לקחת פאוזה מהחיים

"אני חושב שהתזמורת צריכה להיות סוכן נאמן של כמעט כל סגנון שיש לו ערך אמנותי" – צילום: תקווה מהבד/אפוק טיימס

איך מחברים יחד איש מחשבים, מנהל ואמן? מסתבר שאפשר, וזה אפילו טוב.

אריאל כהן, האיש שנבחר לאחרונה לנהל את התזמורת הסימפונית של ראשון לציון הוא מוסיקאי עם אגנדה נכבדה ואיש הייטק רציני, איזה שילוב מענין.

מאחורי הפשטות שהוא משדר כבר מהרגע הראשון מסתתרת הפתעה גדולה.

 "אני לא בדיוק המנכ"ל הקלאסי של תזמורת כי אני בא מרקע מוסיקלי מקצועי מאוד. עטפתי את המוסיקה מהרבה כיוונים. אחר כך עשיתי תפנית לתואר שני במדעי המחשב והתחלתי לייעץ בנושא". השלב הבא היה הקמתה של חברת הייטק שניהל במשך עשר שנים, שהגיעה בשיאה לקרוב ל- 100 עובדים. "שם רכשתי את הניסיון הניהולי", הוא מספר, "הסיבה שאהבתי מאוד את הרעיון להגיש מועמדות לתפקיד הזה היא העובדה שאני יכול לחבר את שתי היכולות".

איך משתלב המוסיקאי עם איש ההייטק?

"כל אחד מהתחומים הוא מאוד יפה ומרתק בפני עצמו. אבל כשאתה מתעייף ממשהו יש לך לאן לברוח. זאת אומרת –  עסקת יותר מידי בכספים, אדמיניסטרציה, ומשאבי אנוש ואתה מרגיש מוצף, אז אתה יכול לפרוש קצת לנושא המוסיקה ולפגוש אמנים, ולהיות בקונצרטים ובחזרות. פה אני יכול להינות משני העולמות וזה עוזר מאוד לאיזון".

קורות חייו המרתקות מספרות על תפקידים שמילא כעורך תכניות ומבקר מוסיקלי בגלי צה"ל ובקול המוסיקה, מפיק של אירועים מוסיקליים וקונצרטים, יו"ר עמותת ארתור רובינשטיין למוסיקה, וכן מרצה, יועץ ומומחה במערכות אבטחת מידע.

אבל הוא התחיל כפסנתרן ועדיין מופיע כפסנתרן.

רפואה, מתמטיקה ופסנתר

 הרומן עם הפסנתר התחיל כשהיה בן שבע. הוא מספר שהוא לא יודע איך אבל מיד נוצרה כימיה. "הורי התייעצו עם המורה לפסנתר שהציע לקנות את הפסנתר הכי זול למקרה שזה לא ילך. לאחר כמה חודשים הוא אמר להם: 'תקנו פסנתר טוב!' וכך עשו. אך לאחר שנתיים 'גמרתי אותו' ואז כבר קנו לי פסנתר כנף".

מעבר לשעות האימון הרבות שנאלץ כהן הילד להקדיש לפסנתר בכל יום, היתה גם הקרבה. שעות האימון הרבות בכל יום דרשו ממנו לוותר על חיי החברה של ילדים בני גילו אך גם היה עניין של תדמית, כי באותה תקופה לנגן לא נחשב לדבר פופולרי: "נחשבתי לילד חנון, כמעט מצורע וצחקו עלי, אך המחיר החברתי נעשה מרצון. בבית היה לחץ מתון מצד ההורים ואילו לא רציתי לנגן לא היו מגרשים אותי", הוא אומר בצחוק ומספר שדווקא חולון, עיר ילדותו, הייתה תרבותית מאוד ואוהבת מוסיקה, "אריה ורדי העמיד שם דור של פסנתרנים [כהן הוא אחד מהם ו.א] אבל בבית הספר זה נחשב אז לבושה".,

כהן סיים לימודים באקדמיה למוסיקה בתל אביב והופיע כסולן עם הפילהרמונית הישראלית, הסימפונית ירושלים רשות השידור, הסימפונית חיפה, תזמורת חולון ועוד.

השילוב המענין של ריאליות והומניות הוביל אותו ללימודי רפואה באוניברסיטת תל אביב, ובשנת הלימודים השלישית הבין שמה שהכי מושך אותו זו המתמתיקה ועבר ללמוד את זה. משם המשיך באופן טבעי למדעי המחשב וכך הפך ליועץ ומרצה מבוקש בתחומי המערכות ואבטחת מידע וב-2007 מונה כמנהל מרכז המדעים בהרצליה ועסק בקידום המדע בקרב בני נוער ומבוגרים.

אך הפסנתרן שבו המשיך לשמור על הגחלת לאורך המסלול המקצועי המגוון. בשנות השמונים הקים את "דואו תל אביב" לפסנתר עם אירית רוב, מנהלת תכנית החינוך של הפילהרמונית. אחד השיאים של הופעותיהם היה ביצוע בכורה ליצירה של לאונרד ברנשטיין "אריות וברקרולות" במסגרת קונצרט של הפילהרמונית במוזיאון תל אביב וברנשטיין עצמו הגיע לבכורה ועבד איתם קצת לפני כן, "זו הייתה חוויה מדהימה" מספר כהן.

הוא ואירית עדיין מופיעים במסגרת הדואו בשני פסנתרים או בפסנתר לארבע ידיים, "וההנאה גדולה", הוא אומר ומספר שכשעובדים הרבה שנים עם אותו מוסיקאי כבר נושמים יחד ויודעים בדיוק מה כל אחד חושב, "גם לא שואלים 'למה עשית ככה', פשוט אומרים – 'בוא נעשה את זה שוב'. זו שפה של שיתוף פעולה, לא רק בדואו אלא גם בתזמורת".

בית חם

"לאחר שנתיים 'גמרתי אותו' ואז כבר קנו לי פסנתר כנף" – צילום: תקווה מהבד/אפוק טיימס

 לכהן יש שלושה ילדים, תאומים בני 15 ובת בצבא.

הם עוסקים במוסיקה?

"לא". הוא מחייך,

במחשבים?

 "לא", הוא צוחק, "הם לא עוסקים בשום דבר שאבא עוסק בו. תראי, הם יודעים את דעתי על כל דבר ואני מאוד נחרץ, מנסה לתת להם צוהר לכל הכיוונים ואת הבסיס הנחוץ כדי שיוכלו לעשות כל מה שצריך, אבל אני לא יושב להם על הראש". הוא מיד רוצה לצאת מנושא החינוך ומסכם שגישה כופה רק מבריחה, "היא בטח לא תגרום למישהו לאהוב יותר, ואני לא חושב שצריך לכפות משהו על אנשים. אלא אם כן זה קריטי לביטחון או לבריאות שלהם".

כהן גם לא אוהב את המילה חינוך וטוען ש"יש בה משהו קולוניאליסטי כזה, מתנשא". הוא מעדיף חניכה ומסביר את ההבדל: "חניכה זה שאתה מלווה מישהו בתהליך שהוא עובר, זה לא שאתה מלמד אותו מה טוב או רע, אלא האפשרות להציע  בסיס. להראות לו עוד דלתות שהוא עוד לא העיז לפתוח, להשמיע לו דברים שלא הכיר, לדבר איתו על זה, לעורר גירוי, סקרנות".

צד זה באישיותו בא לידי ביטוי גם בתפישתו לגבי מהותה ועתידה של התזמורת. חשוב לו לשמר ולטפח קרקע פוריה של פעילות מוסיקלית, לחשוף ולסחוף את הקהל ובמיוחד את הדור הבא למוסיקה איכותית כדי שיוכל לעשות את הבחירה מתוך המגוון התרבותי המוצע לפניו, "לתת תשתית ליכולת להאזין", כפי שהוא מגדיר זאת.

מהם היעדים החדשים שאתה מציב לעצמך בתפקידך החדש?

"כמנכ"ל אני צריך לספק את התשתית. שיהיו נגנים טובים ומקצועיים שרוצים לנגן, שתהיה תחושת צוות, תחושת יחד. כמובן המנצח עושה חלק משמעותי מאוד מהעבודה ויש לנו מנצח מדהים – דן אטינגר, שכשהוא עולה על הפודיום אז לא צריך לקרות הרבה, התזמורת פתאום שלו.

"החזון שלי הוא שהתזמורת תהיה בית חם לנגנים שלה. אני רוצה שחברי התזמורת יוכלו לתת שיעורים בחדרי הנגנים, שיוכלו לעשות פעילויות אחרות כמו לדוגמה – יש כמה הרכבים קאמריים בתוך התזמורת שכבר מופיעים. אני רוצה לאפשר למשפחות שלהם להיות מעורבות, שהילדים שלהם יוכלו לבוא לשמוע קונצרטים. שתהיה להם הנאה לבוא לעבודה, ולא רק לחזרות ולקונצרטים".

כי?

"כי זה משפיע, אם אפשר להגיע למצב כזה בכל ארגון זה נפלא. זה לא סוד שבשכר אנו לא יכולים להתחרות בהייטק. אז לפחות בדברים האחרים אני רוצה לתת את הכרית הזו שאפשר להניח עליה את הראש ולהרגיש שאתה בבית. זה גם משפיע על הנגינה ועל המוסיקה".

אבל מעבר לתוצאה המקצועית, מורגש שחשוב לך באופן מיוחד שאנשים ירגישו טוב.

 "כן, כמובן שזה בלתי אפשרי שכולם יהיו מרוצים, אבל זו צריכה להיות השאיפה. כמנכ"ל אני חושב שזה לא נכון או בריא לנהל חברה כשאתה רואה רק את התוצר הסופי ולא אכפת לך מה קורה בדרך. אפשר לנהל כך חברה אבל אז אנשים נרמסים, יש תחלופה גבוהה ובסופו של דבר אתה מסתכל על זה כמנכ"ל ואומר: 'מה עשיתי? אז סיפקתי את הלקוח אבל עשיתי חיים איומים לעובדים שלי, למה זה טוב?'

החזון שלי הוא שהתזמורת תהיה בית חם לנגנים שלה – צילום: תקווה מהבד/אפוק טיימס

סוכן נאמן

 כהן מפנטז להפוך את בית התזמורת למרכז למוסיקה, למעין מיני קונסרבטוריון, "אני רוצה לראות אנשים שבדרך כלל לא מגיעים לקונצרטים מגיעים אליהם, ומבחינת הרחבת הרפרטואר- לנגן דברים מסגנונות שאולי לא ניגנו עד היום, וליצור חיבורים בין סגנונות מוסיקלים שונים, לזלוג קצת לז'אנרים אחרים. לדוגמה מופע הפתיחה בפסטיבל ראשון לציון היה של להקת "היהודים" יחד עם הבלט הישראלי. זה הביא קהל של מעריצים של "היהודים" שאולי בחיים לא היה בבלט. גם אם חמישה אחוזים מאותם אנשים יגידו היום 'וואו, איזה יופי נלך לראות את הבלט הישראלי כי נהנינו', אז הרווחנו משהו. אני מאוד אוהב את החיבורים האלו.

"אני חושב שהתזמורת צריכה להיות סוכן נאמן של כמעט כל סגנון שיש לו ערך אמנותי, זה לא חייב להיות רק מוסיקה קלאסית".

כהן מפרגן לתושבי ראשון לציון שאוהבים את התזמורת ומצביעים ברגליים, ואומר: "נדהמתי לראות שכל הסדרות בעונה החדשה כבר מלאות וכל המקומות הטובים נמכרו, רובם לתושבי העיר".

הוא רוצה להרחיב את הפעילות מבחינת כמות הסדרות ולהגדיל את קהל המנויים, וכן לפעול עד כמה שאפשר בערים אחרות, "שהתזמורת תפרוץ לתודעה הבין לאומית ושתהיה זמינה לכל אוזן בניו מדיה".

האם תוכניות כמו "כוכב נולד" עוזרות להתחבר לאמנות הזו?

 "לא רק כוכב נולד, הוא עונה, "יש גם תוכניות אחרות המראות כשרונות אמנותיים. למרות שלא תמיד יש שם העמקה ולא תמיד הרמה היא הכי גבוהה ויש את תרבות הרייטינג, הכל נכון, אך זו בהחלט דרך להכניס את הנושא למיין סטרים ולהפוך את זה למשהו שאנשים מתענינים בו לכיוון חיובי.

"בהחלט פינטזתי על רעיונות כמו כוכב נולד למוסיקה קלאסית, אין לי ספק שאם ערוץ טלוויזיה יחשוב שזה פוטנציאל מסחרי, לאחר מכן המוסיקה הקלאסית בארץ תהיה במקום אחר".

כהן לא מפחד מקידמה. איש המחשבים והמכירות מתגייס לטובת המוסיקאי ואיש החינוך ולשאלתי האם הדור הצעיר נחשף פחות לתרבות חיה בגלל הזמינות הוירטואלית ביו טיוב ובאינטרנט, ואולי זה מחליף את הבילוי באולם הקונצרטים, הוא דווקא חושב שזו הדרך להגיע לדור הצעיר. "למה לא?" הוא טוען, "להיפך, שיראה קונצרט ביו טיוב, זו גם יכולה להיות דרך להלהיב אותו ללכת לאופרה או לקונצרט קלאסי.

 "אם מליונים ישמעו את התזמורת שלנו מנגנת ביו טיוב, הרווחנו בגדול, ואני לא מדבר על כסף. אולי זה גם יביא אותם לרצות לראות איך זה קורה על הבמה".

פאוזה מהחיים

אחד הדגשים שכהן שם לפניו לקדם בפעילותה של התזמורת בחינוך המוסיקלי של הדור הצעיר פרוייקט הוא "צליל ראשון".

זו אחת האג'נדות שלך, נכון?

 בהחלט!

מה ייחודו של צליל ראשון?

"המטרה היא להביא את זה לבתי הספר דרך סל תרבות. מורי המוסיקה של בית הספר מכינים את הילדים לקראת מפגש עם חברי התזמורת ואז בא הרכב קאמרי; מכיר להם את הכלים, עושה איתם פעילויות מוסיקליות שונות ומלמד אותם להקשיב למוסיקה. הפעילות של הגדולים יותר קשורה לקונצרט עם התזמורת. מבחינתי אם ילדים מגיעים בסוף תהליך כזה לשמוע קונצרט תזמורתי – אם זו פעם ראשונה בחייהם, זו חוויה מרנינה. אני רוצה מאוד לקוות שאחרי זה הם יבקשו מההורים לקחת אותם לקונצרט".

פה אני יכול להינות משני העולמות וזה עוזר מאוד לאיזון – צילום: תקווה מהבד/אפוק טיימס

מה הערך שבהקשבה למוסיקה? למה חשוב  כל כך להעביר את זה לילדים?

תשובתו נוגעת לתחומים רבים בחיינו גם מבחינה מנטלית וחברתית. הוא עונה: "זו היכולת לקחת פאוזה מהחיים המטורפים האלו. לא בטוח שאנחנו מבינים טוב כל כך מה קורה לנו מבחינת התזזיות של החיים והזמינות האין סופית כשאנחנו בתוך זה; בכל רגע יש הפרעה, צילצול טלפון, סמס או מייל שנכנס, ובשביל לשמוע מוסיקה צריך זמן.

"אחת הסיבות שאני פחות מצליח לשמוע מוסיקה היא שאני לא רוצה לשמוע את זה כרקע. זו לא באמת האזנה. אם אני רוצה באמת לשמוע מוסיקה אני רוצה לעשות רק את זה, וזה דורש  מאבק – לסגור את הטלפון, לבקש שלא יפריעו, וזה דורש לפנות זמן. הקונצרט מכריח אותנו לעשות את זה, וזו המתנה שהוא נותן לנו. לצערי יש אנשים שעדיין מסמסים גם באולם הקונצרטים. בשביל מה הם באו? 'נצלו את זה שיש לכם מצב שמאלץ אותכם להתנתק מהעולם לכמה דקות, ותנו לעצמכם ולדמיון שלכם להפליג ולהנאה שלכם לחגוג'.

"אז בעיני לשמוע מוסיקה, אפילו הסוערת ביותר בעולם, זה סם הרגעה. רגע של פאוזה בחיי היום יום המפנה את המוח למשהו אחר".

האם זה הכרח?

"מהזווית שלי בוודאי שכן, אם אנחנו רוצים לתת משהו שהוא מעבר לקיום הפיזי הבסיסי זה בהחלט הכרח. תרבות באופן כללי, אבל מוסיקה בפרט".

התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון המשמשת גם כתזמורת הבית של האופרה הישראלית, חוגגת חצי יובל של פעילות ברוכה. בין מגוון הסדרות המוסיקליות של העונה החדשה היא מפנקת את הקהל בשלושה קונצרטים חגיגיים בניצוחו של דן אטינגר, מנהלה המוסיקלי, כשהראשון שיפתח את העונה הוא קונצרט מיוחד המשחזר את הקונצרט הראשון של התזמורת שהתקיים ב 1988, הקונצרט יתקיים ב- 29.9.13 במעמד שמעון כהן, מנהלה הראשון של התזמורת, ובהשתתפותה של ורה ויידמן שניגנה בקונצרט המקורי.