״יש משהו במערות״

תמונה: באדיבות ג'נביב פון פצינגר

ג׳נביב פון פצינגר ובעלה דילון זחלו על גחונם במערה החשוכה והדחוסה בחבל קנטבריה שבצפון ספרד. פניהם, שממש גירדו את רצפת המערה הנמוכה היו מרוחים בחול ובאבק, והם התקשו להבחין בנעשה סביבם באור הפנס החיוור. אחרי יותר משעתיים של זחילה איטית ומייגעת, לפתע, בבת אחת, התגלה מול פניהם פתח גדול. כשהרימו מעט את ראשם, הם ראו מול עיניהם חדר ענק ומרווח עם תקרה גבוהה.

סוף סוף הם יכלו לעמוד ולהזדקף מלוא קומתם. כשדילון כיוון את הפנס לקיר המרוחק, הצבעים הדהויים שהתגלו בשולי כתם האור רמזו לבני הזוג שסוף סוף הם מצאו את מה שחיפשו – ציורים מדהימים של סוסים, איילים וביזונים. הם נראו כל כך מלאי חיים, עד שנדמה היה שעוד רגע הם ימשיכו במרוצתם ויצאו מהקיר.

תמונה באדיבות ג'נביב פון פצינגר

כמו אלפי מבקרים הנמשכים בשנים האחרונות לראות ציורי קיר דומים במערות בצרפת, ספרד ופורטוגל, גם עיניה של פון פצינגר נשאבו לדרמה החיה של סצנת הציד שהייתה מצוירת על קיר המערה. אולם בניגוד למאות חוקרים אחרים שהקדישו את עשרות השנים האחרונות כדי לחקור את הסוסים והביזונים שעל קירות המערה, פון פצינגר החליטה להפנות את מבטה לכיוון אחר שאף אחד לא חקר לפניה – לסימנים הפשוטים המופיעים בשולי הציור – עיגולים, קווים וכוכביות.

סימנים מהסוג הזה בקושי מוזכרים במחקרים שנעשו על אמנות המערות העתיקות. החוקרים פשוט התעלמו מהם. גם התיירים שפוקדים את המערות כמעט שלא מקדישים להם תשומת לב.

כשהתחילה לעשות סדר בים הנתונים שאספה מכל המערות, וכשהצליחה לאגד את כל הסימנים שגילתה לבסיס נתונים יחיד, הגיע רגע שלא תשכח לעולם. ״רק כשסיימתי לבנות את בסיס הנתונים הראשון ויכולתי לראות את התבניות שחוזרות על עצמן, פתאום הבנתי שמשהו חשוב קורה כאן״, היא אומרת בראיון לאפוק טיימס.

אחרי שמונה שנים של מחקר, פון פצינגר יודעת שדווקא הסימנים האלה הם הדבר המהותי, הפיל הגדול בחדר שאף אחד לא ייחס לו משמעות.

מסחר במצרכים אקזוטיים

כשפון פצינגר, פליאונטולוגית מאוניברסיטת ויקטוריה שבקנדה, ומחברת הספר ״הסימנים הראשונים״ (The First Signs, 2016), החלה להתעניין לראשונה בסימנים, היא גילתה בהדרגה עד כמה הם רבים. ״אפשר למצוא אותם בכל מקום, לפעמים ליד ציורי החיות, לפעמים בלעדיהם״. אבל לא פשוט להגיע לכל המערות האלו. והאתגרים מתחילים אפילו ברמה הבירוקרטית. למשל, רבות ממערות האמנות שבצרפת הן בבעלות פרטית כך שאפילו הגישה אליהן מוגבלת.

כיום, אחרי שביקרה ב-75 מערות ובמאות מחסי סלע בצרפת, בספרד ובפורטוגל, בסיס הנתונים שלה כבר מכיל סימנים מיותר מ-350 אתרים שונים.

ג'נביב פון פצינגר במערת אל קסטילו שבספרד, לצד סימונים גרפיים שאף אחד לא חקר לפניה | תמונה: באדיבות ג'נביב פון פצינגר

במסגרת המחקר שלה לתואר השני, היא יצרה גרסה ראשונית וחלקית של בסיס הנתונים הייחודי שלה שמתעד את פרטיהם של כל הסימנים שהצליחה למצוא. תוך כדי עבודה על בסיס הנתונים היא התחילה לשים לב לנתון מעניין: בסך הכול, בכל האתרים שאליהם הגיעה, התגלו די מעט סוגים של סימנים כאלו – בכל רחבי מערב אירופה היו רק 32 סוגים של סימנים ששימשו את כל הקבוצות השונות ביחד, במשך כמעט 30,000 שנה.

״רק כשסיימתי לבנות את בסיס הנתונים הראשון וראיתי את התבניות שחוזרות על עצמן, הבנתי פתאום שהסימונים האלו הם לא משהו אקראי, לא מדובר באנשים בודדים שעשו ככל העולה על רוחם. הם ציירו את הסימנים עם כוונה, וזה כבר אומר שלכל הסימנים האלה חייבת להיות משמעות. ואם לסימנים האלו יש משמעות, זה בעצם אומר שהם שימשו כאמצעי לתקשורת״.

סימוני כפות הידיים הופיעו בתקופה מוקדמת יחסית. זו ממערת אל קסטילו שבספרד | תמונה: באדיבות ג'נביב פון פצינגר

אז האם מדובר כאן בכתב? במערכת סימונים מסודרת? פון פצינגר מסבירה שלא ממש. מדובר במשהו פשוט הרבה יותר. היא מדמה את זה לסימון של מילים בודדות, לא למשפטים מסודרים. יותר מתאים לתאר את זה כ״קדם כתב״.

וכיוון שאנחנו מדברים כאן על ״מילים בודדות״, ואין חזרה מסודרת של הסימונים עם תבניות סדורות שחוזרות על עצמן כמו במשפטים, כאן טמון גם האתגר שעומד בפניה כשהיא מנסה לפענח את משמעות הסימנים. במערכות כתב מלאות יש ארגון שחוזר על עצמו, כך שאפשר להרכיב את המשפטים מחדש ולהשלים את החללים הריקים. במקרה של ״המילים״ הבודדות בסימוני המערות, מה שנשאר לפון פצינגר זה בעיקר לנחש.

אנחנו חושבים שאנחנו המצאנו את הרשתות החברתיות, אבל אני חושבת שהרשתות החברתיות קדומות הרבה יותר מאיתנו

ויש לה כבר כמה רעיונות לפירושים אפשריים לסימנים האלו. לדעתה מדובר בנושאים שהיו חשובים מאוד עבור אותם אנשים קדמוניים, כמו למשל עניינים הקשורים לציד, או מסרים אסטרונומיים הקשורים לכוכבים. ייתכן גם שהיו שם מסרים הקשורים לאמונות רוחניות שהיו להם. יש למשל סימן מסוים שהיא מאמינה שמייצג עץ או צמח, וכנראה שסימנים אחרים שימשו אותם לספירה. היא מצאה באתרים רבים שורות של קווים או של נקודות, כך שלדעתה הם פיתחו בעזרתם גם סוג של מערכת ספירה פשוטה.

בשלב זה, כשכל הממצאים שלה כבר רוכזו בצורה מסודרת, היא יכולה להתחיל לשחק עם הנתונים ולהצליב ביניהם. למשל, כשהתחילה לסמן על המפה את הנתונים, פתאום התחילו להתגלות כל מיני קשרים מפתיעים בין אזורים מרוחקים. היא מספרת על סמל מסוים שהתגלה רק בשני אזורים ספציפיים: בקנטבריה שבצפון ספרד ובאזור לוט שבדרום צרפת, מרחק של כ-400 ק״מ. קשרים מפתיעים דומים היא זיהתה גם בין תושבי הרי הפירנאים שבצפון מזרח ספרד לאזור מסוים בפורטוגל.

״אנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו המצאנו את הרשתות החברתיות, אבל כנראה שגם האנשים מלפני עשרות אלפי שנים היו חברתיים מאוד. אני חושבת שהרשתות החברתיות קדומות הרבה יותר מאיתנו. יש דמיון רב באמנות ובסימונים המופיעים באזורים השונים במערב אירופה. הם העבירו ביניהם רעיונות וסחרו במצרכים אקזוטיים, לפעמים אפילו במרחקים של אלפי ק״מ זה מזה. אני חושבת שהם היו הרבה יותר מקושרים ביניהם ממה שאנחנו מבינים״.

הסלנג של הקדמונים

מתברר שגם המילים או הסימנים שבהם הקדמונים השתמשו, התחלפו לאורך השנים. כך למשל יש סימנים מסוימים שנמצאו בשכיחות גבוהה יחסית בתקופות המוקדמות, כמו סימנים הנראים כמו כפות ידיים. במשך הזמן הפופולריות של הסימנים האלו דעכה ולבסוף הם נעלמו עוד לפני סוף תקופת הקרח. לעומתם היו סימנים אחרים, מורכבים יותר, שהומצאו בתקופות מאוחרות יחסית. כשפון פצינגר ראתה איך הסימנים השונים התפתחו לאורך השנים זה הוביל אותה לשאלה נוספת – איפה כל הסימנים האלו התחילו לראשונה? מתי והיכן התחיל להתפתח ערוץ התקשורת הזה?

איל ממערת
las chimeneas שבספרד | תמונה: באדיבות ג'נביב פון פצינגר

התשובה המפתיעה שלה מחזירה את כל הדיון עשרות אלפי שנים לאחור, אפילו לפני שראשוני בני מיננו, האדם הנבון (הומוספיאנס) יצאו מאפריקה. ההשקפות המקובלות כיום מציעות שהנדודים אל מחוץ לאפריקה החלו לפני כ-75,000 שנה, אבל מתברר שכבר באפריקה, בתקופות מוקדמות אפילו יותר, מצאו התחלה של עבודה עם צבעים וסימנים. במערת בלומבוס שבדרום אפריקה למשל התגלו ממצאים המעידים על גילוף סימני קווים על אבן כבר מלפני 70 עד 100 אלף שנה. ״אני חושבת שאיפשהו באפריקה יש את סימני הידיים ואותו דבר גם לגבי הנקודות״.

בינתיים, פון פצינגר התמקדה רק במערות במערב אירופה ובסיציליה, אבל ברור לה שזה רק חלק קטן מהתמונה. ב-2014 למשל התגלו באינדונזיה ציורי חיות וידיים המתוארכים כבני 40,000 שנה, ופון פצינגר יודעת לספר שגם לצידם התגלו סימנים גיאומטריים שכאלו.

צוללות קטנטנות המצוידות במצלמות יחפשו את הסימנים הגאומטריים גם במערות שמתחת למים

חשוב לה מאוד להגיע גם לאפריקה ואפילו לישראל, למשל למערות האדם הקדמון שהתגלו בכרמל ובהרי נצרת, מהלך שכבר יצריך מימון. בניגוד לצרפת וספרד שמממנות את המחקר שלה בשטחן, ממדינות אפריקה היא לא מצפה לתמיכה דומה. אבל יש סיכוי שכל זה יוכל להשתנות בעתיד הקרוב. ״השנה התמניתי כחוקרת של נשיונל גיאוגרפיק, וזה פותח כמה אפשרויות חדשות מרגשות. זו הסיבה לכך שהתחלתי להעלות בקול רם ספקולציות לגבי אזורים אחרים בעולם״.

נשיונל גאוגרפיק צפויים כבר בקיץ הקרוב להוביל את המחקר שלה לזירות מפתיעות. כיוון שבתקופת הקרח מפלס המים היה נמוך משמעותית מזה של היום, יש סבירות גבוהה שסימנים נוספים מסתתרים במערות השקועות כיום מתחת לפני המים. ביחד עם חברת OpenROV – יצרנית רובוטים ימיים למטרות מחקר, פון פצינגר תשלח בקיץ הקרוב רובוט שיסרוק פתחי מערות בחופים הצפוניים של ספרד. כשהרובוט יגלה במערות ציורים וסימנים חשובים, יישלחו לתוכן צוללות קטנטנות הנשלטות מרחוק ומצוידות במצלמות מתאימות.

ואיך עמיתיה מהקהילה הארכיאולוגית הגיבו לממצאים שלה? ״תמיד חששתי מהנושא הזה, אבל התגובות היו חיוביות ומעודדות״, היא אומרת ומספרת למשל על אי-מייל שקיבלה מאחד החוקרים הוותיקים בתחום, עוד כשהייתה תלמידת תואר שני – ״אני כל כך שמח שמישהו מסתכל על הדברים האלו, תמיד תהיתי מה קורה שם״.

אחד הקשיים המרכזיים שמעכבים בינתיים את המחקר שלה הוא מחסור בחוקרים נוספים. ״אין מספיק אנשים זמינים בתחום, כאלו שיצטרפו למחקר על הסימנים הגאומטריים. אני מקווה שעם דור חדש של חוקרים המצב ישתנה״. לאחרונה למשל, פנו אליה שני סטודנטים לתארים מתקדמים בארכיאולוגיה, אחת מקרואטיה והשני מקנדה, שמעוניינים לחקור באזורם סימנים דומים. ״החזון שלי הוא שנוכל לעבוד עם חוקרים נוספים ברחבי העולם ובאמת להרחיב את בסיס הנתונים כך שהוא יכסה גם אזורים נוספים״.

ויש לה יעד חשוב נוסף להעשרת בסיס הנתונים – היא רוצה לצאת מעבר לקירות המערות ולהוסיף נתונים גם על סמלים שהתגלו על פריטים ניידים שונים. היא מספרת למשל על חפצים רבים הפזורים כיום במוזיאונים ברחבי אירופה – ידיות של כלי עבודה, תליונים ושיני שנהב מעובדות, שמופיעים עליהם סימנים גאומטריים דומים, אבל אף אחד מעולם לא בדק את הסימנים האלו, ובוודאי לא ריכז אותם לבסיס נתונים מסודר. אחת הדוגמאות היא שרשרת עתיקה שהתגלתה בקבר עתיק של אשה צעירה מלפני כ-16,000 שנה בדרום מערב צרפת, שנמצאת כיום במוזיאון לאומי לפרהיסטוריה בצרפת.

השיניים נראו כמו חרוזים שדומים למדי זה לזה. רק כשהפכה אחת מהן, היא הבחינה שעל השן היו חרוטים הסימנים שהכירה מציורי המערות – קו, צורת X ושוב קו. גם על קירות המערות ה-X והקווים נוטים להופיע ביחד. וכך גם על גבי יתר שיני האייל של השרשרת – אותם סמלים, במגוון סידורים ורצפים. "אני חושבת שבלי החפצים האלה אנחנו מפספסים עדיין חצי מהסיפור", היא אומרת.