השעון מתקתק מהר מידי בחייו של אדי מורלי. הוא לא מצליח לכתוב את הרומן שהבטיח למו"ל לסיים זה מכבר, בעל הבית מתדפק על דלתו לקבל את שכר הדירה וחברתו עזבה אותו. ביום אחד כזה של יאוש מהחיים חבר מציע לו לנסות גלולה חדשה אותה הוא מפיץ, שלטענתו מאפשרת למי שבולע אותה להשתמש באופן מלא בכישוריו השכליים. אדי בולע את הגלולה וחייו מתהפכים. הוא מסיים את הספר תוך יום, מתעשר במהירות בבורסה ומשיב אליו את חברתו. זוכרים? זהו בראדלי קופר מהסרט "ללא גבולות". לאחר שבראדלי הגיע לפסגת ההצלחה, חייו נכנסים למירוץ מטורף, הכול משתבש לו והוא מנסה להיגמל מהתרופה.
צילום: Photos.com
השמועה אומרת שההשראה לסרט באה מהגלולה פרוביג'יל או בשמה הרפואי "מודפיניל", שהפכה ללהיט בארה"ב. היא אושרה לשימוש בארה"ב ב-1998 כתרופה מעוררת לחולים במחלת הנרקולפסיה שגורמת לאנשים רצון עז ומיידי לשינה. ההשפעה המעוררת שלה הביאה בהדרגה מיליוני אמריקנים בריאים עם קריירות תובעניות בכל התחומים, להשתמש בה עם או ללא מרשם כ"זריקת אנרגיה", במיוחד לאחר שהפכה לגנרית ומחירה ירד. אנשים נשבעו שהגלולה מאפשרת להם לא רק לקצר באופן דרמטי את שעות שנת הלילה שלהם, אלא גם לעבוד במשך שעות ארוכות ברמת ריכוז גבוהה מאוד.
תרופת פלא או לא
אחד מהנשבעים למודפיניל הוא דייב אספרי (48), סגן נשיא בחברת "טרנד מיקרו" לאבטחת מחשוב ענן ששוויה מילארדי דולרים. הוא התראיין ביולי 2012 לתכנית של רשת ABC שעסקה ב"קהילה הסודית של האנשים המצליחים" שחייבים לדבריהם את הצלחתם לפרוביג'יל. אספרי סיפר בהתלהבות איך הצליח לשאת סדרה של נאומים מוצלחים ביותר אחרי טיסה של 20 שעות כמעט ללא שינה, כל זאת לאחר שנטל פרוביג'יל. הוא השווה את החוויה לאחר נטילת התרופה לאליסה בארץ הפלאות שהעולם בשבילה הפך בבת אחת משחור-לבן למלא חיים וצבע.
היו גם נלהבים נוספים שסיפרו בתכנית על חוויותיהם, אבל לא הסכימו לחשוף את זהותם: מתכנת (46) שמצליח לעבוד 12 שעות ברציפות ברמת ריכוז גבוהה, וחוקרת מוח (48) שמצליחה לראות קשרים במוח שאף אחד אחר לא רואה.
גל ההתלהבות מתרופת הפלא הביא לעלייה של 74 אחוז במכירות של פרוביג'יל בארה"ב תוך ארבע שנים, כפי שסיפרו ב-ABC. כלכלנים וסוציולוגים התחילו אפילו לפתח תאוריות ותחזיות על חיים בעולם ללא שינה.
אחת הסיבות להתלהבות המוקדמת מהגלולה הייתה שחשבו שבניגוד לתרופות ממריצות, כמו ריטלין או קונצרטה שבמינונים גבוהים גורמים לתופעות לוואי קשות ולהתמכרות, המודפיניל חף מסיכונים אלה. טענו שהוא פועל בצורה שונה על הגוף, אף שלא הצליחו לזהות עד היום במדויק את מנגנון הפעולה שלו. בארה"ב התרופה אושרה אפילו ב-2004 לשימוש נרחב יותר, גם לסובלים מדום נשימה בשינה ולאנשים שעובדים במשמרות כמו רופאים ונהגי משאיות.
אבל אולי בכל זאת עדיין לא מצאנו את תרופת הפלא, כמו שקרה בעבר עם תרופות אחרות שתופעות הלוואי הקשות שלהן התבררו מאוחר יותר. למשל התלידומיד הייתה בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת התרופה הפופולארית נגד בחילות בקרב נשים בהיריון. במספר מדינות היא שברה שיאים של מכירות כאשר רק אספירין נמכר יותר ממנה. רק לאחר מספר שנים התבררו הנזקים שגרמה. ההערכה היא שעשרות אלפי אנשים נפגעו במערכת העצבים ואלפי ילדים נולדו עם איברים מעוותים או חסרים, רק כמחציתם שרדו מעבר לילדות.
דוגמה נוספת היא תרופת הויוקס נגד דלקת מפרקים שהייתה בתחילת שנות ה-2000 אחת התרופות שנרשמו במידה הרבה ביותר בהיסטוריה. מספר שנים מאוחר יותר התברר שהיא מגבירה את הסיכון למחלות לב.
במקרה של המודפיניל יש נורות אזהרה מעבר למה שכתוב בעלון שמלווה כל תרופה. ב-2010 פרסמה "הסוכנות האירופית לתרופות" אזהרה לגבי השימוש במודפיניל. במסמך ארוך ומפורט הסוכנות מסבירה שמחקרים קליניים וספרות רפואית שהתפרסמה בנושא הביאו אותם למסקנה שיש סיכונים לתופעות לוואי בשימוש במודפיניל, כמו מחשבות ופעולות אובדניות, הזיות ומחלות עור מסכנות חיים, וסכנה להתמכרות בקרב אנשים בריאים המשתמשים בה. הסוכנות ממליצה להגביל את השימוש בתרופה למחלת הנרקולפסיה בלבד, בה התועלת עולה על הסיכונים.
מעניין ש"הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט" הייתה עוד יותר זהירה או מפוכחת וכבר ב-2004 היא הכניסה את המודפיניל לרשימת התרופות האסורות, עשרה ימים לפני תחילת המשחקים האולימפיים. ב-2005 האתלטית קלי וייט, שהייתה אלופת העולם בריצות 100 ו-200 לנשים, הושעתה לשנתיים לאחר שבדמה התגלו עקבות של מודפיניל.
ראש המרכז האמריקני למלחמה בסמים, ד"ר נורה וולקוב, שנחרדה מהשימוש הגובר במודפיניל בקרב אנשים בריאים לחלוטין כדי לשפר את הביצועים שלהם, החליטה לערוך מחקר פיילוט משלה. לפי תוצאות המחקר שהתפרסמו ב-2009 ב-Journal of the American Medical Association המודפיניל העלה את רמת הדופמין, אותו חומר שמציף את המוח כאשר לוקחים סמים מסוגים שונים וגורם לתחושת אופוריה שרוצים לחזור אליה שוב ושוב.
"עולם חדש מופלא"
בין אם יתברר במחקרים נוספים שמודפיניל אכן ממכר או לא, על השינה אנחנו כנראה לא יכולים לוותר. ד"ר מיכל לוסטיג, מומחית בפסיכיאטריה ורופאת שינה, ומנהלת רפואית של מכוני השינה של אסותא, מסבירה שהרעיון להחליף את השינה בחומר כימי הוא חוסר הבנה של מנגנון השינה. לדבריה, בגוף יש מערכת שלמה של תפקודים שעובדים רק כאשר אנחנו ישנים. "יש הורמונים שמופרשים רק בזמן השינה, לשינה יש תפקיד בבניית כל משק האנרגיה בגוף, בבניית המערכת החיסונית, בתהליכי למידה, וידוע גם הקשר בין אי-שינה לבין מחלות נפשיות".
אז אם על השינה אי אפשר לוותר, אולי בכל זאת אפשר לשפר את שעות העירות שלנו כך שנהיה יותר ממוקדים, יותר מרוכזים, יותר יעילים, נלמד יותר מהר, נזכור יותר טוב ונהיה חיכנים ועליזים?
צילום: nym / flickr.com
פרופסור אבינעם רכס, נוירולוג בהדסה, ויו"ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל, חושב שזו שאלה מוסרית פילוסופית. "האם תפקיד הרפואה הוא רק לרפא מחלות או גם לעשות לאנשים טוב יותר?" הוא תוהה, "כאשר הטוב מוגדר לפי מה שהאדם עצמו חושב שטוב לו, מה שהוא מגדיר כ- BETTER THAN WELL.
"בנייר עמדה של הלשכה לאתיקה מרשים לרופאים לתת לציבור תרופות, גם כאשר הם לא חולים, כדי לשפר את הרגשתם". בכל מקרה, הוא מוסיף, שכל תרופה צריכה להינתן על ידי רופא שצריך לשקול בכל מקרה אינדיבידואלי את התועלת מול הנזק האפשרי של התרופה".
נושא זה כבר מעלה שאלות הגולשות מעבר לתחום הרפואה. האם למשל אפשר לחייב את כל החיילים לקחת תרופה ממריצה כדי לשמור על ריכוז ועירנות בקרב? האם כל מעסיק יכול לדרוש מהעובדים שיקחו מודפיניל (פרוביג'יל) כדי שישיגו תוצאות טובות יותר בעבודתם? האם מנהל בית ספר יכול לדרוש מהתלמידים לקחת פרוביג'יל לפני בחינות הבגרות?
יש גם שאלות נוספת. מה אם באמת כולם ירצו להיות יותר חכמים, יותר מרוכזים ויותר יעילים? האם לחלק את התרופה לכולם בחינם או במחיר גבוה רק לנבחרים במוקדי כוח? מי יחליט על כך?
כבר לפני 80 שנה אלדוס האקסלי העלה את השאלות האלה בספרו "עולם חדש מופלא". הספר מתאר חברה מעמדית שמתוכנתת מראש: מעמד של מנהלים בעלי אינטלגנציה גבוהה ותת קבוצה של נתינים רפי שכל שתוכנתו לאהוב את עבודת הכפיים שלהם. וכולם צורכים סם בשם סומא שמעניק אושר מיידי ללא תופעות לוואי.
ד"ר ליאון קס, רופא ופרופסור לביולוגיה שכיהן כיו"ר המועצה הנשיאותית לביואתיקה בארה"ב בתקופתו של הנשיא בוש (הבן), מחדד את השאלות של האקסלי ומכריח אותנו לחשוב מחדש מהי המשמעות של להיות אדם. במאמר שהתפרסם במגזין The New Atlantis ב-2003 הוא אומר: "אם נתחיל מעלה התאנה והמחט [...] האדם מטבעו הוא יצור שמחפש תמיד דרכים לשפר את חייו [...] תזונה בריאה, ספורט, רפואה המשתמשת בתרופות וניתוחים ואיברים מלאכותיים.
"אבל באותם תחומי חיים בהם נדרשו עד עתה משמעת ומאמצים כדי להצטיין, [כעת] הצטיינות באמצעות תרופות או הנדסה גנטית נראית כמו 'תרמית' או 'זילות'. [...] עד עתה האמנו שאנשים חייבים לעבוד קשה למען הישגיהם. שום דבר טוב לא בא בקלות".
הבעיה, הוא מסביר, היא שכאשר אנחנו משתמשים באמצעים מלאכותיים, אנחנו מאבדים את הקשר בין המעשים שלנו לבין השיפור שהשגנו. למשל, כאשר אנחנו מרסנים תשוקה לאוכל אנחנו מבינים איך לפתח משמעת. או כשמתגברים על אירוע מפחיד לומדים איך להתמודד עם פחד. ואילו כאשר משתמשים בחומרים כימיים, אפשר במקרה הטוב להרגיש את התוצאות מבלי להבין אותן במשמעות האנושית. "אם נתייחס לשינוי שהשגנו [באמצעים כימיים] כנורמלי, נשכח מה הפסדנו".