התחום האפור של ההתחממות הגלובלית

תמונה: Shutterstock

ב -7 באוקטובר 1912 נודע לעולם שעליו להתכונן לקטסטרופה. עיתון הלוס אנג’לס טיימס הזהיר את קוראיו כי כדור הארץ נכנס לתקופה של התקררות גלובלית: “עידן קרח חמישי מגיע: המין האנושי יצטרך להילחם על הישרדותו בקור”. כ-11 שנים חלפו וב-9 באוגוסט 1923 הוסיף עיתון השיקגו טריבון בכתבת שער: “מדענים אומרים כי קרח ארקטי ימחה את קנדה”.

אבל הקטסטרופה מיאנה להגיע. עברו עשורים והקרח לא היכה באמריקה, גם לא באסיה או באירופה. אולם התחזית נותרה כשהייתה. ביולי 1971 פרסם מגזין Science המוערך מאמר שהזהיר מפני עידן קרח מתקרב: “אם זה יימשך לאורך מספר שנים, ירידה כזו בטמפרטורות בכל כדור הארץ עשויה להיות מספיקה כדי לעורר עידן קרח”^[1]. ביוני 1974 הצטרף אליו מגזין “טיים”: “כשמטאורולוגים מודדים את הטמפרטורות הממוצעות מסביב לעולם, הם מוצאים שהאטמוספירה התקררה בהדרגתיות בשלושת העשורים האחרונים […] הסטיות שהם חוקרים במזג האוויר עשויות להיות הכרוז לעידן קרח נוסף”^[2]. באפריל 1975 יצא העיתון המכובד Newsweek עם הכותרת “העולם המתקרר” (The Cooling World)^[3].

אבל שוב, העולם לא התקרר. להיפך. בשנות ה-80, בעקבות פיתוחם של מודלים ממוחשבים, החלה להשתנות תמונת המצב. ב-1988 פרופ’ ג’יימס האנסן, מדען בנאס”א, העיד בקונגרס האמריקני בפני ועדה בניהולו של הסנאטור אל גור, כי הוא בטוח ב-99 אחוז שהטמפרטורות בעצם עלו. הוועדה של אל גור ועדותו של האנסן סימנו את תחילתו של מפנה עולמי בתפיסה.

אל גור, לאחר שזכה בפרס נובל לשלום, נואם בצידי עצרת האו”ם בנושא אקלים, דצמבר 2007 | תמונה: Jewel Samad/AFP via Getty Images

באותה שנה גם הוקם גוף בין-לאומי שמשימתו הייתה לכמת את שינויי האקלים שהתרחשו בעולם מתחילת המאה ה-20, להציג את הסיכונים הנובעים מהם, ולספק לקובעי מדיניות (פוליטיקאים) מידע רלוונטי כדי שיוכלו לקבל החלטה כיצד לפעול בעניין. הגוף הפך במהרה לארגון המשפיע בעולם בנושא שינויי אקלים. הוא הורכב ממדענים ממדינות שונות וזכה לשם “הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים” (ובקיצור – IPCC או “הפאנל”)^[4].

במרכזו פעל עיקרון חשוב: קונצנזוס. על מאות המדענים ב”פאנל” להציג קונצנזוס בנושא שינויי האקלים. “כשאנחנו מקבלים החלטות, מסיקים מסקנות ומאמצים דוחות, קבוצות העבודה של ה-IPCC צריכות לעשות את כל המאמצים כדי להגיע לקונצנזוס”, קובע הכלל שאימץ הארגון^[5].

ב-1990 הגיע הפאנל לקונצנזוס ראשון כשקבע כי “גודל ההתחממות [הגלובלית] הזו היא באופן כללי עקבית עם התחזיות של המודלים הסביבתיים” – מילים שנבחרו בקפידה. ב-1995 הוא שוב הגיע לקונצנזוס, רק שהפעם הצהיר כי “איזון הראיות מציע כי קיימת השפעה אנושית מובחנת על האקלים הגלובלי”.

כריסטופר לנדסי, ממחברי הדוחות ב-1995 ו-2001. יצא נגד החלטת הפאנל במכתב פתוח | תמונה: National Hurricane Center (NHC)

הייתה רק בעיה אחת. ממש לפני שהפאנל פרסם ב-1995 את הדוח, עותק שלו הגיע לידיו של פרדריק זייץ (Frederick Seitz), פיזיקאי בעל שם עולמי, שהיה נשיא האקדמיה הלאומית למדעים של ארה”ב ונשיא אוניברסיטת רוקפלר בניו יורק. כשהדוח פורסם בסופו של דבר, הופתע זייץ לגלות שהדוח שבידיו, שעבר ביקורת עמיתים ועל גרסתו הסופית היה קונצנזוס, עבר עריכה נוספת לפני הפרסום.

בגרסה שפורסמה לציבור נמחקו כל הניסוחים שביטאו אי ודאות לגבי פעילויות אנושיות המשפיעות על שינויי אקלים, למשל: “אף אחד מהמחקרים שצוטטו למעלה לא סיפק ראיה ברורה לכך שאנו יכולים לייחס את השינויים [האקלימיים] הנצפים לגורם ספציפי הנגרם מעלייה בגזי החממה”. ו”אף מחקר עד היום לא ייחס את כל או חלק [משינויי האקלים שנצפו עד היום] לגורמים הנובעים מפעילות אנושית”.

“ביותר מ-60 שנותיי כחבר בקהילה המדעית האמריקנית […] מעולם לא נתקלתי בשחיתות מטרידה כל כך בתהליכי ביקורת עמיתים כמו באירועים שהובילו לדוח ה-IPCC”, כתב זייץ במאמר בוולסטריט ג’ורנל^[7,6].

מדענים בפאנל ה-IPCC בפריז, ינואר 2007 | תמונה: AFP via Getty Images

יו”ר הפאנל, ברט בולין, הכחיש את הטענות, ודמותו של זייץ הושחרה כאשר נטען כי הוא מייצג את תעשיית הדלקים. ב-2001 פרסם הפאנל דוח נוסף שקבע באופן ברור כי “מרבית התצפיות על ההתחממות ב-50 השנים האחרונות נובעות ככל הנראה מעלייה בריכוז גזי חממה” (דבר שנגרם בידי בני אדם).

בניגוד לקונצנזוס שלפיו אמור הפאנל לפעול, כריסטופר לנדסי (Landsea), אחד המחברים המובילים של הדוחות שפורסמו ב-1995 וב-2001, יצא נגד החלטת הפאנל ובמכתב פתוח טען כי הפאנל מקבל החלטות שלפעמים מנוגדות לממצאים המדעיים^[8]. לנדסי, חוקר הוריקנים ממנהל האוקיאנוסים והאטמוספירה של ארה”ב, סיפר כי המחבר הראשי של הדוח הבליט שהתחממות האקלים תגרום להיווצרות הוריקנים עוצמתיים ועזים יותר מבלי שהיו לו נתונים לתמוך בטענה הזאת. ולמעשה, הוא אינו מומחה בחקר הוריקנים. מחקרים מהעבר, טען לנדסי, הראו כי רישומים היסטוריים לא יכולים לאשש מתאם שכזה. באופן תיאורטי, אפילו אם קיים מתאם שכזה, הוא יהיה זניח ולא משמעותי. לנדסי התפטר מהפאנל בינואר 2005 באמרו: “אינני יכול להמשיך להשתתף ולתרום בלב שקט לתהליך שאני רואה כיצד הוא מושפע מאג’נדה שעוצבה מראש ושאין לה ביסוס מדעי”.

הפגנה במקסיקו סיטי נגד אי התגובה של הממשלה למשבר האקלים | תמונה: Hector Vivas/Getty Images

כעבור כשנה איים פרופ’ פול רייטר (Reiter) ממכון פסטר בצרפת (Pasteur Institute) לפתוח בהליך משפטי נגד הפאנל במטרה להסיר את שמו מרשימת המדענים המובילים שנטען כי תמכו בדוח (רייטר לא היה אחד ממחברי הדוח, אך מחקריו מוזכרים בו). רייטר, מומחה עולמי לנושא מלריה ומחלות זיהומיות הנגרמות מחרקים, הסביר כי הפאנל טען שהתחממות הגלובלית תחשוף מיליוני בני אדם למלריה ולקדחת הדנגי (מחלה נגיפית המועברת על ידי יתוש ואופיינית לאזורים טרופיים). אך המתאם הפשוט הזה שבין התחממות ושינוי אקלים ובין התפשטותן של מחלות זיהומיות – אינו קיים. הוא הצביע על העובדה הפשוטה שמלריה אינה מוגבלת רק לאזורים טרופיים. התפרצות מסיבית אחת של מלריה התרחשה בבריה”מ בשנות ה-20 והתפרצות נוספת בעיר ארכנגלסק (Arkhangelsk) ליד הקוטב הצפוני, שם תועדו כ-30,000 מקרי מלריה שגרמו לעשרת אלפים מקרי מוות^[9]. דוח שפורסם בכתב העת נייצ’ר (Nature) ב-2011, אישר את דבריו כשהראה כי הידבקות במלריה מיתושים דווקא איטית יותר ככל שהטמפרטורה עולה^[10].

“מוצג לציבור מדע מזויף על ידי פאנל של ‘מומחים’ משפיעים כביכול”, טען רייטר בעדות שנשא בסנאט של ארה”ב באפריל 2006. “כל חמש שנים הארגון הזה, שנוסד מטעם האו”ם, מפרסם לעולם ‘קונצנזוס של המדענים המובילים בעולם’ על כל ההיבטים של שינויי אקלים […] קונצנזוס כזה הוא עניין של פוליטיקה ולא של מדע^[11].

הרכבת שועטת קדימה

השנה הייתה 2006 ובחודש אפריל זעק שער מגזין טיים: “התחממות גלובלית. תהיו מודאגים, תהיו מאוד מודאגים”^[12]. הקרחונים בקוטב נמסים מהר מתמיד; מפלס פני הים עולה וצפוי להציף קהילות שלמות על קו החוף; עוד ועוד אזורים נהרסים עקב בצורות; וכדור הארץ הגיע לנקודת אל חזור – וכל זה – בגללנו.

באותה שנה פורסם גם סרטו של אל גור “אמת מטרידה”. גור קבע בסרט כי מפלס פני הים יעלה בכשישה מטרים (20 רגל) בעקבות הימסות אנטרקטיקה המערבית או גרינלנד “בעתיד הקרוב”. וכי ההתחממות הגלובלית גרמה להרס הנוראי שהותיר הוריקן קתרינה בניו אורלינס (2005) ולמוות של דובי הקוטב שטובעים עקב היעלמות הקרחונים^[13]. הסרט תרם לעיצוב דעת הקהל וסייע לאל גור לזכות בפרס נובל לשלום לשנת 2007, במשותף עם ה-IPCC, אף על פי שעובדות רבות בסרט התבררו כשגויות.

פרופ’ נילס אקסל מורנר, מומחה עולמי בנושא מפלס פני הים | תמונה: Johannes Lundberg/CC BY-NC 2.0

ב-2007 פרסם ה-IPCC את הדוח האחרון שלו, לפיו “מרבית העלייה הנצפית בטמפרטורות הגלובליות הממוצעות מאז אמצע המאה ה-20, היא קרוב לוודאי בגלל עלייה בריכוז גזי חממה אנתרופוגניים (שמקורם בפעילות אנושית)”^[14]. אבל באותו דוח גם נכתב כי מפלס פני הים יעלה “ככל הנראה” בין 0.17 מטר (7.08 אינץ’) ל-0.58 מטר (23.22 אינץ’) בלבד במהלך המאה ה-21 כולה. הדוח גם הראה כי בניגוד לתמונה שמצייר הסרט, משטחי הקרח של אנטרקטיקה יישארו “קרים מדי כדי שפני השטח ימסו”, וכי לא קיים קונצנזוס מדעי לפיו הקרח בגרינלנד נמס מספיק כדי לתרום לעליית מפלס פני הים.

פרופ’ נילס אקסל מורנר (Nils-Axel Mörner) הנחשב למומחה עולמי בנושא מפלס פני הים^[15], ואחד המדענים שנתבקשו לעבור על דוחות ה-IPCC ב-2001 וב-2007 לפני פרסומם, תקף אפילו את תחזיות ה-IPCC וקבע כי עליית מפלס פני הים היא שטות גמורה. “כל הדיבורים האלה על עליית מפלס פני הים מגיעים ממודלים ממוחשבים, לא מתצפיות […] אבל הם [בפאנל] צריכים שזה יעלה, כי אם זה לא עולה, לא קיים איום במוות”^[16].

ב-2010 הסביר פרופ’ מייק הולם (Hulme) מאוניברסיטת קיימברידג’ במסמך שסקר את ההיסטוריה של ה-IPCC, כי התפיסה לפיה 2,500 מדענים מגיעים לקונצנזוס בדוח ה-IPCC אינה כנה ויוצרת מצג שווא. הדוח מורכב מתחומי ידע רבים ושונים שלכל תחום “מומחים בשדות מחקר אחרים”^[17]. בתחום ההתחממות והשפעת האדם על ההתחממות הגלובלית, מגיעים בפועל לקונצנזוס רק “כמה עשרות מומחים בתחום ספציפי”.

אין קונצנזוס

למעשה מאז ומתמיד היו חילוקי דעות בקהילה המדעית לגבי חלקים בדוחות ה-IPCC. במיוחד לגבי השפעת האדם על ההתחממות הגלובלית. המחלוקות לא היו רק בתוך ה-IPCC אלא גם מחוצה לו. חילוקי דעות שהושתקו.

המדען הנק טנקס (Henk Tennekes) שניהל את החברה המטאורולוגית המלכותית של הולנד (Royal Dutch Meteorological Society) פוטר בגלל שלא תמך בקונצנזוס וביקר את המודל האקלימי המשמש לחיזוי ההתחממות הגלובלית. פטריק ג’יי מייקלס (Patrick J. Michaels) נשיאה לשעבר של האגודה האמריקנית למדעני אקלים התפטר לאחר שמושל מדינת וירג’יניה אסר עליו לדבר בנושא ההתחממות הגלובלית כנציג המדינה, לאחר שעמד על דעתו כי שינויי האקלים לא יובילו לאסון.

ג’ואן סימפסון, מדענית אטמוספרה מצטיינת בנאס”א | תמונה: AMS

דבר דומה קרה למדען האקלים ג’ורג’ טיילור (George Taylor) מאוניברסיטת מדינת אורגון שנאלץ לפרוש מתפקידו לאחר שהטיל ספק כי הגורם האנושי הוא הסיבה להתחממות הגלובלית. דיוויד לגאטס (David Legates), מנהלו לשעבר של המרכז ללימודי אקלים באוניברסיטת דלאוור, זומן לשימוע אצל מושל המדינה שאסר עליו לדבר על הנושא כמדען האקלים של המדינה, לאחר שלגאטס התנגד לקונצנזוס בדבר עוצמת ההתחממות, ובהמשך גם הביע ספקות לגבי הראיות להשפעות האדם על ההתחממות הגלובלית.

במדינת וושינגטון, מארק אלברייט (Mark Albright) שכיהן כעוזרו של מדען האקלים של המדינה, פוטר מתפקידו לאחר ששלח אימייל שמטרתו לאסוף מידע מאזרחי המדינה על סך כל כמויות השלג שירדו ברכס הרי קסקייד, במקום להשתמש בנתונים חלקיים שאמורים היו להצביע על התחממות^[18].

פרופ’ ג’ודית קרי (Judith Curry), שהייתה דיקנית בית הספר למדעי כדור הארץ והאטמוספירה במכון הטכנולוגי של ג’ורג’יה, וחברה באגודה האמריקנית המטאורולוגית ובוועדה הלאומית למחקר אקלים, דיווחה בעדותה בסנאט ב-2015 על אימייל שקיבלה ממדענית המועסקת בנאס”א, בו היא סיפרה: “הייתי בפגישה מצומצמת של מדענים העובדים עם נאס”א ונאמר לנו על ידי המנהל הראשי שלנו שהמנהל שלו בנאס”א דורש מאתנו להימנע מפרסום מאמרים הנוגדים את הטענות הנוכחיות בקשר לשינויי אקלים, כדי למנוע ממנו כאב ראש כשינסה לסתור את הפרסום הלא רצוי”^[19].

האם הקרוחנים באנטרקטיקה באמת ימסו ויגרמו לדובים לטבוע? | תמונה: Gallup/Getty Images

קרי המשיכה ואמרה בעדותה: “מדען אקלים היוצא בהכרזה שקיימות אי-ודאויות או ספקות בוויכוח על האקלים, מתויג מיד כ’מכחיש’ או כ’סוחר של ספק’ שהמניע למעשיו הוא אידיאולוגי או שהוא ממומן בידי תעשיית הדלקים הפוסיליים […] לחץ עצום מופעל על מדעני אקלים להסכים עם הקונצנזוס כביכול. הלחץ לא מגיע רק מפוליטיקאים, אלא גם ממוסדות פדרליים, מאוניברסיטאות, מאגודות מקצועיות וממדענים שהם פעילי סביבה”.

אין פלא שג’ואן סימפסון (Joanne Simpson), מדענית אטמוספרה מצטיינת בנאס”א שהייתה אחת המטאורולוגיות המובילות בעולם (ונפטרה ב-2010) הצהירה ב-2008 על ספקנותה ב”קונצנזוס” רק לאחר פרישתה: “בגלל שאינני קשורה עוד עם שום ארגון ולא מקבלת שום מימון, אני יכולה לדבר בגילוי לב”, היא כתבה, “כמדענית, נותרתי בספק” (לגבי היכולת של המודלים הקיימים להעריך את מידת ההתחממות החזויה ואת מידת ההשפעה האנושית על ההתחממות הגלובלית)^[20].

אף אחד לא באמת מבין

רוי ספנסר, חוקר אקלים בכיר בנאס”א וזוכה “מדליית נאס”א להישג מדעי יוצא דופן”, כותב בספרו ^[21]Climate Confusion כי מדענים החוקרים תופעות של שינויי אקלים בדרך כלל נחלקים לשני מחנות מקצועיים. מטאורולוגים נוטים להכיר במורכבות הטבעית, הכמעט ביולוגית, של מערכת האקלים הכוללת, ורואים בה מערכת גמישה ובעלת יכולת “ריפוי-עצמי”. כקבוצה, הם בדרך כלל פחות בטוחים בתוצאות המודלים האקלימיים. פיזיקאים, לעומת זאת, רגילים לפשט את התנהגותה של מערכת פיזית (לדוגמה, אקלים) למספר מינימלי של משוואות מתמטיות. הם אוחזים בהשקפה פשוטה יותר לגבי גורמים המשפיעים על האקלים, ונוטים לבטוח יותר במודלים ממוחשבים ככלי חיזוי.

הבעיה במודלים ככלי לחיזוי, מסביר ספנסר, היא שהמודלים מורכבים ממשתנים רבים מדי שצריך לפשט כדי שניתן יהיה להריץ במחשבים של ימינו, שבמקרים רבים אינם מהירים דיים כדי להתמודד עם מיליוני משתנים בכל רגע נתון, כמו זרמי סילון באטמוספירה העליונה; זרמי אוקיאנוס עמוקים; וריאציות של קרינה מהשמש; כמות רבה של קרינת שמש המשתקפת חזרה לחלל על ידי יריעות קרח וקרחונים; דפוסי צמחייה עונתיים, מערבולות בים המוליכות חום בצורה רוחבית; וכן עננים בכמויות שונות, מסוגים שונים ובגבהים שונים.

2018 בפריז, הפאנל ממשיך להתכנס ולעבוד | תמונה: Jacques Demarthon/AFP via Getty Images

גם אם כיום כבר אין בעיה טכנולוגית בהרצת המודלים, קיימת בעיה בבחירת המשתנים המרכיבים אותם שכן אף אחד לא מבין מספיק, לדברי ספנסר, כיצד מערכת האקלים פועלת באמת מבחינה תיאורטית או תצפיתית, ולכן לא ניתן לנסח את אופן הפעולה שלה באמצעות מודל. “מדענים לא אוהבים לדבר על זה, מכיוון שאנחנו לא יכולים לחקור דברים שאנחנו לא יודעים עליהם דבר”, הוא כותב^[22].

ג’ואן סימפסון שהוזכרה לעיל פיתחה כמה מהמודלים המתמטיים הראשונים לפעילות עננים, בניסיון להבין כיצד הם שואבים כוח מאוקיאנוסים חמים. ולמרות זאת, היא הטילה ספק במודלים המנסים לחזות התחממות גלובלית. “כולנו יודעים עד כמה המודלים הם שבריריים בכל הנוגע למערכת האקלימית […] מספיק רק לצפות בתחזיות מזג האוויר”^[23].

ספנסר פרסם בסוף 2007 הודעה לעיתונות בה קבע כי בניגוד למודלים הממוחשבים של ה-IPCC, המניחים כי ככל שהאטמוספירה מתחממת צריכה להיות עלייה [בכמות] ענני צירוס (נוצה) בגובה רב (הכולאים את החום ואינם מאפשרים לו לצאת וכך מגבירים את ההתחממות הגלובלית), הוא גילה כי ככל שהאטמוספירה מתחממת – כמות ענני הצירוס דווקא פוחתת. דבר המאפשר לחום לברוח מהאטמוספירה אל החלל. “כדי לתת המחשה עד כמה חזק מנגנון הקירור הזה – אם הוא היה פועל על ההתחממות הגלובלית הוא היה מוריד את ההערכות להתחממות עתידית ביותר מ-75 אחוז”^[24].

יו”ר ה-IPCC ברט מץ מציג ב-2007 דוח עבודה זמני של הפאנל | תמונה: Saeed Khan/AFP via Getty Images

ג’יימס האנסן, מנהל מכון גודרד לחקר החלל (GISS) בנאס”א כנראה הכיר את הנושא. בפברואר 2001 הארגון שבראשו עמד פרסם בשיתוף עם MIT (Massachusetts Institute of Technology) מאמר בעלון של החברה האמריקנית למטאורולוגיה. במאמר הוסבר כי באוקיאנוס השקט “עשוי להיפתח ‘פתח אוורור’ בכיפת ענני הנוצה הכולאים חום, ומספיק אנרגיה תשתחרר כדי שתצפיות ההתחממות הגלובלית ירדו משמעותית […] האפקט החדש שהתגלה – שאינו נראה במודלים הממוחשבים הנוכחיים לחיזוי – עשוי להוריד משמעותית את ההערכות לגבי התחממות אקלימית עתידית”^[25].

פרופ’ ניר שביב מהאוניברסיטה העברית בירושלים כתב סדרת מאמרים בהם בחן את השפעת הקרינה הקוסמית על שינויי האקלים. לצורך כך הוא בחן את ההתאמות בין היקף כיסוי העננים הנצפה בידי לוויינים ובין עוצמת הקרינה הקוסמית. הוא הגיע למסקנה כי הקרינה הקוסמית, כמו גם קרינת השמש, הובילו לשינויי אקלים לאורך ההיסטוריה וכי לגזי החממה המיוצרים בידי אדם יש תפקיד קטן יותר בהתחממות העולמית^[26].

למעשה דוח ה-IPCC מ-2001 (“שינויי אקלים 2001”) הכיר בעובדה שהאקלים משתנה “באופן טבעי”, וכי לא ניתן להצביע על ההשפעות האנושיות או לכמת אותן באופן מדויק: “העובדה שהטמפרטורה הגלובלית הממוצעת עלתה מאז סוף המאה ה-19, וכי מגמות אחרות נצפו, אינה אומרת בהכרח שזוהתה השפעה אנתרופוגנית (אנושית, א”ל) על האקלים. האקלים תמיד השתנה בכל טווחי הזמן, כך שהשינוי שנצפה עשוי להיות טבעי”.

עם זאת הדוח עדיין האשים את בני האדם בהתחממות האחרונה במונחים חזקים יותר מבעבר: “יש ראיות חדשות וחזקות יותר לכך שרוב ההתחממות שהתרחשה במשך 50 השנים האחרונות נובעת מפעילות אנושית…”

משנים את השיטה

סטיבן שניידר המנוח, ששימש כמתאם ראשי של אחד הצוותים שעסקו בכתיבת דוח ההערכה השלישי של ה-IPCC, אמר ב-1996: “אנחנו צריכים להשיג תמיכה רחבה כדי לתפוס את דמיונו של הציבור. זה כרוך כמובן בסיקור תקשורתי נרחב. לכן עלינו להציע תרחישים מפחידים, לצאת בהצהרות פשטניות ודרמטיות, ולהימנע מלהזכיר כל ספקות שעשויים להיות לנו. המצב האתי הכפול הזה שאנו מוצאים את עצמנו בו לעתים קרובות, לא יכול להיפתר על ידי נוסחה כלשהי. כל אחד מאיתנו צריך להחליט מה האיזון הנכון בין להיות אפקטיבי לבין להיות כן. אני מקווה שהאיזון הוא שניהם”^[27].

אחרי שה-IPCC יצר “קונצנזוס” סביב שינויי האקלים כדוקטרינה בלתי ניתנת להכחשה, החלו לקום יוזמות שנועדו למנוע בכל מחיר את “התרחישים המפחידים” ואת הקטסטרופה הצפויה.

האנליסט הבריטי דיוויד פלמינג, מנהל מרכז המחקר The Lean Economy Connection, העלה ב-1996 הצעה להקים ועדה בלתי תלויה שתקבע תקרה אפשרית לפליטת גזי חממה בבריטניה. לכל אחד מתושבי המדינה ייפתח חשבון אישי שבו מספר המציין כמות של גזי חממה שמותר לו לפלוט. כשאדם משלם על דלק או קונה כרטיס לאוטובוס, המספר בחשבונו יקטן ויתקרב לאפס (מצב שבו הוא ייאלץ לרכוש נקודות נוספות לחשבונו). כך הוא יחשוב פעמיים לפני שייסע ברכב או באופניים, וישקול האם לעלות על טיסה ארוכה לחופשה בניו יורק או על טיסה קצרה לחופשה ביוון^[28].

איימן עודה ממפלגת חד”ש הקומוניסטית שאימצה את המניפסט האקו-סוציאליסטי של ג’ואל קובל ומיכאל לוי | תמונה:Menahem Kahana/AFP via Getty Images

ארגון Carbon Sense Coalition באוסטרליה ערך רשימה של הצעות שמטרתן להשתמש בחוקי המדינה כדי לאלץ בכוח אנשים לשנות את התנהגותם, בשם מציאת פתרון להתחממות הגלובלית^[29]. ההצעות שהועלו כללו: איסור על שימוש בנורות ליבון, איסור על שימוש בבקבוקי מים מפלסטיק, איסור על החזקת מכוניות פרטיות באזורים מסוימים, איסור על הקמת שדות תעופה חדשים, איסור על הפקת חשמל באמצעות פחם, איסור על שימוש במערכות חשמליות לחימום מים, הנפקת נקודות פחמן לכל אדם (בדומה להצעה של פלמינג) ועוד.

הסכם פריז (2015) מאלץ את המדינות המפותחות להעביר 100 מיליארד דולר בשנה למטרת סיוע למדינות המתפתחות כדי שישפרו את מבנה האנרגיה והטכנולוגיה התעשייתית שלהן. ארה”ב לבדה צריכה לספק 75 אחוז מהסכום אף על פי ש-195 מדינות חתומות על ההסכם.

“עמידה בתנאי הסכם פריז והגבלות האנרגיה המכבידות שהוטלו על ארה”ב (הפחתה ב-26 עד 28 אחוז בפליטת גזי החממה, א”ל) עלולה לעלות לאמריקה באובדן של עד 2.7 מיליון משרות עד 2025”, אמר נשיא ארה”ב דונלד טראמפ ביוני 2017, על סמך נתונים של ארגון המחקר ^[30]NERA . “על פי אותו מחקר, עד 2040, עמידה בהתחייבויות שנעשו על ידי הממשל הקודם יצמצמו את היקף הייצור במגזרים התעשייתיים הבאים: נייר ירד ב-12 אחוז; מלט ירד ב-23 אחוז; ברזל ופלדה ירדו ב-38 אחוז; פחם… ב-86 אחוז; גז טבעי ירד ב-31 אחוז. העלויות למשק בשלב זה יתקרבו להפסד של 3 טריליון דולר בתמ”ג, ושל 6.5 מיליון משרות תעשייתיות, כאשר למשקי הבית ההכנסות ירדו ב-7,000 דולר, ובמקרים רבים אף גרוע מכך בהרבה”.

החל מ-2006 מפלגות שונות בארה”ב החלו לאמץ במצע שלהם תוכנית ירוקה (Green New Deal), רעיון שנתמך בנובמבר 2018 על ידי המפלגה הדמוקרטית עם תחילתו של קמפיין הבחירות בארה”ב (כמו גם בישראל על ידי “המחנה הדמוקרטי”). מטרת התוכנית היא לגדוע את ייצור האנרגיה באמצעים הנתפסים מזהמים ולעבור לייצור 100 אחוז מהאנרגיה באמצעות מתקנים של “אנרגיה מתחדשת” (רוח, מים, סולארי). קווין דאיארטנה (Dayaratna) סטטיסטיקאי בכיר במכון החשיבה “הריטג'” (Heritage Foundation) הגיע למסקנה, במחקר שערך, כי התוכנית הירוקה תגרום עד 2040 לעלייה של יותר מ-30 אחוז בהוצאות החשמל של כל משק בית בארה”ב, ולאובדן של כמיליון משרות בשנה. אולם השפעתה על הטמפרטורה תהיה בסופו של דבר זניחה^[31].

על גל “הקונצנזוס” של ההתחממות הגלובלית מעשה ידי אדם רכבו גם מספר קבוצות רדיקליות. בארה”ב אלה “המפלגה הקומוניסטית של ארה”ב”, “המפלגה הקומוניסטית המאואיסטית האמריקנית המהפכנית”, “החברה האקולוגית”, “הפועלים הסוציאליסטים” ועוד. הארגונים ארחו את “עצרת האקלים העממית” ואת “מצעד האקלים העממי” שכללו סיסמאות כגון: “שינוי השיטה, לא שינוי האקלים”, “הקפיטליזם הורג אותנו” ו”קפיטליזם הורס את הסביבה”^[32]. בישראל זו מפלגת חד”ש הקומוניסטית, שאימצה את המניפסט האקו-סוציאליסטי של ג’ואל קובל ומיכאל לוי – שני הוגי דעות מרקסיסטים. המניפסט טוען כי הבעיה הסביבתית נובעת מהמבנה הקפיטליסטי של המערב^[33].

אז נכון, הסביבה זקוקה להגנה. כולנו רוצים לחיות בעולם נקי. עם זאת, הצורך להגן על הסביבה צריך להיות מאוזן עם צרכי המין האנושי. הוא גם צריך להיות מעוגן בעובדות שקיים עליהן קונצנזוס אמיתי, ואינו צריך לשמש כמצע ליוזמות רדיקליות לשינוי שיטת הממשל.

פטרי טאאלאס (Petteri Taalas), ראש ארגון המטאורולוגיה העולמי (WMO) – אחד משני הארגונים שהקימו את ה-IPCC, ניסה להרגיע את הרוחות. לדבריו, אין ללכת לאף קיצוניות. גם אם הדוחות מעלים רעיונות מדאיגים, אין על קיצוני האקלים לבחור באופן סלקטיבי עובדות מדוחות הפאנל כדי שיתאימו לנרטיב שלהם. ב-6 בספטמבר הוא אמר כי “דוחות הפאנל נקראים [על ידי אנשים כאלה] כמו שקוראים את התנ”ך: אתה מנסה למצוא חלקים מסוימים או קטעים שבעזרתם תוכל להצדיק את דעותיך הקיצוניות. זה מזכיר קיצוניות דתית”. כדי למתן את הרוחות, הוא הוסיף כי “עלינו להישאר רגועים ולתהות מהו באמת הפתרון לבעיה הזאת. זה לא הולך להיות סוף העולם”^[34].

1. Atmospheric Carbon Dioxide and Aerosols: Effects of Large Increases on Global Climate, Science, 9 July 1971
2. Another Ice Age?, Time, 24 June 1974
3. www.denisdutton.com/cooling_world.htm
4. Intergovernmental Panel on Climate Change – IPCC
5. The authority of the IPCC First Assessment Report and the manufacture of consensus, National Communication Association, Chicago, November, 2009, Jean Goodwin
6. Frederick Seitz, “Major Deception on Global Warming,” The Wall Street Journal, June 12, 1996, https://www.wsj.com/articles/SB834512411338954000
7. Coverup in the Greenhouse? The Wall Street Journal, July 1996
8. An Open Letter to the Community from Chris Landsea (Resignation Letter of Chris Landsea from IPCC)
9. Climate Change: A challenge for public health, Committee on health, education, labor, and pensions, April 10, 2008
10. Zoë Corbyn, “Global Warming Wilts Malaria,” Nature, December 21, 2011, https://www.nature.com/news/global-warming-wilts-malaria-1.9695
11. Paul Reiter, “Malaria in the Debate on Climate Change and Mosquito-Borne Disease,” Hearing Before the Subcommittee on Global Climate Change and Impacts of the Committee on Commerce, Science, and Transportation, United States Senate, April 26, 2006
12. Global Warming: Be Worried. Be Very Worried, April 3, 2006
13. “Judge: Al Gore’s Nine Inconvenient Truths,” Metro News, October 10, 2007
14. Intergovernmental Panel on Climate Change (IPCC). Climate Change: 1995, 2001, 2007
15. Nils-Axel Mörner was head of the Paleogeophysics and Geodynamics department at Stockholm University in Sweden; past president of the INQUA Commission on Sea Level Changes and Coastal Evolution; leader of the Maldives Sea Level Project
16. Nils-Axel Morner, “Claim That Sea Level Is Rising Is a Total Fraud,” interview in EIR Economics, June 22, 2008
17. Climate Change: what do we know about the IPCC?, Mike Hulme and Martin Mahony, April 2010, p-11
18. Patrick J. Michaels and Robert C. Balling Jr., Climate of Extremes: Global Warming Science They Don’t Want You to Know (Washington, D.C.: Cato Institute, 2009), x–xiii
19. Judith A. Curry, “Statement to the Subcommittee on Space, Science and Competitiveness of the United States Senate,” Hearing on “Data or Dogma? Promoting Open Inquiry in the Debate over the Magnitude of Human Impact on Climate Change,” December 8, 2015, https://curryja.files.wordpress.com/2015/12/curry-senate-testimony-2015.pdf
20. “U. S. Senate Minority Report: More Than 650 International Scientists Dissent Over Man-Made Global Warming Claims. Scientists Continue to Debunk ‘Consensus’ in 2008,” U.S. Senate Environment and Public Works Committee Minority Staff Report (Inhofe), Dec 11, 2008, https://www.epw.senate.gov/public/_cache/files/8/3/83947f5d-d84a-4a84-ad5d-6e2d71db52d9/01AFD79733D77F24A71FEF9DAFCCB056.senateminorityreport2.pdf
21. Roy W. Spencer, Climate Confusion, 2008, 87
22. Roy W. Spencer, Climate Confusion, 2008, 91
23. U. S. Senate Minority Report: More Than 650 International Scientists Dissent Over Man-Made Global Warming Claims. Scientists Continue to Debunk ‘Consensus’ in 2008
24. Cirrus Disappearance: Warming Might Thin Heat-trapping Clouds, Science Daily, November 2007
25. “Heat Vent” In Pacific Cloud Cover Could Diminish Greenhouse Warming, Science Daily, March 2001
26. Nir J. Shaviv, “Celestial Driver of Phanerozoic Climate?” Geological Society of America Today 13, no. 7: 4–10, July 2003. https://www.geosociety.org/gsatoday/archive/13/7/pdf/i1052-5173-13-7-4.pdf
27. Don’t Bet All Environmental Changes Will Be Beneficial, APS.org, August\September 1996
28. Brother, Can You Spare a Carbon Credit?, February 24, 2008 in The Boston Globe and also at: rebeccatuhusdubrow.net
29. “The Sky is NOT Falling”, A submission to the Garnaut Climate Change Review from The Carbon Sense Coalition, January 2008
30. Donald J. Trump, “Statement by President Trump on the Paris Climate Accord,” The White House, June 1, 2017. https://www.whitehouse.gov/briefings-statements/statement-president-trump-paris-climate-accord/
31. The New Green Deal Would Not Help the Environment, You Tube, Crossroads with Joshua Phillip, September 2019
32. “Climate Movement Drops Mask, Admits Communist Agenda,” PJ Media, September 23, 2014. https://pjmedia.com/zombie/2014/9/23/climate-movement-drops-mask-admits-communist-agenda/
33. “לראשונה בעברית: המניפסט האקו-סוציאליסטי של ג’ואל קובל ומיכאל לוי”, אתר המפלגה הקומוניסטית הישראלית, יולי 2019
34. הדברים נאמרו ב-6 בספטמבר למגזין Talouselämä magazine היוצא בפינלנד. הכותרת בפינית לחיפוש בגוגל היא: Ilmastoguru Petteri Taalas: Ilmastonmuutos ei ole vielä riistäytynyt käsistä, mutta keskustelu siitä on – ”Siinä on uskonnollisen ääriliikkeen piirteitä”