תמונה: Shutterstock
בזמן שהוליווד מביימת סרטים על החיים העתידיים שלנו במאדים, בעולם האמיתי המרוץ להגשמת החלום קורם עור וגידים. נאס”א מכוונת לנחיתה ראשונה במהלך שנות ה-30 הקרובות, אבל שאלות רבות נותרו בערפל. מה המיקום הטוב ביותר לנחות בו? והאם יהיו בו מספיק מים שיאפשרו לאסטרונאוטים להתקיים ולשרוד על פני הכוכב העצום הזה?
מפה חדשה שפרסמו חוקרי הסוכנות, בדצמבר 2019, מנסה לענות בדיוק על השאלה הזו. היא ממפה את העומק שמתחת לפני השטח בכוכב, ומציגה את המוקדים שבהם יתאפשר למצוא שכבת קרח זמינה.
האסטרונאוטים “לא יצטרכו אפילו מחפר, את חפירה רגיל יספיק [כדי להגיע לקרח]”, אמר בהודעה לעיתונות ד”ר סילביין פיקוקס (Piqueux) מצוות נאס”א, המחבר המוביל של המחקר שפורסם בכתב העת Geophysical Research Letters[1]. “אנחנו ממשיכים לאסוף נתונים לגבי הקרח הקבור במאדים כדי לאתר את המקומות המתאימים ביותר לנחיתה”. המטרה, מבחינת סוכנות החלל האמריקנית, היא שהאסטרונאוטים יוכלו לנצל משאבים שיעמדו לרשותם בשטח – קרח כזה יכול לשמש גם לשתייה וגם להפקת דלק[2].
לצורך המיפוי, צוות חוקרי נאס”א נעזר בנתונים שנאספו באמצעות שני לווייני מחקר, MRO ו-“2001 מארס אודיסיי” המקיפים את כוכב הלכת כבר יותר מ-15 שנה, במטרה לחפש עדויות למים ולקרח על פניו ולבחון את הגאולוגיה שלו. לשם כך, לווייני המחקר מצוידים בספקטרומטרים (המאפשרים לזהות את הרכב הקרקע באמצעות ניתוח האור הנפלט ממנה), בציוד רדאר ועוד.
חשדות לקיומו של קרח במאדים עלו כבר במאה ה-17, מעט לאחר שפותחו הטלסקופים הראשונים והתאפשר לראשונה להבחין בכיפות הצחורות המעטרות את שני הקטבים של כוכב הלכת. אולם בשנות ה-60 של המאה ה-20 התברר שהאטמוספירה של מאדים דלילה הרבה יותר מזו של כדור הארץ. המשמעות היא שגם כאשר מים מפשירים מהקרחונים, הם מתאדים מיד ובסבירות גבוהה מתנדפים במהרה לחלל, כך שהסיכוי למצוא במאדים מים נוזליים הוא אפסי. מנגד, תמונות של פני המאדים מציעות שבעבר הרחוק זרמו על פניו נחלים.
אולם בשנים האחרונות, נתונים מלווייני מחקר כמו MRO, “מארס אודיסיי” ועוד, מציירים תמונה מורכבת יותר. ב-2015, ד”ר ג’רונימו וילנואבה (Villanueva) מנאס”א ושותפיו בחנו את ריכוז המים הכבדים (מים שאחד מאטומי המימן שלהם כבד מהרגיל – מכיל גם נויטרון) באטמוספירה של המאדים והגיעו למסקנה שבראשית ימיו, כשמאדים היה חם בהרבה מכפי שהוא היום, היו בו הרבה יותר מים ומרביתם היו נוזליים. כך שאוקיאנוסים כיסו כ-20 אחוז משטח פניו[3].
ב-2016, ניתחה קסי סטורמן (Stuurman) את הנתונים שאסף לווין המחקר MRO מאזור המכונה “אוטופיה פלניטיה” (Utopia Planitia) השוכן בערך בחצי הדרך בין קו המשווה לקוטב הצפוני. היא גילתה שמסתתרות מתחת לפני השטח כמויות עצומות של קרח, יותר מכמות המים שב”ימת סופריור”, הגדולה מבין “האגמים הגדולים” שבצפון מזרח ארה”ב. החוקרים אומדים את שטחו של מאגר הקרח בכ-170,000 קמ”ר וגובהו על פי רוב נע בין 80 ל-100 מטרים, אם כי במקומות מסוימים מגיע אף ל-170 מטר. הקרח שמצאו, לטענת החוקרים, אינו טהור. הוא מכיל בין 50 ל-85 אחוז מים. היתר אבק ואבן[4].
הבעיה שהקרח ב”אוטופיה פלניטיה” מסתתר עמוק יחסית מתחת לפני השטח, לכל הפחות בעומק של מטר. במפה החדשה שפרסמו ד”ר פיקוקס ושותפיו הם מצאו מגוון אזורים בהם הקרח קבור מתחת לשכבת אדמה בת פחות מ-20 ס”מ. לפיכך הם מצאו שהאזור המומלץ לנחיתה מבחינתם שוכן בסמוך לקוטב הצפוני של מאדים. עלו והצליחו.
- Piqueux, Buz, Edwards, +4, Widespread Shallow Water Ice on Mars at High Latitudesand Midlatitudes, Geophysical Research Letters, Dec 2019
- NASA’s Treasure Map for Water Ice on Mars, Nasa, 2019
- Villanueva, Mumma, Novak, +6, Strong water isotopic anomalies in the martian atmosphere: Probing current and ancient reservoirs, Science, 2015
- Stuurman, Osinski, Holt, +4, SHARAD detection and characterization of subsurface water ice deposits in Utopia Planitia, Mars, Geophysical Research Letters, 2016