צילום תמונות של הכתבה: רועי גליץ
שפיצברגן, האי הראשי של הארכיפלג סְבָאלְבָּרְד, נמצא בקו רוחב °80 צפון. בסמוך לצפון גרינלנד וכאלף קילומטרים מהקוטב הצפוני. זהו גן עדן ארקטי חבוי, אשר מעטים מאוד מגיעים אליו מדי שנה, ופחות מאלפיים תושבים מאכלסים אותו. האדמה קפואה לנצח והשלג, כמו גם הקרח, אינם מרפים מאחיזתם במשך כל השנה. בקווי רוחב כה צפוניים, במשך ארבעה חודשים בשנה השמש אינה שוקעת, ויוצרת יום ארקטי מתמשך. במשך פרק זמן זהה של לילה ארקטי עמוק השמש אינה זורחת. תופעה זו יוצרת מציאות מיוחדת בה האי נהנה מחגיגת חיים אינטנסיבית בקיץ ומתרדמה עמוקה בחורף האפל.
זוג פאפינים על מצוק במזרח שפיצברגן
בעלי חיים מרתקים ומיוחדים קוראים לשרשרת האיים הזו בית, החל מהטורף היבשתי הגדול ביותר בכדור הארץ, זהו דב הקוטב כמובן, דרך נבתנים חדי ניבים הרובצים על החופים, ועד לשועלים הארקטיים המשוטטים בחיפוש אחר הזדמנויות טעימות. מיליוני עופות נודדים מבלים את חודשי הקיץ, בהם השמש אינה שוקעת כלל, בטיפול בגוזליהם הרכים לקראת הנדידה הארוכה דרומה.
נבתן (Walrus) רובץ על החוף ומתחמם בשמש הארקטית
דובי הקוטב הם המלכים הבלתי מעורערים של הקוטב הצפוני, מותאמים לחלוטין לתנאים הקשים של הקור והרוח, עם פרווה לבנה ועבה להסוואה ולבידוד מוחלט. הם מסוגלים לשחות קילומטרים רבים במים הקפואים ותזונתם מבוססת בעיקר על כלבי ים חמקמקים. חוש הריח המפותח שלהם מסוגל לאתר טרף ממרחק עצום. למרות המוניטין המפחיד שנוצר להם, דובי הקוטב נמצאים בסכנת הכחדה חמורה, כקורבנות להתחממות הגלובלית שגרמה לאובדן שטחי קרח. עתיד היצורים המופלאים האלו נמצא בידינו, בני האדם.
שועלים ארקטיים אחים משחקים על הטונדרה הקפואה
מיליוני העופות המקננים בשטח האיים העצום, מגיעים ממרחקים עצומים, אך אין ספק כי אלופת הנדידה היא השחפית הארקטית שמאכילה כאן בתמונה את גוזלה בחסילון. השחפית הארקטית נודדת מדי שנה מהקוטב הצפוני לקוטב הדרומי וחזרה. עובדה זו הופכת אותה לבעל החיים אשר חווה יותר שעות שמש מכל בעל חיים אחר בכדור הארץ, מאחר שהשמש אינה שוקעת בקוטב הצפוני בתקופה שהיא מתגוררת שם, וכך גם בקוטב הדרומי כשהיא מגיעה אליו. השחפית מגנה על צאצאיה תוך חירוף נפש כנגד שועלים, שחפים ומחפשי הזדמנויות נוספים, ואף תקפה אותי קשות כשהתקרבתי לצלם יתר על המידה.
שחפית ארקטית מאכילה את הגוזל שלה
לשפיצברגן מגיעים אחרי ארבע שעות טיסות מישראל: מתל אביב לווינה, משם לאוסלו, ואז עולים על טיסה לטרומסו ולבסוף מגיעים ללונגיירביאן, עיר הבירה של שפיצברגן המונה כ-1,300 תושבים בזמן הקיץ ופחות מכך בחורף הקשה. ההתניידות בשטח הטרשי והפתוח היא קשה ביותר ואנחנו בעיקר נמצאים על אוניה שוברת קרח שמקיפה את הארכיפלג, ובאמצעות סירות זודיאק יורדים לגיחות קצרות אל פני השטח. אלו נראים כפני כוכב אחר ואינם דומים לאף מקום אחר בו ביקרתי – שיחים ועצים אינם יכולים לצמוח על האדמה הקפואה והאזובים והפרחים הקטנטנים הרבים מצליחים לשגשג בשטח שנראה בלתי אפשרי.
זהו שפיצברגן, מקום קסום בו הטבע מראה את פרצופו המיוחד ביותר, כזה שמעט מאוד רואים.
רועי גליץ:
www.roiegalitz.com
www.facebook.com/roiegalitz