אחמדינג׳אד מסייר בין הצנטריפוגות במפעל העשרת האורניום בנתנז, שהותקף על ידי ״סטאקסנט״ | Office-of-the-Presidency-of-the-Islamic-Republic-of-IranGetty-Images
זה יכול להתחיל ברכבת שתדהר במהירות אל עבר רכבת אחרת בזמן שהנהג יאבד שליטה על מערכת הבקרה ולא יצליח למנוע את התאונה הקטלנית. זה יכול להתחיל בהפסקת חשמל ממושכת שלא ניתן יהיה לתקן, בדיוק ברגע הקר ביותר בחורף. וזה יכול להתחיל בשיבוש מערכות החשמל והתקשורת בבתי חולים, על כל המכשור הרפואי שלהם.
פטריית העשן מעל נגאסקי לאחר הטלת הפצצה | U.S.-National-Archives
אלה כבר אינן תחזיות דמיוניות, לפי ראש הסוכנות האמריקנית לביטחון לאומי (NSA) מייקל רוג׳רס, שאמר לאחרונה בשימוע בוועדת המודיעין של בית הנבחרים האמריקני כי סין וכמה מדינות נוספות מסוגלות כבר היום לפגוע בתשתיות הקריטיות של ארה״ב באמצעות מתקפת ״סייבר״ ולהותיר אותה בלי חשמל, ואולי גם בלי מים או דלק. ״לא צריכים להיות שום ספקות בלבנו בכך שלמדינות ולקבוצות יש היכולת לעשות זאת״, הוא אמר, והוסיף שלדעתו זה רק עניין של ״מתי״ ולא של ״האם״ נראה משהו דרמטי.
אם האקרים יצליחו להפיל את רשת החשמל, ניתן יהיה להחזיר אותה במהרה ככל הנראה. אבל אם הם יצליחו לחבל באופן פיזי במערכות קריטיות, כמו גנרטורים, זה יהיה סיפור אחר לגמרי.
זה שקול לתסריט שבו ב-1945 לא הייתה זו רק נשורת גרעינית שהייתה יורדת מהפצצות אל תוך הירושימה ונגסקי, אלא גם כל הנוסחאות המדעיות והתרשימים הנדרשים כדי לבנות פצצות כאלה
מה שמפתיע בסיפור הזה הוא שאת המתקפה שאולי תפגע בנו בעתיד החלו, לפי דיווחים, דווקא ארה״ב וישראל, כשהפעילו את ״סטאקסנט״ – נשק הסייבר הראשון בעולם – וירוס שהצליח לראשונה להרוס ממש מערכות פיזיות.
באותם ימי חורף של 2010, כשסטאקסנט חיבל בצנטריפוגות בכור הגרעיני בנתנז, איראן, מבלי שיבחינו בו, הוא הצליח לעכב את תוכנית הגרעין האיראנית, כפי שארה״ב וישראל כביכול רצו. אבל כמה חודשים לאחר מכן, מהרגע שהבחינו בו גורמים זרים ושמו עליו יד, לנשק הסייבר הקטלני היו כמה השפעות נוספות, מרחיקות לכת, שארה״ב וישראל כנראה לא רצו בהן.
שחרורו של סטאקסנט סימן את יריית הפתיחה למרוץ חימוש חדש, בדומה למרוץ החימוש הגרעיני שהחל מאז ההפצצה האמריקנית במלחמת העולם השנייה. קנט בנדיקט מה-Bulletin of the Atomic Scientists מאמין שארה״ב שחררה לעולם נשק שעדיין לא הבינה את ההשלכות מרחיקות הלכת של השימוש בו.
״הגענו להבנה איך נשק גרעיני יכול להרוס חברות ואת הציוויליזציה האנושית״, הוא כתב. ״אבל אפילו לא התחלנו להבין איך לוחמת סייבר עלולה להרוס את אופן החיים שלנו״. סטאקסנט אמנם פותח כדי למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני, אבל ״כמה אירוני״, מציין בנדיקט, ״שעידן חדש של השמדה המונית יתחיל בניסיון לסגור את הפרק של העידן הראשון של ההשמדה ההמונית״.
בספר Countdown to Zero Day שהתפרסם בנובמבר 2014, מתארת עיתונאית הטכנולוגיה הבכירה של מגזין Wired קים זטר, את השתלשלות האירועים שהובילה לחשיפתו של סטאקסנט, וגם שופכת קצת אור על האופן שבו הוא פותח. אבל אולי חשוב מכך, זטר מצביעה בספרה על ההשלכות המדאיגות של שחרורו של הווירוס החדשני לאוויר העולם.
פצצת האטום ״איש שמן״ שהוטלה על נגסאקי | U.S.-National-Archives
בשחרור של סטאקסנט, מסבירה זטר בראיון לאפוק טיימס, ארה״ב לא רק נתנה לכל העולם מוטיבציה לפתח נשק סייבר שיבצע חבלה פיזית אצל האויב. אלא גם חשפה את התוכניות שנדרשות כדי לפתח אותו, את קוד המקור של הנשק שהיא פיתחה.
״כשאתה מפעיל נשק סייבר, אתה לא רק שולח את הנשק אל האויבים שלך״, היא כותבת, ״אתה גם שולח אליהם את הקניין הרוחני שיצר אותו, ואת היכולת להפעיל את אותו הנשק בחזרה כלפיך״.
״זה שקול לתסריט שבו ב-1945 לא הייתה זו רק נשורת גרעינית שהייתה יורדת מהפצצות אל תוך הירושימה ונגסקי, אלא גם כל הנוסחאות המדעיות והתרשימים הנדרשים כדי לבנות פצצות כאלה״.
סטאקסנט, מסבירה זטר, סיפק גם לגיטימציה וגם ידע הכרחי למדינות ולגורמים שעד לאותו זמן לא יכלו אפילו לשקול פיתוח של אמצעי לחימה שכאלה.
מחירים משוערים של פרצות אבטחה לתוכנות מחשב נפוצות ולמערכות הפעלה
(נכון ל-2012, לפי תחקיר של העיתונאי אנדי גרינברג שהתפרסם ב״פורבס״)
משהו לא בסדר בנתנז
עידן הלוחמה החדש הזה התחיל בימים החורפיים של ינואר 2010, כאשר מצלמות האבטחה של פקחי הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (סבא״א) התחילו להבחין במשהו מוזר במפעל העשרת האורניום שמחוץ לעיירה נתנז, במחוז אספהאן שבמרכז איראן.