תמונה: Fotolia
הילדים שלכם מתקשים להתנתק מהטלפונים החכמים שלהם, וגם לכם זה לא תמיד פשוט? טריסטן האריס, לשעבר מנהל פרויקט בגוגל, טוען שאין זה מפליא כלל, שכן כדי להתנתק מהטלפון, אנחנו נאלצים להתמודד מול מאות מהנדסי תוכנה מיומנים המכירים את החולשות האנושיות שלנו. האפליקציות מעוצבות במטרה אחת מרכזית – לגרום לנו לרצות להמשיך להשתמש בהן עוד ועוד מבלי לעזוב אותן; להמשיך לגלול למטה כדי לראות פוסטים ישנים יותר; לבדוק האם הגיעה הודעה חדשה, אף על פי שהמכשיר לא התריע דבר, או להתעניין האם יש תגובה לתמונה החדשה שפרסמנו באינסטגרם.
עוד בהיותו ילד, כקוסם חובב, למד האריס טכניקות המשטות בצופים, מטעות אותם וגורמות להם לחשוב שהם בחרו להגיב בצורה מסוימת. אך למעשה, תמרנו את האדם וגרמו לו לבחור בדיוק את אותה בחירה מסוימת. שנים מאוחר יותר, כשעבד בפיתוח בעמק הסיליקון, הוא שוב מצא את עצמו עוסק בתמרונים דומים.
אף פעם בהיסטוריה לא הייתה כמות מצומצמת כזו של אנשים, וכמות מצומצמת כזו של חברות טכנולוגיה שעיצבו כיצד מיליארדי אנשים חושבים ומרגישים בכל יום
"אנחנו תמיד חושבים שהטכנולוגיה שואלת אותנו כיצד אנחנו מעוניינים להשתמש בה, אבל אין זה כך. הטכנולוגיה אינה ניטרלית, יצרני האפליקציות רוצים שנשתמש בהן בדרכים מסוימות, ולזמן ממושך, כי מזה הם מרוויחים. הם מעצבים את המחשבות, את ההרגשות ואת הפעולות של המשתמשים – הם מתכנתים אנשים", הוא אמר בראיון לתוכנית "60 דקות" של רשת CBS האמריקנית. "בכל פעם שאני בודק את הנייד שלי, אני בעצם משחק במכונת הימורים".
האריס מכיר לא רע את תעשיית התוכנה והטכנולוגיה. בתקופה שעבד כמנהל מוצר בגוגל, הוא נחשף מצד אחד לזמן הרב ששואבות ממנו האפליקציות, עם כל ההודעות המתפרצות המסיחות את הדעת, ומצד שני הוא ראה מסביבו מתכנתים רבים הממוקדים במטרה אחת: "ליצור חווית משתמש" ייחודית ומרתקת. בקרב המקצוענים בתחום יש לזה גם כינוי נוסף: Brain Hacking – כיצד "לפרוץ" למוח שלנו ולתמרן אותו. "שאלתי את עצמי: האם זה מביא, בדרך זו או אחרת, לתועלת כלשהי לחיים שלי?", מספר האריס.
תמונה: Fotolia
התובנה שהגיע אליה הטרידה אותו. במצגת שהכין (מעל 140 עמודים), הוא יצא בקריאה: "אף פעם בהיסטוריה לא הייתה כמות מצומצמת כזו של אנשים, וכמות מצומצמת כזו של חברות טכנולוגיה שעיצבו כיצד מיליארדי אנשים חושבים ומרגישים בכל יום באמצעות הבחירות שלהם".
באותה מצגת הוא גם טען שהסחת הדעת הרציפה של האימיילים ושל האפליקציות פוגעת ביחסים שלנו זה עם זה, והורסת את יכולתם של ילדינו להתמקד.
אמנם רבים בגוגל קראו את המצגת, והיא אפילו משכה את תשומת ליבו של לארי פייג', ממייסדי החברה, אבל זה לא הוביל לשינוי. ב-2016, אחרי שלוש שנים בגוגל, האריס עזב.
תמונה: Facebook
"זה לא בגלל שמישהו מרושע, או שלמישהו יש כוונות רעות. זה בגלל ששם המשחק הוא להשיג את תשומת הלב של המשתמשים בכל מחיר. ובמרוץ הזה מנצלים נטייה להתמכרות, כמו גם רגשות כדוגמת פחד, חרדה, בדידות ועוד. אין כאן רשעות, זה רק בגלל שבמרוץ הזה לתשומת הלב צריך להשתמש בכל מה שעובד", מסביר האריס.
פרופ' לארי רוזן, מאוניברסיטת מדינת קליפורניה בדומינגוז הילס, חוקר כבר שנים כיצד הטכנולוגיה משפיעה על הפסיכולוגיה שלנו. הוא חיבר את הספר "iDisorder (2012): להבין את האובססיה שלנו לטכנולוגיה ולהתגבר על האחיזה שלה בנו". במחקריו הוא זיהה כיצד הטכנולוגיה מפעילה רגשות כמו חרדה, למשל, וכך מקשה עלינו להניח את מכשיר הטלפון בצד ולהתנתק ממנו אפילו למספר דקות.
"החרדה שאנחנו מתייחסים אליה מתכוונת בעיקר לפחד לפספס משהו. אנחנו מוצאים את החרדה הזו אצל מרבית משתמשי הטלפונים החכמים. הם מרגישים לא נוח אם אין להם מגע ישיר עם הטלפון שלהם, ועם מרבית הקשרים האלקטרוניים שלהם ברציפות של 24/7. סוללה ריקה ללא מטען יכולה גם להביא אותנו להתקפת פניקה", הוא כותב.
ואיך זה עובד? בכל פעם שאנחנו מניחים את הטלפון בצד, המוח מאותת לבלוטת יותרת הכליה לייצר כמות נכבדה של קורטיזול – הורמון הלחץ – שמעורר תגובת "הילחם או ברח". "זה מייצר קורטיזול", מסביר פרופ' רוזן, "וגורם לך לחרדה. בסופו של דבר, כדי להיפטר מהחרדה הזאת, אתה ניגש למכשיר ובודק".
ולא מדובר רק בחרדה ובפניקה. פרופ' רוזן מצא אצל רבים ממשתמשי הטכנולוגיה תסמינים כמו הפרעות קשב, התמכרות, הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) ונטייה לנרקיסיזם. הרשתות החברתיות, למשל, עלולות לפתח את הנטיות הנרקיסיסטיות שאולי חבויות בנו. לכל סוג של אפליקציה ישנה ההשפעה הייחודית לה.
הפתרון שמציע טריסטן האריס הוא לאו דווקא לנטוש את הטכנולוגיה, אלא לשנות אותה, לשנות את התעשייה שמייצרת אותה כך שתתמקד בעקרונות אחרים. "אנחנו צריכים שהטכנולוגיה תעזור לנו לחיות, להרגיש, לחשוב ולפעול בחופשיות".
בהרצאת טד X שנתן ב-2016 האריס מדגים: "דמיינו שירות היכרויות שההצלחה שלו אינה נמדדת במספר הפעמים שהמשתמשים גררו תמונות שמאלה וימינה, כפי שקורה היום. ההצלחה שלו תימדד לפי מספר הקשרים העמוקים שהמשתמשים הצליחו ליצור באמצעותו. או דמיינו רשת חברתית מקצועית הנמדדת, למשל, לפי מספר הצעות העבודה הרלוונטיות שהמשתמשים קיבלו בעזרתה. האם אתם יכולים לדמיין עולם שלם שעובד כך, שיעזור לכם לבלות את הזמן שלכם טוב יותר?"