רוזאלי דה לה פורה
כשרוזאלי דה לה פורה (Rosalee de la Forêt), אמריקנית בת 23, אובחנה כחולה בדלקת פרקים מסוג סטילס היא נדהמה. ההלם התעצם כשהרופאים אמרו לה שזאת מחלה אוטואימונית נדירה, חשוכת מרפא וסופנית. “הרופאים אמרו שנשארו לי עשרים שנה לחיות”, היא מספרת בריאיון לאפוק טיימס. “הם חזו הידרדרות מתמדת באיכות החיים ובתפקוד, רצופה בכאבי מפרקים משתקים ובחום גבוה שרק יחמירו עם הזמן”. הרופאים הציעו לה לקחת סטרואידים שיקלו על התסמינים אך לא יועילו לטווח הארוך.
קבוצת חוקרים מאוניברסיטת תל אביב גילתה לדוגמה כי קינמון יכול לעכב את יצירת העמילואידים – מולקולות הנמצאות במחלות כמו פרקינסון ואלצהיימר
“כששמעתי את זה התחלתי לחפש גישה אחרת, אלטרנטיבית”, מספרת דה לה פורה. היא פגשה הרבליסטים (מומחים לצמחי מרפא), מדקרים, נטורופתים ואנשי מקצוע אלטרנטיביים שעזרו לה לשנות את הדיאטה ולשלב תרכובות של עשבי תבלין ומרפא. אחרי שישה חודשים נעלמו כל סימני המחלה. “זה הדהים אותי לגמרי”, היא נזכרת, “הרפואה המערבית, הנחשבת לפסגה של הגאונות הרפואית האנושית, הפנתה לי את גבה בלי לתת לי תקווה והפרקטיקות הצדדיות האלה לבסוף סללו את דרכי לריפוי אמיתי”.
לאחר שנרפאה, החליטה דה לה פורה, שלמדה על עשבים בצעירותה, לצלול עמוק יותר לעולמם המופלא של עשבי התיבול ולהכיר היטב את האיכויות המרפאות שלהם כדי לעזור לאנשים כמוה. היא יצאה למסעות ליקוט עם מומחים בנושא ולמדה הרבליזם קליני. לאחר מכן עבדה עם מי שהקימה וניהלה את האגודה האמריקנית להרבליזם, והיום היא מדריכה באגודה הזאת. הלימודים הקליניים הובילו אותה ליצור פורמולות עשבים מותאמות אישית ולכתוב את הספר “Alchemy of Herbs” שהפך לרב מכר.
“בעוד שרבים מאתנו מודעים לחשיבות התזונתית של מינרלים ואבות המזון כמו שומנים, חלבונים ופחמימות, תפקידם של הפיטו-נוטריינטים (חומרים הנמצאים בצמחים כמו נוגדי חמצון או בטא קרוטן, ד”ד) רק מתחיל להתגלות”, אומרת דה לה פורה, ומשוכנעת שהשינוי מתחיל במטבח של כל אחד מאתנו.
תרופה לדור הבא
העדות הכתובה המוקדמת ביותר לשימוש בעשבי מרפא ובתבלינים מתוארכת ללפני כ-5,000 שנה ומיוחסת לאל החקלאות הסיני, הקיסר שן-נונג.
על פי המיתולוגיה הסינית, אחרי שהאל פאן-גו ברא את השמים ואת הארץ והאלה נו-ווא בראה את בני האדם, נשלחו לכדור הארץ אלים רבים כדי לעזור לבני האדם לחיות חיי אנוש ולבנות ציוויליזציה. אחד האלים שנשלחו מהשמים היה האל – המלך האגדי שן-נונג או בשמו העממי “החקלאי הקדוש”. הוא המציא כלי חקלאות כמו מחרשה, מעדר וגרזן ולימד את הסינים הקדמונים כיצד להשביח אדמה ולהפוך אותה לאדמה חקלאית פורייה. בזמנו של שן-נונג אנשים לא ידעו אלו צמחים ניתן לאכול – אלו מהם רעילים ואלו מהם צמחי מרפא. לכן, יצא שן-נונג למסע מפרך אל הר הנמצא בצפון-מערב המדינה.
אל החלקלאות הסיני הקדום שן-נונג
המסע היה רצוף מאבקים עם חיות טרף, טיפוס על צוקים תלולים וארך שנה שלמה. על פסגת ההר היה יער של צמחים, עלים בכל הצורות והגוונים ופרחים בכל הצבעים. שן-נונג טעם סוגים שונים של צמחים, תיעד בקפדנות כל צמח לפי הטעם שלו, רשם אלו צמחים ניתן לאכול ובאלו צמחים אפשר להשתמש בתור תרופה למחלות. הוא בילה על ההר 49 ימים וטעם מאות צמחים. הוא זיהה את החיטה, האורז, השעועית, הדוחן והדורה (דגנים) והורה לאנשיו לקחת איתם את הזרעים האלו ולגדל באדמתם. 365 הסוגים של צמחי המרפא שמצא יכלו לרפא מאות מחלות. ההר המופלא של הצמחים נקרא היום “ההר של שן-נונג” והוא עצמו כונה “המלך של חמשת הדגנים” ו”אבי הרפואה הסינית”.
גם במקומות אחרים בעולם קיימות עדויות לרפואת צמחים מפותחת כמו ביוון העתיקה, האיורוודה בהודו, ואף בתרבות היהודית יש עדויות כי הרמב”ם דיבר על תזונה כמקור לבריאות וכתרופה.
חוקרים מבית החולים הכללי בבוסטון פרסמו מאמר הסוקר את השפעותיו של הרוזמרין. נמצא כי הוא יכול להועיל בהתמודדות עם מחלות כמו סרטן
“בימי קדם אנשים אכלו מגוון רחב מאוד של מאכלים ו’תרופות’ מצמחים”, מסבירה רוזאלי דה לה פורה בריאיון. “ממצאים ארכיאולוגים מראים שהיו אנשים שאכלו כ-800 סוגים שונים של צמחים מדי שנה, תלוי באיזה חלק של העולם גרו אותם קדמונים”.
בעוד התרופות הסינתטיות המודרניות משתמשות במרכיב אחד או במרכיבים בודדים של הצמח, צמחי המרפא נותנים לאדם את המכלול שהוא בבחינת השלם עולה על סכום חלקיו. כמובן שבמצב כזה אף חברת תרופות לא יכולה לרשום עליהם פטנט ולהרוויח.
אף על פי שלקדמונים לא היו מעבדות ולא היה מחשב, הם השתמשו בניסיון המצטבר שלהם עם החולים ודאגו שרק תרופה או צמח הפועלים היטב יעברו לדורות הבאים. כך הם סיננו, השביחו את הצמחים ושמרו על המגוון שלהם. אבל אז החל הידע להיעלם.
האם בדרך כלל חם לך?
עד המאה ה-20 רפואת עשבי המרפא והתיבול הייתה מקובלת ונלמדה בבתי ספר לרפואה ברחבי ארה”ב. נכתבו עליה גם ספרים רבים. עד שבשנות ה-30 המוקדמות הכריזה אגודת הרפואה האמריקנית (American Medical Association) מה נחשב ל”מדעי” ומה יש להחשיב כ”שרלטני”. מאותו רגע מסורות רפואיות שלמות, שכללו ידע עצום על עשבי מרפא, נדחקו בזלזול מפני תרופות כימיות סינתטיות והתערבויות פולשניות. האגודה קבעה גם מה ראוי להילמד ולהיכלל בתוכניות הלימודים בבתי הספר לרפואה. רפואת העשבים הורחקה מהזרם המרכזי של הרפואה.
עקרונות האנרגטיקה
מאז שנות ה-30 של המאה העשרים התרגלנו לחיים נוחים יותר ויותר בזכות המדע. מצאנו את האנטיביוטיקה ואנו משתמשים בתרופות למחלות רבות. אולם כיום, בעקבות הופעתן של מחלות חדשות שלרפואה הקונבנציונלית אין עבורן מענה, למשל כמו זאת שממנה סבלה דה לה פורה, נוצר עניין מחודש ברפואת העשבים המסורתית ואפילו הקהילה המדעית מתעניינת.
קבוצת חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, בראשותו של פרופ’ מיכאל עובדיה, גילתה לדוגמה כי קינמון יכול לעכב את יצירת העמילואידים. אלו הן מולקולות ארוכות או סיביות היוצרות משקעים בתאי מוח ונמצאות במחלות כמו פרקינסון ואלצהיימר. הן גם הורסות ופוגעות ביכולת התפקוד של תאי הלבלב בסוכרת מסוג 2. תמצית קינמון שהכינו החוקרים עזרה למנוע את היווצרות העמילואידים ואף לפרק את המשקע הקיים. כלומר, שימוש בתמצית הקינמון עשוי לעכב ולמנוע התפתחות אלצהיימר ואולי אף לתקן נזקים שכבר נוצרו. פרופ’ עובדיה ממליץ על 20 גרם ליום ומזהיר כי בקינמון יש גם רעלים.
הטעם האישי הוא המדד הטוב ביותר
חוקרים מבית החולים הכללי בבוסטון מסצ’וסטס פרסמו מאמר מדעי הסוקר מחקרים שבדקו את השפעותיו המרפאות של הרוזמרין. נמצא כי הוא יכול להועיל בהתמודדות עם מחלות כמו סרטן, דיכאון, אפילפסיה, בעיות זיכרון ותפקודי כבד (Ulbricht, Abrams, Brigham, +13, 2010). העניין בצמח הרוזמרין ובהשפעותיו על הבריאות ועל ריפוי מחלות הולך וגובר הן בקרב מדענים והן בקרב הרבליסטים ותזונאים.
חוקרים מאוניברסיטת פירנצה באיטליה חקרו את סגולות המרפא של הכורכומין, שהוא החומר הפעיל בכורכום, כנוגד חמצון, נוגד דלקת, מרפא פצעים ויעיל נגד גידולים סרטניים. למרות זאת, המחקר מטיל ספק ביכולת של הכורכומין להיספג בגוף ובחוסר היציבות הביולוגית שלו במערכת העיכול שלנו (Silvero, Gallo, Maggini, +4, 2014).
בשנת 2015 קיבלה המדענית הסינית יו-יו טו (Youyou Tu) “פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה” על כך שיצרה תמצית מצמחי לענה, שאותם הכירה מהרפואה הסינית המסורתית, ובודדה את החומר הפעיל ארטמיסינין. חומר זה יעיל לריפוי מלריה והפחית את התמותה מהמחלה ב-30 אחוז.
עם זאת, דה לה פורה מדגישה שמה שעזר לה להירפא מהמחלה “חשוכת המרפא” בה חלתה לא הסתכם בלהגיד שכורכומין מרפא סרטן או שאכיניצאה מרפאת הצטננות ושמיץ לימון הורג וירוסים.
תמונת אילוסטרציה: Fotolia
“כשהתחלתי להתעניין ברפואה אלטרנטיבית, ברפואת עשבי מרפא, מה שעניין אותי מיד הייתה העובדה שכמעט אף אחד מהאנשים שהלכתי אליהם לייעוץ לא ניגש אל המקרה שלי בגישה של אבחון המחלה. במקום זאת, אותם מטפלים רצו לדעת מי הייתי, איך אני חיה את חיי מתוך פרספקטיבה הוליסטית הקשורה לבריאות שלי. הם לא התעניינו באיתור מדויק או בריפוי המחלה שלי, אלא יותר בתמיכה בבריאות שלי מבפנים החוצה”.
ההרבליסטים רואים את הבריאות כמצב הרמוני. הם שואפים להחזיר לאדם את האיזון החסר בגוף ובנפש – שהוא לתפיסתם שורש המחלה. “לכן, גם אם יש שני אנשים שסימני המחלה שלהם זהים, רוב הסיכויים שסיבות שונות גרמו להם לחלות. אחת הדרכים להעריך מה מתאים לכל אדם, היא למצוא את מכלול התכונות הפיזיות והנפשיות המולדות שלו”, מסבירה דה לה פורה.
הרבליסטים מסורתיים כמו דה לה פורה, אינם רושמים מרשמי צמחים למחלות. הם בוחרים ומתאימים את הצמחים לפי האדם ועל בסיס ההיכרות שלהם. השיטה מתבססת על התחושות הפיזיות שאנחנו חשים מידי יום. על חלוקה לארבע תכונות המשלימות את עצמן: חום/קור, יובש/רטיבות. כשמדברים על חום או קור אין הכוונה למה שמד הטמפרטורה אומר לנו. אלא, מדובר בתחושות שלנו לגבי חום וקור. לדוגמה, כשמישהו אוכל משהו חריף הוא בדרך כלל ירגיש חום בגוף, אפילו אם הטמפרטורה לא השתנתה. דה לה פורה מסבירה בספרה שכל אדם נולד עם שילוב ייחודי של ארבע התכונות האלו, והן קיימות גם בצמחים בטבע (לפי האזורים שבהם הם גדלים למשל). הרעיון הוא שכדי להחזיר את האיזון לגופו של אדם מסוים יש לברר מה התכונות שלו, מה חסר לו ומה יחזיר לו את האיזון.
איך יודעים את זה? שואלים את האדם שאלות על התחושות שלו שהן קשורות באופן טבעי גם לתכונותיו ולאישיותו. למשל: “האם בדרך כלל חם לך או קר לך? האם יש לך קול רועם או שקט? האם הלשון שלך אדומה או חיוורת? האם אתה אקטיבי או פסיבי? האם יש לך עור יבש ומחוספס או נטייה להזעה מרובה? האם יש לך נזלת או יובש בגרון? האם אתה מעדיף מזג אוויר יבש או לח? האם השיער שלך יבש או שומני? וכו’. מציאת המינון המדויק של התכונות תשמש כמו מצפן המראה את הכיוון.
דרך נוספת הנפוצה ברפואה הסינית המסורתית וגם באיורוודה – הרפואה ההודית והטיבטית המסורתית, היא בעזרת חוש הטעם. לפי תיאוריה זאת קיימים חמישה טעמים: מלוח, חמוץ, מר, חריף, ומתוק. ההודים מוסיפים גם את תכונת העפיצות. התבוננות וטעימות יביאו את האדם להכיר את התכונות האלו אצלו ויאפשרו לו להתנסות בצמחי מרפא או בצמחי תבלין ולהבין את השפעתם לפי ארבע תכונות אלו.
כך אגב, האגדה מספרת שאותו קיסר סיני (אל החקלאות) שן-נונג, גילה לראשונה את התה הירוק הסיני. יום אחד, בשעה ששתה ספל מים חמים כהרגלו, נשבה רוח והעיפה עלה אל תוך הכוס שאחז בידיו. מסוקרן לגבי הצבע והארומה שהותיר העלה המסתורי במים, החליט הקיסר ללגום קמעה והתאהב בטעמו.
אוכל מרפא
עשבי תבלין רבים נמצאים במטבח שלנו. אנו משתמשים בהם לעתים קרובות אך לא שמים לב לתכונות המרפא שלהם. הפלפל השחור הוא דוגמה טובה לכך. הוא מוכר בהודו כבר 4,000 שנה ומשם עבר למצרים העתיקה ולרומא. הפלפל השחור הקדום ביותר התגלה בנחיריה של מומיה המיוחסת לרעמסס ה-2 שחי לפני 3,300 שנה. בספר בישול רומאי מהמאה השלישית נמצאים מתכונים הכוללים פלפל שחור ובימי הביניים הוא נחשב לזהב השחור וסחרו בו. הוא מוכר כתבלין מעורר העוזר במצבי הצטננות, חום, צמרמורת והצטברות ליחה. הוא ממריץ את מחזור הדם ועוזר לספיגת המזון (ראו מתכון).
הפטרוזיליה הייתה עשב תבלין בו השתמשו היוונים והרומאים בטקסי דת הקשורים למוות. זאת אחת הסיבות שבימי הביניים באירופה היו דעות קדומות נגד העשב הזה. לפטרוזיליה יש תכונה חמה ויבשה. היא עוזרת לדלקות במערכת השתן, לאבנים בכליות, לבצקת, לבעיות עיכול, למחלות לב ולמניעת סרטן.
הקינמון שימש גם הוא לפני 4,700 שנה לטקסים דתיים בסין כיוון שהוא אחד ממרכיבי הקטורת. הוא מוזכר בספר משלי ונהוג היה לתת אותו כמנחה למלכים ולשליטים. הוא חם, מעורר ועוזר במחלות כרוניות (Hariri, Ghiasvand, 2016). הוא עוזר לעיכול ומומלץ בדיאטות הרזיה, מונע התייבשות וטוב לבריאות השיניים והחניכיים (ראו מתכון).
בחפירות ארכיאולוגיות מצאו עדויות לכך שהחרדל היה בשימוש כבר לפני 6,000 שנה בצפון אירופה ולפני 5,000 שנה בסין. הוא חם ויבש, טוב לבריאות הלב, הריאות ונגד כאבים.
עשבי תבלין רבים נמצאים במטבח שלנו. אנו משתמשים בהם לעתים קרובות אך לא שמים לב לתכונות המרפא שלהם
בחברה האצטקית אפשר היה לשלם מסים באמצעות פולי קקאו. הם מועילים לבעיות לב, לשיפור התפקוד הקוגניטיבי, לשיפור מצב הרוח ונגד עייפות.
בקפה הבחין, לפני 1,000 שנה, רועה עיזים שהעדר שלו היה נמרץ מהרגיל. הוא ניסה לאכול מהשיחים שהם לעסו וחווה זאת בעצמו. במשך שנים שמרו הערבים בסוד על ההמצאה שלהם המאפשרת לקלות את הפולים ולהכין מהם משקה ממריץ. אחרי שהצמח הוברח, גדלה הפופולריות שלו. הקפה מעורר מבחינה אנרגטית, משפר יכולת קוגניטיבית, מפחית ניוון במערכת העצבים, עוזר נגד סוכרת מסוג 2, עוזר לבעיות לב, משתן ומעודד את מחזור הדם, נוגד עייפות ודיכאון, מסייע לתנועת מעיים ולניקוי רעלים.
אגוז מוסקט הוא תבלין נדיר ויוקרתי שעד המאה ה-19 גדל רק באיי בנדה שבאינדונזיה. התבלין עוזר לנדודי שינה, לבעיות עיכול ולהורדת מתח. ויש עוד עשבי תבלין רבים היכולים לסייע לבריאות שלנו.
“מומלץ לנסות בכל פעם תבלין אחד ולהקשיב לתחושות. הבחירה תיעשה באופן אינטואיטיבי אחרי שתתבוננו בתגובות שלכם לתבלין שבחרתם, והיא עשויה להשתנות מפעם לפעם”, אומרת דה לה פורה.
תמונה: Pixabay
שום
דבש שום לכאבי גרון
חצי כוס דבש, חצי כוס שום כתוש שעמד 15 דקות באוויר וספח חמצן. מלאו צנצנת וסגרו. השתמשו אחרי 24 שעות. קחו כפית בכל שעה-שעתיים.
מסאז’ שמן שום לכפות הרגליים, לגודש בריאות ובסינוסים
נשמע מוזר… אבל נסו ותיווכחו שיהיה לכם ריח שום מהפה. השום חודר דרך העור ומגיע עם מחזור הדם לריאות. תוכלו למרוח את השמן על החזה, אך זה פחות נוח. לא לאכול את השמן הזה!
3-2 שיני שום, לכתוש, 2-1 כפות שמן זית. אחרי שכותשים את השום, תנו לו לעמוד ולספוח חמצן ל-10 דקות. שימו את השום הכתוש בצנצנת וכסו עם שמן זית. סננו היטב. לפני השינה שפשפו את כפות הרגליים, כסו אותן בגרביים ישנות ותירדמו עד הבוקר.
תמונה: Pixabay
ג’ינג’ר
למיגרנה – שתו מיד ג’ינג’ר ומים
כשהסימנים מתחילים, ערבבו 2 כפות ג’ינג’ר (טרי או אבקה) עם מים ושתו.
שמן ג’ינג’ר למסאז’ לגב כואב ולמפרקים כואבים
השרו 30 גרם ג’ינג’ר כתוש בחצי כוס שמן שקדים למשך 24 שעות. הוסיפו 15-10 טיפות שמן לבנדר. עסו את המקום הכואב. נשמר לשבוע שבועיים.
מתכונים
תמונה: Pixabay
פלפל שחור
כדורי פלפל
ערבבו כמויות שוות של פלפל שחור, אבקת ג’ינג’ר, פלפל ארוך (Long Pepper) ודבש. צרו כדורים בגודל אפון עם כפות הידיים וטבלו באבקת ליקוריץ לכיסוי. שמרו בכלי סגור עד חצי שנה. קחו כדור פלפל עם כל ארוחה.
אבקת פלפל שחור טובה להצטננות, לצמרמורות, לליחה ולידיים ורגליים קרות.
תמונה: Pixabay
קינמון
מקלות קינמון הם החלק הפנימי של קליפת עץ הקינמון שהתייבש והתגלגל תוך כדי ייבוש אחרי שהפרידו אותו מהגזע. קינמון מחמם את הקרביים והוא טעים. תנו קינמון לילדים כשיש להם שלשול והוא ימנע התייבשות.
במקום משחת שיניים
2 כפות קינמון, 1 כפית פחם פעיל, 1 כפית ליקוריץ. שימרו בצנצנת סגורה. פזרו על מברשת שיניים לחה וצחצחו. נשמר ל-6 חודשים.
לא מומלץ למי שנוטל תרופות לדילול דם.
תה קינמון לכאב גרון
8 גרם קינמון, 3 גרם ציפורן, 10 גרם בוקיצה, 10 גרם אבקת קליפת תפוז, 10 גרם שורש מרשמלו, דבש לטעם. להרתיח עם מים ל-20 דקות. לשתות כל פעם לגימה במשך היום.
* המתכונים נלקחו מהספר “Alchemy of Herbs: Transform Everyday Ingredients into Foods and Remedies That Heal” מאת רוזאלי דה לה פורה. מומלץ להתייעץ עם מומחה לפני השימוש. מינונים גבוהים של עשבי תבלין עלולים להזיק.