האם האנשים המצליחים הם פשוט בני מזל?

איור: Fotolia

פרופ' רוברט פרנק מחשיב את עצמו כאדם בר מזל, בעיקר משום שהצליח להערים על המוות. בבוקר צונן אחד, כששיחק טניס עם חברו תום גילוביץ' בעיר איתקה שבמדינת ניו יורק, הוא חש לפתע ברע והתמוטט על המגרש. גילוביץ' צעק למישהו להזעיק אמבולנס, והחל לחבוט על חזהו של פרנק, כמו שראה שעושים בסרטים. אבל פרנק כבר היה במצב קשה. הוא חווה דום לב מהסוג הגרוע ביותר שהורג 90 אחוז מהאנשים, ולא נותר לו סיכוי רב.

אבל אז, כעבור שבועיים, הוא חזר לשחק טניס.

פרופ' רוברט פרנק | תמונה: Inbox

איך? ממש לפני שהתמוטט, שני אמבולנסים הוזעקו במקרה כדי לטפל בתאונות שהתרחשו בסמוך למגרש הטניס. אחת התאונות התבררה כקלה בלבד, מה שאיפשר לאחד האמבולנסים להגיע תוך דקות ספורות למגרש הטניס, לבצע בפרנק החייאה ולהבהיל אותו לבית החולים. ברור שלולא האמבולנס שהיה במקרה בסביבה, פרנק היה מת.

בראיון לאפוק טיימס הוא אומר שהעובדה שהיה לו מזל לא הופכת אותו למומחה למזל, אבל היא גרמה לו להתעניין במזל ובמקריות, לחקור אותם לעומק במסגרת עבודתו כפרופ' לכלכלה באוניברסיטת קורנל, ולפרסם על כך ספר Success and Luck, 2016)).

מצליחנים רבים שבנו את עצמם מהתחתית חוששים שאם הם יודו שבנוסף לכישורים ולעבודה הקשה היה להם גם מזל, זה יפחית מערך ההישגים שלהם

בספרו טוען פרנק שמקריות ומזל משחקים בחיים תפקיד חשוב הרבה יותר ממה שרוב האנשים קולטים. ״במיוחד מצליחנים רבים שבנו את עצמם מהתחתית, מתנגדים לרעיון של מקריות ומזל״, הוא אומר לי. ״הם לא מוכנים להודות שמעבר לעבודה הקשה ולכישורים שעזרו להם להגיע לפסגה, הם גם היו בני מזל בדרכים שונות, שלעתים קרובות לא קל לשים אליהן לב או לזכור אותן״.

למה הם מתנגדים?


״כי הם מאמינים שההישגים שלהם הם תוצאה של הכישורים שיש להם, ושל העבודה הקשה שהם השקיעו לאורך שנים. אם הם יודו במזל או במקריות, לתחושתם זה יפחית מערך ההישגים שלהם״.

המנכ״ל הטוב בעולם

כולם אוהבים ״סיפורי גבורה״ של מנהלים שהובילו חברות להצלחה מסחררת בזכות כישורים ויכולות יוצאות דופן. אבל במציאות, טוען פרופ' פרנק, זה פשוט לא עובד כך. ל״מזל״, לצד גורמים חיצוניים נוספים, יש תפקיד מרכזי הרבה יותר מכפי שחשבו.

לארס סורנסן " תמונה: GUILLAUME-SOUVANT_AFP_Getty-Images

לארס סורנסן (Sorensen) למשל הוא מנכ״ל של אחת מחברות התרופות המצליחות בעולם, נובו נורדיסק, שמושבה בקופנהגן. החברה עשתה פריצת דרך בטיפול בסוכרת כשהתחילה לייצר אינסולין ב-1920.

כמעט 100 שנה עברו מאז, והביקוש לטיפול בסוכרת צמח לממדי ענק: כ-400 מיליון איש סובלים מהמחלה, ונובו נורדיסק שולטת כמעט על מחצית משוק מוצרי האינסולין.

 סורנסן, שהוביל את החברה להצלחה במשך 33 שנה, דורג כמנכ״ל המצליח ביותר בעולם ב-2015, לפי מגזין הניהול ״הארווארד ביזנס רוויו״ (HBR). מה הקנה לו את הדירוג הגבוה? אם תשאלו מנכ״לים של חברות מצליחות, הם ידברו בדרך כלל על עבודה קשה, אסטרטגיות ניהול מוצלחות וכישורים אישיים. אבל כשסורנסן נשאל על כך הוא סיפק תשובה שונה ומפתיעה. לאחר פרסום תוצאות הדירוג, הוא אמר שהוא זוקף את עיקר הצלחתו לגורם אחד: מזל.

עד כמה שזה נשמע מפתיע, כמה מחקרים מהשנים האחרונות תומכים בטענתו של סורנסן. אפילו מנהלים ומצליחנים מתחומים אחרים מוכנים לפעמים להודות שהגיעו להצלחתם לא בגלל אישיות או כישורים מיוחדים, אלא בגלל מקריות או מזל.

פרופ' מרקוס פיטזה (Fitza) מבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת טקסס A&M החל להתעניין אף הוא במקריות ובמזל בעסקים. בעוד שמחקרים רבים שנעשו עד היום הדגישו את אישיותו וכישוריו של המנכ״ל, מה שמכונה בעגה המקצועית ״אפקט המנכ״ל״, וייחסו להם 22-2 אחוז מביצועי החברה, פיטזה הפנה את הזרקור למקום אחר. לאירועים שמחוץ לשליטתו של המנכ״ל, כלומר, לאירועים מקריים.

אל פצ'ינו | Cindy-Ord_Getty-Images

סיפור המזל: כאשר הבמאי פרנסיס קופולה חיפש שחקן לתפקיד מייקל קורליאונה ב״הסנדק״, פצ'ינו שיחק בשני סרטים לא נחשבים. מפיקי הסרט בכלל רצו את רוברט רדפורד או את וורן בייטי, אבל שניהם דחו את ההצעה. קופולה התעקש על שחקן לא ידוע עם מראה סיצילאני. המפיקים חששו, בעיקר משום שקופולה היה עדיין צעיר מדי, ורק לאחר שאיים לעזוב הם התרצו, ואל פצ'ינו זכה למקפצה אדירה בקריירה שלו.

במחקרו, פיטזה מרחיק לכת וטוען שאפילו 22-2 האחוזים שייחסו במחקרים קודמים לכישורי ניהול, יכולים אף הם להיות תוצאה של מקריות או מזל (Strategic Management Journal, 2014).

טענתו מתבססת על ביצועי 1,500 החברות הגדולות בארה״ב, בין השנים 2012-1993. פיטזה שיער שבתקופות שבהן מנכ״לים כיהנו בתפקידם שנים ארוכות, לבטח היו מקרים שאפשר לפרש כמזל טוב או כמזל רע, מקרים שאיזנו זה את זה ולכן השפיעו פחות על ביצועי החברה. למשל, שערורייה אצל מתחרה עיקרי (כמו זו שהייתה בפולקסוואגן למשל) יכולה לעזור לחברה, ואילו תאונה המתרחשת אצל ספק עלולה לגרום להאטה בייצור.

אפשר לייחס בביטחון רק ארבעה עד חמישה אחוזים מביצועי החברה לכישורי המנכ״ל

אבל כיום, כאשר תקופת הכהונה של מנכ״לים קצרה הרבה יותר, ארבע שנים בממוצע, אין מספיק זמן לאיזון בין מקריות טובה או רעה, ולכן מייחסים בטעות הצלחות או כישלונות לאישיותו ולכישוריו של המנכ״ל.

למשל, כל מנכ״ל צריך לבחור אסטרטגיה מסוימת שתלווה את החברה לאורך תקופת כהונתו, אחת מבין הרבה אסטרטגיות אפשריות שחלקן עשויות להוביל להצלחה ואחרות לכישלון. אבל אף אחד לא יודע מראש מה יוביל למה. זה קצת דומה להטלת קובייה – כאשר ימדדו את מידת הצלחתו של המנכ״ל, זו תהיה למעשה מדידה של מזל.

בריאן קרנסטון | תמונה: Jamie-McCarthy_Getty-Images

סיפור המזל: התפקיד הראשי ב״שובר השורות״ הוצע לקרנסטון כאשר היה בן 60, אחרי עשורים שבהם היה שחקן מכובד אבל לא כוכב. ״שובר השורות״ הפכה אותו לכוכב אמיתי. אבל המפיקים היו מוכנים להציע לו את התפקיד רק אחרי ששחקנים מפורסמים יותר, ג'ון קיוזאק ומת'יו ברודריק, סירבו לקבל אותו. ״יכול להיות לך כישרון, נחישות וסבלנות, אבל בלי מזל, לא תהיה לך קריירה מצליחה״, אמר קרנסטון.

פיטזה מראה במחקרו שמכיוון שיש מעט מאוד נתונים על מנכ״לים של חברות מסביב לעולם, כל מיני אירועים מקריים יכולים ליצור אצלנו את האשליה שהצלחתם או כישלונם נגרמה בגלל כישורים טובים או רעים. מסקנתו של פיטזה היא שניתן לייחס רק 5-4 אחוזים מביצועי החברה לכישורי המנכ״ל.

מובן שלא כולם שלמים עם מסקנותיו של פיטזה. אולי בכל זאת לכישורים אישיים יש השפעה גדולה על מידת הצלחתם של מנכ״לים?

מחקר שבדק זאת השתמש בנתונים מצבא שוודיה. בשוודיה הונהג שירות חובה בצבא בשנים 1996-1970. מיון המתגייסים נעשה באמצעות ראיונות ומבחני משכל שכללו חשיבה אינדוקטיבית, הבנה מילולית, התמצאות מרחבית והבנה טכנית, קצת בדומה למה שעושים עד היום בצה״ל.

שלושה חוקרים מהאוניברסיטאות הארווארד, ניו סאות' ווילס ובית הספר למנהל עסקים BI בנורווגיה, אספו את הנתונים ובדקו מי מהמתגייסים הפך ברבות הימים למנכ״ל של חברה גדולה בשוודיה, ומי לא.

אירועים מקריים יכולים ליצור את האשליה שהצלחה או כישלון נגרמים בגלל כישורים טובים או רעים. למעשה ניתן לייחס רק 5-4 אחוזים מביצועי החברה לכישורי המנכ"ל

מתברר שמתגייסים שהפכו למנכ״לים של חברות גדולות הצליחו טוב יותר במבחנים מאשר מנכ״לים של חברות קטנות או משפחתיות, אבל הם לא הצליחו הרבה יותר טוב מאשר מתגייסים שהפכו לרופאים, למהנדסים או לעורכי דין מצליחים. ״מנכ״לים הם אכן חבורה של מוכשרים, אבל לא יותר מאשר בעלי מקצוע אחרים, או לצורך העניין, מאשר המנהלים הכפופים להם״.

המזל גם לא תמיד משחק לטובת המנכ״לים, כפי שמצא החוקר דירק ג'נטר מאוניברסיטת סטנפורד ביחד עם עמיתים מאוניברסיטאות אחרות (2014): כאשר הם בדקו חילופים של 3,000 מנכ״לים בין השנים 2009-1993, הם מצאו שמנכ״לים פוטרו לעתים קרובות בגלל גורמים שלא בשליטתם, למשל מיתון כלכלי או תקופות שפל של תעשייה מסוימת, גורמים שאינם קשורים לכישורי הניהול שלהם.

פרופ' פרנק ערך בעצמו סימולציה מעניינת, מעין טורניר שבו ניסה לבדוק את גורם המזל. בטורניר שלו כל משתתף קיבל באופן אקראי ניקוד המייצג את יכולותיו האישיות. כך האנשים המוכשרים ביותר תמיד ניצחו בטורניר.

אבל בשלב מסוים פרופ' פרנק הצמיד לכל משתתף, באופן אקראי, גם ניקוד המייצג את המזל שיש לו, וקבע שהניקוד הזה מהווה רק 2 אחוזים מהתוצאה הסופית, בהשוואה לניקוד ה״כישורים״ המהווה 98 אחוז מההצלחה.

פרנק ראה שתפקידו הקטן של המזל הספיק כדי לשנות לגמרי את התוצאה: בטורניר עם 1,000 משתתפים, האיש עם הכישורים הטובים ביותר ניצח רק ב-22 אחוז מהפעמים. ובטורניר עם 100 אלף משתתפים, הוא ניצח רק ב-6 אחוזים מהפעמים. כלומר, ככל שהתחרות גדולה יותר, כך משקלם של הכישורים יורד.

גורל או קארמה

אחת הטעויות הפסיכולוגיות שאנחנו עושים, מסביר פרופ' פרנק, קשורה במה שנקרא ״חוכמה שלאחר מעשה״ (בעגה המקצועית מכנים אותה ״הערכה בדיעבד״). למשל, לאחר שמתבררות תוצאות הבחירות, מישהו שמרוצה מהתוצאות עשוי לומר ״ידעתי כל הזמן שאלו יהיו התוצאות״, אף על פי שבזמן אמת, אי אפשר בכלל היה לדעת שכך זה יהיה.

מייקל לואיס | תמונה: Kevin-Winter_Getty-Images

מצליחן שהכיר בטעות הזאת, והיה מוכן להודות במזלו הטוב, הוא הכלכלן והסופר הידוע מייקל לואיס, שכתב רבי מכר כמו ״מכונת הכסף״, ״מאניבול״ ו״פוקר שקרנים״ – ספר שנכתב כשעבד כברוקר בסוף שנות ה-80, ומתאר את תאוות הבצע האינסופית והדורסנות של וולסטריט.

לואיס תיאר את השתלשלות האירועים המקרית לחלוטין שמיקמה אותו בעמדה טובה בוולסטריט, בנאום שנשא בפני בוגרי פרינסטון ב-2012. ״יום אחד הוזמנתי לארוחת ערב והושיבו אותי ליד אשתו של אחד מכרישי וולסטריט, האחים סלומון, שבאותו זמן לא ידעתי עליהם שום דבר.

״אותה גברת שכנעה את בעלה לתת לי עבודה אצלם, וכאשר הגעתי, נתנו לי באופן שרירותי לגמרי תפקיד של ברוקר, שמתוכו יכולתי לצפות באופן הטוב ביותר בשיגעון המשתולל בוולסטריט.

״לאחר שפרסמתי את הספר, אנשים התחילו פתאום לומר לי שנולדתי סופר, כי תיארתי טוב כל כך את מה שקורה בוולסטריט. אבל זה שטויות, פשוט היה לי המון מזל. מה היה הסיכוי שיושיבו אותי ליד הגברת הזאת? מה היה הסיכוי לקבל משרה בחברה מצליחה ביותר בוולסטריט שמשם יכולתי לכתוב את הסיפור של אותה תקופה?

״המקרה שלי מראה איך נוטים תמיד לספק הסבר רציונלי להצלחה. אנשים באמת לא אוהבים לשמוע שהצלחה היא תוצאה של מזל. במיוחד מצליחנים, מרגישים שההצלחה שלהם הייתה בלתי נמנעת״.

אתה יכול להיות המנכ"ל הטוב ביותר בעולם, אבל יכול להיות שקיבלת ירושה גרועה. או להיפך, מי שלפניך בנה חברה מצליחה, אתה ירשת אותה ממנו והפכת לגיבור

״רוב המצליחנים שמשחזרים את סיפורי הצלחתם״, אומר פרופ' פרנק, ״זוכרים כמה קשה הם עבדו וכמה הם מוכשרים. הם זוכרים שהשקיעו מאמצים רבים, כל יום, ופתרו בעיות מסובכות לאורך שנים רבות. אבל הם יתקשו לזכור שפעם אחת, לפני שנים רבות, התמזל מזלם כאשר קיבלו קידום על חשבון מישהו שוויתר עליו בגלל בעיות במשפחה, והקידום הזה שינה לגמרי את מסלול הקריירה שלהם. או שהיה להם מזל שהוריהם היגרו והם נולדו בעולם המערבי ולא למשל בדרום סודן, ששם לא משנה כמה אתה מוכשר או עובד קשה, אין סיכוי שתצליח בצורה משמעותית״.

איך אנשי עסקים מצליחים מגיבים לתיאוריה שלך?


״כשאני אומר להם שהיה להם מזל, הם מתנגדים. אבל אם אני מעודד אותם לשחזר את סיפור ההצלחה שלהם ושואל אותם האם היו להם מקרים של מזל בדרך לפסגה, הם הרבה פעמים ייזכרו במקרים כאלה, ואפילו ישמחו להיזכר בהם וגם יהיו אסירי תודה על המזל שהיה להם״.

תן לי דוגמה לאיש עסקים כזה. 


ביל גייטס | תמונה: Ramin-Talaie_Getty-Images

״ביל גייטס הוא איש כזה. לגייטס היה המזל ללמוד בשנות ה-60 באחד מבתי הספר התיכונים הפרטיים היחידים במדינה שאפשרו לתלמידים כניסה בלתי מוגבלת למעבדות מחשבים, הרצה של תוכנות נסיוניות, וקבלת משוב מיידי.

״כששאלו אותו מאוחר יותר לכמה בני נוער בסביבה שלו היה רקע דומה במחשבים, עוד לפני שהגיעו לקולג', הוא אמר: 'אני אהיה מופתע מאוד אם היו 50 כאלה בכל העולם. זכיתי להיחשף לפיתוח תוכנות בגיל צעיר, אני חושב שיותר מכל אחד אחר באותו זמן, והכול בגלל אוסף לא יאומן של מקרי מזל'״.

מה זה בעצם מזל? זה דומה לדעתך לגורל?


״זה לא נושא שאני בכלל נותן עליו את דעתי. בין אם אנחנו מכנים את זה מזל, או גורל או קארמה, זה לא משנה מבחינת הנושא שאנחנו דנים בו״.

למה חשוב לדעת שלמזל יש משקל בהצלחה?


״חשוב מאוד לדעת את זה, כי אם מצליחנים שבנו את עצמם יהיו מודעים לכך שבנוסף לכישורים ולמאמצים העצומים שהם השקיעו, היה להם גם מזל, זה יהפוך אותם לקצת יותר צנועים.

״יותר מכך, הם יהיו יותר אסירי תודה, יכירו ויוקירו את התנאים שעזרו להם להצליח, ואולי יהיו מוכנים לתרום יותר לציבור. למשל, לפיתוח תשתיות לפרויקטים ציבוריים כדי לשמר ולפתח את התנאים שסייעו להם עצמם לצמוח, כמו חינוך, בריאות, ביטחון ציבורי וממשל תקין, כך שגם הדור הבא יוכל ליהנות מהסביבה המיטיבה הזאת״.

התשובה האחרונה של פרנק מחזירה אותנו לסורנסן, מנכ״ל חברת התרופות נובו נורדיסק שנבחר למנכ״ל המצליח ביותר לשנת 2015. בתשובה לשאלה, איזה שיעור הוא למד מהצלחתו, הוא אמר: ״אני לא אוהב את הרעיון של 'המנכ״ל המצליח ביותר בעולם. זוהי זווית ראייה אמריקנית: להאדיר אינדיבידואלים. הייתי אומר שאני מוביל צוות שבמשותף יוצר את אחת החברות הטובות ביותר בעולם. וזה שונה מאוד, במיוחד בחברה שקיימת זמן רב. אתה יורש את המצב ממי שקדם לך. אתה יכול להיות המנכ״ל הטוב ביותר בעולם, אבל יכול להיות שקיבלת ירושה גרועה. או להיפך, מי שלפניך בנה חברה מצליחה, אתה ירשת אותה ממנו והפכת לגיבור״.