כלי תקשורת מערביים ולהצדיק בעיניי דעת הקהל המערבית את הרדיפה נגדם. בסין זה אולי היה עובד. בכלי התקשורת הסקפטיים במערב, זה הצליח פחות.
צ'ן כאמור עבד בשירות המפלגה ואין זה מקרה. מאז שנת 2000, חוקרים של סין המודרנית הבחינו שהמפלגה הקומוניסטית קושרת עושר לכוח, או במילים אחרות, יזמים סינים שלא הוכיחו נאמנות למפלגה התקשו להתעשר. מי שהבטיח את נאמנותו תוגמל בהתאם. מכאן כנראה נובעת ההתעשרות המהירה והבלתי מוסברת של צ'ן.
"המנהג של לצרף פנימה [למפלגה] יזמים", כותב ברוס דיקסון, איש אקדמיה, במחקר שערך ב-2007, "היה חלק חיוני באסטרטגית ההישרדות של המפלגה הקומוניסטית". דיקסון קורא ליזמים האלה "קפיטליסטים אדומים".
לקבלת גיליון במתנה לחץ כאן