צילום: תקווה מהבד
אתה עובד על ספר חדש בנושא אהבה. למה דווקא אהבה?
החלטתי שאין מספיק ספרים בנושא.
אני מבין. וברצינות?
האמת היא שהנושא בחר אותי ולא אני אותו. כנראה שהגעתי לגיל שחייבים להתרכז במה שחשוב באמת. הספר יכלול הגות, פסיכולוגיה ומספר סיפורים קצרים שתרגמתי. הוא ידון בשאלות כגון: האם קיימת אהבה או שכל העסק זוהי תשוקה בליווי קנאה מינית? מה זאת אהבה? כיצד אנשים מתאהבים? האם ישנה אהבה בלתי תלויה בדבר? כיצד ממציאים אהבה מחדש בעידן של אתרי הכרויות, מין זמין ובורגנות בלתי מרוסנת?
אדבר גם על קנאה רומנטית כפי שהיא משתקפת מתובנותיהם של שפינוזה, טולסטוי ועגנון; צ'כוב וטולסטוי נפגשים אצלי לוויכוח גדול על אהבה וביטול עצמי. יחד עם פרוסט אני יוצא למסע בעקבות אהבה אבודה… ומי יודע מה עוד. אני כותב בסגנון ג'אז, לא ניתן לדעת לאן הספר ייקח אותי.
בעבר אמרת שאתה מעדיף להשאיר שאלות פתוחות, במקום לתת תשובות מוחלטות. מה, אם כן, יוכלו ללמוד מהספר אנשים המחפשים אהבה?
אני מאמין שברגע שהנושא מורכב, כמו במקרה של אהבה או אושר או משמעות החיים, כל מי שמגיע עם פתרונות מרמה את קהל מאזיניו או את קהל קוראיו. אני מאוד מכבד את האנשים שקוראים את ספריי או באים להרצאותיי ואין לי שום כוונה לרמות אותם במכוון. הספרים שלי [כולל החדש] מפזרים נקודות ציון בשטח, אך את המסע הקורא יעשה בעצמו ובסיומו ימצא את אשר ימצא.
מה זה בעינייך סיפור טוב? איך אתה מחליט על מבנה הספר או ההרצאה שאתה מעביר?
ספרים אני כותב רק בלילות, ואיני ממש מודע לאופן בו נעשית מלאכת הכתיבה. משום כך גם קראתי לספרי האחרון "מחשבות לעת לילה". בהרצאות אני משתדל לעניין את עצמי. במרוצת השנים גם הבנתי שזו הדרך הטובה ביותר לעניין את הקהל.
בספריך אתה מצטט אנשים רבים, החל מבודהא ועד ז'אק דרידה. נראה שאתה חסיד גדול של ציטוטים…
האמת הפוכה לגמרי. אני שונא כאשר אנשים מצטטים אחרים במקום לומר את דעתם או מצטטים כדי להרשים. מישל מונטן אמר פעם כי הוא מצטט אחרים רק כדי לבטא את מחשבותיו בצורה טובה יותר. כך המצב גם אצלי; אם ישנה מחשבה שחשבתי ומישהו חשב אותה לפניי וניסח אותה באופן יפה ורהוט, אז הנה מצאנו סיבה מצוינת לציטוט.
מה יש בפו הדוב שגורם לך להעריץ אותו?
אחת הסיבות היא האופטימיות האינסופית שלו. פעם פו אכל יותר מדי דבש ונתקע בפתח המערה של הארנב. לו אני הייתי אוכל יותר מדי ולא מצליח לעבור בדלת, הייתי מאשים את עצמי בגרגרנות ואופי חלש. פו קורא לארנב ושואל אותו: "מי בונה את הבית כך שהפתח הופך לצר יותר עם הזמן?" אתה מבין? זה לא פו שהשמין, זה הפתח שרזה. גאון הדוב השמנמן הזה, לא?
מאיזו סיבה אתה מרגיש צורך לנגן מוזיקה קלאסית בהרצאותיך?
פעם הסיבה העיקרית הייתה… מנוחה למיתרי הקול. אולם עם הזמן הבנתי שאנשים רבים אוהבים את נגינתי, אז התחלתי לבקש שיארגנו עבורי פסנתר באופן קבוע. כמו כן הבנתי כי מוזיקה יכולה לבטא דברים שלא ניתן לבטא במילים. לדעתי, מוזיקה היא האמנות הנעלה ביותר. לא במקרה טען ניטשה כי אילולא המוזיקה החיים היו בגדר טעות. הנה אני שוב מצטט והסיבה היא אותה הסיבה שציינתי קודם; ניטשה ביטא מחשבה שלי לפניי ובצורה טובה ממני.
מיהו הפילוסוף האהוב עליך?
מבין הפילוסופים אני מעריך את שפינוזה, אך ההעדפה שלי הולכת לגיבורי ספרי "מחשבות לעת לילה" – ניטשה, קירקגור ושופנהאואר ולמחבר מגילת קֹהֶלֶת, שהיה הגדול מכולם.
אנשים רבים כותבים הגיגים שעלו בדעתם, ואילו אתה מרבה להישען על הפילוסופים הגדולים ולגזור מכך את תובנותיך האישיות. מה אתה חושב על זה?
אני לא מכיר אפילו פילוסוף חשוב אחד שלא נשען על הוגים שחיו לפניו, ויהיה זה ההוגה המקורי ביותר. אתן דוגמא דווקא מתחום המוזיקה. מוצרט כתב כי אין תו אחד ביצירותיהם של מלחינים חשובים שחיו לפניו שהוא אינו מכיר. וכה אמר מוצרט, אולי גדול הרוח האנושית. אי אפשר לכתוב עברית בלי לקרוא את עגנון, אי אפשר לכתוב פילוסופיה בלי להתעמק בשפינוזה ואפלטון… דווקא הקריאה הרבה מאפשרת לי לגבש את דעותיי.
מה תאחל לעצמך לעוד שנה?
כמרצה לסטטיסטיקה מזה כמעט 30 שנה אני מאחל לעצמי שנה ממוצעת, כלומר שנה שתהיה טובה יותר משנה שעברה וטובה פחות מזו שתבוא אחריה. ובנימה רצינית יותר, אני מסתפק ממש במה שיש לי ופשוט רוצה להמשיך בכל אשר אני עושה היום: בילוי עם המשפחה, קריאת ספרים וכתיבת ספרים, מתן הרצאות, טיולים ונגינה בפסנתר.