AFP/Getty Images
גלגמש, מלך העיר ארך בשומר העתיקה, צלל לפני יותר מארבעת אלפים שנה למעמקי הים לחפש את הצמח שמבטיח חיי נצח, האלים האולימפיים של יוון אכלו אמברוסיה ושתו נקטר כדי לזכות בחיים ללא מוות, והאלכימאים בימי הביניים חיפשו את אבן החכמים שתבטיח להם נעורי נצח. האפשרות לחיים אינסופיים ממשיכה להצית את הדמיון גם היום. מדענים, עתידנים, חוקרי מוח ורופאים מבטיחים שממש עוד מעט, רק עוד כמה עשרות שנים, נצליח לפצח את הסוד העתיק. יצאתי למסע לחפש כמה מהחוקרים האלה. נקודת ההתחלה הייתה ביפן, שם יש לפחות יצור אחד שאולי כבר זכה לחיי אלמוות.
1. החיים הנצחיים של סקארלט
אולי באמת המפתח לחיי נצח נמצא במעמקי האוקיאנוס? כך לפחות מאמין פרופ׳ שין קובוטה, שחוקר יצורים מימיים זעירים כבר כמה עשרות שנים. המעבדה שלו שוכנת ב״מכון סטו לביולוגיה ימית״, שלוחה רחוקה של אוניברסיטת טוקיו, בעיירת שירהאמה, על חוף האוקיאנוס השקט. שם הוא עוקב במסירות רבה במיוחד אחרי מחזורי חייה האינסופיים של מדוזה בגודל של ציפורן זרת קצוצה. שמה המדעי של המדוזה הוא Turritopsis dohrnii, והכינוי שהיא קיבלה הוא ״מדוזת השני״, או ״סקארלט״ באנגלית, בשל צבעה האדמדם כשהיא נמצאת במים קרירים. אבל הכינוי הנפוץ יותר שלה הוא ״המדוזה בת האלמוות״, מסיבה מאוד פשוטה: המדוזה הזאת, לפי מה שידוע עד כה, יכולה לחיות לנצח כל עוד היא לא נמחצת או נטרפת על ידי גדולים ממנה.
בספרו ״מדוזת השני הפלאית״ (2013) מספר קובוטה איך תכונת האלמוות של המדוזה התגלתה כמעט בטעות. בקיץ 1988 הגיע לרפאלו, עיירת קייט בריביירה האיטלקית, כריסטיאן זומר, סטודנט גרמני לביולוגיה ימית, במטרה לערוך מחקר על מחזורי החיים של חסרי חוליות זעירים. כל יום הוא צלל למימי הטורקיז עם רשת צפופה, אסף מאות יצורים ימיים והניח אותם בצלחות פטרי. בין היצורים שאסף היתה גם מדוזת השני. יום אחד, שהיה עמוס במיוחד, הוא שכח להאכיל את מדוזת השני.
המדוזה, שזקוקה למנת מזון יומית, הייתה אמורה למות מרעב. להפתעתו הרבה הוא גילה שבמקום למות ולהתפורר במים, המדוזה חזרה לשלב הראשון של חייה. קל היה להבחין בכך בגלל השוני במבנה: בשלב הראשון בחייה גוף המדוזה מכונה פוליפ, והוא נראה כמו צמח שמיר עם גבעולים ועלים דקיקים, ואילו המדוזה הבוגרת נראית כמו כיפה דמויית פעמון שממנה משתלשלות זרועות זעירות.
זומר לא הבין מיד את משמעות התופעה, אבל עמיתיו מהמחלקה לביולוגיה באוניברסיטת גנואה התרגשו מאוד מהגילוי שלו והמשיכו לחקור את היצור הזעיר שהיה אז נדיר יחסית. ב-1996 הם פרסמו את תוצאות מחקרם בכתב העת Biological Bulletin במאמר בשם ״להחזיר לאחור את מחזור החיים״. החוקרים מתארים בהשתאות איך ״מדוזת השני״ יכולה, כאשר היא רעבה או נפצעת, או בכל מצב מצוקה אחר, להחזיר לאחור את כל מעגל החיים למצב הראשוני שלה שהוא הפוליפ. משם היא ממשיכה להתפתח שוב למדוזה בוגרת.
התהליך הזה של חזרה לינקות קורה גם באופן טבעי במעגל החיים שלה: מיד לאחר ההזדווגות סקארלט הזכר וסקארלט הנקבה מתפוררים ושוקעים לקרקעית. אחר כך בתהליך שנראה כמו נס הם חוזרים למצב הפוליפ, משם מתפתחים שוב למדוזה בוגרת, חוזרים שוב להיות פוליפ, ממנו מתפתחת מדוזה בוגרת וחוזר חלילה. ״כך מדוזת השני מתחמקת מהמוות ומשיגה את הפוטנציאל של חיים לנצח״, כותבים החוקרים.
ב-15 השנים האחרונות קובוטה מקדיש לפחות שלוש שעות כל יום כדי לטפל במדוזות שלו, לפי הניו יורק טיימס. במאמר האחרון שפרסם ב-2011 בכתב העת Biogeography הוא כותב שבמשך שנתיים הוא היה עד לעשרה מחזורים בהם סקארלט חזרה לשלב הראשון של חייה, פוליפ, התפתחה לבגרות ושוב חזרה להיות פוליפ. קובוטה, שמרבה להופיע ולהתראיין לתקשורת, להפיץ תקליטורים שמסבירים את מעגל חייה של ״מדוזת האלמוות״ וגם להופיע במועדוני קריוקי עם שירים שחיבר על מדוזת הסקארלט הנצחית, הפך לסלבריטי ביפן, וכך גם המדוזה. גם הקהילה המדעית עוקבת אחריו בסקרנות רבה.
האם אפשר יהיה ליישם בעתיד חיי נצח גם לבני אדם? קובוטה מאמין שכן. בראיון לתקשורת ביפן הוא אומר: ״כאשר אפצח את המסתורין של המדוזה, אני רוצה ליישם את היכולות שלה עבור האנושות״. מצד שני הוא חושש מכך. ״בני אדם היום אינם ראויים לחיי נצח״, הוא אמר לניו יורק טיימס. ״אנחנו חכמים ומתורבתים כל כך, אבל הלבבות שלנו נורא פרימיטיביים. אם הלבבות שלנו לא היו פרימיטיביים, לא היו מלחמות. אני חושש שאנחנו ניישם את המדע מהר מדי, כמו שעשינו עם פצצת האטום. לבני אדם קשה מאוד לנהוג באיפוק. כדי לפתור את הבעיה הזאת יש צורך בשינוי רוחני״.
עד שקובוטה יצליח לפענח את סודה של המדוזה, אולי נוכל לפחות להתנחם בחיים של אלף שנים בלבד? החלטתי לבדוק מה אומר אוברי דה גריי, חוקר ההזדקנות…