גאי קוואסאקי:
 ״תתמקדו בתועלת שאתם מביאים, לא במוצר שאתם מייצרים. המוצר הנוכחי שאתם מציעים צריך להשתנות״

תמונות:kris krüg/Flickr1 ,John G. Mabanglo/AFP/Getty Images

סטיב ג׳ובס היה נחוש לחולל מהפכה באותם ימים של שנות ה-80 המוקדמות, ואף אחד לא יכול היה לעצור אותו. על גאי קוואסאקי, בוגר סטנפורד צעיר ואנרגטי הנושק לשלושים, הוטלה משימה שנראתה בלתי אפשרית באותם ימים.

IBM שלטה בשוק המחשבים האישיים. על מסכיהם השחורים של מחשביה הוצג מלל ירוק, והמשתמשים נדרשו להכיר פקודות טקסטואליות כמו CD או DIR כדי לגרום לדברים לקרות. הם נראו מאיימים מדי ומסובכים מדי בשביל רוב האנשים.

ג׳ובס רצה לשנות את המצב ולייצר את מה שנראה באותם ימים כחלום בהקיץ – מחשב שייכנס לכל בית, וכל אחד ידע להשתמש בו, החל מילדים ועד קשישים. אבל המשימה ההנדסית הייתה קשה. ג׳ובס רצה שלמקינטוש תהיה תצוגה גרפית נעימה ואינטואיטיבית, שהוא יריץ תוכנת ציור ומעבד תמלילים ואפילו ידבר. כל זה במחיר זול מספיק שאנשים פרטיים יוכלו להוציא מכיסם.

אל תעשו סנאפצ׳אט למבוגרים. אתם לא כאן כדי לעשות כסף. אתם כאן כדי לשנות את העולם

כדי להוזיל את המחיר, ג׳ובס התפשר על מעבד זול וכמות זיכרון קטנה (128 קילובייט, פחות מ-0.02 אחוז מהזיכרון של מחשב ממוצע הנמכר בימינו) שהיו נחותים משמעותית ממחשבים אישיים אחרים בשוק. אבל הנחיתות המשמעותית ביותר שהיה על אפל להתגבר עליה הייתה שלא היו עבורו תוכנות זמינות. על קוואסאקי הוטלה המשימה הגורלית לגרום לחברות תוכנה לפתח תוכנות עבור המקינטוש.

״התפקיד שלי, כ׳אוונגליסט ראשי׳, הייתה לגרום לאנשים להאמין בפלטפורמה הזאת, שלא היו לה משתמשים, לא היו לה כלים, ובשביל לפתח עבורה תוכנה היה צריך לקנות מחשב אחר של אפל, ׳ליסה׳, בעלות של 10,000 דולר״.

קוואסאקי לא מהסס להשתמש במילים גסות כשהוא מדבר על כמה גרוע היה המקינטוש מבחינה טכנולוגית באותם ימים. הוא לא יכול היה לדבר על עליונות טכנולוגית כדי לשכנע מפתחים לכתוב תוכנות למחשב המהפכני.

״הייתי צריך לגרום לאנשים להאמין שמקינטוש הוא החדשות הטובות״, הוא מספר, ״שהוא יגדיל את היצירתיות והפרודוקטיביות של אנשים. הייתי צריך להשתמש בלהט ובהתלהבות כדי לשכנע אנשים לקנות את החלום שלנו שמקינטוש יוכל לשנות את העולם. רק אם מספיק מפתחי תוכנה היו מאמינים בכך, והיו מתחילים לכתוב עבורו תוכנה, אז מקינטוש יכול היה להפוך לאמיתי״.

קווסאקי: ייתכן שמעבר לפינה מחכה חידוש שיהפוך את השיפור הטכנולוגי שלכם לחסר טעם | תמונה: Robert-Scoble/Flickr

קאוואסאקי נהג להיפגש בחשאיות מוחלטת עם מפתחי תוכנה, להראות להם אבות טיפוס של מקינטוש ולדבר איתם על החזון של סטיב ג׳ובס. הגדרת התפקיד של קוואסאקי, ״אוונגליסט ראשי״, רמזה על כך שתפקידו היה לגרום לאנשים להאמין בבשורה גדולה, להיות חלק מחזון גדול. לא לשווק טכנולוגיה חדשה. קאוואסאקי פרסם והפיץ את הרעיון של ״אוונגליסט תוכנה״ לאחר מכן, וחברות רבות החלו להעסיק ״אוונגליסטים״.

״כשסטיב ג׳ובס הציג את המקינטוש, האתגר שהוא בא לפתור לא היה לייצר עוד מחשב״, אומר קאוואסאקי, ״אלא למנוע שליטה של IBM בעולם, למנוע עולם אורווליאני״.

בפרסומת המפורסמת וההיסטורית (סרטון) שעוררה עניין לקראת ההשקה של מקינטוש ב-1984 לא היה אפילו מחשב. הייתה זו סצנה בהשראת ספרו הדיסטופי של ג׳ורג׳ אורוול 1984, שבה רואים את המנהיג הגדול מדבר אל העם הכנוע דרך מסך ענק. איש אמיץ אחד רץ לעבר המסך ומטיל לעברו פטיש, ומנפץ את המסך לתדהמת כולם.

משתמשי אפל הפכו באמת במידה רבה ל״מאמינים״, יותר מאשר ל״משתמשים״.

המתכון הסודי של הסטארטאפים

מאז אותם ימים של המקינטוש בשנות ה-80, קוואסאקי הקים חברות, ייעץ לאחרות, השקיע בחברות רבות בסיליקון ואלי, כתב ספרים שהפכו לרבי מכר, והפך לאוטוריטה בתחום שעסק בשאלה כיצד ליצור משהו חדש ולגרום לו להצליח.

אני פוגש את קוואסאקי בכנס Lean Startup על המזח בסן פרנסיסקו בנובמבר 2016, כדי להבין ממנו מה אנחנו צריכים ללמוד מההצלחה הכבירה של חברות סטרטאפ והיי-טק בעמק הסיליקון. כ-2,000 אנשים מכל העולם הגיעו לכנס הזה, הממוקד בשיטת הניהול שפיתח היזם הסדרתי אריק ריס.

״התנועה הזאת של Lean Startup חשובה״, אומר לי קוואסאקי כשאנחנו נפגשים, ״מכיוון שהיא אוספת גוף של ידע שמראה מציאות הפוכה למה שיזמים היו נוהגים לעשות תמיד – כמו למשל לתכנן בקפידה, לבנות מוצרים באופן מדוקדק וכו׳. עם המתודולוגיה של Lean Startup זה יותר ׳לזרוק את הדברים על הקיר ולראות מה נדבק. זה אומר להגיע לשוק מהר ולבחון את הדברים״.

על במת הכנס קוואסאקי שיתף את הקהל ב-10 תובנות מרכזיות שלו מהעבודה עם סטיב ג׳ובס. הראשונה שבהן הייתה שלא ניתן לשאול את הלקוחות מה הם רוצים, כי הם לא ידעו להגיד את זה.

״500 דולר?! בשביל טלפון?" אמר באלמר, תוך כדי שהוא צוחק בקול ומפגין זלזול עמוק. ״אני אומר שזה הטלפון הכי יקר בעולם" | תמונה: Stephen-Brashear/Getty-Images

״אם היית שואל את הלקוחות באותה תקופה מה הם רוצים מאפל כולם היו אומרים שהם רוצים אפל 2 גדול יותר, חזק יותר ומהיר יותר״, הסביר קוואסאקי בכנס. ״אף אחד לא היה אומר שהוא רוצה מחשב בלי תאימות למחשבים הקיימים, בלי תוכנה, בלי שפות תכנות, עם דיסק קטן מדי ובלי מספיק זיכרון״.

סטיב ג׳ובס אמר: ״אנשים לא יודעים מה הם רוצים עד שאתה מראה להם את זה״, והמקינטוש הייתה רק הדוגמה הראשונה לאופן שבו אפל פעלה לפי העיקרון הזה. לפני האייפד היו כמה טאבלטים שנכשלו מסחרית. אם אפל הייתה שואלת את הלקוחות שלה, מה הם רוצים, הם לא היו מבקשים מכשיר נחות טכנולוגית, איטי, בלי עכבר ומקלדת, שאין עליו את התוכנות שהם רגילים אליהן. לאחר ההשקה רבים מהמבקרים היו סקפטיים לגבי סיכויי ההצלחה של האייפד.

עוד קודם לכן, כשג׳ובס החליט על פיתוח האייפון, הוא ממש לא שאל את הלקוחות מה הם רוצים. מנכ״ל מיקרוסופט באותם ימים, סטיב באלמר, צפה כישלון לאייפון. ״500 דולר?! בשביל טלפון, עם סבסוד [של חברות הסלולר בתוכנית עם התחייבות]?״ הוא אמר, תוך כדי שהוא צוחק בקול ומפגין זלזול עמוק. ״אני אומר שזה הטלפון הכי יקר בעולם, והוא לא פונה לקהל העסקי, כי אין לו מקלדת, כך שהוא לא טוב בשביל דואר אלקטרוני״.

אם אי אפשר לשאול את הלקוחות מה הם רוצים, איך אפשר לדעת?


״יש כמה דרכים: או שיש לך מזל; או שאתה כל כך טוב שאתה גורם להם להאמין שמה שאתה עושה זה מה שהם צריכים; או שיש לך תובנה ברורה כלשהי. בוא ניקח לדוגמה את תוכנות שיתוף התמונות – לכולם היה סמארטפון, לכולם יש אינטרנט עליו, ולכל סמארטפון יש מצלמה – אז אנחנו צריכים לאפשר לאנשים לשתף תמונות, נכון? עכשיו זה כל כך מובן מאליו. אבל כשהמצלמות בטלפונים היו גרועות ולרוב האנשים עדיין היו טלפונים לא חכמים, ועוד לא היה אינטרנט סלולרי מהיר, זה לא היה מובן מאליו״.

רבות מההרצאות ומהסדנאות בכנס Lean Startup התמקדו בשאלה הזאת – כולם רוצים לדעת מה הלקוחות באמת רוצים. אבל הדרך לקבל את התשובה לכך אינה פשוטה כל כך. רבים מהמרצים שיתפו על הניסויים שערכו כדי לדעת מה הלקוחות רוצים, מבלי שישאלו אותם ישירות. הדרך הטובה ביותר, מסכים קוואסאקי עם מייסד תנועת ה-Lean Startup, היא לבנות מוצר ראשוני ולראות האם אנשים מוכנים לשלם עליו, כמה הם מוכנים לשלם עליו ואיך הם משתמשים בו.

״אין צורך לעשות את כל קבוצות המיקוד האלה ולתכנן קדימה״, מסביר קוואסאקי את העיקרון. ״מהשקה של אב-טיפוס אתה יכול ללמוד הרבה יותר ממה שאתה יכול ללמוד מכל דרך אחרת. אתה גם לא צריך לבנות תשתית ענקית לפני שאתה יודע שיש לך מכירות. זה העיקר״.

אריק ריס מסביר על שיטת ניהול העסקים המיוחדת שלו הנקראת Lean Startup | תמונה: Araya-Diaz/Getty-Images-for-TechCrunch

מייסד ה-Lean Startup, אריק ריס הפיץ את המושג MVP כדי לתאר את הרעיון הזה – Minimum Viable Product – מוצר מעשי מינימלי. המושג הפך לחלק בלתי נפרד מהז׳רגון של הסטרטאפים ושל תעשיית ההי-טק כדי לתאר מוצרים מינימליים שנבנים כדי להפיק למידה שתאפשר לכוון טוב יותר את בניית המוצר. הרעיון הוא להשקיע כמה שפחות מאמץ כדי להפיק כמה שיותר תובנות, ולדעת לאן לכוון את הצעד הבא. גם הצעד הבא צריך להיות מינימלי, כדי להפיק כמה שיותר תובנות. כך מתקדמים צעד אחד צעד, במינימום תכנון קדימה.

ריס מתאר לדוגמה את ה-MVP של ״דרופבוקס״. הצוות המייסד של דרופבוקס היה מורכב ממהנדסים, והמוצר – שירות שיאפשר לסנכרן בין תיקייה על המחשב ל״ענן״, וגם לשתף את התיקייה עם משתמשים אחרים. אבל השירות דרש מומחיות טכנולוגית והשקעה רבה כדי לבנות אותו. ובנוסף, אף אחד מהיזמים בצוות לא היה מומחה בשיווק. ״היו להם משקיעים בולטים״, כתב ריס, ״ואפשר היה לצפות שהם ישתמשו בגישת המהנדסים הסטנדרטית לפיתוח העסק: תבנה את זה, והלקוחות יבואו. אבל דרופבוקס עשו משהו אחר״.

לפני שהמשיכו בהשקעה מסיבית ובפיתוח המוצר, הם רצו לבחון שאלה מהותית: ״אם נבנה חוויית משתמש טובה משל כל המתחרים, האם אנשים ינסו את המוצר שלנו?״ הם האמינו, מסביר ריס, שסנכרון קבצים הוא בעיה שרוב האנשים בכלל לא יודעים שיש להם, אבל שברגע שיחוו את הפתרון של דרופבוקס הם לא יוכלו לדמיין כיצד חיו בלעדיו.

בדרופבוקס חשבו שאם יבנו אב-טיפוס של השירות, הם יצליחו לבחון את התנהגות המשתמשים בפועל. אבל מצד שני, אם ישחררו לשימוש הציבור אב-טיפוס חלקי ומלא בבאגים (שפיתחו במהירות), הם לא יזכו לאהדה גדולה – הרי היתרון התחרותי של דרופבוקס טמון באופן החלק שבו השירות עובד.

אם אתה רק עושה טוב יותר מאותו הדבר – אתה צריך להתחיל לדאוג

במקום זאת, דרופבוקס עשו משהו פשוט מאוד (שניתן לראות כאן ). הם יצרו הדגמה פשוטה של שלוש דקות שמראה את פשטות הממשק והפיצ׳רים של השירות. המנכ״ל, דרו יוסטון, עשה את הקריינות בעצמו. הוא גרר קובץ לתיקיה, והראה איך בתוך רגע הקובץ מופיע גם על המחשב השני שלו, ואיך ניתן לשתף בקלות תיקיות ולהעלות גלריות של תמונות.

צוות דרופבוקס הפיץ את הסרטון בין אנשי טכנולוגיה, ״ארלי-אדופטרס״. הסרטון משך מאות אלפי אנשים לאתר, ורשימת ההמתנה לגרסת הבטא גדלה בין לילה מ-5,000 ל-75 אלף ממתינים. סרטון הווידאו הזה, מסביר ריס, היה ה-MVP שאיפשר לדרופבוקס לאשר את הנחת היסוד שלה, ובסופו של דבר להשקיע את המאמצים הנדרשים ולהפוך לסטארטאפ ששווה יותר ממיליארד דולר.

המושג MVP הפך לשגור בפי סטארטאפיסטים, אבל קוואסאקי ביקש להזכיר שלא תמיד משתמשים בו כראוי, ומפספסים את המתודולוגיה שהמושג הזה מכוון אליה. על במת הכנס הוא הציע לשדרג את המושג ל-MVVVVP, כדי לחדד את ההבנה שהמוצר לא צריך להיות רק מעשי (Viable), אלא גם בעל ערך (Valuable) וגם כזה שמאמת הנחה (Validating).

כלומר, לא מספיק שהמוצר יהיה מעשי – אפל יכולה לייצר מדפסות לייזר – הן יהיו מעשיות, ואנשים גם יקנו אותן, אבל הן לא יהיו בעלות ערך ויציעו לעולם משהו חדש. המוצר גם צריך לאמת הנחת יסוד חדשה – כמו למשל שיש שוק למוצר מסוג חדש שמעולם לא התקיים מקודם.

״אל תעשו עוד מאותו דבר״, הוא קרא לקהל היזמים. ״אל תעשו סנאפצ׳אט לאנשים מבוגרים. אתם צריכים לכוון לאתגרים גדולים. אתם לא כאן כדי לעשות כסף, אתם כאן כדי לשנות את העולם״.

מה אנחנו צריכים ללמוד מתרבות עמק הסיליקון כדי להצליח?


״הדבר הראשון: להשיק משהו ואז לבחון וללמוד. דבר שני: זה בסדר להיכשל. יש אנשים שאמנם מפרשים את זה לא נכון ואומרים שכישלון הוא לא עניין גדול. כישלון הוא כן עניין גדול, אבל הוא לא מוות. זה לא נכון לחשוב שזה לא עניין גדול – בואו פשוט נזרוק ערימת כסף, ואם ניכשל אז ניכשל ואם נצליח נצליח. זה לא כזה פשוט. אפילו עם הכוונות הטובות ביותר ועם עבודה קשה אפשר להיכשל. אבל אפשר גם לקום. זה הדבר החשוב – כישלון לא צריך לרדוף אותך לשארית חייך״.

אתה מדבר הרבה על חברות שעשו עבודה טובה מאוד במה שעשו, אבל בכל זאת מתו. אמרת שאם רק נמשיך לעשות יותר טוב מאותו הדבר, זה יהיה הגורל שלנו. איך אפשר לוודא שאנחנו לא עושים את אותו הדבר?


״צריך להעסיק צעירים – זה עוזר מאוד. אם אתה אומר: ׳זה קרה לקודאק, זה קרה לפולרויד, זה קרה ל-Data General ול-DEC, אבל זה לא הולך לקרות לנו׳ – אז אתה צריך להתחיל לדאוג. אם אתה רק עושה טוב יותר מאותו דבר – זה הולך לקרות גם לך״.

תמונה: Darren-McCollester/Getty-Images

קוואסאקי מסביר שהבעיה הגדולה שחברות גדולות קרסו בגללה הייתה שהן לא ראו מעבר לאופק של המוצר הנוכחי שהן ייצרו. קודאק קרסה כשהמשיכה להתמקד בלייצר פילם טוב יותר בזמן שהצילום עבר לעידן הדיגיטלי. יצרניות מדפסות דייזי – מדפסות המבוססות על גלגלים מכניים ותבליטים שעליהם מוטבעות אותיות, כמו מכונות הכתיבה – המשיכו להתמקד בייצור מדפסות גלגלי דייזי עם פונטים יפים יותר ובגדלים שונים – בעוד אפל הציגה לעולם מדפסת לייזר נגישה לציבור הרחב.

כדי להמחיש את הרעיון הזה, קוואסאקי מספר אנקדוטה מתקופה אחרת לגמרי. בתחילת המאה הקודמת, לפני שהגיעו המקררים, תעשיית הקרח הייתה גדולה ומשגשגת. יזמים הגיעו לאגמים קפואים, וחצבו גושים גדולים של קרח, כדי למכור אותו לאנשים. הם שיפרו בהדרגה את יכולות חציבת הקרח שלהם ופיתחו טכנולוגיה שתעשה את זה טוב יותר.

אבל כמה עשרות שנים מאוחר יותר הופיעו מפעלי הקרח. ״קרח 2.0״, כמו שקוואסאקי מכנה זאת. עכשיו ניתן היה לייצר קרח בתוך הערים ללא צורך בשינוע מורכב, ולהוזיל את העלויות. אנשים שהשקיעו בשיפור יכולות חציבת הקרח שלהם איבדו את מקור הכנסתם.

מפעלי הקרח שיפרו את הטכנולוגיה שלהם והצליחו לייצר יותר קרח ביעילות גבוהה יותר. 20 שנים מאוחר יותר, הופיעו המקררים, ״קרח 3.0״. אנשים החלו לרכוש ״מכונות קרח ביתיות״, והחברות שהשקיעו בשיפור הטכנולוגיות לייצור קרח איבדו את מקור הכנסתם. קוואסאקי מציע לנו לחשוב טוב טוב אם אנחנו משקיעים מאמץ בשיפור טכנולוגיות כך שיהיו טובות, ״אותו דבר, רק יותר טוב״, בזמן שמעבר לפינה מחכה חידוש שיהפוך את השיפור הטכנולוגי שלנו לחסר טעם.

אז מה השיעור החשוב ביותר שאפשר ללמוד מהסיפורים האלה?


״צריך להתמקד בתועלת שאתה מביא, ולא במוצר הנוכחי שאתה מציע. המוצר הנוכחי שאתה מציע צריך להשתנות״.

תמונה: Justin-Sullivan/Getty-Images

״7 דברים שלמדתי מסטיב ג׳ובס״

1. לקוחות לא יכולים להגיד מה הם צריכים

״מסוכן מאוד לשאול לקוחות ׳מה אנחנו צריכים לעשות׳״, אומר קוואסאקי. כששואלים לקוחות מה הם רוצים, הוא מסביר, הם רוצים טוב יותר, מהר יותר וחזק יותר. הם לא יכולים לדבר על שינוי מהפכני אמיתי או על חדשנות אמיתית.

2. לראות מעבר לעקומה הנוכחית
מוצרים הולכים ומשתפרים. אפשר לתאר את זה בעקומה עולה בגרף. אבל הבעיה היא שחברות רבות מתמקדות בעקומת השיפור, במקום לחפש את העקומה הבאה. ״כמה מכם משתמשים היום במוצרים של קודאק או פולרויד?״ הוא שואל. ״חברות מגדירות את עצמן באמצעות מה שהן עושות, במקום בתועלת שהן מביאות, וכך הן לא קופצות לעקומה הבאה״.

3. לייצר מוצר ראשוני בעל ערך, וכזה שמשנה את העולם

בעולם הסטרטאפים וההייטק כולם מדברים על פיתוח MVP, מוצרים מינימליים המאפשרים לאמת הנחת יסוד במטרה ללמוד ולפתח מוצר מצליח. קוואסאקי מציע לפתח מוצר שהוא לא רק מעשי, אלא כזה שיש בו ערך אמיתי, וכזה שמציג שינוי אמיתי לעולם, כפי שהציע המקינטוש.

4. האתגרים הגדולים ביותר מולידים את העבודה הטובה ביותר

אם רוצים ליצור שינוי גדול, מסביר קוואסאקי, צריך לתת לאנשים אתגרים גדולים. ״זה לא רק להגיד בואו נשיק עוד מחשב אישי״, מסביר קוואסאקי. ״כשסטיב ג׳ובס הציג את המקינטוש, האתגר שהוא בא לטפל בו לא היה לייצר עוד מחשב, אלא למנוע שליטה של IBM בעולם, למנוע עולם אורווליאני״.

5. לשנות את דעתך זה סימן לאינטליגנציה

״סטיב נודע בתור אחד שתמיד צריך להיות צודק. אבל זה לא נכון, הוא שינה את דעתו פעמים רבות. זה לא סימן לטיפשות או לכך שעשית טעות, זה סימן לאינטליגנציה״, אומר קוואסאקי. כשהאייפון היה בתחילת דרכו, הוא מסביר לדוגמה, הוא היה מערכת סגורה שלא ניתן היה לפתח עבורה תוכנות. ג׳ובס רצה לשמור על המערכת מאובטחת ויציבה. ״כשהוא אמר זאת בהכרזה, כל העיתונאים והמומחים אמרו: אתה כל כך צודק סטיב. אבל אחרי שנה הוא חזר בו ופתח את האייפון כך שתוכלו לכתוב כל סוג של אפליקציה. שוב, המומחים אמרו: אתה כל כך צודק, סטיב״.

6. תשווקו משהו ייחודי ובעל ערך

״זה כל השיווק שאתה צריך לדעת כיזם״, אומר קוואסאקי. ״אם אתה מביא משהו בעל ערך אבל לא ייחודי, תצטרך להתחרות במחיר. אתה יכול לעשות מזה כסף – דל עשו את זה. אבל תמיד תצטרך להתחרות במחיר״.

7. צריך קודם כל להאמין כדי לראות

״זה השיעור החשוב ביותר שלמדתי מסטיב. רוב האנשים חושבים: אני אאמין אם אראה את זה״, אומר קוואסאקי. ״אתם צריכים לחשוב ההיפך: אם אנשים יאמינו לזה, אז הם יראו את זה. התפקיד שלי כאוונגליסט של מקינטוש היה לגרום לאנשים להאמין בפלטפורמה הזאת, להאמין בפלטפורמה שלא היו לה משתמשים, לא היו לה כלים, שבשביל לפתח בשבילה היית צריך לקנות מחשב אחר של אפל, ׳ליסה׳, ב-10 אלפים דולר״.

כנס Lean Startup – חברות ענק וממשלות מגיעות ללמוד את סודות ההצלחה של הסטרטאפים

אריק ריס מרצה בכנס Lean Startup 2016 – צילום: בן קמינסקי

כ-2,000 אנשים מכל העולם הגיעו לכנס הזה, הממוקד בשיטת הניהול שפיתח היזם הסדרתי אריק ריס. לפני כמה שנים היו אלה בעיקר סטרטאפיסטים שהיו מגיעים לכנסים האלה. הפעם נראה היה שכחצי מהמשתתפים היו ארגוני ענק. ארגונים רבים מבינים היום שכדי להצליח הם חייבים להבין מהו אותו גורם שמאפשר לסטרטאפים להצליח, ומהי אותה שיטת ניהול שיכולה להביא סטרטאפ קטן להביס את העסק המבוסס והמצליח שלהם.

פרוקטר אנד גמבל שלחו 65 אנשים מהחטיבות השונות שלהם לכנס. אני רואה מסביב גם אנשים ממיקרוסופט, מפייסבוק, מ-HP, מ-IBM, מ-SAP, וגם מחברות שאינן טכנולוגיות כמו GAP ואיקאה. הגיעו גם נציגי ממשלות ונציגי ארגונים לא ממשלתיים שונים. פגשתי שם אפילו נציג מהתעשייה הביטחונית בישראל.

גם ב-Lean Startup יש גורו אוונגליסט. אם הייתם מגיעים לכנס מבלי להבין אנגלית, אולי יכולתם לחשוב בטעות שמדובר במנהיג דת. ריס בן ה-38 עולה על הבמה לקול תרועות הקהל הנרגש, ומתחיל בהטפה. ״רוב האנשים שיפיקו תועלת מ-Lean Startup עדיין לא שמעו על Lean Startup״, הוא אומר בקול נרגש, ומוסיף שזוהי האחריות של המשתתפים להפיץ את הבשורה. Lean Startup הפכה ממש לתנועה.

ריס עצמו נכשל בכמה מיזמים שהיה חלק מהם בשנות ה-90׳, וכבר חשש להפוך לכישלון סדרתי. הוא החל לחקור באובססיביות את סודות ההצלחה של הסטראטאפים המצליחים, וניסה להבין האם יש איזושהי נוסחה מיוחדת שמאפשרת הם להצליח. הוא החל לראיין יזמים ומשקיעים בעמק הסיליקון, ובהמשך הקים סטרטאפ חדש שעליו ניסה את המסקנות שאליהן הגיע. הפעם הפך הסטרטאפ שלו להצלחה מסחררת.

את המתודולוגיה שפיתח הוא כתב בספרו The Lean Startup, שאותו לומדים היום סטרטאפים בכל התחומים, וגם חברות ענק, מלכ״רים ואפילו ממשלות.

הרעיון המרכזי בשיטה של Lean Startup הוא שבעידן של חוסר ודאות גדול כל כך, כמו בתקופה שלנו, מיזם צריך להתקדם באמצעות ניסויים ולמידה בלתי פוסקים, צעד אחר צעד, ולא באמצעות תוכניות לטווח ארוך. הוא צריך שיהיה לו חזון כללי, ואז להתחיל להניח הנחות ולבדוק את התקפות שלהן באמצעות כמה שפחות מאמץ.