הכיתה –כפי שלא הכרתם אותה

צילום: עמית גירון

כשהזמינו את האדריכל דוד נופר לתכנן בית ספר ייחודי הנקרא ״שיטת מרכזי הלמידה״ בקריית חינוך דרור שבלב השרון, הוא ידע שכדי להצליח בפרויקט הוא יצטרך לשכוח את מה שידע על בנייה של בתי ספר בעבר. השיטה של ״מרכזי למידה״ פועלת כמו אוניברסיטה, בה ילד מהחמישית וילד מהשמינית באים ללמוד נושא מסוים בבניין המוקדש למתמטיקה או לאמנות ולאחר שעתיים עוברים לבניין אחר.

השיטה הביאה את נופר לחפש כיתות מתאימות שיאפשרו תחלופה לקבוצה גדולה של ילדים שמתרכזת במן אולם אודיטוריום גדול ומרכזי, מתפצלת לקבוצות עבודה קטנות בכיתות המקיפות את האולם ונפגשת שוב באולם לסיכום השיעור. בתום השיעור הילדים עוברים ל״בית״ אחר. ״התפיסה הארכיטקטונית הייתה להשאיר מרחבים פתוחים ומגוונים שמאפשרים חיוץ והגדרה שיאפשרו חלוקה מהסוג הזה, ובסוף נוצר בניין מיוחד במינו שנבנה ממש כקמפוס וקולט בתוכו 72 כיתות״.

צילום: תקווה מהבד

זו רק דוגמה אחת מני רבות הממחישה כיצד בשנים האחרונות, ככל שתחום החינוך מתפתח ומחפש אלטרנטיבות למידה חדשות, כיתת האם, זו עם החלון הקלאסי, משנה את פניה. זה לא מתבטא רק בבתי ספר. גם מכללות, מרכזי תרבות ופנאי ומוזיאונים הופכים ליותר ייחודיים, כאשר האדריכלות מתאימה את עצמה לקונספט. אני אומרת זאת לנופר שקוטע במילותיו את התלהבותי המהירה: ״זה נכון. עד שמגיעים לנושא התקציבי״.

הכיתה שלא הכרתם

״יש היום השתנות מתמדת בהתנהגות בבתי הספר שמובילה לחיפוש צורות וחללים חדשים. כל ילד הולך היום עם סמארטפון, ולכן מצד אחד הוא צריך אספקת חשמל ותקשורת אלחוטית, אבל מצד שני הוא חייב גם סביבה שמכריחה אותו להיפגש עם חברים ומעודדת אותו לא להסתגר. סביבה כזו יכולה להיות ריצה בחצר או פינות ישיבה על כיסאות או ספות״.

יש לך דוגמה?        

״הייתי ביפן בספרייה שבה מחצית מהאנשים שכבו על מזרונים מחוץ לאולם הקריאה הראשי, קראו ספרים והחזירו אותם למדפים ניידים ומשופעים מזכוכית. הילד של היום הוא לא הילד של לפני עשור, והוא גם לא הילד של מחר. לכן אני מחויב לחשוב קדימה כשאני בונה משהו, כלומר לבדוק כיצד חלל שמהווה סביבה לימודית מסוימת, כולל החללים הפתוחים, יוכל להשתנות עם השתנות הנסיבות. לדוגמה, ליצור פינות משותפות שנהפכות לארבע כיתות לימוד״.

בבניית בית הספר היסודי ״כרמים״ (על שמה של השכונה) באשקלון, החליט נופר לתכנן את הבניין בצורת עלה גפן. השיטה הלימודית בבית הספר היא כזאת שלהבדיל מבית ספר קלאסי, התלמידים עוזבים את כיתת האם שלהם כדי ליהנות ממרכזים מקצועיים הנמצאים בבית הספר, המוקדשים לאמנות, לטכנולוגיה, למעבדות וכו׳. כמו שלעלה גפן ישנה ליבה והתפצלות לזרועות שונות, כך החליט נופר ליצור חלל משותף המחבר בין מסדרונות כיתות לא ישרים שבהם אפשר להרגיש שהולכים לאיבוד. הכיתות נמצאות במסדרונות הללו והמרכזים מקיפים את הליבה המרכזית.

דוגמה אחרת הוא המרכז למחוננים ע״ש רון ורדי בראשון לציון. הבניין נראה כמו קופסאות צבעוניות שמונחות אחת על השנייה בגובה של חמש קומות, ללא סדר אחיד. ״המחשבה כאן הייתה להתפרץ למרחב, ללא קצוות״, מסביר נופר. למחוננים ישנה הרגשה שהקצוות פתוחים, שהשמים הם הגבול. הפרוגרמה של בית הספר הזה היא מאוד מורכבת עם חללים שונים, ממש מוזיאליים – חדרים המשמשים לחידות מעולם הפיזיקה וחללים פנימיים שנוצרים כדי לאכלס המצאות ופיתוחים. יצרנו גם כיתות לימוד תיאורטיות שמלוות את החללים המוזיאליים״.

בימים אלו נופר מתכנן מבנה…