ידע בעידן חוכמת ההמונים של הרשתות החברתיות

לאורך המאה ה-20 נחשב הידע לתחומו של המדע. מדענים היו יוצרי הידע. אולם עם מהפכת האינטרנט בסוף המאה ה-20, ובמיוחד עם מהפכת הרשתות החברתיות בתילת המאה ה-21, כלים כמו ויקיפדיה, בלוגים, פייסבוק, טוויטר ויוטיוב, הידע והגידול בידע עברו לידי ההמון. זוהי התרומה הגדולה של המאה ה-21 לחידוש פני הידע – דמוקרטיזציה כמעט מוחלטת שלו.

אך רבים טוענים שזה לא ידע ששההמון יוצר, אלא זבל. לכן עלינו לבחון: מהו ידע? מהו מידע? ומה הקשרים בין נתונים, מידע וידע. אז נוכל לבדוק אם ידע ההמון הוא זבל.

נסתכל בשתי השורות הבאות: 90, 70, 40, שנה א', 50, יוסי, שנה ב', 100, 80, רינה, 60, שנה ג', 50, 80, 70, דינה. יש לנו כאן נתונים חסרי משמעות, כי הם חסרי קשר וחסרי מבנה.

נסתכל עכשיו בטבלה הבאה שקושרת בין הנתונים, מעניקה להם מבנה, ולכן גם מעניקה להם משמעות:

אוסף הנתונים חסר הקשרים והמשמעות קיבל עכשיו מבנה, ואנו יודעים שיש לפנינו בטבלה מידע אודות שלושה סטודנטים בשלוש שנות התואר הראשון.

אם כך, נתונים הם כמו חומרי גלם מפוזרים בחנות. מידע הוא חומרים מאורגנים לפי סוגים. עכשיו נראה כי ידע הוא כמו אפייה של עוגה מתוך חומרי הגלם.

בקלות נסיק כי יוסי הוא סטודנט יציב, דינה היא סטודנטית שמשתפרת עם השנים, ורינה נחלשת עם השנים. הידע הוא השלב הגבוה ביותר. הוא זה שמאפשר תובנות, למשל לגבי אופן הטיפול הנדרש בשלושת הסטודנטים בלימודיהם לתואר השני. יוסי יקבל תמיכה לאורך כל הדרך, כי הוא בינוני-יציב. דינה תקבל רק בהתחלה, ורינה תקבל תמיכה רק בסוף.

במשך המאות ה-15 עד ה-19, הידע המופק מנתונים וממידע שימש כיסוד התגלית המדעית והגידול בידע, כמו כשקופרניקוס גילה שהשמש היא במרכז ולא כדור הארץ, כשניוטון גילה את הגרביטציה, כשמנדלייב גילה את הטבלה המחזורית, כשדארווין גילה את עקרונות האבלוציה, וכשמנדל גילה את חוקי התורשה.

במחצית השנייה של המאה ה-20, מהפכת המחשוב התחילה להרחיב את תהליך ייצור היידע גם לאנשי מחשבים ולאנשי מערכות מידע ארגוניות. הפעם נוספו גם כלים אוטומטיים שסייעו בהפקת הידע מתוך הנתונים. ראשית האוטומציה של הפקת הידע נעוצה באלגוריתם (מעין מתכון תוכנה) מסוג "רשת נוירונים".

המוח בנוי מרשתות נוירונים הדומות לרשתות מחשבים ולרשתות חברתיות, כמו פייסבוק או ואטסאפ. כל נוירון הוא מעין עץ, עם ענפים הנקראים דנדריטים, ושורשים הנקראים אקסונים. יש במוח כ-100 מיליארד נוירונים (יותר מפי 10 מכל תושבי כדור הארץ), כשלכל נוירון יש בממוצע 10,000 קשרים (לכל חבר פייסבוק יש בממוצע כ-200 חברים).

בשנים האחרונות מסתבר שהידע הנוצר במוח הינו מסוג חדש, הסוג הרשתי. כל נוירון הוא טיפש. אבל החוכמה "מופיעה" (emerge) מתוך הרבה נוירונים טיפשים. כמו ששרים בחנוכה "כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן". כך גם בקן נמלים. כל נמלה היא טיפשה, אבל הקן כולו חכם, ויכול לפתור בעיות אופטימיזציה שבהן משתמשות כיום חברות התקשורת (תעבורת נתונים) וחברות התחבורה (תעבורת חפצים) המתקדמות בעולם.

כך גם ברשתות חברתיות: גם אם כל אחד מההמון הוא טיפש, השלם גדול מסכום חלקיו, והרשת חכמה יותר מחוכמת מרכיביה. התברר שברשתות נוירונים טבעיות במוח, כמו גם ברשתות נוירונים מלאכותיות ממוחשבות, החוכמה לא מרוכזת בזיכרון אחד מרכזי. היא לא מעובדת במעבד אחד מרכזי. במקום זאת, הזיכרון מבוזר והעיבוד מבוזר. הקשרים בין הנוירונים במוח ובגוף הם שמאחסנים את הזיכרון והם שמבצעים את העיבוד.

בדיוק לפי אותו היגיון פועלות הרשתות החברתיות. הפקת הידע ואחסון הידע לא נעשים אצל ממשלה מסוימת, עיתון מסוים, אוניברסיטה מסוימת או ספרייה מסוימת. הפקת הידע ואחסונו עוברים לידי ההמון.

ההמון יצר את מערכת ההפעלה לינוקס המתחרה בחלונות של מיקרוסופט, והמשמשת בסיס לאנדרואיד של גוגל. ההמון יצר את ויקיפדיה, ההמון יצר את ספריית הוידאו הענקית יוטיוב.

הידע היום עובר שני תהליכים: מצד אחד, אינטליגנציה מלאכותית – האלגוריתמים משתלטים על הידע ומתחילים לייצר ידע עבורנו. מצד שני, אינטליגנציה קולקטיבית – הפקת הידע עוברת להמון. אלגוריתמים וחוכמת ההמונים הם שישתלטו על הידע בשנים הקרובות. היוצר והאמן יהיו שוליים.

ד"ר אשר עידן, מומחה לרשתות חברתיות, לחדשנות ולחיזוי, ומרצה באוניברסיטת בר אילן.

מעביר גם הרצאות דרך מרכז המרצים לישראל