רפורמות ריקות מתוכן

צילום: Mark Ralston/Getty Images

סין צועדת לקראת רפורמות גדולות, קראו כותרות העיתונים המובילים, רפורמות שלא זכורות מאז הרפורמות הכלכליות של סוף שנות ה-70. הכותרות דיברו בעיקר על סגירת מחנות העבודה בכפייה הידועים לשמצה ועל ביטול מדיניות הילד האחד.

מחנות העבודה בכפייה כמובן לא נסגרים לחלוטין, נושא שנחזור אליו בהמשך, ומדיניות הילד האחד לא בוטלה. אך חשוב מכך, כותרות העיתונים הרבו לעסוק ברפורמות המשניות, החלקיות והארעיות. הם התעלמו לחלוטין מרפורמה אחת מרכזית, רפורמה מבנית, שיישומה עשוי לשנות את מערך הכוחות בצמרת ההנהגה הסינית. מערך כוחות שבמתכונתו הנוכחית מונע מאותה הנהגה להוציא לפועל אפילו רפורמות פשוטות וזוטרות.

כדי להבין את הכיוון שאליו תצעד סין בשנים הקרובות, צריך להבין את מבנה הכוחות ואת המאבקים המתנהלים מאחורי הקלעים. נקודה טובה להתחיל בה היא סוף שנות ה-90.

היום שבו הכול השתנה

קצת לאחר השעה שש בבוקר לפי שעון בייג'ינג, יצאה מביתה אישה צעירה בשנות ה-20 לחייה. ג'ניפר דזאנג שמה. היא רכבה על אופניה לכיוון משרד העתירות הלאומי בבייג'ינג, מקום המיועד לאפשר לכל אדם בסין להגיש תלונה על אי צדק שנעשה לו. משרד העתירות שאליו רכבה דזאנג נמצא מחוץ לג’ונג-נאן-האי, מתחם הנהגת המפלגה הקומוניסטית הסינית, משכן אפוף מסתורין המוקף בחומה גבוהה המסתירה אותו.

אותו יום היה ה-25 באפריל 1999, תאריך שייזכר עוד שנים רבות מאוחר יותר כיום שסימל שינוי במערך הכוחות בהנהגה הסינית ובהיסטוריה של סין המודרנית. בימים אלה ממש מתברר ששורש המאבקים המתרחשים מאחורי הקלעים של ההנהגה היושבת בבייג'ינג, הקובעים את הכיוון שאליו פונה מדיניות הפנים של המדינה המאוכלסת בעולם, נוצר באירועים שהתרחשו באותו יום גורלי.

דזאנג תרגלה בביתה בזמנה החופשי "פאלון גונג", שיטה המשלבת תרגול מדיטציה לצד שיפור מוסרי, שבאותם שנים הפכה לנפוצה מאוד בסין. לפי דו"ח שפרסמה באותה שנה סוכנות ממשלתית בסין, בין 70 ל-100 מיליון איש תרגלו פאלון גונג בסין.

כשנה קודם לכן, במאי 1998, החליט משרד הספורט הסיני הלאומי לערוך מחקר בנושא השפעות הפאלון גונג על הציבור. 100 אלף מתרגלי פאלון גונג נבדקו. לאחר חמישה חודשי מחקר הודיע ראש צוות המחקר בעיר צ'אנג-צ'ון שבצפון-מזרח סין: "אנו מאמינים כי השפעת הפאלון גונג טובה מאוד, וכי יש לשיטה השפעה ברורה על היציבות החברתית ועל הבניית המוסר בחברה. עלינו להודות בכך לחלוטין".

דזאנג רכבה למשרד העתירות כדי לבקש מהשלטונות לשחרר מתרגלי פאלון גונג שנעצרו והוכו יום קודם לכן. המשטרה עצרה את המתרגלים לאחר שביקשו מעיתון מפלגתי לתקן כתבה שהשמיצה את השיטה הרוחנית שתרגלו.

כשהמתינה על אחד השבילים הסמוך למשרד העתירות, היא הבחינה שלמקום מגיעים מתרגלי פאלון גונג נוספים ששמעו גם הם על המקרה. בשעתיים הראשונות הם התיישבו בשקט על השביל וחיכו. אך כשעוד אלפי אנשים הגיעו הם נאלצו לעמוד ולהצטופף על השבילים הסמוכים למתחם הנהגת המפלגה הקומוניסטית. "כולם דיברו בשקט ונראו שלווים מאוד", היא נזכרה. אף אחד לא החזיק שלטים או צעק. "מישהו הציע שנשב. אבל מישהו אחר אמר שזה ייראה כאילו אנחנו עושים מדיטציה בתור מחאה, ועדיף שנעמוד".

בינתיים, מעבר לחומות, בתוך מתחם הנהגת המפלגה הקומוניסטית, באחד האולמות המעוטרים בשטיחים ובציורים סיניים, שקל ראש ממשלת סין ג'וּ רונג-ג'י כיצד להגיב למחאה השקטה של אלפי האנשים שהתאספו מחוץ למתחם. כנראה מתוך היכרות חיובית עם שיטת הפאלון גונג, הוא החליט לנקוט בגישה פייסנית. הוא הקיף את עצמו ב-8 מאבטחים, הורה לשומרים לפתוח את הדלתות הגדולות בכניסה למתחם, ויצא לשוחח עם האנשים שבחוץ. לאחר שיחה קצרה הוא שב בחזרה למתחם, מלווה בנציגי המחאה, על פי מספר עדים שהיו במקום.

באותו זמן ישב באחד הבניינים בתוך מתחם המפלגה נשיא סין ג'יאנג דזה-מין, ושקל אף הוא כיצד להגיב. רק עשור לפני כן הוא קודם לתפקיד הרם ביותר בסין לאחר שתמך בטבח של אלפי סטודנטים שהגיעו למחות בכיכר טיאננמן. בביוגרפיות שנכתבו עליו נודע ג'יאנג כמנהיג שלא חושב פעמיים לפני שמחליט לדכא בכוח, בשם "יציבות המפלגה", אנשים החולקים על מדיניות המפלגה או קבוצות המחזיקות באמונות עצמאיות שאינן לפי רוח המפלגה האתיאיסטית.

"מאוחר יותר גיליתי שחלק מהאנשים שהגיעו למחות השאירו אחריהם מכתבים למקרה שמשהו יקרה להם", נזכרה דזאנג. "בהתחשב בברוטליות של המשטר הסיני, וביריות שהיו בטבח בכיכר טיאננמן עשור קודם לכן, אף אחד לא יכול היה לנחש מה יקרה הפעם לקבוצה גדולה כל כך של אנשים".

באותן שעות גורליות ישב ג'יאנג לצד שולחנו וכתב מכתב שהועבר ישירות לוועדה המתמדת של הפוליטבירו – צוות של שבעה מנהיגים בכירים המנהל בפועל את סין, שהוא אחד מהם. בהמשך הועבר המכתב גם לדרגים השונים של המפלגה ותוכנו הודלף החוצה.

"האם המרקסיזם, המטריאליזם והאתיאיזם שבהם חברי המפלגה הקומוניסטית תומכים, אינם מסוגלים לנצח בקרב נגד אותם ערכים שהפאלון גונג מקדם? (אמת, חמלה וסובלנות, א"ל)" כתב ג'יאנג. "זה יהיה אבסורד לגמרי אם המפלגה הקומוניסטית לא תוכל לנצח את הפאלון גונג".

המכתב של ג'יאנג ב-25 באפריל 1999 וההוראות המפורשות שהעביר מיד לאחר מכן היו נקודת מפנה קריטית בפוליטיקה הסינית. ג׳יאנג הורה לכוחות הביטחון לעקוב אחר מתרגלי פאלון, ולכלי התקשורת לדווח שהיה "מצור" על מתחם ההנהגה – "הוכחה ברורה" לכך שהפאלון גונג הוא איום על הממשל.

"אני חושב שזה לא הגיוני לטעון שלאנשים האלה יש שאיפות פוליטיות", טען מנגד ראש ממשלת סין בישיבת הוועדה המתמדת שנערכה כחודש וחצי לאחר מכן, ב-7 ביוני, כפי שדיווחו מספר מקורות ל"אפוק טיימס". יתר חברי הוועדה הסכימו עם עמדתו. אבל ג'יאנג רתח על כך, הצביע לעבר ראש הממשלה וצעק: "טיפש! המפלגה והמדינה ימותו!"

עניין אישי של ג'יאנג

שנה מאוחר יותר, עצמה דזאנג את עיניה, נשכבה על מיטתה ונזכרה בבעלה ובבתה הקטנה. אבל שניות ספורות לפני שנרדמה, נכנסו השומרות לתא שבו שהתה במחנה העבודה בכפיה והכו אותה בכוח באלה.

בסיוטים הגרועים ביותר שלה, לא דמיינה דזאנג שתיחטף מביתה מול עיניהם המבועתות של בעלה ובתה, תישלח ללא משפט למחנה עבודה בכפייה, ותסבול במשך חודשים ממכות חשמל, עבודות פרך במשך 20 שעות ביום, הרעבה ומניעת שינה.

לאחר שהסוהרות שברו את גופה במחנה העבודה בכפייה, הן אף היו מושיבות אותה מול שולחן, נותנות לה דף ועיפרון, ודוחקות בה לכתוב שהיא מוקיעה את כל האמונות שלה. הן ניסו "לחנך אותה". "ראיתי אנשים מאבדים את שפיותם בזה אחר זה, ראיתי אנשים מתים", סיפרה דזאנג ל"אפוק טיימס" אחרי שהצליחה לבסוף לברוח מסין ולכתוב ספר המתאר את מה שעברה.

בתמונה: הדמיה של אסירי מצפון במחנה עבודה בכפיה בסין
צילום: Shaun Curry/AFP

כידוע, כבר כמה עשורים נשמעות ביקורות בין-לאומית נגד סין בשל רדיפתן של קבוצות שונות – מבני העם הטיבטי, ועד פעילי זכויות אדם כמו לי שיאו-בו, זוכה פרס נובל לשלום, או המקרה האחרון של עורך הדין העיוור צ'ן גואנג-צ'נג שברח לארה"ב.

אולם החל מיולי 1999, הקבוצה הנרדפת ביותר בסין היא מתרגלי הפאלון גונג. לפי הערכות משקיפים זרים שעליהם נסמכת מחלקת המדינה האמריקנית – לפחות חצי מהאסירים המוחזקים כיום במחנות העבודה בכפייה בסין הם מתרגלי השיטה. ב-2006 אף נחשפה פרקטיקה של קצירת איברים בכפייה ממתרגלי השיטה וסחר בהם, שתועדה בדו"חות בין-לאומיים. במסמכים מפלגתיים שהודלפו נחשף גוף מיוחד שהקים ג'יאנג דזה-מין שמטרתו היחידה היא להוציא לפועל את הרדיפה ואת העינויים – "משרד 610". יש המכנים אותו "הגרסה הסינית לגסטאפו".

וילי לאם, אנליסט בכיר ב-CNN, ציטט בכירים במפלגה הקומוניסטית שטענו כי הרדיפה נגד הפאלון גונג הייתה עניין "אישי" מאוד עבור ג’יאנג דזה-מין.

בחיפוש אחר שותפים לרדיפה

הבעיה של ג'יאנג, שהורה בכתב "לחסל את הפאלון גונג" ב-1999, הייתה שהוא לא זכה לתמיכה מיתר חברי הוועדה המתמדת של הפוליטבירו. לכן הוא החליט לגייס לשורות המפלגה פוליטיקאים שהסכימו להוציא לפועל את הוראותיו. בתמורה, הוא הבטיח לפוליטיקאים שיקדם אותם בתוך המפלגה, בשיטת יד רוחצת יד.

אחד הפוליטיקאים האלה הוא בו שי-לאי, שבעשור האחרון נחשב ל"כוכב עולה" בחוגי המפלגה. אחרי שהתחייב לשמור אמונים לג'יאנג, הוא קודם בתוך ארבע שנים בלבד לתפקיד ראש עיר, מושל פרובינציה, ושר המסחר.

בו מעולם לא הסתיר את נאמנותו לג'יאנג. בתקופה שהיה מושל פרובינצית ליאו-נינג, הוא השקיע כסף רב בבנייה של מחנה העבודה מא-סאן-ג'יא, שכיום מתואר מפי אנשים שהיו שם כ"עיר הכלא הראשונה בסין". המחנה הזה היה לגיהנום עלי אדמות עבור האסירים, רבים מהם מתרגלי פאלון גונג.

מחנה סודי אחר באותה פרובינציה, שקיומו נחשף על ידי "אפוק טיימס" ב-2006, נבנה בבית החולים סו-ג’יא-טון בקדנציה של בו שי-לאי, בו הוחזקו למעלה מ-6,000 אסירים ששימשו כבנק איברים חי. עשרות עדויות וראיות שהגיעו בהמשך, וזכו אף לגיבוי בדוחות בין-לאומיים בלתי תלויים, לימדו כי המשטר הסיני עסק במקום זה בקצירת איבריהם הפנימיים של האסירים, בעודם חיים, לצורך מכירתם לתעשיית ההשתלות.

בו הוא רק פוליטיקאי אחד בפאזל הגדול שהרכיב ג'יאנג בעשור הקודם, פאזל שאיפשר לו להוציא לפועל את מדיניות הרדיפה. כפי שנראה בהמשך, ג'יאנג דאג לכך שאנשים שתומכים בו יוצבו בכל עמדת מפתח בסין, החל משירותי הביטחון, דרך בתי המשפט ועד תאגידי נפט ובנקים.

הפשעים שביצעו מאז אנשים אלו כשרדפו מיליוני מתרגלי פאלון גונג, רבים מהם עד מוות, מקנים להם את התואר "מחנה הדמים".

נפילת אנשי מחנה הדמים

בסין יש כידוע רק מפלגה אחת, המנוהלת על ידי הפוליטבירו, אולם בעקבות האירועים שהתרחשו ניתן למפות בתוכה שני מחנות פוליטיים יריבים: בראש המחנה הראשון, "מחנה הדמים", עומד ג'יאנג דזה-מין, שאמנם פרש לגמלאות לפני כעשור, אך עדיין מחזיק בכוח רב מאחורי הקלעים; בראש המחנה השני עמד עד לאחרונה הו ג'ין-טאו, שהיה מנהיג סין, לפני שהוחלף לפני שנה על ידי שי ג'ין-פינג שנחשב עד אז כגורם נייטרלי שהיה מקובל על שני המחנות. מאז שמחנה זה תפס את השלטון לפני כעשור, הוא ספג התנגדות מאנשי "מחנה הדמים" שמנסים לתפוס בחזרה, בכוח, עמדות מפתח בשלטון, כאלה שבבוא היום יאפשרו למנהיגי "מחנה הדמים" לשלוט שוב.

מאז פברואר 2012 קיבלו מאבקי הכוחות בין המחנות תפנית חדה. בתחילת אותו חודש נעלם מביתו בכיר במפלגה. זה היה וואנג לי-ג'וּן, סגן ראש העיר צ'ונג-צ'ינג ומפקד המשטרה בעיר. כלי תקשורת בסין ובלוגרים ניסו לשער לאן נעלם. בבלוגים נכתב כי הוא נמלט לאחר שהמשטרה הטילה עוצר על ביתו; בדיווחי התקשורת נכתב כי הוא יצא לחופשה בעקבות עומס עבודה כבד. אבל מאוחר יותר באותו היום התגלתה כבר תמונה שונה: וואנג עלה על רכב אזרחי והחל בנהיגה בת ארבע שעות מערבה, לכיוון הקונסוליה האמריקנית בעיר צ'נג-דו, בה ביקש מקלט מדיני. וואנג העביר לפקידי הקונסוליה מסמכים שחלקם, על פי מקורות של האפוק טיימס, חושפים פשעים נגד האנושות שביצעו בכירים במפלגה הקומוניסטית, ואחרים חושפים מזימה של אנשי "מחנה הדמים" לתפוס את השלטון בכוח.

וואנג, שלא זכה למקלט, הצליח להפיל את אבן הדומינו הראשונה במחנה הדמים – את ה"בוס" שלו, בו שי-לאי, אותו "כוכב עולה" במפלגה שקודם על ידי ג'יאנג.

ברחבי העולם תלויות נגד בו שי-לאי למעלה מעשר תביעות על פשעים נגד האנושות בגין רדיפת מתרגלי פאלון גונג. באחת מהן, באוסטרליה, הוא אף הורשע ב-2007. שבועות ספורים לאחר התקרית בקונסוליה, הודח בו מתפקידו ונפתחה נגדו חקירה שבסופה נידון למאסר עולם בגין עבירות שחיתות ומעילה בכספים, ולא בגין העבירות הקשות המיוחסות לו. עונשים דומים קיבלו יתר אבני הדומינו שהמשיכו ליפול במחנה הדמים, תופעה שנסביר אותה בהמשך.

כחודשיים וחצי מאוחר יותר, בסוף חודש אפריל, נכנס במפתיע לשגרירות ארה"ב בבייג'ינג עורך הדין העיוור צ'ן גואנג-צ'נג, ועורר תהודה רבה ברחבי העולם. קולו של צ'ן נשמע בפעם האחרונה בפומבי ב-2005, בראיון שנתן למגזין "טיים", שבו חשף פרשה של הפלות כפויות בסין, בהוראת המשטר. "מישהו צריך לדבר בשמם של חסרי הקול. אני מניח שהמישהו הזה הוא אני", אמר באותו ראיון.

צ'ן הצליח להימלט בדרך מסתורית ממעצר בית בעיר המרוחקת מאות קילומטרים מבייג'ינג, שם הוחזק לצד אשתו ובתם בת השש. בעת ששהה בשגרירות ארה"ב, הוא הקליט את עצמו בסרטון וידיאו, שבו הפציר בראש ממשלת סין להביא לדין את האחראים להפרות זכויות האדם הקשות מהן סבל. צ'ן כנראה לא ידע שפעולתו תזרז את נפילתה של אבן הדומינו הבאה במחנה הדמים, אבן שהיא כבר סלע של ממש.

זמן קצר לאחר ששוחרר הסרטון, הגיע מידע ממקור בבייג'ינג לידי ה"אפוק טיימס", לפיו הוחלט לחקור את אותו סלע – אחד האנשים החזקים בסין – חבר הפוליטבירו ג'ואו יונג-קאנג. כדי להבין מה כוחו של אדם זה, דמיינו אדם ששולט על המוסד, השב"כ, המשטרה, פרקליטות המדינה ובתי המשפט גם יחד.

ממסמכים שדלפו, נודע כי במשך קרוב לעשור הוא יישם באמצעות כוחו את הוראותיו של ג'יאנג לפגוע בקבוצות שונות בסין, החל מבני המיעוט הטיבטי ועד פעילי זכויות אדם כדוגמת צ'ן גואנג-צ'נג, ובעיקר במתרגלי פאלון גונג. בימים אלה הוא נחקר ועדיין לא ברור באילו סעיפים יואשם לבסוף. קרוב לוודאי שגם הוא יואשם בפלילים ולא בחטיפה, עינויים ורצח.

תופסים את הטייקונים

בנובמבר 2012 מונתה הנהגה חדשה לסין. שי ג'ין-פינג החליף את הנשיא וראש המפלגה הו ג'ין-טאו, ולמעשה המשיך בתהליך סילוק "מחנה הדמים" שהתחיל קודמו בתפקיד.

אבל שי לא רצה לחשוף בפומבי את כל אותם פשעים חמורים שבהם מעורבים אנשי "מחנה הדמים", כדי לא לכבס בחוץ את הכביסה המלוכלכת של המאבקים הפנים-מפלגתיים. הוא גם בוודאי לא רצה להאשים אף אחד בקצירת איברים. הודאה בקיומה עלולה לסכן את יציבות שלטון המפלגה עצמה.

הפתרון שיזם שי היה קמפיין למלחמה בשחיתות, מעין כותרת גג שאיפשרה לו להיפטר מיריביו הפוליטיים ב"מחנה הדמים", בכסות של מאבק באחת המגפות החמורות שסין סובלת ממנה בעשורים האחרונים – השחיתות.

מסיבה זו אנשי "מחנה הדמים" שנפלו הואשמו עד היום ב"שחיתות" בלבד – בדרך כלל בפעילות פלילית הקשורה במעילה בכספים.

לפי דיווח של סוכנות הידיעות “שין-חואה”, המשמשת שופר של המפלגה הקומוניסטית, בתוך שנה אחת בלבד מאז שנכנס לתפקיד, הספיק שי לחקור 11 פקידי מפלגה בכירים, באשמת שחיתות כמובן. המספר הכפיל את הממוצע שעמד על 5.8 פקידים בשנה במהלך חמש השנים הקודמות. באופן לא מפתיע, לרובם יש קשרים קרובים לג'יאנג דזה-מין, כלומר הם משתייכים ל"מחנה הדמים".

כאן לא נגמר הסיפור. קמפיין המלחמה בשחיתות איפשר לשי להיפטר ביתר שאת גם מטייקונים ומבכירים במערכת המשפט שהיו מזוהים עם "מחנה הדמים". למשל, באפריל השנה הוא עצר את וואנג יונג-צ'וּן, מספר שתיים בתאגיד הנפט הלאומי של סין (CNPC), ומאוחר יותר גם את מספר אחת באותו תאגיד, כמו גם ארבעה בכירים בפרקליטות המדינה המזוהים עם בו שי-לאי שנפל. ברשימת הנחקרים אפשר למצוא גם את ראש משרד 610 ("הגסטפו הסיני") לי דונג-שֶנְג, ואת איל ההון המיליארדר הוּאָה בָּאנְג-סונג, שעסקיו מזוהים עם תאגיד הנפט PetroChina.

אולם מאמציו של שי לנקות את "מחנה הדמים" הניבו פירות מעטים יחסית עד עתה. אנשיו של ג'יאנג דזה-מין עדיין שולטים בתעשיות הרווחיות ביותר בסין, כמו תעשיית הנפט והתקשורת, הרכבות והכספים. אפילו בוועדה המתמדת של הפוליטבירו יש שלושה נציגים של "מחנה הדמים". לאף אחד מהם אין אינטרס לעזור לשי ג’ין-פינג. הם ינצלו כל הזדמנות כדי לשים לו מקלות בגלגלים ולשמור על האינטרסים שלהם.

הרפורמה הגדולה באמת

בחודש נובמבר הסתיימו שלושה ימי דיונים של "המליאה השלישית" של המפלגה – כינוס סגור שבו השתתף שי ג'ין-פינג ביחד עם 205 חברי הוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית. בסופו יצא שי ברפורמות "מרחיקות לכת", כפי שנכתב בכמה כלי תקשורת מערביים. "יבוטלו מחנות העבודה בכפיה ומדיניות הילד האחד", נכתב בטעות גם באחד העיתונים הגדולים בישראל.

מה שקיבל את מירב תשומת הלב בכלי התקשורת הן הרפורמות המשניות, החלקיות והבלתי גמורות. מה שפוספס הן הרפורמות העיקריות ששי העביר שמטרתן לחסל את בסיס כוחו של "מחנה הדמים".

עשור קודם לכן, לפני שג'יאנג דזה-מין פרש לגמלאות, הוא שינה את תהליך קבלת ההחלטות בתוך הוועדה המתמדת של הפוליטבירו והוסיף אליה שניים מאנשי שלומו. כך הוא הקשה מאוד על יורשיו מהמחנה הנגדי להעביר החלטות.

בנוסף, הוא מינה את אנשיו לעמוד בראש גוף הנקרא "הוועדה לענייני פוליטיקה וחוק" – החולשת על כוחות הביטחון, בתי המשפט ופרקליטות המדינה. כך הצליחו אנשיו לשלוח אנשים חפים מפשע לתקופות ארוכות במחנות עבודה בכפייה, ללא כל הליך משפטי.

הבשורה שהביא שי בסיום המליאה השלישית היא רפורמה מרחיקת לכת, שאם תבשיל, תיצור שני גופים חדשים בסין, בעלי כוח בלתי מוגבל.

גוף אחד ייקרא "הוועדה לביטחון המדינה", שבראשה יעמוד שי ג'ין-פינג. זה יהיה הגוף העליון והחזק ביותר בסין, שיעמוד מעל כל יתר הגופים, גם מעל הוועדה המתמדת של הפוליטבירו. הוא יהיה אחראי על כל דבר מלבד התחום הכלכלי. הגוף השני שייקרא "צוות רפורמה מוביל", שבראשו יעמוד ראש הממשלה לי קה-צ'יאנג, יהיה אחראי על כלכלת סין.

שני גופים אלה ביחד יבטלו את המגבלות שהטיל ג'יאנג דזה-מין על יכולת קבלת ההחלטות של המחנה המכהן, ויעניקו למנהיגים המכהנים "יכולות על" שאינן מגבילות אותם, מעל כל יתר הוועדות למיניהן והגופים בסין.

לצד אלה הוכרזו מספר רפורמות משניות שמשכו את הכותרות בכלי התקשורת. הבולטת שבהן היא הרפורמה במחנות העבודה בכפייה שייושמה החל כבר בפברואר השנה.

אולם מבדיקה של הנושא עולה כי בחלק מהמקרים הוחלף שמו של מחנה העבודה בכפייה – ל"בית כלא" ול"מרכז לטיפול בהתמכרות", בעוד שהוא המשיך לנקוט בעבודה כפויה.

דוגמה לכך היא מחנה העבודה בכפייה לנשים במחוז צ'ונג צ'ינג. לאחר ששינה את שמו ל"מרכז לשיקום בכפיה מבודדת מסמים", אותם שומרים בדיוק המשיכו לענות את אותן מתרגלות פאלון גונג בדיוק, על פי האתר Minghui המופעל על ידי מתרגלי פאלון גונג ואוסף עדויות על הרדיפה.

במקרים אחרים נודע לאפוק טיימס כי מחנות העבודה אכן נסגרים, אבל האסירים אינם משוחררים, אלא מועברים למקום אחר. ליו יונג-פינג, מתרגל פאלון גונג מבייג'ינג, הועבר ממחנה העבודה שי-נאן בבייג'ינג ל"מרכז שטיפת מוח" ששמו שי-צ'נג בפרברי בייג'ינג.

מסמכים רשמיים של המפלגה הקומוניסטית שהגיעו לידי "אפוק טיימס” מגלים מדיניות מפתיעה עוד יותר: במקביל ל"רפורמות מרחיקות הלכת", משטרו של שי ג'ין-פינג השיק קמפיין חדש תלת-שנתי שמטרתו "לשנות" מתרגלי פאלון גונג – כלומר "לחנך" אותם ולהכריח אותם לוותר על אמונתם.

במילים אחרות, אף על פי ששי ג'ין-פינג מנקה את אנשי "מחנה הדמים", צעד שנראה חיובי, הוא אינו מוכן עדיין לפתור את הבעיה המהותית – להודות בפומבי בפשעים שנעשו. למדיניות הזו קוראים בחוגי המפלגה הקומוניסטית "שני ה׳אל-תעשה׳”: אל תתקן את הטעויות שנעשו ב-30 השנים הראשונות לקיומה של המפלגה (1979-1949), ואל תודה בטעויות שנעשו ב-30 השנים הבאות (2009-1979). כל עוד מצב זה נשאר על קנו, כל רפורמה שלא תיעשה תטפל רק בהתבטאות החיצונית של הבעיה, ולא במהותה הפנימית, וכך תהיה תמיד ריקה מתוכן אמיתי.