הסיבה המוזרה שבגללה נשים החלו ללדת בשכיבה על גבן

תמונה: Shutterstock

ג’ורג’ אנגלמן, פרופ’ למיילדות בארה”ב, אסף תיעודים היסטוריים של מנהגי לידה שהיו לנשים שחיו בשבטים פרימיטיביים ובקרב עמים פראיים וקיבץ אותם בספר^[1] יוצא דופן שהתפרסם ב-1883. אנגלמן הגיע עד ציורים ותבליטים מימי מצרים העתיקה, בהם תיעוד של המלכה קליאופטרה יולדת, וגילה כי מתוך שלל תנוחות הלידה שהיו מקובלות – כמעט אף פעם לא נעשתה לידה בשכיבה על הגב.

אנגלמן מציין את רופא הנשים והאנתרופולוג הגרמני ד”ר הרמן היינריך פלוס ^[2](1885-1819 ,H.H.Ploss) שחקר את תנוחות הלידה בקרב עמים שחיו לפי מסורות מהעבר, פעלו לפי האינסטינקטים ולא הושפעו מאנשי רפואה. פלוס מצא כי הנשים הסלאביות ילדו בעמידה זקופה, בישיבה זקופה ובכריעה. ההודיות ילדו בעמידה על שש (על הברכיים וכפות הידיים) והערביות והטטריות נשענו על המרפקים והברכיים (עמידה על שמונה) או ילדו בישיבה רכונות קדימה כשהן נשענות על שולחן או על אישה אחרת.

תנוחת לידה נוספת, מתוך ספרו של אנגלמן | תמונה: Century Illustrated Magazine, 1926

בקפריסין ילדו נשים בישיבה על כיסא נדנדה. אצל המונגולים היולדת ילדה בתנוחת כריעה, כשהעכוז מונח על העקבים (ישיבה שפופה), בעת שהיא מושכת בחבל או במוט הקשור לתקרה שהיה ארוך מספיק ודינאמי כדי לאפשר לה להישען עליו ולנוע. היא הייתה מוקפת נשים מהמשפחה, שכנות או חברות, מאחוריה ישבה אישה שלחצה על הבטן שלה בשתי ידיים. לפעמים ישבה היולדת על ברכי בעלה והוא חיבק אותה מאחור, לחץ על הבטן שלה בשתי ידיו ועיסה אותה במעגלים. התינוק החליק החוצה אל ידיהן של נשים אחרות, אל מזרון או אל בד שנפרש למרגלות האישה.

גם האינדיאניות לא ילדו בשכיבה על הגב. מייג’ור פורווד (Maj. W. H. Forwood)^[3], תת אלוף בצבא ארה”ב ומנתח מוסמך, חי בקרב שבטים אינדיאנים בחוף המערבי של ארה”ב במשך חמש שנים, שם תיעד את הלידות שראה. לדבריו, הנשים ילדו במצב זקוף או בכריעת ברך, כאשר כוח הכובד פעל לטובת התינוק שיצא לאוויר העולם. נשים אינדיאניות עזרו זו לזו בלידה, קיבלו את התינוק לידיהן ועודדו את היולדת בשקט, בצחוק, בשירה ובדיבורים. בשום מצב נשים לא שכבו על הגב.

אז מדוע אחרי מאות שנים בהן נשים ילדו בתנוחות שונות, הן לפתע החלו ללדת בשכיבה על הגב, בהנחיית הרופאים או המיילדות?

הכול בגלל הצרפתים

הסיפור מתחיל בסַפָּר ובמנתח הצרפתי אמברואז פּארה (Ambroise Paré) שחי בשנים 1590-1510 ונחשב היום לאבי תורת המיילדות, מסבירה לורן דנדס (Dundes), פרופ’ לסוציולוגיה, במאמר מ-1987^[4].

פארה פעל ב”הוטל דיו” בפריז (Dieu Hotel), שהיה בית חולים קתולי לעניים ולנזקקים העתיק ביותר בצרפת. לפני שמקצוע הכירורגיה התבסס, סַפָּרִים שהיו ברשותם סכינים יכלו לערוך ניתוחים לנשים שהתקשו בלידתן ולהציל את חייהן, וגם לעזור לחיילים פצועים בעתות מלחמה. כזה היה אמברואז פארה שניסה את כוחו ביילוד נשים שהתקשו בלידתן.

לאחר שצבר ניסיון הוא החל להכשיר במלאכת המיילדות גברים שמקצועם היה מלאכת כפיים כמו סַפָּרות, סנדלרות וחייטות. הניסיון שצברו פתח בפניהם דרך לגינקולוגיה. הם נחשפו למקרים טראומטיים בלידה, הצילו נשים ועוברים ממוות, ופיתחו גישה חדשה – לפיה הלידה מקבילה למחלה. הצלחתם נבעה מהניסיון והידע הרב שצברו בטיפול במקרים של סיבוכים בלידה וכך הם גם שיווקו את עצמם. הצורך במנתחים גניקולוגיים ובמיילדים שידעו לטפל בסיבוכים בלידה הלך וגבר.

איור מהמאה ה-16. מיילדת מסייעת לאישה המנסה ללדת בישיבה על כיסא | תמונה: Rueff, Jakob, 1500-1558

ממשיכו של פארה היה פרנסואה מאוריסו (1709-1637 ,Francois Mauriceau) שזכה למוניטין בחצר ארמונו של לואי ה-14 לאחר שפרסם ב-1668 את ספרו The Diseases of Women with Child and in ^[5]Child-Bed. הספר עסק בין השאר גם בתנוחת הלידה והמליץ על שכיבה במיטה כתנוחה אולטימטיבית. הוא הופץ בצרפת באותה תקופה והפך לספר ההנחיות המוביל בתחום.

הספר תורגם לאנגלית בידי יו צ’מברלן (Hugh Chamberlen), גינקולוג נודע, חבר באצולה הבריטית, שגילה מחדש את השימוש במלקחיים. בספרו טען מאוריסו כי שכיבה על הגב עם הגבהה קלה לראש היא לטובת היולדת, להקלה על הנשימה, להקלה על כאבי הצירים וגם לנוחיות הצוות המטפל. מאוריסו קבע כי היריון הוא “גידול של הבטן” שנוצר על ידי העובר. הצהרה שתרמה רבות לדימוי ההיריון כמחלה ולתפיסת תהליך הלידה בתור בעיה פתולוגית ולא נורמלית.

מסופר כי כאשר פילגשו של לואי ה-14, לואיז דה לה וואלייר (Louise De La Valliere), עמדה ללדת את התינוקת הראשונה שלה ב-1663, היא קיבלה הדרכה ממאוריסו שהמליץ לה ללדת בשכיבה כדי שהמלך יוכל לראות טוב את הלידה. יש המייחסים לאירוע המיוחד הזה את תחילתו של טרנד הלידה בשכיבה.

בתקופתו של המלך לואי ה-14 פעל גם הליתוטומיסט הידוע פרר ז’אק בוליו (Frere Jacques Beaulieu, 1720-1651) שעליו נכתב שיר הילדים המפורסם בצרפתית “פרר ז’אק”. ליתוטומיה הוא ניתוח להסרת אבנים בדרכי השתן ובכליות שהצריך תנוחת שכיבה עם רגליים בפישוק. פרר ז’אק ערך את הניתוחים ב”הוטל דיו”, אותו בית חולים בו הנחילו את תנוחות הלידה החדשות. ייתכן שההתפתחויות בשני התחומים השפיעו זו על זו.

השערה נוספת שמעלה פרופ’ דנדס^[6] היא כי תנוחת השכיבה הונהגה כדי לבצע לידת מלקחיים. אמנם היא כבר הייתה נהוגה במאה השלישית, אך התגלתה מחדש על ידי צ’מברלן שהיה הראשון שעשה זאת ב-1670. כשהיולדת שכבה על הגב, הייתה לרופאים גישה נוחה לניתור פעימות הלב של העובר, לבדיקה וגינלית, לשימוש במלקחיים ולהבטחה שהלידה תתקדם כיאות.

במאה ה-19, התחילו רופאים לתת לנשים סמי שינה שהשכיחו מהן את הכאבים. כך הם “חסכו” מהן השתתפות פעילה בלידה ואפשרו להן לשכב על הגב ו”לנוח”. אנגלמן ציטט בספרו גם את פרנץ קארל נייגל (F.K. Naegele) שחי בשנים 1851-1777. נייגל, שהיה פרופ’ למיילדות באוניברסיטת היידלברג שבגרמניה, צפה מה עשו יולדות כאשר הצוות הרפואי יצא מהחדר. הוא גילה כי הן בחרו שלא לשכב במיטה או לא לשבת על הכיסא הגינקולוגי, אלא חיפשו לעצמן תנוחות אחרות. עקב כך הוא התחיל לשאול את עצמו מהי התנוחה הטבעית לאישה במהלך הלידה. אך למרות סקרנותו, הוא החל להנהיג בבית החולים שלו את תנוחת השכיבה.

מתקדמים, אבל הולכים אחורה

במאות ה-19 וה-20 נמשכה המגמה להשכיב יולדות על הגב^[7]. בעקבות המהפכה התעשייתית הלידה גם עברה “תיעוש”, כלומר נדדה מהבית אל בית החולים כשהמטרה בהתחלה הייתה להגן על האם והתינוק ממוות במקרים מסובכים. ההתמקדות בסיכונים ובמחלות האורבות לאם וליילוד נתנה לרופאים לגיטימציה לאשפז את כולן, גם כשלא היו צפויים סיבוכים. ההיריון והלידה הוגדרו כמחלה ואת מקומן של המיילדות תפסו רופאים מיילדים בעלי נקודת מבט של רופאים שזכו לסמכות על גוף האישה. הגבלת התנועה בזמן הצירים ובלידה ואפילו קשירת היולדת הפכו למקובלים ואיתם השימוש במשככי כאבים ובתרופות מרדימות.

מתפיסת הלידה כתהליך פלאי, מרגש, הוליסטי המערב את כל ישותה של האישה, הצטמצמה הלידה לפעילות רפואית, ונתפסה כתהליך מסוכן. המיילד נחשב למכונאי או למהנדס אשר בעזרת מתן הורמונים סינטטיים או אמצעי מכני כמו מלקחיים, ואקום או ניתוח קיסרי, יחלץ את התינוק מגוף האישה. האישה כבר לא יולדת. מיילדים אותה.

“ההיסטוריה של הלידה בישראל דומה להיסטוריה של הלידה ברוב העולם המתועש”, כותבת ד”ר נעמי לייסנר, במאמר ב”מכון שכטר” למדעי היהדות^[8]. “בשנת 1953, כחלק מחוק הביטוח הלאומי, נקבע שכל יולדת ישראלית חייבת להתאשפז כדי לקבל מימון של הוצאות ניהול הלידה שלה – ‘מענק אשפוז’ – וכן ‘מענק לידה’ לרכישת ציוד ראשוני לנולד. על פני השטח, מדובר היה במתן זכות והטבה חיונית ונדיבה מטעם המדינה. בעצם, חקיקת החוק הייתה כרוכה בבעיות אתיות רבות”. עם זאת לייסנר טוענת שלא הוכח כי אִשפוז כלל היולדות ללא הבחנה ביניהן מיטיבה עם כולן.

האשפוז הקולקטיבי הלך יד ביד עם שכיבה על הגב בלידה – תנוחה שאפשרה לצוות הרפואי לבדוק ולטפל בקלות רבה יותר ביולדת – ועם התערבות מסיבית בתהליך הלידה שכללה מתן הורמונים וזרזי לידה, ומתן משככי כאבים כמו אפידורל שהפכו לחלק בלתי נפרד מ”העסקה”.

מישל אודן (Michel Odent)^[9] פרופ’ למיילדות בדימוס, חלוץ התומכים בלידה טבעית, בלידה פעילה ובלידה במים, קרא תיגר על המצב הקיים וטען כי אם אנו רוצים לשמור על התרבות האנושית, עלינו להפחית את ה”מדיקליזציה” של הלידה. דבר המתבטא גם בתנוחת הלידה. כפרופ’ למיילדות הוא קורא לנשים ללדת בשקט, במקום פרטי, בנוכחות מעט נשים, לדאוג להיות פעילות, להתרכז בעצמן ולמצוא את התנוחה המתאימה להן בכל רגע ורגע. הוא תוהה כיצד אותם אנשים העוסקים בשעות הפנאי שלהם בספורט אתגרי חוששים ונמנעים מלחוות את אחד מפלאי העולם הקרוי לידה – שהסיכון בו נמוך לאין שיעור מכל ספורט אתגרי. הוא מציע שבכל הקשור ללידת תינוקות, נשאל את עצמנו מהו המקור של מסורות העבר ומהו הטבע האנושי האמיתי שלנו ונחזור אליהם כדי להתרגש ולהתפעל מחדש בכל לידה. ולראות בכל תינוק את הניצוץ האלוהי והייחודי שבו.

1. Labor Among Primitive People, Natural and Instinctive customs of All Races civilized and savage, past and present By Geo. J. Engelman (1883)
2. מתוך ספרו של אנגלמן, עמוד 53 ואילך
3. מתוך ספרו של אנגלמן, עמודים 220-221
4. The evolution of maternal birthing position, Lauren Dundes MHS (1987)
5. The Diseases of Women with Child, and in Child-Bed, François Mauriceau (1668 last edition 2018)
6. The evolution of maternal birthing position, Lauren Dundes MHS (1987)
7. Gupta, J. K., & Nikodem, C. (2000). Maternal posture in labour. European Journal of Obstetrics & Gynecology and Reproductive Biology
8. המאבק לשחרור הנשים היולדות בישראל, ד”ר נעמי לייסנר (2016), מכון שכטר למדעי היהדות
9. Michel Odent – 3 of 3 on birth u-tube