בן או בת? הפעוט בעצמו יחליט – בגיל ארבע

בית שימוש לכל המגדרים (אילוסטרציה)

זילר וקאדין שארפ הם תאומים בני שלוש. הם נדחקים ומתרוצצים בין מדפי בגדים, נעליים וצעצועים בחנות כלבו גדולה בעיר האוניברסיטאית היוקרתית קיימברידג' שבארה"ב. לזילר גרביונים בצבעי הקשת (סמל הלהט"ב), המונחים ליד מדף לנעלי ספורט בצבעי טורקיז ותכלת. קאדין בחולצת טי-רקס עם הדפס של ג'ירפה בצבע אדום וכתובית: "אותי אי אפשר לעצור" ליד קופסת נגינה עם אורות מהבהבים.

במבט חטוף על שניהם, נראה שההבדל היחיד ביניהם הוא צבע השיער. השיער של זילר חום ושל קאדין בלונדיני. האם זילר הוא בן או בת? ומה לגבי קאדין? את זה הוריהם אינם מגלים, אפילו לא לחבריהם בעיר, מאוניברסיטת הרווארד ומ-MIT. הוריהם אומרים שכל אחד מהתאומים יחליט בעצמו, בבוא הזמן, האם הוא רוצה להיות בן או בת, בלי קשר למינם הביולוגי, כך לפי רשת הטלוויזיה NBC, שהביאה את הסיפור ביולי השנה.

ההורים של זילר וקאדין מייצגים מגמה הולכת ומתרחבת של הורים במדינות מפותחות שהחליטו לגדל את ילדיהם בלי זהות מגדרית (gender neutral). את התינוקות הם מכנים theybies (במקום babies), וכאשר הם גדלים, במקום "היא" או "הוא", הם פונים אליהם במילה "הם" (they).

"ההורים של זילר וקאדין מייצגים מגמה הולכת ומתרחבת של הורים במדינות מפותחות שהחליטו לגדל את ילדיהם בלי זהות מגדרית"

הורים אחרים מגדלים את ילדיהם כ"בעלי מגדר נזיל" – היכולים לשנות את הזהות המגדרית שלהם בכל עת – להיות "גם בן וגם בת", או כאלה שהם "רק נשמה", ללא כל מגדר. בהדרגה, הורים אלה גם מתחילים ללחוץ על מוסדות ממשלתיים וציבוריים לשנות מדיניות בהתאם. כך, למשל, קורי דוטי, אזרח קנדי בעל שפם וזקנקן, המגדיר את עצמו כאדם "לא בינארי" – לא גבר ולא אישה, מבקש שיפנו אליו בכינוי הגוף "הם". את התינוק שלו הוא מגדל ללא זהות מינית, ונאבק כדי למחוק מכל המסמכים הרשמיים את מין התינוק. פראן פורסברג, גם היא מקנדה, כבר הגישה תביעה לוועדה לזכויות אזרח משום שבמשרד לרישום אוכלוסין סירבו לשנות את רישום המין של בנה, רן, בתעודת הלידה שלו. רן, כיום ילד בן תשע, נולד כבן, אבל מזהה את עצמו כבת. אחיו של רן, טאנה בן ה-12, מזהה עצמו כ"שתי נפשות", ו"נזיל מבחינה מגדרית". אזרחים נוספים בכל רחבי המדינה דורשים ממשרדים ממשלתיים לשנות בתעודות הלידה את המין של ילדיהם, או לרשום אותם כ"לא בינאריים", לפי מרגרט וונטה, פרשנית לנושאים חברתיים זוכת "פרס העיתונות הלאומי לכותבי טורים", בטור שפרסמה בעיתון הקנדי Globe and Mail.

מקרה נוסף: קריסטל ובריאן סלס, עם בנם סיאן, שגדל ללא זהות מגדרית

קנדה היא אולי המדינה הפעילה ביותר בעולם בנושא המגדר. בפרובינציות מסוימות בקנדה כבר ממליצים למורים לארגן פעילויות לתלמידים עם דראג קווין שיעזור להם לחקור את הזהות המינית של עצמם, לפי העיתון האמריקני The Daily Caller, שדיווח באפריל 2016 על מסמך שפרסם איגוד המורים בפרובינציית אלברטה ומראה בדיוק את זה. דבר דומה מתרחש בארה"ב. בניו יורק, למשל, יש תור המתנה ארוך לשעת סיפור עם דראג קווין בספריות ציבוריות ובמרכזים קהילתיים, על פי כתבה בניו יורק טיימס ממאי 2017. בברוקלין כבר מזמינים דראג קווין לבתי ספר, כדי שתסביר לילדים שהיא בן שהתחפש לבת, ותעודד אותם לשאול את עצמם מה הם, דווח במרץ השנה ב-Daily Caller.

תופעות דומות נצפות בארצות אחרות. בשוודיה, באזור יוקרתי בעיר הבירה שטוקהולם, מופעל גנון שבו אוסרים להשתמש במילים "היא", "הוא", "שלו", "שלה", ומשתמשים במקום כל אלה במילה "comrades" שפירושה "חברים" (מונח שהיה מקובל בז'רגון של המדינות הקומוניסטיות), או במילה הפינית "הן" (Hen) – שהיא ניטרלית מבחינה מגדרית. גם הספרים נבחרים בקפידה כדי להימנע מהצגת התפקידים המסורתיים. כך אין בנמצא סיפורים כמו היפהפייה הנרדמת או סינדרלה ויש סיפור על שתי ג'ירפות שמצאו ואימצו תינוק קרוקודיל. הגנון מופעל באמצעות מימון ציבורי, ולפי הבי-בי-סי, יש אליו רשימת המתנה ארוכה. בעקבות הדרישה הגוברת, נפתחו גנונים נוספים שכאלה.

דראג קווין מקריאה סיפור לילדים בספריה הציבורית על ם מישל אובמה בלונג ביץ' קליפורניה

במאות בתי ספר בבריטניה ובבתי ספר רבים בארה"ב מאמצים גם כן שפה דומה של ניטרליות מגדרית. בנוסף, בתלבושת האחידה מטשטשים את ההבדלים בין בנים לבנות. למעשה גם אין שירותים נפרדים לבנים ולבנות והכיתוב המקובל על הדלת הוא All Gender Restroom. בבתי ספר רבים מארגנים פעילויות מסביב ל"יום הטרנסג'נדרים" כמו שנהוג לעשות "יום ספורט" או "יום התנדבות".

מגמה מתקדמת עוד יותר נצפתה באוסטרליה, בה דווח שהורים לפעוט בן ארבע התחילו בתהליך של שינוי מינו, בתמיכה כספית של משרד החינוך האוסטרלי, לפי העיתון הבריטי The Daily Telegraph, שדיווח בספטמבר 2016 גם כי "בתי חולים באוסטרליה דיווחו על עלייה במספר הילדים שמוסדות חינוך מפנים לבית החולים בגלל 'מצוקה מגדרית'". פסיכולוג בבית החולים לילדים "מלבורן רויאל" סיפר שהם "עוזרים כעת ל-250 פעוטים בני שלוש בעלי מצוקה מגדרית, וזאת בהשוואה לתקופה שלפני עשור, אז היה רק מקרה אחד כזה".

כדי לשקף את המגמה, פרסם ב-2017 המגזין היוקרתי "נשיונל ג'אוגרפיק" צילום על עמוד השער שלו של ילדה בת שבע שעברה ניתוח לשינוי מין. המגזין הפיץ את התמונה אחר כך בפייסבוק, באינסטגרם ובטוויטר וקיבל עשרות אלפי תגובות. חלק מהקוראים זעמו ושלחו מחאות בסגנון "אתם מנסים לעשות שטיפות מוח לילדים, שיחשבו שזו התנהגות נורמלית". בתגובה לכך פרסם המגזין מאמר מערכת שהסביר כי רק רצה לשקף את הלך הרוח של "מהפכת המגדר" המתרחשת בימים אלה.

ואכן, התופעות האלה, שהחלו בקטנה כיוזמות של אנשים פרטיים או של סלבריטאים, הפכו כיום למגמה צוברת תאוצה במדינות כמו ארה"ב, קנדה, בריטניה ושוודיה. אבל בהיותנו פרובינציה אמריקאית המושפעת מתהליכי הגלובליזציה, לא רחוק היום שבו זה יגיע גם למחוזותינו בישראל.

למעשה בישראל הוקמה במשרד החינוך ב-2002 "יחידה לשוויון בין המינים" בחינוך. בינתיים הפעילות שמכוונת לגננות ולמורים ולתלמידים, מבוססת על פמיניזם בסגנון רך. כזה המתמקד בחינוך לכבוד לנשים, ומניעת אלימות, ולסילוק סטריאוטיפים מגדריים. החל מוורוד זה לבנות וכחול זה לבנים, דרך "מכוניות זה לבנים ובובות זה לבנות" בגני הילדים, ועד לאיזו קריירה מקצועית מתאימה לכל מגדר. בינתיים כל פעילויות היחידה לשוויון בין המינים הן פעילויות רשות, ובתי ספר וצוותי הוראה הם שבוחרים האם להשתתף בהן. בשנים האחרונות השתתפו כ-82,000 מורים בהשתלמויות וימי עיון בנושאי מגדר, וכ-170,000 תלמידים השתתפו בתכניות שונות בנושאי מגדר. נראה שתל אביב מובילה בנושא הזה, לפחות בגיל הרך. פיילוט ראשון בתל אביב שמכשיר צוותים חינוכיים להגברת השוויון בין בנים ובנות בגן הסתיים בהצלחה רבה ב-2011, כך לפי "מכון התמרה". בהמשך התכנית התרחבה ל-100 גני ילדים בישראל, וממשיכה להתרחב לרשויות בכל הארץ. המגמות הקיצוניות עדיין לא הגיעו אלינו. בינתיים.

איך מבדילים בין זכר לנקבה

החל משנות ה-90 לימדה פרופסור ג'ודית באטלר דורות של סטודנטים שעברו בכיתות שלה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ארה"ב, שהחלוקה המסורתית של המין האנושי לגברים ונשים היא ביסודה טעות. לפי באטלר, מושגים כמו "ילד", "ילדה", "גבר", "אישה", "אבא", "אימא", הם כולם המצאות של חברה סקסיסטית הרוצה לשמר פטריארכליות והעדפה של בני אדם הנמשכים לבני המין השני ("סטרייטים") על פני הומוסקסואלים ולסביות.

לכבוד אירועי הגאווה 2018 "מאקו" הפגישו בפעם הראשונה ילדים עם אשה טרנסג'נדרית

באטלר היא פילוסופית, חוקרת מגדר ולסבית מוצהרת. בשם הליברליות, המקדמת את האוטונומיות של האינדיבידואל, כלומר את יכולתו להחליט ולקבוע כל דבר בעצמו ללא תלות בשום דבר, היא מעודדת את הסטודנטים והקוראים שלה לבחור בעצמם את הזהות המגדרית שלהם, בלי קשר למינם הביולוגי. למעשה מנקודת מבטה הליברלית של באטלר, מאפיינים מולדים, כמו מין וגזע, הם דברים שהאינדיבידואל צריך להשתחרר מהם.

באטלר אינה האינטלקטואלית הראשונה, ולא היחידה, שדחפה את הרעיונות האלה, אבל היא בין הבולטים והמשפיעים. 22 ספריה זכו לתפוצה נרחבת בציבור והשפיעו על תיאוריות פילוסופיות הנלמדות באוניברסיטאות, על התנועה הפמיניסטית, ועל תנועת הקוויר (המנסה להבין תופעות חברתיות, פוליטיות ותרבותיות מתוך הפריזמה של הזהות המינית). שניים מספריה גם תורגמו לעברית.

"בישראל הוקמה במשרד החינוך "יחידה לשיוויון בין המינים" בחינוך. בינתיים הפעילות המכוונת לגננות, למורים ולתלמידים מבוססת על פמיניזם בזגנון רך"

האם באטלר צודקת? פעם למדנו בשיעורי ביולוגיה בתיכון שאצל בני אדם ההבחנה בין זכר לנקבה פשוטה מאוד. "המין של בני אדם הוא תכונה ביולוגית בינארית" (עם שתי אפשרויות בלבד, ד.ג.), כך לפי הארגון הלאומי של רופאי ילדים בארה"ב (American College of Prdiatricians) שפרסם ב-2017 הצהרה בנושא. "הכרומוזומים XY (זכר), והכרומוזומים XX  (נקבה), הם סימני היכר גנטיים, והמצב הנורמלי הוא שבני אדם נולדים או כזכר או כנקבה". יש כמובן מקרים של סטיות מהנורמה, "אבל המקרים האלה מעטים ונדירים מאוד".

בהמשך לאותו מסמך הכותבים מציינים את הטעות הלוגית של מקדמי "מהפכת המגדר" שמבלבלים בין שני מושגים שונים: מין ביולוגי ומגדר. לבלבול הזה נופלים גם באטלר ותומכיה המפנים אצבע מאשימה כלפי המיילד/ת בבית החולים ש"מסמנת" כביכול מלידה את מינו של התינוק, ובכך "חורצת" את גורלו לכל חייו. האם המיילדת מסמנת את מינו של התינוק? לפי הארגון הלאומי של רופאי ילדים בארה"ב, נכון יותר לומר שהמיילדת רק מתבוננת באיבר המין הביולוגי של התינוק, ומכריזה בהתאם לכך האם זה בן או בת. "זה לא סימון שרירותי, אלא הכרה בעובדה שכולם נולדים עם מין ביולוגי", נכתב בהצהרה שפרסם הארגון.

מגדר, לעומת זאת, הוא "המודעות והתחושה העצמית כגבר או אישה, ואף אחד לא נולד עם המודעות הזו. זהו מושג סוציולוגי-פסיכולוגי, שמתפתח לאורך זמן". הכותבים מסבירים שכמו כל התהליכים ההתפתחותיים, גם התחושה העצמית של שייכות למגדר האחד או האחר, יכולה לסטות מהמהלך התקין בגלל השפעות חיצוניות שונות. למשל, התנסויות קשות שהילד חווה, השפעות של הורים או הסביבה הקרובה. הילד בוודאי לא קרא או שמע על התיאוריות של מהפכת המגדר, אבל אם ההורים הם תומכים נלהבים שלהן, יכול בהחלט להיות שבמודע או שלא במודע הם יעודדו את הילד לכיוונים אלה. אם בגנים ובבתי ספר, ובחברה כולה מתפתחת מגמה של טשטוש ההבדלים בין המינים, הורים יכולים בקלות רבה להתלהב מהם כפסגה חדשה של בחירה חופשית. בחברה הסופר טכנולוגית שלנו, ילדים קולטים את המסרים האלה כבר מגיל צעיר מאוד, והם עלולים בקלות להתבלבל לגבי הזהות המינית של עצמם.

יותר מכך, בשנים האחרונות חוקרים מגלים שההבדלים בין המינים הרבה יותר גדולים ממה שחשבו פעם, ואינם מסתכמים רק באברי מין, כרומוזומים והורמונים. ההבדלים מתבטאים בכל מכלול האדם, החל ממבנה המוח ומגוון תפקודיו, ועד לרמה המולקולרית של הגוף כולו, כפי שמראה, למשל, מחקר מדצמבר 2015 של חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה, אירווין (Neuron, Sex Influences on the Brain). אם כך, האם ילד יכול להכריז שהוא בן מין אחר ומיד כל העובדות והתהליכים הביולוגיים-פיזיולוגיים פשוט יתהפכו?

אם בכל זאת תבחרו לשנות את המין לילדיכם, כדאי שתדעו שהארגון הלאומי של רופאי ילדים בארה"ב מזהיר כי "הורמונים לשינוי מין לילדים קשורים לסכנות בריאותיות חמורות כולל, אבל לא מוגבל, למחלות לב, לחץ דם גבוה, קרישי דם, שבץ, סוכרת וסרטן". האם ילדים צעירים יכולים לקבל החלטה כזאת שיש לה השפעה מכרעת ובלתי הפיכה לאורך כל חייהם? האם להורים מותר לקחת החלטה כזאת על עתיד ילדיהם? לפי ארגון רופאי הילדים בארה"ב: "לגרום לילדים להאמין שהתחזות לבני המין השני באמצעות ניתוחים לשינוי מין והזרקת חומרים כימיים היא התנהלות נורמלית ובריאה – זו התעללות בילדים".

מה רוב ציבור ההורים, שאינו מחזיק בדעות קיצוניות לגבי מגדר, יכול לעשות במצב מבלבל כל כך? לד"ר לאונרד סאקס, רופא ופסיכולוג שהתפרסם בספריו על משבר ההורות ועל ההשפעות הקשות של מהפכת המגדר על ילדים ובני נוער, יש כמה עצות. בספרו (Why Gender Matters (2017 הוא כותב כי בראש ובראשונה "חייבים להודות ש-99.98 אחוז מבני האדם הם או זכר או נקבה, והמציאות הזאת היא כעת תחת מתקפה". סאקס לא מציע לחזור אחורה לשנים שבהן לנשים לא הייתה זכות בחירה או להט"בים נחשבו לפושעים, אבל טוען שמסוכן מאוד לבטל לגמרי את חוקי הטבע ולעבור לקיצוניות הפוכה.

חשוב שהורים ידעו, הוא מסביר בספרו, שבנים אינם עשויים כולם מקשה אחת, וכך גם בנות. יש הבדלים גדולים בתחומי עניין בקרב כל מין בפני עצמו. חשוב להכיר ולהכיל את ההבדלים מבלי לקפוץ למסקנות ולפעולות קיצוניות. יש בנות שהן "תום בוי", עם התנהגות מחוספסת, הן  אוהבות לשחק כדורגל, להתגלגל בבוץ ולטפס על עצים, ויש בנים המתעניינים באסתטיקה, אוהבים לרקוד בלט ולסרוג.

הם יכולים לשמור ולפתח את תחומי העניין שלהם, להפוך אותם לקריירה מקצועית, ועדיין להישאר נשים וגברים לכל דבר ולהקים משפחות. בתקופת ההתבגרות, לפי סאקס, כאשר ההורמונים משתוללים, פעמים רבות גם בנים וגם בנות עוברים פאזות של התאהבות, כביכול, בבני אותו מין, שחולפות לגמרי כשמגיעים לבגרות מלאה. אולם בתרבות שלנו אין סבלנות לתהליכים, ונוטים לקפוץ למסקנות ולפעולות קיצוניות. "לגבי הבנה של מגדר, התרבות שלנו הולכת בכיוון לא נכון, ואת השינויים דוחפים לא אנשי מדע, אלא אנשים בעלי אידיאולוגיות המנסים להשליט את דעותיהם על כלל הציבור", אומר סאקס.