מתקינים כבל ימי באורך 20 אלף קילומטר העובר בין סינגפור לצרפת ומחבר 17 מדינות | תמונה:Boris Horvat/AFP/Getty Images
1 בדצמבר 2008 התממש אחד מתסריטי האימה של ספרי ריגול בסגנון טום קלנסי: 80 אחוז מהתקשורת בין אירופה למזרח התיכון התמוטטה לפתע, במה שנראה כמו פעולה של מדינה זרה. האינטרנט הואט עד למצב שלא אפשר גלישה, ושיחות טלפון רבות שובשו. אפילו מזל"טים של צבא ארה"ב, המופעלים מרחוק, התקשו לפעול כראוי. לוטננט קולונל דונלד פילדן, המשרת באחת מיחידות התקשורת האמריקניות, ציין שטיסות מזל"טים שיצאו מבסיס בלאד (הבסיס הגדול ביותר של צבא ארה"ב בעיראק) קטנו "ממאות גיחות ביום לעשרות".
מתברר ששלושה מהכבלים התת-ימיים הגדולים בעולם, העוברים בקרקעית הים התיכון בין איטליה למצרים, נפגעו באופן מסתורי. בכבלים עוברת מרבית התקשורת בין אירופה למזרח התיכון, כולל 95 אחוז מהתקשורת של צבא ארה"ב, לפי רישי סונאק, חוקר ממכון החשיבה הבריטי Policy Exchange. חלק מהדיווחים בתקשורת הטילו את האשמה על ספינה ששייטה בלב ים והטילה עוגן על הכבלים והרסה אותם. דיווחים אחרים קשרו זאת לפעולת ריגול של מדינה זרה.
דו"ח מסווג שהגיע לידינו, מראה כי צבא סין הוציא לפועל מבצע שמטרתו לצותת למידע העצום שעובר בכבלים התת-ימיים
בכל מקרה, האירוע הזה המחיש נקודה חשובה: 97 אחוז מהתקשורת הגלובלית עדיין מועברת דרך כבלים השוכבים עמוק בים. מי שיצליח להזיק להם יוכל לפגוע בציוויליזציות שלמות. מי שיצותת להם – ישיג נכס שכוחו בל יתואר.
בניגוד לתמונה שמציירים לנו בסרטים, תקשורת לוויינים תופסת רק שלושה אחוזים מהתקשורת הגלובלית, ומסיבה פשוטה: הסיבים האופטיים המרכיבים את הכבלים שבלב ים מעבירים מידע פי חמש מהר יותר מאשר לוויינים, ובמחיר זול הרבה יותר.
מפת הכבלים התת-ימיים באזור אירופה, המזרח התיכון ואסיה
כיום פועלים כ-213 כבלים ברחבי העולם, דרכם עובר בכל יום מידע מסווג ופעולות כספיות בשווי המוערך ב-10 טריליון דולר. המסלקה הבין-לאומית (SWIFT), המספקת מערכת סליקה ל-11 אלף מוסדות פיננסיים שונים כמו בנקים, תלויה לחלוטין בכבלים התת-ימיים. הפרעה לכבלים האלה יכולה לערער את המרכזים הפיננסיים הגדולים בעולם: בניו יורק, בלונדון או בהונג קונג.
גלישה בגוגל מגלה שקיימות מפות גלויות של מיקום הכבלים (כנראה כדי שספינות המטילות עוגן לים לא יפגעו בהם). כשכבל מגיע בסופו של דבר ליבשה, הוא מתחבר לתחנה שגודלה בערך בגודל בית. התחנה מעבירה את האות למרכזים שונים ברחבי הארץ שממשיכים להפיץ אותו הלאה, עד שבסופו של דבר הוא מגיע לבתים שלנו. הבעיה היא שרבות מהתחנות אינן מאובטחות כראוי. חיפוש פשוט שעשינו בגוגל גילה, למשל, את הקואורדינטה של התחנה בתל אביב, הנראית כמו בניין רגיל, מוגן בשער בלבד. קואורדינטה נוספת שהכנסנו ב"גוגל מפות" הביאה אותנו לביקור בתחנה של עיר הנמל המצרית אלכסנדריה, שאליה מגיעים חמישה כבלים האחראים על 80 אחוז מתעבורת המידע בין אירופה למרכז התיכון.
כבל תת-ימי
2 שתי שחקניות מובילות כיום את מרוץ ההאזנה לכבלים תת-ימיים. הראשונה, שנציין כאן רק בקצרה, היא רוסיה. באוקטובר 2015 התריעו בפומבי צבא ארה"ב ומספר אנשי מודיעין שצוללות רוסיות וכלי שיט מסוימים "פועלים באגרסיביות" בסמוך לכבלים תת-ימיים, דווח בניו יורק טיימס. מהעבר השני של האוקיאנוס, פנתה נורבגיה למדינות נאט"ו שיסייעו לה לאתר צוללות רוסיות המשייטות בסמוך לחופיה. כלי תקשורת במדינות כמו פינלנד ופולין התייחסו לכך כאיום רוסי אמיתי על יכולות התקשורת של מדינות נאט"ו.
השחקנית השנייה היא סין, ועל כך נרחיב, כיוון שדו"ח מסווג שהגיע לידינו, המציין מקורות מודיעיניים בביון האמריקני, בביון היפני ובביון האוסטרלי, מראה כי צבא סין הוציא לפועל מבצע שמטרתו לצותת למידע העצום שעובר בכבלים התת-ימיים.
הדו"ח מציין מבצע שנערך באוקיאנוס השקט, סביב "איי מרשל" ומדינת האי "נאורו" (ראו מפה). "המבצע הזה – בקלות יוצאת דופן – יאפשר לסין לקבל גישה לכל תעבורת הטלפונים והפקסים של דרום קוריאה, יפן, אוסטרליה, הפיליפינים, סינגפור ובסיסי צבא ארה"ב בכל האוקיאנוס השקט", נכתב בדו"ח. "זה יספק לסין גישה לתקשורת צבאית, כלכלית ופיננסית קריטית".
מה הסינים עושים באיי מרשל?
לפי הדו"ח, מספר "חברות קדמיות" סיניות מעורבות במבצע. במרכז העניינים נמצאת חברה בשם Acclinks ש"ככל הנראה נשלטת בידי בייג'ינג". אף על פי שלחברה אין כל מקורות הכנסה נראים לעין, היא מחזיקה כ-28 מיליון דולר בפיקדונות בחשבונות בנק הנפרשים מאוסטרליה, איי מרשל ועד לטייוואן.
ל-Acclinks יש "מרכז" עסקי באיי מרשל שלא מתבצעת בו פעילות עסקית כבר במשך שלוש שנים. ובכל זאת, מציין הדו"ח, הוא ממוקם "במקום המושלם שממנו ניתן להשיג גישה לכבלים תת-ימיים חשובים".
מיקום נוסף שבו פועלת החברה הוא מדינת האי "נאורו". גם שם לא נראים סימנים לפעילות עסקית, אבל, כפי שמציין הדו"ח, "החברה הצליחה להתקין התקן מיתוג טלפוני" בנקודה הגבוהה ביותר באי, "בסמוך לבנייני השידור של משטרת אוסטרליה".
כאן המקום לדבר על חברה מוכרת מאוד המוזכרת בדו"ח: יצרנית ציוד התקשורת ZTE, שהציוד שלה נמכר גם כאן בישראל. לפי הדו"ח, ZTE היא שחקן מרכזי העומד מאחורי Acclinks, "המממן את כל הפרויקט וכבר הזרים מיליונים".
אולי זה לא צריך להפתיע אותנו. בפברואר האחרון, שישה בכירים במודיעין האמריקני, בהם ראשי הסי-איי-אי, האף-בי-איי והאן-אס-אי, העידו בפני הוועדה למודיעין של הסנאט והזהירו משימוש במוצרים של ZTE, כמו גם של חואה-ווי (יצרנית סמארטפונים וציוד תקשורת). הבכירים הזהירו שהחברות מהוות איום על אזרחים, כיוון שהן שולטות בתשתיות תקשורת במטרה לגנוב מידע או לבצע פעולות ריגול.
בקהילת המודיעין העולמית יודעים זה מכבר שיצרניות ציוד תקשורת ידועות בסין, כמו ZTE, מעורבות בפעולות ריגול. דוגמה לכך היא China Telecom, אחת מחברות הטלקומוניקציה הגדולות בעולם, הנמצאת בבעלות ממשלת סין. דו"ח של מכון החשיבה הביטחוני "פרויקט 2049" (Project 2049 Institute) הראה שיחידת האקרים של צבא סין שמספרה 61398, מחוברת בסיב אופטי למרכז הבקרה על האינטרנט של China Telecom, הנמצא בפארק המידע של החברה ברובע פודונג בשנגחאי. יחידת ההאקרים פרצה לרשתות התקשורת של אין-ספור חברות מערביות, בהן לוקהיד מרטין וקוקה קולה.
כדי להשלים את התמונה על Acclinks, הצצנו במסמכי הממשל המקומי ב"נאורו" שהגיעו לידינו, מהם מתגלה שאדם ששמו ג'אנג הואה-פנג רשום בתור מנכ"ל החברה. מתברר שג'אנג הוא גם הבעלים של חברה משותפת לממשלת "נאורו" ול-Acclinks. ייתכן ש- Acclinks הסינית מנסה להיכנס לשותפות עסקית עם ממשלת "נאורו", אולם לא ניתן לאמת זאת. פנינו לג'אנג באימייל, אבל לא קיבלנו תשובה.