פרופ׳ רפאל קרסו | צילום: יוסי אלוני
״כאב הוא תופעה גופנית המשלבת גוף ונפש״, אומר לי פרופ' קרסו, ״ולפעמים דווקא כאבים שהמקור שלהם נפשי הם חמקמקים וקשים יותר לחשיפה ויכולים לגרום לכאבים גופניים קשים״. למשל לאדם יכולים להיות כאבי גב בגלל כיווצים בשרירים של עמוד השדרה, מסביר קרסו. ״ואז בחלק גדול מהמקרים מגלים בשיחה שיש לאדם משבר בעבודה או בזוגיות או במשפחה, משהו שזעזע את עמוד השדרה של החיים, יש פה משהו סימבולי״.
קרסו יודע על מה הוא מדבר. הוא הקים באיכילוב את מרפאת הכאב הראשונה לפני כמעט 40 שנה ששילבה הרבה שיטות טיפול שונות. ״אני הקמתי את המרפאה הראשונה ששילבה גם חסימות עצבים, תרופות, טיפולים אלטרנטיביים וגם דיקורים וגרייה חשמלית״. קרסו הוא גם אמן, פסל וצלם שהשתתף בתערוכות רבות. אולי הטיפול בתופעה כל כך מורכבת כמו כאב דורשת את השילוב הנדיר של איש מדע ואמן.
פרוכת רקומה לכפרות
אתה יכול לתת דוגמה לכאבים קשים שהמקור שלהם נפשי?
״הנה סיפור לדוגמה. יום אחד הגיעה אלי אישה שסבלה מכאבים איומים בחצי הגוף. היא כבר הייתה בכל מרפאות הכאב, ולא הצליחו לאבחן מה הבעיה שלה וגם כל הטיפולים שניסו לא עזרו לה.
״כשהתחלתי לשוחח איתה היא סיפרה שאביה נפטר מאירוע מוחי, אבל לדעתה זה לא קשור כי זה משהו אחר לגמרי. כשהתחלנו לשוחח יותר לעומק, התברר שלאחר האירוע המוחי אביה היה בבית חולים במצב קשה מאוד, משותק בחצי גוף וללא הכרה, וכל המשפחה, אחיה ואחיותיה היו לידו. אבל לה באותו זמן היו שני תינוקות קטנים, והיא הגיעה לבית החולים מעט מאוד. בני המשפחה כעסו עליה מאוד וגערו בה כל הזמן שלא אכפת לה בכלל מאבא למרות שהיא הייתה הבת האהובה עליו ביותר.
לפעמים דווקא כאבים שהמקור שלהם נפשי יכולים לגרום לכאבים גופניים קשים
״לאחר שהאב נפטר, כאשר ישבו שבעה, הם המשיכו לגעור ולנזוף בה וממש נידו אותה. כשהמשכנו לשוחח שאלתי האם לדעתה אבא היה מבין אותה. היא אמרה ׳בטח, אבא אהב מאוד ילדים והוא ידע שאהבתי אותו מאוד ובאמת לא יכולתי לבוא. שאלתי אותה מה היא חושבת שהיה משמח את אביה אם הוא היה בחיים. היא חשבה זמן רב ולבסוף אמרה שאביה היה אדם דתי ואם הייתה תופרת פרוכת לארון הקודש בבית הכנסת שבו התפלל, זה היה משמח אותו מאוד.
״פרוכת כזו עשויה ממשי, רקומה בחוטי זהב ועולה אלפי שקלים, וזו הייתה משפחה קשת יום. אמרתי לה שההשקעה הזאת כדאית מאוד. היא תפרה ורקמה את הפרוכת, ואחר כך עשתה טקס זיכרון ותפילה בבית הכנסת, ובהמשך הלכה לקבר אביה וסיפרה לו על כך. וזה היה הטיפול. אחר כך הרגשתה השתפרה ובמשך חצי שנה הכאבים שלה הלכו ופחתו, הלכו ופחתו״.
בבדיקות הפיזיולוגיות באמת לא ראו שום דבר?
״הרבה פעמים כאב אי אפשר לבדוק ואי אפשר להוכיח, וזה שלא רואים את הכאב ולא את הסיבה לכאב, לא אומר שלא כואב ושהמקור שלו אינו פיזיולוגי. למשל יש סוג של דלקות עצבים שאי אפשר להוכיח״.
אבל, כפי שקרסו מסביר, לפעמים לכאבים ממקור נפשי יש תפקיד חשוב מבחינתו של האדם הסובל. ״הרבה אנשים מבוגרים הסובלים מכאבים הם אנשים בודדים. הם מתלוננים, כל הזמן מתלוננים כי הכאב הוא הקשר היחיד שיש להם עם הילדים. אם אמא מטלפנת ומספרת שהיא מרגישה טוב ויוצאת לקפה עם חברה, הם יטלפנו אליה פעם בשבוע. אבל אם היא חולה ולא מרגישה טוב, הם יטלפנו כל יום: לקחת את הכדור? לא לקחת את הכדור? כל הקשר הוא דרך הכאבים, ולכן משמרים את הכאבים כדי לשמר את הקשר, כמובן באופן בלתי מודע״.
לפעמים לכאבים יש גם תפקיד של מנגנון הגנה פסיכולוגי מפני בעיות עמוקות יותר, מספר קרסו.
״אם יום אחד הייתי אומר לאשתי: ׳נמאס לי מהמטופלים שלי, נמאס לי מהרופאים, נמאס לי מבית החולים׳ והייתי הולך לחוף הים וכל היום יושב וקורא ספר, אולי במשך שבוע, שבועיים, אולי חודשיים, היא הייתה סובלת את זה. אבל בחברה שלנו צריך לעבוד כדי לשלם חשבונות ומשכנתה, ואם הייתי ממשיך לשבת כל היום על שפת הים, אשתי הייתה אומרת ׳בעלי השתגע׳. אבל אם לעומת זאת לא הייתי הולך לעבודה כי היו לי כאבי גב קשים, הייתי מקבל אמפתיה מאשתי ומכל הסביבה״.
אז מי צריך לטפל בכאב – רופא, פסיכולוג או שניהם?
״לפני שמטפלים בכאב צריך לאבחן מה המקור שלו, כי כאב הוא סימפטום. לחלק מהכאבים יש מקור גופני ולחלקם מקור נפשי, אבל זהו מעגל קסמים. הכאב גורם לחרדה והחרדה מגבירה את הכאב״.
לישון עם טרמיטים
ידוע שיש הבדל בין אנשים ביכולת לשאת כאב. זה משהו מולד?
״יש שני סוגים של גבולות לכאב. הגבול האחד נקרא סף. זהו הגבול שבין תחושה לא נעימה לתחושת הכאב. למשל אם אלחץ לך את היד, בהתחלה זו יכולה להיות תחושה נעימה, ואם אמשיך ללחוץ זה יכול להפוך לתחושה לא נעימה, ואם אמשיך עוד ללחוץ, ברגע מסוים את תגידי ׳איי, כואב לי׳. זהו הסף, הנחשב לגבול הפיזיולוגי לכאב. סף הכאב דומה מאוד בין אנשים שונים מתרבויות שונות ובגילאים שונים. הוא קצת יורד אצל אנשים מבוגרים וקצת פחות אצל ילדים.
״אם לעומת זאת, כאשר אני ממשיך ללחוץ לך את היד את תגידי ׳כואב לי אבל אתה יכול להמשיך׳, ואני ממשיך וממשיך, עד שאת אומרת ׳די, תפסיק, אני לא יכולה יותר׳, זוהי הסבילות לכאב, והיא נחשבת לגבול הפסיכולוגי. הסבילות לכאב שונה מאוד בין אנשים ושונה בין תרבויות שונות״.
תן דוגמה.
״למשל יש עדיין שבטים באפריקה שמידת הסבילות שלהם לכאב היא מבחן הבגרות שלהם. הם צריכים להיכנס לקן של טרמיטים, או לעבור חתכים במקומות שונים בגוף, דברים כואבים מאוד, מבלי להוציא הגה.
״וגם בתרבות המערבית יש מקומות שלא מקובל לבטא בהם כאב. למשל כשהייתי רופא צעיר, לפני 40 שנה, הגעתי לבית חולים באירלנד ונתנו לי חדר ממש צמוד לחדר לידה. בלילה התעוררתי והיה שקט מוחלט, לבשתי חלוק ונכנסתי לחדר הלידה. ראיתי חמש נשים יולדות ומשמיעות מדי פעם רק אנחות צרודות הדומות יותר לקולות של עצירות קשה. זה היה שונה מאוד ממה שהייתי רגיל לשמוע בארץ, לפני תקופת האפידורל, עם צרחות וצעקות עד לב השמים״.
אומרים שנשים שעברו לידה מפתחות סבילות רבה יותר לכאב, זה נכון?
״לא, אין הבדל משמעותי בסבילות לכאב בין גברים לנשים. אבל צריך לקחת בחשבון שנשים בזמן לידה נמצאות בסטרס. ומצב של סטרס גורם למרכז הכאב בגזע המוח העליון להפריש אנדורפינים, שזה חומר כימי דומה למורפיום, אבל טבעי, שמשכח כאב ומרגיע, ונותן הרגשה של מיסטול. כלומר, יש לנו מנגנונים ביולוגיים כימיים לשליטה על כאב שנכנסים לפעולה בין עשר לעשרים דקות לאחר שהכאב מתחיל. אותו הדבר קורה לאדם שעובר תאונה. בהתחלה כואב לו. ברגע שמקבעים אותו, מכניסים לאמבולנס ועד שהוא מגיע לבית החולים, כבר פחות כואב".
אנשים נפתחים בקלות לספר את הסיפורים שלהם?
״חלקם כן וחלקם לא. יש כאלה שברגע שהם חושבים שאני מחפש סיבות פסיכולוגיות הם מיד נרתעים. ׳עזוב, אל תחפש משהו פסיכולוגי, זה פיזיולוגי׳. אבל ברגע שמישהו מתכחש בעקשנות לחלק הפסיכולוגי, אני יודע שפה צריך להמשיך לחפש וקרוב לוודאי שהגורם לכאב הוא נפשי״.
העיסוק שלך באמנות עוזר לך בטיפול בכאב?
״בשניהם צריך חשיבה יצירתית. אבחון נכון הוא כמו תשבץ. רק כשסיימת את כולו אתה יודע שהוא נכון״.