אם אין מים נשתה אצות

צילום: Jesse Allen and Robert Simmon/Wikipedia

בוקר אחד באמצע הקיץ, כשתושבי העיר טולדו רצו לשתות מים, כל מה שיצא מהברז שלהם היה נוזל ירוק ומצחין. טולדו אינה עיירה קטנה במדינת עולם שלישי. היא שוכנת במדינת אוהיו שבארה"ב, וביחד עם פרבריה מונה כחצי מיליון תושבים. מקורות המים שלה מגיעים מימת אירי – אחד מחמשת האגמים הגדולים שעל גבול קנדה.

מי הרעיל לתושבי טולדו את מי השתייה? – אצות, הצומחות באגם הזה בכל שנה, אבל בעקבות שינויי האקלים הן התפרשו הפעם על שטחים גדולים, ושיעור האצות הרעילות עלה. לרוע מזלם של תושבי טולדו ופרבריה, האצות הרעילות פרחו דווקא בסמוך לצינורות השאיבה העירוניים.

ההתחממות הגלובלית גורמת להיבטים רבים של האקלים להיות קיצוניים יותר, כך שזה נוטה להעצים כל בעיה שכבר ממילא קיימת

אם היה מדובר רק בטולדו כנראה שזו לא הייתה בעיה גדולה, אבל מתברר שאצות דומות מאיימות בשנים האחרונות על מקורות מים מתוקים בכל רחבי ארה"ב, אירופה, מזרח אסיה ואזורים נוספים. אנשים מתעוררים בוקר אחד, ומגלים שמשטח אצות באורך של אפילו מאות קילומטרים צף לו במי האגם שממנו הם שואבים את המים, ופעמים רבות נשאר שם גם למשך כל חודשי הקיץ.

"במקור, פריחת האצות האלו אינה בהכרח הרסנית. אבל בגלל שינויי האקלים – השינויים בטמפרטורות והשינויים בסדרי המשקעים – המערכת עלולה לצאת מאיזון, כך שהפריחה יוצאת משליטה ומתפתחת להיקף כזה שהמערכת האקולוגית כבר לא מסוגלת להתמודד איתה", מסבירה בראיון לאפוק טיימס פרופ' אנה מ'יצ'לק מאוניברסיטת סטנפורד שבארה"ב.

פרופ' אנה מ'יצ'לק מאוניברסיטת סטנפורד

פרופ' מיצ'לק, החוקרת את השפעות שינויי האקלים על מערכות המים המתוקים בעולם, ובעיקר על איכות מי השתייה שלנו, מסבירה שמים באיכות לקויה זו בעיה כלל עולמית שהולכת ומחמירה וכך מגבילה את מקורות המים שלנו לשתייה, לשימוש ביתי, לייצור מזון ולנופש. ושינויי האקלים הם גורם מרכזי לבעיה. עליית הטמפרטורה מאיצה את צמיחת האצות, במיוחד את הרעילות, שמשגשגות באקלים חמים יותר.

גם שינוי משטר הגשמים תורם לכך. כיוון שגשמים מופיעים כיום בצורה פחות סדירה, מופיעות יותר ויותר סופות גשמים קיצוניות. סופות גדולות שכאלו סוחפות איתן לאגמים מים רבים יותר, הכוללים בין היתר דשנים וחומרים מזינים מאזורים חקלאיים. "זה מספק מזון נוסף לפריחת האצות כך שזה מקדם צמיחה נוספת שלהן", היא מסבירה.

יש לנו מספר מודלים שמנסים לחזות את פריחת האצות, אבל הם לא יכולים לסייע לנו לעצור אותן. ברגע שהחומרים המזינים נמצאים במים, אין דרך לעצור את הפריחה

האם יש דרך לחזות את הופעתה של פריחה גדולה, וכך אולי לעשות משהו כדי להגן על מי השתייה?


"יש לנו מספר מודלים שמנסים לחזות את פריחת האצות, אבל הם לא יכולים לסייע לנו לעצור את הפריחות. ברגע שהחומרים המזינים נמצאים במים, אין לנו דרך לעצור את הפריחה".

אילו איומים נוספים מאיימים על איכות מי השתייה שלנו כתוצאה משינויי אקלים? 


"בעיה חמורה נוספת בעולם היא המלחה של מקורות מים. זה רלוונטי בעיקר לאזורים הצחיחים של העולם. אם נחשוב, למשל, על בארות המים הנמצאים באזורי החוף, ככל שנשאב יותר מים מהבאר, אם אין מספיק גשמים שממלאים מחדש את מאגר המים, המים המלוחים מהים עלולים לתפוס את מקומם של המים המתוקים שנשאבו.

תמונה: Fotolia

"עם שינויי האקלים, אזורים יבשים של העולם מתייבשים אפילו יותר, והבעיה הזו צפויה להחמיר בגלל שככל ששואבים יותר מים מגיעים לבארות עמוקים יותר, דבר המקל על המים המלוחים לחלחל אל מאגר המים המתוקים.

"ומנקודת מבט רחבה יותר, העיקרון הוא שההתחממות הגלובלית גורמת להיבטים רבים של האקלים להיות קיצוניים יותר, כך שזה נוטה להעצים כל בעיה שכבר ממילא קיימת".

ומה אצלנו? מה יקרה אם הכנרת שלנו תכוסה במרבד אצות ירוק?

בננות מלוחות

"מתברר שהכנרת יכולה להדגים טוב כיצד שינויי האקלים משפיעים על האקולוגיה ועל איכות המים, כי אנחנו, כמו כל האזור שלנו, סובלים יחסית יותר מההשפעות של ההתחממות הגלובלית", אומר ד"ר עמיר גבעתי, מנהל תחום מים עיליים וראש יחידת המחקרים ברשות המים.

"אם שואלים מה הפחד הכי גדול שלנו לגבי הכנרת, זה שפתאום נקום באיזה בוקר ונגלה שהכנרת מכוסה באצות. זה עלול לקרות כתוצאה מירידת המפלס, מאי חילוף המים ומהעלייה במליחות. אם אין מספיק מים מתוקים לאצות הטובות, והן לא גדלות, מי שמחליף אותן הן האצות הרעות, הרעילות. ובאמת בכינרת היו סימנים כאלה בעבר אבל עד עכשיו זה היה הדרגתי, לא בבת אחת. הפחד הגדול שלנו הוא מתהליך מהיר כזה. זה עלול להביא לקריסה.

"כבר היום יש בכנרת בעיה קשה של המלחה. מליחות אנחנו מודדים במיליגרם כלור לליטר. התקנות קובעות שמעל 250 מיליגרם לליטר מומלץ לא לשאוב. אנחנו רואים שכיום לחלק מהגידולים, כמו לבננות, למשל, המים האלו – שהיום הם ברמה של מעל 300 מ"ג לליטר – כבר מלוחים מדי. אם נגיע לרמה של 400 מ"ג לליטר, אסור יהיה לשאוב יותר ובמצב כזה אפשר לומר שהכנרת מבחינתנו תצא מכלל שימוש.

"אמנם בשנים האחרונות הודות למתקני ההתפלה צמצמנו משמעותית את השאיבה מהכנרת, אבל בכל זאת, יש סכנה לאבד מקור מים. חוששים להגיע למצב שהמים יהיו באיכות כזאת שכבר לא ניתן יהיה להשתמש בהם".

בהקשר הזה גבעתי מעלה את הנושא של קצב תחלופת המים. הערכים המוכרים לגבי הכנרת הם "תחלופת מים" של בין חמש לשש שנים. כלומר, כל טיפה המגיעה מהירדן אל הכנרת, מצליחה לצאת מהכנרת, בדרך כלל דרך הסכר בדגניה, בערך כעבור שש שנים. זה מה שהיה ידוע בעבר. כיום, גילה מחקר של המעבדה לחקר הכנרת של המכון לחקר ימים ואגמים, קצב תחלופת המים הוא יותר מעשרים שנה. "כשלא נכנסים מי גשמים, אז כמו כל אמבטיה או שלולית שאנחנו מכירים – כשהמים לא מתחלפים, איכות המים נפגעת".

כשלא נכנסים מי גשמים, אז כמו כל אמבטיה או שלולית שאנחנו מכירים – כשהמים לא מתחלפים, איכות המים נפגעת

הודות לחמישה מתקני התפלה הפועלים במרכז הארץ, מקורם של כמעט 70 אחוז ממי השתייה שלנו במים מותפלים. אבל כפי שמסביר ד"ר גבעתי, אסור להתבסס רק על התפלה. "אנחנו משתדלים לשאוב כמה שפחות ממקורות המים הטבעיים שלנו. אנחנו נמנעים משאיבות מהכנרת ומאזורי החוף, כדי שגם שם לא תהיה המלחה. כרגע אנחנו עסוקים בעיקר בלשמר אותם 'חיים' – לא לשאוב מעבר לכמות שנכנסת אליהם, למקרה שתהיה תקלה במתקני ההתפלה".

אז מה זה אומר על החקלאות שלנו?


"בינתיים מה שמציל את החקלאות בארץ הם מי הקולחין, המים שאנחנו ממחזרים. אנחנו מנצלים את המים שלנו פעם אחת בבית, כמי שתייה, ואחרי שזה מגיע לביוב, אנחנו מטהרים אותם ומשתמשים בהם שוב, בחקלאות. בזכות זה אנחנו יכולים להשקות. ישראל היא המובילה בעולם בתחום, כשאנחנו מצליחים למחזר 90 אחוז מהמים שלנו. המדינה הבאה אחרינו היא ספרד שמצליחה למחזר 20 אחוז מהמים שלה.

"כיום יותר מ-50 אחוז מהחקלאות שלנו מבוססת על מי קולחין, אבל בכל זאת, זה לא פותר את הבעיה לחלוטין. הפחד הכי גדול זה אם תהיה בצורת נוספת. השנה עוד עברנו את זה, נכון, קיצצנו לחקלאים, הכנרת הומלחה, אבל איכשהו עברנו את זה. בצורת נוספת בשנה הבאה תמנע מהבניאס, מהדן, ומכל המעיינות שאנחנו מכירים, לזרום בשפע. במצב כזה פשוט אי אפשר יהיה לגדל.

הכנרת – חשש גדול שתתכסה יום אחד לפתע במרבד אצות, ו"תצא מכלל שימוש" | תמונה: Fotolia

"אם יימשכו הבצורות שהופיעו בשנים האחרונות לא יהיו לנו מספיק מים כדי להמשיך את החקלאות בצפון הארץ. כלומר הפתרון יהיה בדומתה של תשתית נוספת, למשל לחבר את מתקני ההתפלה לכל הארץ, כולל לצפון, או אולי להזרים מים לכנרת, מתוך מתקני ההתפלה".

אם נסתכל קדימה, מה צופים המודלים האקלימיים?


"קיימת הסכמה בין כל המודלים האקלימיים שהאזור שלנו, הקרוב לקו רוחב 30, כמו גם כל אזור הים התיכון, דרום ארה"ב ובחצי הכדור הדרומי גם אוסטרליה ודרום אפריקה, יתחממו יותר מהממוצע בעולם. אם בממוצע הכלל עולמי מדברים על עלייה של מעלה אחת, כאן מדובר על יותר מזה. לגבי המשקעים, מדברים על שתי השפעות. צפויה הפחתה במשקעים, והיא תהיה מלווה בהקצנה – החורף יהיה קצר וסוער יותר.

"המודלים האלו מצביעים על הכיוון – התייבשות. תמיד ידענו שזה הכיוון אבל לא הבנו את העוצמה. אף תחזית ואף מודל לא יכול היה לחזות עד כמה העוצמה תהיה חריפה, התופעות האלו באמת חריפות. יותר ממה שחשבנו.

"רק היערכות תוכל לצמצם את הנזקים ומדינות שלא יעשו היערכות כזו, כולל גם באירופה, ימצאו את עצמן במשבר קשה".