במחצית הראשונה של המאה ה-20, כשמכניקת הקוונטים תפסה את מקומה בקדמת עולם הפיזיקה, אחד ממתנגדיה החריפים ביותר היה אלברט איינשטיין, על אף תפקידו המרכזי בפיתוח שלה.
אחת מטענותיו המרכזיות הייתה נגד ה"שזירה הקוונטית" – כשלשני חלקיקים מרוחקים יש מקור משותף, ופעולה על אחד מהם משפיעה באופן מיידי גם על השני, אפילו אם הם מרוחקים ביניהם שנות אור. כיוון שהשפעות מידיות כאלו סותרות את תורת היחסות כשהן מציעות מעבר של מידע במהירות שעולה על מהירות האור, איינשטיין תיאר את התופעה כ-"פעולת רפאים ממרחק" ("Spooky action at a distance").
אבל בזה לא מסתכמים האתגרים שמציבה בפנינו מכניקת הקוונטים. מרכיב "בעייתי" נוסף שלה קשור לתהליכי המדידה. בעולם שמסביבנו, אנחנו רגילים שלכל חפץ יש מיקום מוגדר ויחיד, ואנחנו יכולים בכל רגע לתאר היכן הוא נמצא. בעולם הקוונטי זה אחרת – כל עוד לא נבדוק היכן נמצא החלקיק, אין לו מקום מוגדר – הוא נמצא בכמה מקומות בו זמנית. רק ברגע שנבצע מדידה יתרחש תהליך אקראי לחלוטין שיקבע את מיקומו. רבים מתקשים לקבל את האקראיות הזאת, וגם לגביה יש אמרה מפורסמת המבוססת על דבריו של איינשטיין: "אלוהים לא משחק בקוביות".
אומנם מכניקת הקוונטים מצליחה לנבא בצורה מושלמת מגוון תופעות פיזיקליות, אך לרבים לא נוח עד היום עם ההשלכות המורכבות האלו שלה. כך התפתחו מספר פרשנויות חלופיות, שאמנם מסכימות עם משוואותיה, אך מציעות לנו להסתכל עליהן אחרת. אחת הפרשנויות המובילות נקראת "פרשנות העולמות המרובים". כדי להתמודד עם האקראיות שמתארת מכניקת הקוונטים, הפרשנות מציעה שבכל פעם שמתבצעת מדידה קוונטית, אין תהליך אקראי שקובע את מיקומו של החלקיק. אלא שכל האפשרויות לגבי מיקומו מתקיימות במקביל – בעולמות מקבילים. יו אוורט היה הראשון שהציע את הרעיון הזה בשנות ה-50 ואחד המדענים המובילים בתחום הוא פרופ' לב ויידמן מאוניברסיטת תל אביב, שמציע שבעולם מקביל לשלנו נמצא מישהו שנראה ממש כמונו.
אני ממשיך להאמין אמונה שלמה שפירוש העולמות המרובים של מכניקת הקוונטים הוא הפירוש הנכון ושבאמת קיימים עולמות מקבילים רבים שבהם אני והסובבים אותי חווים מציאות שונה. אני מקווה שברוב העולמות, החיים שלי לא פחות טובים מהחיים בעולם שבו אתם קוראים את הכתבה הזאת. ברגעים שבהם קשה לי לקבל החלטות אני ממשיך להשתמש במכשיר "מפצל העולמות*" שנבנה באוניברסיטת תל אביב, הפועל רק אם פרשנות העולמות המרובים למכניקת הקוונטים נכונה.
ארבעה ניסויים פיסיקליים שנערכו בשנים האחרונות, בתשובה לטענות של איינשטיין ועמיתיו לגבי השפעות מיידיות במרחק (השפעות לא לוקליות), למעשה הצליחו להשיג מטרה ששאפו אליה במשך כחמישים שנה כששיפרו מאוד ניסויים קודמים, והראו תוצאות שתואמות לניבויים של מכניקת הקוונטים – הם הדגימו שבמחלוקת הישנה בין איינשטיין למפתחי מכניקת הקוונטים, תופעות של "השפעות לא לוקליות" אכן קיימות, כלומר אובייקט אחד מצליח להשפיע על אובייקט שמרוחק ממנו, בלי ששום גורם מתווך ביניהם. הניסויים מוכיחים שאיינשטיין טעה, אבל רק אם ישנו עולם אחד. לפי פירוש העולמות המרובים רק בעולם שלנו יש אשליה של השפעה מרחוק. ביקום הפיסיקלי הכולל את כל העולמות, ההשפעה מרחוק לא קיימת.
כפיזיקאי, אני רוצה להאמין שאנחנו מבינים את הטבע. ניסויים כמו אלו שמעידים על השפעות מרחוק, או על התנהגות אקראית של העולם הפיזיקלי, אומרים לנו שלעולם לא נוכל להבין אותו.
בניסויים אחרים בשנים האחרונות, תופעות קוונטיות חריגות נצפו גם במולקולות גדולות יותר, בעלות אלפי חלקיקים. אם נצליח להראות שתורת הקוונטים נכונה לא רק בעולם המיקרוסקופי, אלא גם עבור כל הגופים, כולל הגופים המאקרוסקופיים, אזי נוכיח שפירוש העולמות המרובים נכון. התוצאות הניסיוניות ממשיכות לבסס את האמונה הזו.
* את הגישה למפצל העולמות הקוונטי של אוניברסיטת תל אביב ניתן למצוא בכתובת: qol.tau.ac.il