החלל המרכזי במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק
WestportWiki
כשרואים את הסרט החדש של ג'ורג' קלוני, "ציידי האוצרות", בין אם אוהבים אותו ובין אם לא, קשה שלא לחשוב (במיוחד אם אתה אוהב אמנות מושבע) על המאמץ האדיר שעשו הנאצים במלחמת העולם השנייה לגנוב ולהחביא יצירות אמנות ברחבי אירופה – עבודות של מיכאלאנג'לו, ורמיר, רמברנדט ורנואר – ועל המאמץ המקביל שעשו האמריקאים והאירופאים כדי להצילן, גם תוך סכנת חיים. היום, 70 שנה אחרי, האם היינו טורחים בכלל להציל יצירות מופת כאלה?
הופעת האינטרנט ושכלול הטכנולוגיה חוללו שינויים עמוקים ומשמעותיים בעולם התרבותי והחברתי שלנו. ראינו כבר איך תעשיית המוסיקה שינתה את פניה וגרמה לכך שגם מוסיקאים מפורסמים מאוד מעלים את עבודתם בחינם לרשת. ראינו איך אנחנו נפרדים אט אט מהנייר בעקבות המידע הרב והזמין שהאינטרנט מספק לנו בכל עת. השינויים שהתרחשו מטלטלים היום את המוסיקאים ואת אנשי הספר, הנדרשים להמציא דרכים חדשות להתפרנס וליצור.
גם בעולם האמנות נשמעות תהיות על השינויים הצפויים בו, בעקבות חופש היצירה שהאינטרנט מציע לאמנים. האם ערכם של מוסדות מסורתיים, כמו מוזיאונים וגלריות, עומד להיפגע (אם לא נפגע כבר) או שמא להיפך – להתחזק? ומה יקרה לאמנים עצמם?
ענן או מוזיאון?
פרוייקט "גוגל ארט" הופך את אוספי המוזיאונים לדיגיטליים
ד"ר אבי רוזן, אמן ויוצר ב"סייברספייס", מתריע כבר עכשיו שהעשייה באינטרנט הופכת את המוסדות המוזיאליים לבלתי רלוונטיים ומבשרת את סופה של האמנות המסורתית. לדבריו, הרשת שואבת לתוכה כמות עצומה של אמנים שבורחים מהעולם המסורתי של הגלריות והמוזיאונים, מסיבות כלכליות ואמנותיות.
"באמנות המסורתית", מסביר רוזן, "היצירה האמנותית הייתה קבועה ומקובעת: לקחו תמונה, הציגו אותה במוזיאון והקהל חווה את היצירה הקלאסית והמשיך הלאה. הטכנולוגיה אפשרה לתמונות לזוז מול קהל סטטי, כמו בקולנוע או בטלוויזיה – וגם המוזיאון, כדי לא לפגר מאחור, התחיל להציג תמונות נעות מול קהל שבא לראות אותן.
"הרשת לקחה את זה צעד אחד קדימה. עכשיו אפשר לצפות בסרטים תוך כדי הליכה או נסיעה, והתמונה לא רק זזה אלא נעשתה אינטראקטיבית: כשאני מעלה יצירה לרשת אני מאפשר לצופים, שפעם היו פאסיביים, להשפיע ולשנות אותה. איזו משמעות יש למוזיאון במצב כזה, כשהיצירות שמוצגות בו זמינות לכל אחד בכל מקום ובכל זמן?
מירה לפידות, אוצרת ראשית לאומנויות במוזיאון ישראל בירושלים
באדיבות מוזיאון ישראל
"המוזיאון מטבעו רוצה לשמור על מעמדו כפונקציה של מוסד יחיד שקובע מה הקהל יראה. כך גם לגבי האקדמיה האמנותית", אומר רוזן. "האקדמיה שמרנית מאוד. היא מתנגדת למדיה החדשה, שמערערת על מומחיותם של מורים מהדור הישן ולמעשה מבטלת את תפקידם. פעם אספנים היו משלמים הרבה כסף כדי לקנות אורגינל, אבל כשכל אחד מוריד יצירה ברשת בחינם, איזו משמעות יש עוד לאספנות?"
רוזן שם את היצירה שלו ב"ענן" וכולם יכולים לראות אותה בכל עת. באתר שלו ביוטיוב יש יותר מ-53 אלף סרטונים, והוא מעלה חדשים בכל יום. לדבריו, כל הסרטים יחד זכו ל-4.5 מיליון צפיות, כלומר עשרות צפיות לכל סרטון, בעוד שלתערוכה המוזיאלית האחרונה שהשתתף בה הגיעו "רק" 3,000-2,000 איש במשך חודש.
"למעשה, המוזיאונים יורים לעצמם ברגל", אומר רוזן. "ברגע שהיצירה הופכת להיות דיגיטלית היא משתכפלת ללא שליטה, ואז הסכר נפרץ והממסד הישן לא יכול להתקיים יותר. אם אתה מציג משהו שיכול להיות מוצג בכל מקום, מה ההצדקה לקיום שלך? לפני שנים, כשהיצירה שלי התחילה להיות זמינה בחינם ברשת, אמרו לי 'השתגעת? ממה יחיה האמן?' היום זה כבר אחרת"…
עוד בהמשך הכתבה
- ממה יחיו אמנים בעידן הדיגיטלי?
- האם חכמת ההמונים יכולה לקבוע מה הקריטריון לאמנות טובה?
- האם דווקא האינטרנט הורס את התרבות שלנו?
- האם האמנות המסורתית תיעלם?
- ראיון עם מירה לפידות, אוצרת ראשית לאמנויות במוזיאון ישראל