טקס הפתיחה של אולימפיאדת הפיזיקה בליסבון, 2018 | תמונה: Ipho18-CC-BY-SA-4.0
נבחרת הנוער הישראלית לאולימפיאדה הבין-לאומית לפיזיקה, שהתקיימה השנה בתל אביב, זכתה להישגים מרשימים: שתי מדליות זהב, שתי מדליות כסף ומדליית ארד אחת. מי הם חברי הנבחרת? חמישה נערים מוכשרים מאוד. איפה הנערות? לא היו נערות בנבחרת. גם ב-2018 וב-2016 לא היו נערות בנבחרת. ב-2017 הייתה נערה אחת. למה נדיר כל כך לראות נערה בנבחרת הפיזיקה?
מתברר שנערות פשוט אינן בוחרות ללמוד פיזיקה. מכון סאלד לחקר מדעי ההתנהגות ערך לפני כשנתיים מחקר בו בדק פוטנציאל של תלמידות להצטיין במתמטיקה ובמדעים (רונית קרק, קרן דביר, רחל זורמן, 2016). המחקר התבסס על נתונים של בוגרי כיתות י”ב בשנים 2014-2010, שניגשו לבחינת בגרות. לפי תוצאות המחקר יש פערים גדולים בין אחוז התלמידות הניגשות לבחינות בגרות במתמטיקה ובפיזיקה ברמת חמש יחידות, לעומת אחוז התלמידים. בפיזיקה 13 אחוז מהתלמידים נבחנו ברמת חמש יחידות לימוד לעומת שישה אחוזים מהתלמידות, ובמתמטיקה 12 אחוז מהתלמידים נבחנו ברמת חמש יחידות לעומת תשעה אחוזים מהתלמידות. ממצאי הסקר משקפים מצב דומה בשאר העולם המערבי.
פרופ’ קים טולי | תמונה: www.ndnu.edu
השאלה אם כך היא מדוע נערות אינן בוחרות ללמוד פיזיקה? תשובה חלקית לכך נותנת ההיסטוריונית פרופ’ קים טולי (Tolley) שכותבת על כך בספרה The Science Education of American Girls (2003). פרופ’ טולי, מאוניברסיטת נוטרדאם דה נמור שבעמק הסיליקון בקליפורניה, חקרה לימודי מדעים של בנות במסגרות לימודים שונות בארה”ב, בגיל תיכון (18-12). היא גילתה שבנות אינן בוחרות ללמוד פיזיקה מסיבות רבות, בהן: התפישה שלנשים קשה יותר להיכנס למעגלים המקצועיים והחברתיים של מדענים, שרובם גברים; מחסור בנשים מדעניות היכולות לשמש כמודל אישי; אפליה סמויה שנשים מדעניות חוות במציאת מנטורים במקצוע, בקידום מקצועי ובגישה לקרנות מחקר; והשתייכות מגיל צעיר לחברה המדגישה שמדעים הוא תחום שמתאים יותר לבנים.
ד”ר לארי סאמרס, לשעבר נשיא אוניברסיטת הארוורד, הוסיף סיבה נוספת בנאומו[1] מינואר 2005, בו ניסה להסביר מדוע יש כל כך מעט נשים בדרגים האקדמיים הגבוהים במקצועות כמו מדעי המחשב ופיזיקה. סאמרס טען שלנשים פשוט אין היכולות המנטליות (Intrinsic aptitude) הנדרשות ללימודים אלה.
סאמרס כמובן טעה. ההוכחה לכך היא שבעבר הלא רחוק, בנות דווקא בחרו ללמוד פיזיקה ואפילו הצליחו בכך מאוד. לפני קצת יותר ממאתיים שנה, מסוף המאה ה-18 ועד בערך אמצע המאה ה-19, בארה”ב, בנות למדו מדעים, כולל פיזיקה ומתמטיקה, יותר מבנים ואף הצטיינו במקצועות אלה יותר מבנים, כפי שכותבת טולי בספרה. היא הגיעה למסקנה זו לאחר שבדקה וניתחה מקורות כמו רישומים של בתי ספר, פרסומים בעיתונים וספרי לימוד.
סטודנטים בבית ספר בדפורד באנגליה, 1930 | תמונה: Fox Photos/Getty Images
לפי טולי, פיזיקה, שכונתה אז “פילוסופיה טבעית” (Natural philosophy), נחשבה לתחום לימודים נשי. כפי שהיא מצאה, תוכניות הלימודים בבתי ספר תיכוניים של בנות (בתי ספר פרטיים, סמינרים ואקדמיות), כללו יותר קורסים בפיזיקה מאשר בתוכניות הלימודים במוסדות מקבילים של בנים. עובדה מעניינת נוספת היא שבאותה תקופה, יותר בנים מאשר בנות למדו לימודים קלאסיים כמו ספרות עתיקה בלטינית וביוונית שהצטיינות בהם הייתה תנאי הכרחי לכניסה לקולג’ים ולאוניברסיטאות מליגת הקיסוס[2].
אבל לא רק פיזיקה נחשבה לתחום לימוד נשי, גם אסטרונומיה נכללה באותה קטגוריה. יותר מכך, טוענת טולי, במהלך המאה ה-19 ספרי הלימוד באסטרונומיה ובפיזיקה בבתי ספר לבנות כללו מתמטיקה מתקדמת, דומה לזו שהופיעה בספרי הלימוד בבתי ספר מקבילים של בנים. המגמה הזאת של החלוקה למינים השתקפה בביטוי שהיה נפוץ בתקופה ההיא: “מדעים ללייד’יס, קלאסיקה לג’נטלמנים” (Science for Ladies,[3]Classics (for Gentlemen.
מדוע אם כך במהלך המאה ה-20 התרחקו בנות עוד ועוד מלימודי פיזיקה ומתמטיקה? ד”ר לאונרד סאקס, מחבר הספר (Why Gender Matters 2006), מצביע על סיבה מעניינת.
כמיהה להבנה עמוקה יותר
סאקס, פסיכולוג, רופא ילדים החוקר את ההבדלים בין המינים, ערך ביקורים ביותר מ-400 בתי ספר וגילה שהאופן שבו מלמדים פיזיקה היום מתאים יותר לחשיבה גברית מאשר לחשיבה נשית.
“ברוב בתי הספר התיכוניים, לימוד הפיזיקה מתחיל בנושא הנקרא קִינֵמָטִיקָה: חוקי התנועה של ניוטון, מהירות והאצה. הדוגמאות שנותנים הן מכוניות מרוץ שמאיצות או שחקני כדורגל המתנגשים זה בזה”, כותב סאקס ומסביר שאלו דוגמאות שאינן מעניינות בנות כלל וכלל, ואולי אפילו דוחות אותן.
לעומת זאת, בתיכון לבנות קורוואה (Korowa), שבמלבורן באוסטרליה, שם ביקר סאקס, מתברר שיותר מחצי מהבנות לוקחות קורסים מתקדמים בפיזיקה, המקנים להן אחר כך נקודות זכות בקולג’ ובאוניברסיטה. שם הם מתחילים ללמד פיזיקה מנושא אחר: התנהגות של אור. הן לומדות שלפעמים אור מתנהג כמו גל ולפעמים כמו חלקיק, ושזה תלוי בדרך שבה מודדים אותו. “הם מצאו שרוב הבנות מוקסמות מההתנהגות הדואלית של אור”, כותב סאקס ומסביר שאת הקינמטיקה הם דוחים לסוף השנה, כאשר הרבה בנות כבר מוקסמות מפלאי הפיזיקה. למעשה דרך זו של הוראה לבנות דומה יותר לאופן שבו הן למדו פיזיקה במאה ה-19. בתקופה ההיא לימוד הפיזיקה נחשב כדרך להבין את נפלאות הבריאה. התופעות המופלאות שרואים במבנה ובאופן הפעולה של היקום היו עדות לקיומה של אינטליגנציה גבוהה שתכננה ומכוונת את היקום, ואלו היו הדברים שדיברו יותר לליבן של בנות.
1891, לונדון, איור של שיעור מתמטיקה | איור: Hulton Archive/Getty Images
דוגמה נוספת להבדלים בחשיבה היא הדרך בה מלמדים בשיעור מתמטיקה את חתך הזהב (…1.618033). “בנים תמיד מתעניינים בתאוריות מופשטות של מספרים בגיל צעיר הרבה יותר מאשר בנות”, הוא כותב, “בגיל מאוחר יותר, בקולג’, ההבדלים האלה בין המגדרים הולכים ונעלמים”.
שיעור המכוון לבנים בגיל 12 על חתך הזהב, יכול להתחיל בסדרת המספרים של פיבונאצ’י.
1 + 1 = 2
1 + 2 = 3
2 + 3 = 5
3 + 5 = 8
5 + 8 = 13
8 + 13 = 21
13 + 21 = 34
ואז מבקשים מהתלמידים לחלק כל מספר בסדרה במספר שלפניו.
3/2 = 1.5
5/3 = 1.666…
8/5 = 1.6
13/8 = 1.625
21/13 = 1.61538…
34/21 = 1.61905…
אם התלמידים עדיין לא שמו לב, אפשר להצביע להם על כך שבחלוקה הזאת מתקבל תמיד מספר הקרוב למספר של חתך הזהב. למה זה כך? “בזמן שהם חושבים על תשובות אפשריות לשאלה הזו, אפשר לצייר על הלוח מעגל ובתוכו מחומש, עם משולש המשובץ בתוך המחומש”, מסביר סאקס. “כעת להסביר שהיחס בין צלע המשולש לבסיסו (המונח על אחת מצלעות המחומש) הוא חתך הזהב. מדוע זה כך? למה חתך הזהב מופיע בכל מקום שלא מצפים לו? כעת הבנים כבר ממש מתלהבים ממה שהתגלה להם מתוך התאוריה המופשטת של המספרים”.
עם בנות בגיל 12, לפי סאקס, שיטת ההוראה המופשטת הזאת לא תגרום להן לאהוב מתמטיקה. “כהכנה לשיעור דומה לבנות, מבקשים מהן להביא לכיתה משהו מהדברים הבאים: ארטישוק, אננס, אצטרובל, פרח נורית, פרח מרגנית, פרח חמנייה. בתחילת השיעור מראים להן מהי סִדרת המספרים של פיבונאצ’י, כפי שהראו לבנים. אחר כך לוקחים את כל הדברים שהבנות הביאו, ומתחילים עם הפרחים, לא משום שהפרחים הם נשיים יותר, אלא משום שקל יותר לספור את עלי הכותרת שלהם מאשר את מספר השורות על אצטרובל. כך מגלים שמספר עלי הכותרת בכל פרח הוא כמעט תמיד אחד מהמספרים בסדרת פיבונאצ’י. אחר כך עוברים לארטישוק, אננס ואצטרובל וסופרים את מספר השורות לאורך או לרוחב ומגלים שגם זה יהיה מספר בסדרת פיבונאצ’י”.
הסיבה לתהליך ההוראה השונה היא שבגיל הזה “הבנות יתעניינו יותר ביישומים של המספר בעולם הממשי, מאשר בתאוריות מופשטות. נוסף לכך, גם סביר שהן יתעניינו יותר מהבנים באמונות של אסכולת פיתגורס לגבי התכונות המיסטיות שיש למספר של חתך הזהב. כעת יתחילו הבנות לשאול הרבה שאלות לגבי המספר של חתך הזהב, מדוע הוא מופיע בכל מקום ואיך תאוריה מופשטת של מספרים מסבירה כל כך הרבה תופעות שרואים בעולם בחוץ, בטבע. וכך הצלחת במשימה, שנדיר לראות אותה בבתי ספר, שילדות בנות 12 יתלהבו מתאוריה מופשטת של מספרים”.
סאקס טוען שההוראה היום מתעלמת מהבדלי החשיבה בין המינים באופן שמזיק גם לבנות וגם לבנים. מסקנותיו מהדהדות למחקר שנערך בארץ לגבי הוראת פיזיקה (Anat Zohar, David Sela, 2010). “פערי מגדר בהוראת פיזיקה בישראל בולטים יותר מאשר במדינות אחרות”, החוקרים כותבים. מחקרם בדק תוצאות מבחני בגרות מ-400 בתי ספר לאורך 12 שנים. התוצאות הראו שבנים מצליחים יותר בבחינות הבגרות ואילו הבנות מקבלות ציוני מגן גבוהים יותר. מראיונות שנערכו עם התלמידים, מצאו החוקרים “שני גורמים שבמיוחד אינם מיטיבים עם בנות: תחרותיות מוגזמת ומחסור בהוראה המדגישה הבנה. הכמיהה של בנות להבנה עמוקה היא סוג של בקשה לידע שמחובר לעולם הממשי”. החוקרים מציעים להפחית בתחרותיות ולשים יותר דגש על הבנה עמוקה כדי למשוך יותר בנות ללימודי פיזיקה.
מכאן נותר רק לתהות האם מישהו במערכת החינוך מעוניין להרים את הכפפה.
- Full Transcript: President Summers’ Remarks at the National Bureau of Economic Research, 14 Jan 2005
- התאחדות של שמונה אוניברסיטאות אמריקניות פרטיות בחוף המזרחי של ארצות הברית: בראון, הרווארד, ייל, פנסילבניה, קולומביה, דארטמות’, פרינסטון וקורנל.
- Science for Ladies, Classics for Gentlemen: A Comparative Analysis of Scientific Subjects in the Curricula of Boys’ and Girls’ Secondary Schools in the United States, 1794-1850, Kim Tolley, History of Education Quarterly, Vol. 36, No. 2 (Summer, 1996), pp. 129-153