תמונה: Shutterstock
פרק א’ – איך הכול התחיל
כבר 11 שנה שהעיתונאי ג’ושוע פיליפ חוקר את מקורות הקומוניזם וההשפעות שלו במערב, ובכל פעם הוא מגיע לגילויים חדשים. זה התחיל בכך שניסה להבין כיצד פועלים בניו יורק שני ארגונים המתקיימים בחסות המפלגה הקומוניסטית הסינית, מה הם עושים וכיצד הם חושבים. הוא ערך עבודת שטח, שוחח עם אנשים בארגונים אלה וניסה להבין כיצד פעולותיהם מתקשרות למערכות הסובייטיות ולהיסטוריה הרחבה יותר של הקומוניזם – במה המודל הקומוניסטי הסיני שונה מהמודל הסובייטי, וכן הלאה. “צללתי עמוק לתוך האידאולוגיות שלהם”, הוא מספר. במהלך השנים בהם עבד בתור עיתונאי חוקר הוא זכה בפרסים על עבודתו, והיום הוא מייעץ לקהילה הצבאית והאקדמית בארה”ב בנושא השפעות המפלגה הקומוניסטית הסינית. פיליפ הוא גם מחבר שותף של ספר חדש בסינית ובאנגלית המנתח את שורשי הקומוניזם.
ג’ושוע פיליפ
אני אתחיל בשאלה שתישמע פשוטה. מה זה קומוניזם?
זאת שאלה לא פשוטה בכלל, כי ההיסטוריה של הקומוניזם מורכבת מאוד ורבים אינם מבינים כיצד הצורות השונות של הקומוניזם קשורות זו לזו. הם חושבים שמרקסיזם, טרוצקיזם (מרקסיזם על פי לאון טרוצקי) או מאואיזם שונים לגמרי זה מזה. כך שאם אתה מותח ביקורת על צורה אחת הם יאמרו: “זה לא היה קומוניזם”. נוסף על כך, יש גם בלבול בנוגע לקשר בין קומוניזם לסוציאליזם.
כשאנשים חושבים על קומוניזם הם בדרך כלל חושבים עליו רק כמערכת כלכלית הקשורה בשיתוף משאבים או בהרס הקפיטליזם. אך למעשה ההגדרות האלו הן רק הרטוריקה של הקומוניזם על פני השטח. קומוניזם זה הרבה יותר מזה. אנשים גם חושבים שהכול התחיל עם מרקס ואנגלס, אך למעשה זה לא נכון בכלל.
אז ממה זה התחיל?
לאון טרוצקי שהיה חבר במפלגה הקומוניסטית הרוסית לצד לנין, כותב באוטוביוגרפיה שלו (My Life, 1930) כי שורשי הקומוניזם מגיעים אחורה עד לתקופה שלפני המהפכה הצרפתית. הוא מצביע על ה”אילומינטי” – מספר אגודות סתרים שהידועה בהן היא האילומינטי הבווארית שהחלה לפעול ב-1776 באזור שהיום הוא גרמניה.
אתה רוצה להגיד לי שהאילומינטי – אלו שאנחנו חושבים עליהם היום כארגונים קונספירטיביים השולטים בעולם ורוצים לכונן סדר עולמי חדש – היו ההתחלה של הקומוניזם?
כן, הם היו חלק מזה. אבל בהיסטוריה הם היו קבוצה אמיתית. היו קבוצות רבות של אילומינטי. הקבוצה המרכזית ביותר שאפשר להצביע עליה, שללא ספק הייתה לה השפעה אדירה אם לא מעורבות ישירה במהפכה הצרפתית, הייתה האילומינטי של בוואריה שנוהלה על ידי אדם וייסהאופט (Adam Weishaupt).
מכיוון שהארגון נחקר והאנשים המעורבים בו נעצרו, ניתן לקרוא את המסמכים שלהם. כל החומר פתוח לציבור. המערכת שאדם וייסהאופט פיתח הייתה מאוד מאוד קרובה לרעיונותיו של מרקס שהגיעו שנים רבות אחר כך. אם תקרא מה שהוא לימד תבין כמה זה קרוב.
ביקור במסדר דתי של “הבונים החופשיים” ב-1786, מעט לפני המהפכה הצרפתית | תמונה: [Hulton Archive/Getty Images
אדם וייסהאופט גודל על ידי ישועים אבל התמרד נגד המערכת הישועית וקרא לנטישת הדת, המשפחה, המערכות הממשלתיות המאורגנות באירופה והרכוש הפרטי. במאמריו רואים אמונות יסוד דומות לאלה של מרקס. הוא גם שילב סוג של עמדה מיליטנטית בהגשמת יעדיו. רעיונותיו הובאו לתוך ה-Cercle social – קבוצה של כותבים ופוליטיקאים מהפכניים שפתחו במהפכה הצרפתית ב-1790, ולתוך קבוצות נוספות.
ברקע של אותה תקופה היו דברים שליבו את הרעיונות האלו. פילוסופים של עידן הנאורות כמו וולטר ורוסו יצאו נגד הדת והכינו את הקרקע לארגונים עם אידאולוגיות חדשות. אם תקרא את מכתביו של וולטר, במכתבים רשום מה הוא באמת התכוון לעשות וזה שונה בהרבה ממה שכתוב בספריו. צריך להבין את הסביבה החברתית באותם ימים. הכנסייה הקתולית הייתה אחד הגופים המושלים באירופה והאינקוויזיציה עדיין נמשכה בספרד. לכן צצו מהפכנים רבים שראו בממשל את הדת ובדת את הממשל.
אז מספר אנשים ששנאו את הדת הצטרפו לארגונים שפיתחו רעיונות קומוניסטיים בראשיתיים על חברה ללא דת או מסורת.
אדם וייסהאופט, ממייסדי האילומינטי | תמונה: Troy Conrad Therrien
נכון, אבל זה היה מורכב יותר. אם צוללים לכתבים של קבוצות כמו ה-Cercle Social, שפתחה במהפכה, מגלים שהיו שם גם חברים אחרים עם רעיונות גבוהים יותר שרצו לשפר את החברה ולא רק להרוס את כל המוסדות בה. אבל היו גם אחרים שהיו ממש חולים בנפשם. למשל, ניקולא אדם רטיף שכתב לראשונה את המילה “קומוניזם” בספר, כינוי החיבה שלו היה “הפורנוגרף”. הוא כתב על תיאוריה של מיניות חייתית אוניברסלית. אני יודע שזה נשמע מוזר. חקרתי את החומרים שלו והוא היה אובססיבי לגבי גילוי עריות ועוד כל מיני דברי תועבה. הוא היה בתוך זה. והוא שיווה בעיני רוחו מערכת של זנות כמערכת ממשל. ממשל בית-בושת – זה היה החזון שלו.
איך זה אמור לעבוד?
(צוחק) לא תרצה שניכנס לזה. בקיצור, ערב המהפכה הצרפתית היו קבוצות רבות, כמו הז’ירונדינים, המונטניארדים, הוגי הדעות של עידן הנאורות שכתבו על התנתקות מהמסורת, ותנועות נוספות ששילבו גם רעיונות מהדמוקרטיה היוונית, מהרפובליקניזם היווני. כולן חברו יחד כדי להוציא לפועל את המהפכה. היו מעורבות בזה, כפי שאמרתי קודם, גם קבוצות של תורת הנסתר.
פרידריך אנגלס ההרמטיציסט | תמונה: Edward Gooch Collection / Getty-Images
היו גם כאלו שהאמינו בנטוריזם. אבל לא בנטוריזם כפי שהוא הובן לאורך ההיסטוריה – שליקום יש סדר טבעי ושלנהוג על פי אותו סדר טבעי הוא כשלעצמו דרך חיים חיובית. אלא על פי רעיון חדש של הנאורות המבוסס על העיקרון שהטבע עצמו הוא קדוש, ולפיכך כל דבר הצומח מהטבע האנושי הוא נכון או מוסרי, וכל דבר שמגביל את הטבע האנושי הוא לא. במילים אחרות, כל מגבלה מוסרית הנובעת ממערכת תרבותית כלשהי, מאמונה או ממסורת – צריך להרוס. הם האמינו שבאמצעות הריסת המערכות האלה הם יסירו את המגבלות על הטבע האנושי ויאפשרו לטבע האנושי להתיישר שוב עם הרעיון של נטוריזם – כפי שהם הבינו אותו.
כל הקבוצות האלה התקבצו יחדיו ובסופו של דבר פתחו במהפכה. המהפכה הייתה בלגן גדול ואני חושב שזאת הסיבה שאנשים רבים לא מסוגלים להבין אותה. המהפכנים גם שאבו השראה מהמהפכה האמריקנית שהתחוללה כ-15 שנה קודם לכן. הם הבינו שיכולה להיות אלטרנטיבה למלוכה. שיכולה להיות אלטרנטיבה להיררכיה ולמערכת הדתית והפוליטית. אבל היה הבדל גדול מאוד בין המהפכה האמריקנית לצרפתית.
בעוד המהפכה באמריקה שאפה להעניק זכויות לאנשים, לאפשר להם לבחור כיצד יחיו את חייהם וישגשגו, במהפכה הצרפתית ניסו המהפכנים להפשיט את האינדיבידואל מהמסורות ולהחליף את האמונה היחידנית באמונה בערכים חדשים, ובממשלה חדשה שתוקם. באותם ימים הייתה אמונה שהפרט אינו חכם מספיק לבחור בעצמו איך יחיה את חייו ולכן מוטל על “קומץ מוארים מצומצם” לבחור עבורו ובשמו כל החלטה קטנה. הם גם החלו לשחק ברעיון של השגת שוויון באמצעות חלוקה ממשלתית של הרכוש. במהרה הם גילו שזה אפשרי רק באמצעות מערכת טוטליטרית. “שלטון הטרור”, שהמהפכנים בצרפת הנהיגו, הוציא להורג כל מי שהתנגד לחוקים החדשים שנאכפו במסגרת המהפכה – לפי הערכות כ-70 אלף איש, רבים מהם חפים מפשע.
פרק ב’ – כיצד מחוללים מהפכה?
איך כל זה מתחבר למרקס, הנחשב בעיני רבים לאבי הקומוניזם?
אחרי שהמהפכה הצרפתית דוכאה ב-1799, הרעיונות הקומוניסטיים המשיכו לחלחל ולפרוח בתוך תנועות שונות ב-30 השנים הבאות. ב-1834 הוקמה “ליגת פורעי החוק” (ששינתה את שמה ל”ליגת הצודקים”). התנועה שאבה השראה מפרנסואה-נואל באבף, פוליטיקאי צרפתי שדגל בעת המהפכה הצרפתית בביטול הרכוש הפרטי ובהשתלטות סוציאליסטית על הממשלה. בתנועה החלו לכתוב מניפסט קומוניסטי. בהמשך התמזגה התנועה עם הארגון של מרקס ואנגלס. כך נוצרה “הליגה הקומוניסטית” שבה כתבו השניים את המניפסט הקומוניסטי הרשמי.
רגע, אז היו תנועות קומוניסטיות שכתבו מניפסטים קומוניסטיים לפני מרקס ואנגלס?
כן. למעשה יש אנשים מסוימים הטוענים שהמניפסט הקומוניסטי אינו מסמך מקורי של מרקס ואנגלס. המניפסט דומה מאוד למניפסטים שנכתבו ב”ליגת הצודקים”, ואפילו אם הולכים אחורה לאילומינטי של בוואריה, הכתבים של אדם וייסהאופט דומים מאוד לאלה של מרקס.
חשוב להבין שבאותם ימים אנשים רבים היו מעורבים בתנועות האלה, והיו פלגים שונים. קראתי על כמה מהמפגשים שהתקיימו באותה תקופה בין קבוצות האילומינטי למיניהן לקבוצות הסוציאליסטיות. סך הכול היו להם בסביבות מיליון חברים. כלומר, זו לא הייתה קבוצה שולית. בסופו של דבר הפלג המרקסיסטי שאף לייסד גרסה אתאיסטית של הקומוניזם וזה מה שהתקבע. היו גם אחרים שרצו לייסד גרסה דתית של הקומוניזם.
הפלג המרקסיסטי – הכוונה לפלג שהונהג על ידי מרקס?
כן, והנה עובדה מעניינת נוספת: אנגלס היה הרמטיציסט, הוא למד הרמטיקה, שקשורה בתורת הנסתר ובאמונה באלוהים. הוא היה די שונה ממרקס במובנים של אמונה. אבל הרעיון של מרקס, של מטריאליזם, היה הרעיון שהם בחרו. מרקס היה זה שעשה סטנדרטיזציה למערכת שממנה נוצרו כל הזרמים הקומוניסטיים כפי שאנו מכירים אותם. המודל היה שלו. מרקס איחד את התנועות והפיץ את המשנה הקומוניסטית.
ציינת שהיה פלג ששאף לייסד גרסה דתית של הקומוניזם? נשמע מוזר.
נכון, היו כמה דברים מוזרים. אחד הפלגים נקרא “הקומוניזם הנוצרי” והוא הוצג כסוג של אלטרנטיבה לקומוניזם האתאיסטי. היו להם כמרים קומוניסטים ובישופים קומוניסטים. היה בזה כל מה שיש בדת רגילה, אבל עם קומוניזם בקצה. היו להם דרשות קומוניסטיות ומזמורים קומוניסטיים. אם קוראים את הכתבים המקוריים של “הקומוניזם הנוצרי” ניתן להבחין שזו הייתה מערכת שדיברה על הובלת הקומוניזם אל “המיזוג הסופי עם אלוהים והשטן”.
מה זה אומר?
בפילוסופיה המודרנית של קארל יונג, למשל, הוא מדבר על כך שהחיסרון של הנצרות הוא שהיא אינה משלבת בתוכה את הצד האפל. יונג דיבר על אינטגרציה של “הצל” עם הצד המואר כדי למצוא את דרך האמצע וכך להתאזן או לגלות עצמי גבוה יותר. זה פחות או יותר הרעיון.
מה שאף לעשות הקומוניזם של מרקס?
הקומוניזם של מרקס חשב על החברה כמו שדרווין חשב על האבולוציה. הוא האמין שיש מספר שלבי התפתחות בחברה. בחברה קפיטליסטית, שבה אנשים סוחרים באופן חופשי, הפועלים בסופו של דבר יתמרדו נגד הבורגנים שמנצלים אותם ויגיע השלב הבא – הסוציאליזם, ולאחריו יבוא הקומוניזם. הוא התייחס לזה כ”אבולוציה חברתית”.
הסוציאליזם הוא השלב שבו הפועלים משתחררים מהניצול הבורגני. הדרך להשיג זאת היא באמצעות השתלטות על התעשייה ועל מוקדי הייצור ושחרורם מאינדיבידואלים מתחרים. המטרה היא לייסד מערכת שבה כל ענפי הייצור מופעלים בידי החברה בכללותה – כלומר, עבור חשבון משותף. לפי מרקס ואנגלס, זה יוביל לביטול כל הרכוש הפרטי והעברתו ל”בעלות שיתופית על טובין” שתדאג לחלק את המוצרים והרכוש על פי הסכם משותף.
הרעב באוקראינה תחת שלטונו של סטאלין
איך הם תכננו לעשות זאת בפועל? איך חשבו להשתלט על הרכוש הפרטי?
באמצעות המדינה. היא הכלי. אנגלס כתב שצריך להשתמש במדינה בצורה ישירה או עקיפה כדי להפקיע אדמות מבעליהן, מפעלים מתעשיינים, להטיל מסים כבדים – שהם צורה נוספת של לקיחת רכוש פרטי – ולהעביר את כל ההון לניהול המדינה באמצעות בנק מרכזי. המדינה תחליט איך לחלק מחדש את ההון והרכוש.
אבל פה הרבה אנשים נעצרים. הם מבינים את הקומוניזם רק דרך עדשות של המערכות הכלכליות, דרך התנגדות למעמד הבורגני ולקפיטליזם. אבל זה רק חלק קטן בקומוניזם.
חלק קטן?
כן. הסיבה היחידה שהשתמשו בחלק הזה הייתה כי הוא אִפשר להם להשתלט על החברה. קומוניזם היא לא רק שיטה כלכלית, יש בה הרבה יותר. לאחר שהמדינה הקומוניסטית משתלטת על הרכוש הפרטי היא משתמשת בכוחה של “הדיקטטורה של הפרולטריון” הסוציאליסטי כדי להרוס את כל הדתות, המוסדות והמסורות – דבר שבתיאוריה יוביל לאוטופיה קומוניסטית. במילים אחרות, סוציאליזם הוא המערכת הפוליטית וקומוניזם הוא המטרה האידיאולוגית.
רבים טוענים היום, ובצדק, שמעולם לא הושג “קומוניזם אמיתי”. עד היום לא הצליחו להרוס לגמרי את המוסר האנושי ואת האמונות, אף על פי שמערכות שניסו להשיג קומוניזם גבו את חייהם של יותר מ-100 מיליון איש במאה השנים האחרונות.
כלומר, הדרך היחידה להשיג את האוטופיה היא באמצעות הרס רב.
כן. במניפסט הקומוניסטי מרקס כותב: “יש אמיתות נצחיות כמו חופש, צדק וכו’ שנפוצות בכל מדינות החברה. אבל קומוניזם מבטל אמיתות נצחיות, הוא מבטל כל דת וכל מוסריות, במקום לבנות אותן על בסיס חדש; לכן הוא פועל בניגוד לכל ניסיון היסטורי בעבר”. לאדם וייסהאופט מהאילומינטי של בוואריה היה רעיון דומה. הוא דיבר על ששת שלבי החברה, כאשר השלב האחרון הוא הרס התרבות והאמונה.
מרקס דיבר גם על מטריאליזם דיאלקטי.
נכון. הרעיון המרכזי של מרקס היה שמאבק מוביל את החברה קדימה. הוא חשב שאם תייצר מאבקים בחברה למעשה תסייע לחברה להתקדם. כדי לעשות זאת הוא השתמש בתיאוריה שנקראת “מטריאליזם דיאלקטי”. את הרעיון הזה לקח מרקס מהדיאלקטיקה של הֵגֶל. הגל טען שהעולם מתפתח בדרך של היווצרות ניגודים ויישובם. מטריאליזם דיאלקטי הוא הכלי שבאמצעותו הקומוניזם מייצר את הנושאים שלו בחברה. לכל מדינה בעולם יש דת משלה, בכל מדינה יש ערכים מסוימים, סטנדרטים מוסריים ושיטות הממשל שלה. הקומוניזם, כדי לחדור לאותן מדינות, עושה שימוש במטריאליזם דיאלקטי בשלושה שלבים שונים: לזהות, לסתור ולחסל את האמצע. זה רעיון המבוסס על היפוך, רעיון שטני. אני אומר שטני כיוון שאם תקרא לעומק על הקונספט של עבודת שטן תראה שגם היא שואפת להפוך את המוסר. כך ניתן להתסיס ולהרוס את המערכות של חברה מסוימת.
קח לדוגמה את עשרת הדברות. עבודת שטן תשאף לחלל את עשרת הדיברות. לקיים מיסות שחורות ולקרוא דברים במהופך. היא משתמשת ברעיון הזה כדי לייצר אינטרפרטציה מרושעת של כל דבר. אלה שיטות הקוראות תיגר על הערכים האינהרנטיים של החברה. כך ניתן להתסיס ולהרוס את המערכות של חברה מסוימת. מרקס הצטיין במטריאליזם דיאלקטי. הוא הצטיין בעשיית שימוש בהיפוך בכל דבר שהוא עשה. נניח שמישהו היה אומר: “חייבים לשים קץ לעריצות האינטלקטואלים”, אז מרקס היה אומר: “חייבים לשים קץ לאינטלקטואליות של העריצות”. הוא היה לוקח דברים ופשוט הופך אותם.
ההוצאות להורג תחת מאו
במהפכת התרבות בסין בשנות ה-60 ראו את המטריאליזם הדיאלקטי בפעולה בצורה ברורה.
נכון, כל החברה הסינית המסורתית הייתה מבוססת על הרמוניה בין האדם לטבע ולשמים. אז הקומוניזם דיבר על מאבק נגד האדם, נגד האלוהים. בניגוד לאידיאולוגיות או למערכות כלכליות שהופיעו לאורך ההיסטוריה, הקומוניזם שואף לעשות משהו גדול יותר: לפורר את הערכים האנושיים, להרוס את המסורות ואת התרבות, שכבה אחר שכבה.
פרק ג’ – מוסוליני, היטלר והקשר הקומוניסטי
מאז תחילת כתיבת המניפסט הקומוניסטי ועד למהפכה של לנין ברוסיה, היו מספר ניסיונות של קומוניסטים לפתוח במהפכות שונות. העיקרית שבהן הייתה הקומונה הפריזאית ב-1871.
מרקס שיחק תפקיד מרכזי בניסיון ההפיכה הזה. אי אפשר להוכיח שבאופן ישיר, אבל אפשר לומר שמבחינה אידיאולוגית הוא היה זה שאיחד את כל אותם אנשים תחת “הסתדרות הפועלים הבין-לאומית” (האינטרנציונל הראשון). הוא דרבן את האנשים וסיפק להם את עמוד השדרה האידאולוגי. הוא הפיץ עלונים, עיתונים וספרים בכל רחבי אירופה. הקומונה הפריזאית ניצלה ואקום שנוצר בפריז, כאשר ממשלת צרפת ברחה מהעיר לאחר תבוסת צרפת לגרמנים במלחמת צרפת-פרוסיה, ופתחה במהפכת טרור אלימה. בסופו של דבר המהפכה דוכאה.
מה קרה אחרי שמרקס מת?
כשמרקס נפטר, ב-1883, רעיונותיו המשיכו לפרוח. עד 1914 כבר היו קרוב ל-30 ארגונים סוציאליסטיים גלובליים ומקומיים באירופה. הקומוניזם גם החל להתפשט ממרכז אירופה לכיוון רוסיה והמזרח. הייתה רק בעיה אחת. מרקס כתב במניפסט “פועלי כל העולם, התאחדו”. אבל ערב מלחמת העולם הראשונה, פועלי העולם לא התאחדו, לפחות לא כפי שמרקס חשב. במקום להתאחד מאחורי הקומוניזם, הם התאחדו מאחורי המלכים של המדינות שלהם.
תמונה: Shutterstock
הם התאחדו לאורך קו לאומני.
כן. הרעיון שלאומנות, שגאווה לאומית, מורשת ודברים מהסוג הזה היו באותה תקופה רעיונות חזקים הרבה יותר מרעיון המהפכה האלימה והמאבק של הפועלים, גרם לקומוניסטים רבים לתהות מדוע מה שמרקס אמר לא התממש. ואז, כשהמהפכה הקומוניסטית התרחשה לבסוף, היא לא התרחשה בחברות שבהן היה שלב מתקדם של קפיטליזם כמו בבריטניה ובגרמניה, אלא ברוסיה. ובמקום שהמהפכה הבולשביקית תהיה מהפכה של הפועלים (הפרולטריון) נגד הבורגנים, כפי שחזה מרקס, היא הייתה מהפכה של הצבא והעילית האינטלקטואלית נגד המערכת הפאודלית של הצאר.
סדרת אירועים זו הפריכה את תחזיותיו של מרקס וגרמה לקומוניסטים רבים לחזור ל”שלב התכנון”. רבים מהם כתבו מאמרים ביקורתיים מאוד על מרקס באותה תקופה, וזה בלבל אנשים רבים. כך החלו להופיע פרשנויות רבות לקומוניזם שקיבלו שמות שונים: לניניזם, סטליניזם, מאואיזם ופשיזם.
איך זה קשור לפשיזם?
בניטו מוסוליני היה סוציאליסט. ההיסטוריון ריצ’רד פייפס כותב בספרו Russia Under the Bolshevik Regime (1995) כי “אף סוציאליסט אירופי חשוב לפני מלחמת העולם הראשונה לא דמה ללנין יותר מאשר בניטו מוסוליני”. מוסוליני היה עֵד למלחמת העולם הראשונה. הלקח שלו, בדומה למה שאמרתי, היה שרעיון המהפכה של מעמד הפועלים לא קוסם לאנשים באותה מידה כמו הלאומנות והגאווה הלאומית. הוא הגיע למסקנה כי נַצְיוֹנָלִיזְם (לאומנות, Nationalism) הוא רעיון מאחד מעולה לביצוע מהפכת עובדים כוחנית.
וזה מה שהפך את הסוציאליזם של מוסוליני לפשיזם.
כן. מוסוליני יצר פרשנות חדשה לקומוניזם של מרקס וקרא לה פשיזם. הוא המציא את השם על בסיס העיקרון הקולקטיביסטי הנובע מהמילה האיטלקית “פאסיו” – צרור מקלות הקשורים סביב ידית של גרזן. מוסוליני הסביר את הרעיון באוטוביוגרפיה שלו מ-1928 שבה כתב כי “האזרח במדינה פאשיסטית אינו עוד אינדיבידואל אנוכי שיש לו הזכות האנטי-חברתית להתמרד נגד כל חוק של הקולקטיביות”.
קומוניזם בצפון קוריאה | תמונה: Ed Jones/AFP/Getty Images
אז מבחינה טרמינולוגית, מוסולוני היה קומוניסט או סוציאליסט?
הוא היה סוציאליסט או קומוניסט. עד לזמנו של לנין לא היה שום הבדל בין השניים. יכולת לומר סוציאליסט או קומוניסט. אנשים השתמשו במילים לסירוגין. בשנות ה-20 של המאה הקודמת החלה מגמה חדשה כאשר התנועה הסוציאליסטית התפצלה לשני זרמים נפרדים: סוציאל-דמוקרטי וקומוניסטי. הסוציאל-דמוקרטים ראו את הדרך להגשמת הסוציאליזם בשיתוף פעולה עם המדינה ובהתקדמות הדרגתית בדרך להגשמתו, ולא בהתנגשות מהפכנית. הם הלכו וצברו כוח ותפסו את השלטון במדינות רבות באירופה, ובהן גם בגרמניה, שבשנות ה-20 ממשלותיה הורכבו מקואליציות של מפלגות בעלות רוב סוציאל-דמוקרטי. המפלגות הקומוניסטיות, לעומתן, נרתעו משיתוף פעולה שלטוני. בגרמניה, המפלגה הקומוניסטית נותרה באופוזיציה. היא הפכה ליריבה פוליטית של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, מצב ששיקף קרב בין זרמים קומוניסטיים/סוציאליסטיים מתחרים.
גם היטלר היה פשיסט. מה להבנתך הייתה ההשקפה שלו?
נציונל-סוציאליזם – זהו הנאציזם. היטלר השתמש ברעיונות של מוסוליני אבל מיזג אותם עם קומוניזם.
אבל היטלר היה מאוד אנטי-קומוניסט. הוא רצח קומוניסטים. זה עומד בסתירה לדבריך.
היו לו רטוריקות שונות: הוא היה ביקורתי מאוד כלפי מרקס וטען שהוא מתנגד למרקסיזם, אבל אם מסתכלים על המדיניות שלו, זו הייתה מדיניות סוציאליסטית/קומוניסטית. מדיניות המפלגה הנאצית התבססה על תוכנית רווחה בת 25 שלבים שעקבה אחר המודל הכלכלי הקומוניסטי. התוכנית כללה הלאמה של תאגידים גדולים, שליטה ממשלתית על בנקים, חלוקה מחדש של רווחי התעשייה הכבדה, פיצול אחזקות קרקע גדולות ליחידות קטנות יותר, ועוד.
כמו כל האידיאולוגים הקומוניסטים, גם היטלר התנגד למערכת הקפיטליסטית המסורתית. ריצ’רד אוברי, אחד ההיסטוריונים הבולטים שחקרו את גרמניה הנאצית ואת מלחמת העולם השנייה, כתב בספרו “הדיקטטורים: גרמניה של היטלר, רוסיה של סטלין” (2004), כי היטלר קרא ב”מיין קאמפף” לצעירי גרמניה להיות עדים לנפילתו הטוטלית של הסדר הבורגני-קפיטליסטי. אוברי כותב: “במהלך שנות ה-20 וה-30 העוינות כלפי הבורגנים הייתה החוט המרכזי בכתיבתו ובנאומיו של היטלר. בפרטיות הוא שיבח את הקומוניזם הסובייטי שהצליח להיפטר מהבורגנים שהיו ‘חסרי ערך למין האנושי'”. ומי יצר את הקפיטליזם? מי היו הבורגנים? “‘המערכת הכלכלית של ימינו’, הוא אמר לאחד ממנהיגי המפלגה ב-1934, ‘היא היצירה של היהודים'”.
במילים אחרות, אם לנין האשים את החקלאים העשירים ומאו דזה-דונג האשים את בעלי האדמות, היטלר העביר את האשמה לקבוצה בודדת של אנשים – היהודים. חשוב להבין שהמערכת הקומוניסטית והפרשנויות שנבעו ממנה סובבות סביב מאבק. המטרה היא לזהות את אויב העם שאנשים יחושו דחף להיאבק נגדו. פרידריך האייק, חתן פרס נובל לכלכלה, כתב בספרו “הדרך לשעבוד” (1944) כי “חייבים להתייחס לקונפליקט שבין המפלגה הפשיסטית או הנאציונל-סוציאליסטית (המפלגה הנאצית) למפלגות הסוציאליסטיות המבוגרות יותר, כאל סוג הקונפליקט שחייב להתעורר בקרב מחנות סוציאליסטיים מתחרים”.
ומה לגבי העובדה שהיטלר אהב אמנות מערבית מסורתית? איך זה מתיישב עם הרעיון הקומוניסטי להילחם במסורת?
זה פשוט שימוש בדיאלקטיקה באופן שונה. הוא השתמש בדברים ישנים, במסורות ישנות, כדי לתקוף דברים חדשים יותר. ראינו את זה קורה עם “תיאולוגיית השחרור” ששילבה קתוליות עם מרקסיזם ושימשה כדי לחתור תחת הממשל באמריקה הלטינית. כיוון שהקומוניסטים גילו שאנשים באמריקה הלטינית נאמנים לדת יותר מאשר לכל רעיון אחר, הם נאלצו להשתמש במערכות הדת הקיימות כדי לייצר קומוניזם. זוהי “תיאולוגיית השחרור”.
ראינו את זה קורה גם בסין של מאו, רק בסדר הפוך. הייתה תקופה שהמפלגה הקומוניסטית הסינית יצאה נגד קונפוציוס, ריסקה את פסליו ושרפה את ספריו. ואילו כעת היא מקדמת את הקונפוציוניזם ואף הקימה “מכוני קונפוציוס”. היא פשוט עושה שימוש בדיאלקטיקה כפי שהיא רואה לנכון – היא הייתה נגד התרבות המסורתית וכעת היא בעדה ואף מקדמת אותה.
קשה לדעתי להבין מהו הקומוניזם מבלי להבין את הרעיונות העמוקים יותר של הדיאלקטיקה, של המטריאליזם הדיאלקטי ואיך זה עובד. חשוב גם להבין שכל דבר שמתרחש אינו בהכרח קשור לנושאים שרואים על פני השטח. הנושאים שעל פני השטח הם רק כלים שנועדו להשיג מטרה עמוקה יותר והמטרה העמוקה יותר היא להשמיד ערך אחד בחברה עבור כל נושא ספציפי. אם המטרה בכל רגע נתון היא, נאמר, לתפוס את השלטון, אז אתה עשוי לומר כל דבר, אתה עשוי לתמוך בתנועה הלאומנית, אתה עשוי לתמוך בקבוצות שמתנגדות לקומוניזם, אתה עשוי אפילו לטעון שאתה אנטי-קומוניסט, רק משום שאתה רוצה לתפוס את השלטון. אתה תאמר כל דבר כדי לתפוס את השלטון. כי מטרתם אינה הנושא [שעל סדר היום]. הנושא הוא כלי להשגת המטרה – השלטון.
האם לדעתך הקומוניזם הצליח באיזשהו מקום שבו הוא נוסה?
זה לא הצליח מבחינה כלכלית, אבל הייתי אומר שזה הצליח בגרימת נזק ממשי לערכי המוסר והמסורות. אם תסתכל על ההשפעה שהייתה לזה על בריה”מ במונחים של פגיעה בערכים שהתקיימו בעבר, או ההשפעה על סין מבחינת הרס המורשת הדתית-רוחנית או המסורות העתיקות, אז כן, זה הצליח במידה איומה. כשאנשים מנסים להבין את הקומוניזם הם שוגים בכך שהם בוחנים אותו רק במונחים של הצלחה כלכלית – זה רק חלק קטן ממה שמנסה הקומוניזם להשיג.
* תרגום מאנגלית: נועם גילון
* הריאיון פורסם גם בפודקאסט: China Unscripted