"אני מרגישה כאילו הייתי בשליחות מלמעלה"

 

בזמן שרוב הילדים בגיל ארבע מציירים בית, עץ, שמש ואולי פרפרים, אקיאנה קרמריק בת הארבע החלה לרשום על נייר עיניים ופנים. היא עשתה זאת על דפים ועם עפרונות שאמה קנתה לה לאחר שלא ידעה מה לענות לבתה הקטנה שסיפרה לה על סצנות ועל אנשים שהיא רואה בחזיונותיה ובחלומותיה. "תציירי מה שאת רואה על הנייר", אמרה לה האם, מבלי לדעת איך המעשה הקטן הזה ישנה את גורלה של בתה, של המשפחה ואת גורלם של אנשים רבים אחרים.

היום אקיאנה בת ה-22 היא משוררת וציירת מחוננת שמוכרת את ציוריה לפעמים במאות אלפי דולרים. חלקם אף נחשבים לאוצרות תרבותיים שאין למכרם. קרמריק התראיינה ל"אפוק טיימס" בשעת צהריים, לאחר שעבדה כל הלילה, ובמשך כמה חודשים ברציפות, על ציור שקראה לו "השליח". ״כרגע אני מציירת סצנה שעוד לא הראיתי לאף אחד", היא סיפרה, "אני באמצע התהליך, אז קשה לומר איך זה יסתיים. הציור מתעד טיסה של 'שליח' מעורר תקווה, שעף דרך מכשולים בתוך מערה חשוכה. מי יודע מתי תסתיים היצירה. אני עדיין במסע״.
את "השליח" הנציחה אקיאנה, כחודשיים שלושה לאחר הראיון, בסרטון שתיעד את תהליך היצירה שלה. כך היא עושה עם כל ציור חדש – היא מתאימה לו שיר שכתבה, ובסרטון היא מראה את הדרך שהיא, וגם הדמות שציירה, עברו כדי להגיע לתוצאה שלא יכלה לדעת מה תהיה קודם לכן.

"אני חווה תסכול כמעט בכל ציור", היא אמרה, "הציור הקשה והמאתגר ביותר שלי נקרא 16 חיים ברוח (Sixteen lives in the wind) – הייתי אמורה לעבוד עליו בערך חודש, אבל בסופו של דבר סיימתי אותו בשבעה חודשים וחצי. זה היה התהליך הארוך והמתיש ביותר בחיי, בגלל העובדה שהתמונה שהייתה בראשי, וההשראה שראיתי, השתנו כל הזמן. אבל בסוף מצאתי את מה שחיפשתי. בהתחלה היה לי רעיון פשוט מאוד – לצייר אדון שמייצג רוח חופשית, נושבת. אבל ברגע שציירתי את פניו, התחלתי לראות פנים נוספות שלו. אז מחקתי וציירתי שוב. כך המשכתי עוד ועוד במשך 16 פעמים. ציירתי 16 פנים, זו על גבי זו. בסופו של דבר הבנתי שהפנים השונות היו הדמויות שלו, האישיויות החבויות שלו. הן היו צריכות שאשחרר אותן לחופשי ולא משנה מה״.

בכל יום אני מתעוררת בשלוש בבוקר, מציירת ומכינה סרטים קצרים על יצירות האמנות שלי. הסרטים הפכו לשער ויזואלי לפילוסופיה ולאמנות שלי המתמקדת בתקווה ובאהבה.

לפעמים אני מציירת תרבויות ואמונות שחוצות את גבולות הראייה שלי – אני מרגישה כאילו הייתי "בשליחות", מציירת את מה שאני שומעת, רואה ונוגעת, בלי פילטרים ובלי גבולות, בדרך שמחברת יחד אינדיבידואלים וארצות.

יש איתם אתגרים שכולנו מתמודדים בכל יום, ואני לא יוצאת דופן, אבל אני מאמינה שכולנו צריכים לחפש את האור שיש בנו בפנים. הציור האחרון שלי, "ישו", שלקח לי 19 שנה לצייר ומתועד בסרט התיעודי "לצייר את הבלתי אפשרי", הוא מסר לאמונה בלתי מעורערת, לאהבה בלתי מותנית ולחיי נצח.

רוב האנשים האינטליגנטים מתרחקים כיום מאמונה, אחרי שתפילותיהם לא נענות, כשהאתגרים לא מקלים עליהם ואין אף אחד שמגיע להציל אותם אחרי בכי רב. מטרתי היא להשתמש באמנות כגשר קטן בין שמים לארץ ובין הנראה לבלתי נראה.
אני מאמינה שאלו המחפשים את "הדרך" בכנות, הלא נודע ימצא אותם, במוקדם או במאוחר. האמת חזקה יותר מהאשליה, והאמנות היא מרכיב בלתי נפרד מכמיהתו הרוחנית של האדם. אמנות היא לב המין האנושי, והיום היא מתקדמת מהר ומהר יותר, חזק וחזק יותר.