תמונה: Fotolia
קארין קלאבר (56) התעוררה בחשכת הלילה וגיששה אחר הטלפון שלה. השעה הייתה שתיים לפנות בוקר ובעלה היה שקוע בשינה עמוקה לצדה במלון השקט והבטוח שלהם ביוהנסבורג. אבל לפתע, בתוך העלטה המוחלטת, היא חשה בנוכחותו של אדם זר הנמצא בחדר, כפי שסיפרה למגזין האמריקני ״דה ניו רפאבליק״. מה שהרגיש כסיוט התגלגל במהרה לסצנה מתוך סרט אימה: האיש הזר שהיה בחדר הרים את ידו, אחז באקדח וכיוון אותו לראשה. אחוזת בהלה קלאבר התגלגלה לכיוון בעלה שהתעורר מהרעש. הפורץ דרש את כספם, ואחר כך חמק בשקט לתוך חשכת הלילה, מותיר אותם שלמים בגופם אבל מבועתים עד עמקי נשמתם.
כאשר הם חזרו לביתם שבהולנד, קלאבר הרגישה שחייה התהפכו. כל דבר הזכיר לה את האירוע המפחיד ביוהנסבורג. היא הרגישה עצבנות ליד גברים זרים ומה שהיה פעם בית בטוח, הפך למלכודת של רעשים מאיימים. רחש הרוח בווילונות השאיר אותה ערה כל הלילה. ״הפחד נכח כל הזמן, כמו בלון שעומד להתפוצץ בתוך הגוף״.
אחרי יותר משנה, קלאבר נתקלה בכתבה שהדהימה אותה, ובפעם הראשונה מאז האירוע הטראומטי התעורר בה שביב של תקווה. הכתבה סיפרה על פסיכולוגית קלינית בשם מרל קינדט מאוניברסיטת אמסטרדם, שפיתחה שיטה מהפכנית שיכולה לנטרל פחדים טראומטיים לתמיד. כל מה שצריך לעשות כדי שהפחד ייעלם לצמיתות זה להגיע למעבדה שלה לטיפול חד פעמי שנמשך מספר דקות, וזהו. למרות שהסיפור נשמע מופרך, כמעט הזוי, קלאבר החליטה לנסות. ממילא לא היה לה מה להפסיד. היא שלחה לקינדט מייל שמתאר את הסיפור שלה, וקינדט הזמינה אותה לבדיקה ראשונית.
הפסיכולוגית מרל קינדט
זה היה ב-2013. הבדיקה הייתה קצרה, ישירה ותכליתית: אחד מעוזריה של קינדט שאל סדרה של שאלות ממוקדות מאוד על האירוע, כמו איזה פרטים בדיוק היא זוכרת, מה היא מרגישה כשהיא נזכרת בפרטי האירוע ובאילו שעות של היום זה קורה. כשקינדט עברה על התשובות לשאלות, היא זיהתה אצל קלאבר את כל מכלול התסמינים הפוסט טראומטיים, והחליטה שהיא מתאימה לטיפול.
מספר שבועות אחר כך קינדט הזמינה את קלאבר לטיפול במעבדה שלה. במקרים של טראומה קשה אפשר לצפות בדרך כלל לתהליך איטי שבו המטפל מציע תמיכה ועידוד, אבל קינדט דחקה בקלאבר לצלול ישר ובמהירות לתוך הסיפור שלה, ולהתמקד במה שהפחיד אותה. אחרי כרבע שעה, כאשר נראה היה שקלאבר ממוטטת לגמרי מהזיכרון הטראומתי של האירוע, קינדט הפסיקה אותה בחדות, הושיטה לה גלולה קטנה עם כוס מים, ושלחה אותה הביתה לנוח.
באותו לילה קלאבר ישנה 12 שעות. כאשר התעוררה למחרת בבוקר עברה בה תחושה מדהימה של פלא. היא עדיין זכרה את כל פרטי השוד, את מראה השודד עם הכובע שכיסה את פניו והמכנסיים הגדולים ממידתו. אבל כמו בתוך קסם שלא יאומן, בפעם הראשונה היא יכלה לחשוב על האירוע ללא התקף של חרדה או פאניקה. כאשר חזרה לקינדט אחרי שבוע היא יכלה לומר לה בביטחון גמור שהפחד נעלם לגמרי.
זהירות – עכבישים
מיליוני אנשים בעולם חיים עם התקפי חרדה, פאניקה ופוביות. זה יכול להתחיל כמו סתם תחושה של עצבנות או מתח ובבת אחת, כאילו משום מקום, מחשבות שחורות ומאיימות מציפות את המוח ויחד איתן מתפשטות בכל הגוף תחושות של אימה, דיכאון עמוק וחוסר ערך עצמי שאוחזות בגוף כמו במלתעות של פלדה.
קשה לנשום, הראייה מטשטשת, זיעה קרה מכסה את כל הגוף והלב שהולם בעוצמה מטורפת מאיים להתפוצץ. העולם נראה כמו בור שחור שמאיים לבלוע אותך. לאנשים מבחוץ קשה להבין את עוצמת הסבל הפיזי, הרגשי והמנטלי שבהתקפים האלה, ואילו אנשים הסובלים מהם, פשוט לא יכולים להמשיך לחיות איתם.
לאורך השנים פיתחו לא מעט שיטות פסיכולוגיות ותרופות שמקלות על הסימפטומים האלה, אבל בסופו של דבר האמינו שהיכולת לעזור די מוגבלת. הסיבה לכך היא ש״מחשבות ואסוציאציות הנוצרות במצבים מפחידים מאוד נצרבות עמוק במוחנו, מכיוון שבמצבים כאלה המוח מוצף בהורמון המתח אדרנלין״, מסביר הפסיכיאטר ד״ר רוג'ר פיטמן (Biological Psychiatry 2016).
אחרי הטיפול אנשים עדיין זוכרים את פרטי האירוע הטראומתי, אבל בלי הפחד והפאניקה שהתלוו אליו
אדרנלין הוא אותו הורמון שאחראי לתגובה של ״הילחם או ברח״ (Fight or Flight), במצבים של סכנת חיים, והוא גם זה שמקבע חזק מאוד את הזיכרון במוח. יש לכך כמובן היגיון הישרדותי – אם ניתקל בסימנים או רמזים שהאירוע המפחיד עומד לקרות שוב (נמר מתקרב או אדם זר מתגנב לבית), ניזכר במה שקרה בעבר ונדע להיזהר ולהגיב באופן מיידי. אבל הזיכרון הזה עלול גם להפוך לקיצוני, לא הגיוני, ולהפריע מאוד בתפקוד היום-יומי, כפי שקרה לקארין קלאבר.
בשנים שבהן קינדט (48) החליטה להקדיש את הקריירה שלה למחקר על פחד, התיאוריה הרווחת הייתה שזכרונות מפחידים כאלה של סכנת חיים אפשר רק להקהות מעט, בטח לא למחוק לגמרי. אחת משיטות הטיפול הנפוצות ביותר כונתה ״טיפול קוגניטיבי התנהגותי״ (CBT). ״בשיטה הזאת מטופלים מתבקשים לחזור ולשחזר את האירוע המפחיד בפרטי פרטים במשך 16-10 פגישות, בסביבה הבטוחה והמוגנת של הקליניקה״, מסבירה קינדט.
כאשר המטופל חווה שוב ושוב שלמרות שהוא מוצף בחרדה בגלל הזיכרון המפחיד, שום דבר מפחיד לא קורה במציאות, נוצר זיכרון חדש המתחרה בזיכרון הישן שבו באמת קרה לו משהו מפחיד מאוד. הקושי הוא שביום-יום שני הזכרונות מתחרים זה בזה, כאשר לפעמים הישן גובר ולפעמים החדש.
״קושי נוסף הוא שהשיטה עוזרת רק לכ-50 אחוז מהאנשים שמגיעים לטיפול, מכיוון ששחזור חוזר ונשנה של האירוע הטראומטי הוא דבר סוחט מבחינה רגשית, ואנשים רבים לא יכולים לעמוד בזה״, אומרת קינדט. ״ומתוך אלה שהשיטה עזרה להם בהתחלה, היא לא עוזרת בהמשך. אצל כ-70 אחוז מהאנשים הפחדים והחרדות חוזרים כי הזיכרון של הפחד לא ממש נמחק ואחרי תקופת זמן הוא חוזר״.
הכדור לטיפול במחלות לב שגם מעלים פחד
קינדט הרגישה לא נוח עם השיטות המקובלות, והחלה לחשוב על דרך שתאפשר פשוט להחליש או אף למחוק את הזיכרון המפחיד. בנסיעות הארוכות ברכבת מביתה לאוניברסיטת אמסטרדם היא צללה לתוך הספרות המחקרית בנושא, וכך נתקלה בשורה של מחקרים שבדקו את התיאוריה המקובלת, לפיה אי אפשר לשנות זיכרונות שהתבססו במוח. אחד מהם היה של כארים נאדר (Karim Nader) מאוניברסיטת ניו יורק. תוצאות מחקרו זעזעו את הקהילה המדעית (Nature, 2000).
נאדר לימד עכברים לפחד מצליל מסוים. בכל פעם שהשמיע אותו הוא נתן להם שוק חשמלי. בסוף אותו יום, בכל פעם שהעכברים שמעו את הצליל, הם קפאו בפחד. למחרת הוא רק השמיע להם את הצליל, כדי לעורר את הזיכרון של מה שלמדו ביום הקודם, ומיד אחרי שהשמיע את הצליל, הוא הזריק להם חומר שמונע סינתזה חלבונית, אותו תהליך כימי שאחראי לקיבוע הזיכרון במוח. כשביום המחרת הוא שוב השמיע להם את הצליל, הם כבר לא קפאו בפחד – הם שכחו את הפחד שלמדו.
בכל פעם שזיכרון עולה, נוצר חלון זמן קצר שבו מתרחש תהליך כימי במוח. אם בחלון הזמן הזה מפריעים לתהליך הכימי להתרחש, הזיכרון ייחלש
נאדר הגיע למסקנה שבתנאים מסוימים זיכרונות ניתנים לשינוי. בכל פעם שהזיכרון עולה, נוצר חלון זמן קצר שבו מתרחש תהליך כימי במוח המכונה בעגה המקצועית ״גיבוש״ (Consolidation) שמחזק את גיבוש וקיבוע הזיכרון במוח. אם בחלון הזמן הזה מפריעים באופן מלאכותי, בעזרת תרופה, לתהליך הכימי להתרחש, הזיכרון ייחלש.
בעקבות נאדר, חוקרים נוספים שחזרו את הניסויים שלו שוב ושוב בכל עולם החי: על סרטנים, דגים, תרנגולות וחלזונות. אבל קינדט רצתה לעשות קפיצה גדולה יותר ולבדוק את התיאוריה הזאת על בני אדם, אתגר לא פשוט בהתחשב במורכבות הזיכרון האנושי ובעובדה שפעמים רבות בעבר, ניסויים מבטיחים מאוד שנעשו על בעלי חיים, נכשלו כאשר עשו אותם על בני אדם.
אבל קינדט החליטה לקחת את האתגר. מספר שנים אחר כך, ב-2007, היא קיבלה מענק מאוניברסיטת אמסטרדם כדי לבדוק את התיאוריה הזאת על בני אדם. כתרופה שמעכבת את התגבשות הזיכרון במוח היא בחרה בפרופראנולול (Propranolol), אחת התרופות השכיחות לטיפול בדופק מואץ ובלחץ דם גבוה.
זה לא מסוכן להשתמש בתרופה למחלות לב על אנשים בריאים?
״לא, כי אנחנו משתמשים במינון נמוך מאוד, 40 מ״ג, והמשתתפים במחקר לוקחים אותה רק פעם אחת. אנחנו גם לא כוללים במחקר אנשים עם דופק נמוך או לחץ דם נמוך״.
קינדט החליטה להתחיל בצעדים קטנים. במחקר הראשון שערכה היא הזמינה 60 סטודנטים לשלושה ימי ניסוי במעבדה. ביום הראשון היא לימדה אותם לפחד מעכבישים – בכל פעם שהראתה להם תמונה של עכביש הם קיבלו שוק חשמלי, לא מסוכן אבל מאוד לא נעים, ונמדדו להם תגובות של רפלקס הפחד, כמו מצמוץ בעיניים, תנודות ראש ואחרות.
ביום השני שוב הראו להם את תמונות העכביש ומיד אחר כך קבוצה אחת קיבלה פרופראנולול, וקבוצה אחרת קיבלה פלאצבו (תרופת סרק). ביום השלישי שוב הראו לסטודנטים את תמונות העכבישים ובדקו האם עדיין נשארו להם תגובות של פחד. התוצאות הדהימו את קינדט: בקבוצה שקיבלה פרופראנולול, לא היו תגובות פחד בכלל, הוא נעלם ונמחק לגמרי, גם בבדיקה חוזרת, 30 יום אחרי הניסוי. תוצאות המחקר התפרסמו בכתב העת Nature ב-2009.
כל מה שצריך לעשות כדי שהפחד ייעלם לצמיתות, זה להגיע למעבדה לטיפול חד פעמי שנמשך מספר דקות, וזהו
אבל למידת פחד בתוך מעבדה לא דומה למה שקורה בעולם האמיתי בחוץ, כשהפחד הרבה יותר חזק וממשי. לכן השלב הבא היה לנסות את הטיפול על אנשים שכבר יש להם פוביה מעכבישים. במחקר שערכה קינדט ב-2013 אנשים התבקשו להתקרב למיכל שבו היה עכביש. לרובם היה קשה מאוד אפילו להסתכל עליו. אחרי שתי דקות היא הכניסה אותם לחדר אחר ונתנה להם פרופראנולול, או פלצבו.
כמה ימים אחר כך היא הזמינה אותם למעבדה, והתוצאות שוב הדהימו אותה. כל המטופלים שקיבלו פרופראנולול, התקרבו ללא שום היסוס למיכל שבו היה העכביש, ועוד יותר מדהים, חלקם אפילו הושיטו אצבע וליטפו אותו. בבדיקה חוזרת אחרי שנה, הפחד שלהם היה כל כך נמוך, שהם אפילו לא היו מתאימים להשתתף במחקר נוסף מהסוג הזה. תוצאות המחקר התפרסמו בכתב העתBiological Psichiatry ב-2015.
זה נשמע כמו בסרט ״שמש נצחית בראש צלול״ שבו בני זוג שהתאהבו ואחר כך נפרדו מבקשים למחוק אחד את השני מזיכרונם.
״לא, זה לא ככה, מכיוון שאנחנו לא משנים את כל הזיכרון. יותר נכון יהיה לומר שאנחנו הופכים את הזיכרון לנייטרלי, כלומר, אנשים זוכרים את הפרטים של אירוע מסוים, אבל ללא העומס הרגשי שהיה צמוד אליו״.
הצבע של החיים
קינדט מספרת שלקליניקה שלה כבר הגיעו עד היום יותר מ-200 אנשים שרצו למחוק את הפוביה או הפחד שמהם הם סובלים. שיעור ההצלחה לדבריה בטיפול בפוביות הוא כ-95 אחוז. הטיפול באנשים שסובלים מתסמיני פאניקה ופוסט טראומה עדיין רק בתחילתו, ושיעור ההצלחה בינתיים הוא כ-75 אחוז.
עם איזה פחדים או פוביות אנשים מגיעים לקליניקה שלך?
״הפחדים הכי נפוצים הם פוביות ספציפיות כמו עכבישים, נחשים, כלבים, חיפושית פרת משה רבנו, פחד גבהים, ויש גם פחד ממקומות ציבוריים ופחד מנסיעה ברכבת התחתית״.
"לפי המחקרים שלנו, התרופה משפיעה אחרי שנת לילה" | תמונה: Fotolia
אחד האנשים שטופלו בהצלחה הוא ג'רלד פוטמן, שוטר ביחידה לפיזור הפגנות, במשטרת הולנד. ״בכל פעם ששמתי את המסכה נגד גז על הפנים, נתקפתי בקוצר נשימה עז ובתחושה של פאניקה״, הוא סיפר בראיון לאפוק טיימס. ״כיום, כשלוש שנים אחרי הטיפול, אני עדיין מרגיש מידי פעם קוצר נשימה, אבל תחושת הפאניקה נעלמה לגמרי״.
כמו פוטמן, גם אנשים אחרים עדיין זוכרים אחרי הטיפול שהם פחדו מעכבישים, או פרטים של אירוע מפחיד שחוו, אבל הזיכרון לא מלווה בפחד או בהתקף חרדה. ״טיפול כזה יכול לעזור אפילו לאנשים עם הפרעות רגשיות שצריכים תרפיה סטנדרטית, כיוון שהם לא יצטרכו לדבר על הפחדים שלהם פגישה אחרי פגישה. הפחד שלהם פשוט יתפוגג״.
במה הטיפול הזה שונה מהתרופות הידועות נגד דיכאון או חרדה?
״את התרופות המקובלות האלה צריך לקחת לתקופות ממושכות, לעתים שנים, אבל את הכדור שלנו לוקחים רק פעם אחת, והפחד נעלם לתמיד. אבל חשוב להדגיש שחייבים לקחת את התרופה בחלון הזמן הקצר, אחרי שעוררנו בזיכרוננו את האירוע המפחיד״.
את יודעת, קשה להאמין שכדור שלוקחים רק פעם אחת, הקשור בכלל בלחץ דם גבוה, יצליח למחוק ממקום ספציפי במוח פחד גדול שיש לנו.
״אני יודעת שזה נשמע כמו קסם, ולי עצמי קשה להאמין לזה, למרות שראיתי את זה קורה הרבה מאוד פעמים. אני רואה אנשים שמגיעים למעבדה, לעתים קרובות הם בוכים מתוך פחד ואימה, וכשהם מגיעים שוב אחרי הטיפול, הם פתאום יכולים ללטף את העכביש שקודם כל כך פחדו ממנו. זה באמת נשמע מוזר״.
כמה זמן לוקח עד שהתרופה משפיעה?
״מהמחקרים שלנו זה קורה אחרי שנת לילה״.
וכמה זמן נמשכת השפעת הטיפול?
״במחקר שלנו, שהוא צעיר יחסית, הספקנו לערוך מעקב של שנה אחרי שאנשים קיבלו את הטיפול, והפחד לא חזר. כמובן שצריך לעשות מעקב של שנים״.
יש מקרים שהטיפול לא עובד?
״יש מקרים שלאנשים קשה מאוד לשחזר את האירוע הטראומטי, כי זה סוחט מבחינה רגשית, ולכן קשה לעשות את התהליך שהטיפול דורש״.
לא כולם מתלהבים מהאפשרות ״לשחק״ עם הזיכרון שלנו, למחוק מה שמכאיב ומפריע, ולהשאיר מה שטוב ונעים. מועצה מיוחדת שמינה הנשיא בוש שתייעץ לממשל בנושאי ביו-אתיקה, גינתה בדו״ח שלה ב-2003 את השימוש בחומרים שמקהים את הרגשות של זכרונות מכאיבים, והעלתה מספר חששות: מה אם אחרי פיגוע רצחני או רצח עם, כולם יזכרו את זה כמשהו לא כל כך נורא, משהו כמו טיול בפארק, מי יוכל לתת עדות אמיתית על מה שקרה? איך אנחנו כיחידים וכחברה נוכל ללמוד מזה לקח מוסרי?
ועוד הם מוסיפים: ״בכך שאנחנו משכתבים את הזכרונות שלנו בעזרת תרופות, אנחנו עלולים למחוק סבל במחיר של סילוף האופן שבו אנחנו תופסים את העולם, ולערער את הזהות האמיתית שלנו״.
הד לטענה הזאת אפשר למצוא במה שסיפר אחד האנשים שעבר טיפול אצל קינדט בגלל פוביה מנחשים, כפי שסיפר לניו רפבליק: ״חשבתי שאחרי הטיפול תהיה לי הרגשה נפלאה של ניצחון והצלחה כבירה, אבל למעשה זה לא היה כך. אין לי הרגשה שאני עצמי עשיתי את זה״.
״זה מפני שאנשים רגילים שדברים כאלה קורים בהדרגה, לאורך זמן. הם לא רגילים לטרנספורמציה מהירה כל כך״, אומרת קינדט. ״ולגבי הטענה של ערעור הזהות, צריך לזכור שאנשים שחוו טראומה קשה ומתקשים בתפקוד היום-יומי גם מרגישים שכל הזהות שלהם התערערה. לכן אם מסלקים את הפחד הנורא שהם חוו בעצם מחזירים להם את זהותם הקודמת״.
את עצמך לקחת את הגלולה לפני ניתוח של ביתך, ואחר כך הצטערת.
״כן, אחרי שלקחתי את הכדור הרגשתי הקלה גדולה ולא הייתה פאניקה לפני הניתוח. אבל מאוחר יותר הצטערתי כי רגשות נותנים צבע לחיים שלנו, והם יכולים להיות לפעמים גם שליליים וקשים. כדאי להשתמש בכדור רק כאשר הרגשות קיצוניים מאוד ולא הגיוניים״.
אם אפשר יהיה לקנות את התרופה בקלות בכל בית מרקחת, ייתכן שאנשים יתפתו להשתמש בה בכל מצב קטן של לחץ.
״לא, זה לא יעבוד, כי אי אפשר לשחזר זיכרון מפחיד לפרטי פרטים כל כך בקלות. אף אחד לא יכול לעשות את זה בעצמו לבד. אם הזיכרון לא עלה לפרטי פרטים, הוא לא במצב שהוא פתוח לשינוי, ואז התרופה לא תעבוד. גם אני לא יכולה לעשות את זה לעצמי, למרות שאני יודעת בדיוק איך לעשות את זה לאנשים אחרים. אפשר כמובן כבר היום לקנות את התרופה ולהשתמש בה לפני בחינה למשל, אבל במקרה כזה הפחד לא נמחק והוא יחזור שוב אחר כך״.