Katherine Schwarzenegger Pratt, “The Gift of Forgiveness: Inspiring Stories from Those Who Have Overcome the Unforgivable”, March 2020
אי אפשר לחיות בלי להיפגע ובלי לפגוע באחרים. אם זה בשוגג או במזיד, תאונות או אלימות מכוונת קורות בחיינו. התגובה האינסטינקטיבית היא לרוב כעס, פחד, שנאה ולעתים שאיפה לנקמה. יש האוחזים בשנאה או בכעס כמו בנכס, ואינם יכולים לדמיין את חייהם בלעדיהם. ואכן כשהרגשות האלו מתעוררים, הם מחיים את הפגיעה בכל פעם מחדש – כך שהיא נמשכת בתוכנו כמו בסרט, זמן רב אחרי שהיא חלפה.
כך קרה לילדה אליזבת סמארט. כשהייתה בת 14 היא נחטפה מביתה בסולט לייק סיטי והוחזקה בשבי על ידי גבר ואישה שקשרו אותה במשך תשעה חודשים ואנסו אותה מדי יום. אחרי שחרורה, במשך שנים, התעוררו אצלה זיכרונות קשים שטלטלו אותה, ואיתם כעס, פחד, שנאה כלפי החוטפים ואשמה על מה שקרה לה. בתהליך קשה וכואב היא הרשתה לעצמה להרגיש אותם. לאחר תקופה ממושכת היא הבינה שהשבי החיצוני שממנו השתחררה, נשאר חי ובועט בתוך עצמה, ושהיא למעשה ממשיכה לחיות כשבויה בתוך הרגשות שלה.
איך אפשר להשתחרר מהכלא הפנימי הזה? אליזבת הבינה שהמפתח לחופש הוא סליחה: קודם כל לסלוח לעצמה על ההאשמה העצמית, ואחר כך לסלוח לחוטפים. לרבים הסליחה אינה נראית כאפשרות בת ביצוע ואפילו לא נכונה ולא מוסרית. אבל אליזבת הבינה שהסליחה לא מסירה אחריות מהתוקפים. להפך, היא מנתקת את הכוח שהיא עצמה נתנה להם לאחוז בחייה באמצעות הרגשות שלא שחררה, והרגשות האלה ממשיכים לגזול ממנה אנרגיה וחיות.
הסיפור הזה ועוד 22 סיפורים נוספים מופיעים בספרה של העיתונאית קתרין שוורצנגר פראט The Gift of Forgiveness (2020). שוורצנגר פראט היא בתו הבכורה של השחקן ולשעבר מושל קליפורניה ארנולד שוורצנגר. הוריו היו חברים במפלגה הנאצית. אולי קתרין עברה בעצמה תהליך של סליחה מול הסבים שלה. כל אחד מאוסף הסיפורים בספרה הוא סיפור אישי של אנשים שנפגעו, ומה הם החליטו לעשות בעקבות הפגיעה.
הבנת הנסיבות האישיות של הפוגע יכולה לעזור לעתים בתהליך הסליחה. כך קרה לדה-ווהן פרנקלין. אביו היה אלכוהוליסט ואלים כלפיו וכלפי אימו. במשך שנים טיפח פרנקלין כעס קשה ומרירות כלפי אביו. לימים הוא גילה שאביו גדל במשפחה שהיו בה דורות של אלכוהוליסטים. גל של הבנה ואמפתיה שטף אותו. האמפתיה עזרה לו להיזכר לפתע ברגעים היפים שהיו לו עם אביו. הוא הבין שהכעס והמרירות עלולים להוביל גם אותו ליפול לאלכוהוליזם והחליט גם הוא לבחור בדרך הסליחה. דה-ווהן גם הבין שאי אפשר לסלוח מהר ובבת אחת. לכל אחד יש קצב משלו, ולפעמים זה תהליך של שנים או עשרות שנים, אי אפשר לקצוב תאריך יעד. הכעס שלא התנקה לחלוטין, צץ מדי פעם ודה-ווהן שנשא אותו היה צריך לנקותו שוב ושוב. החשוב לדעתו הוא להיות עדין עם עצמך בתהליך כזה, ולהרשות לעצמך להיות פגיע.
לפעמים קורה שאנחנו חווים פגיעה דומה לזו שאנחנו עצמנו פגענו בעבר שלא במתכוון. כך קרה לכריס וויליאמס. הוא נהג במכונית בה היו אשתו ושני ילדיהם כאשר מכונית אחרת התנגשה בהם חזיתית. אשתו ושני ילדיו נהרגו בתאונה. עוד לפני שידע מהן תוצאותיה, ידע כריס עמוק בליבו שהוא רוצה לסלוח לנהג הפוגע. אולי זה היה קשור לכך שבצעירותו הוא דרס למוות ילד שלא באשמתו. הכאב הישן ועול האשמה שהמשיך להרגיש מאז, עזרו לכריס לחוש כעת אמפתיה כלפי הנהג הפוגע. כריס, שהיה גם פוגע וגם נפגע, התייחס אל התאונה כאל מבחן אישי והחליט לבחור בסליחה כדרך חיים. הוא למד להכיר ולהרחיב בהדרגה את “שריר החמלה” ויצר קשר עם הנהג הפוגע. יחד הם עוזרים לאנשים שנפגעו להכיר את דרך הסליחה שהיא תהליך מאתגר, עמוק וייחודי לכל אדם.
כל אחד מאוסף הסיפורים בספר מרגש ומעורר השראה בפני עצמו, ומעיד על תעצומות נפש שלא קל להגיע אליהן, אבל כולם מביאים בסופו של דבר לחירות רגשית.
ביהדות, אומרים מדי ערב את קריאת שמע על המיטה ובה גם המשפט: “הֲרֵינִי מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לְכָל מִי שֶׁהִכְעִיס וְהִקְנִיט אוֹתִי אוֹ שֶׁחָטָא כְּנֶגְדִּי. בֵּין בְּגוּפִי בֵּין בְּמָמוֹנִי בֵּין בִּכְבוֹדִי בֵּין בְּכָל אֲשֶׁר לִי. בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַעֲשֶׂה”.
בעברית, פירוש המילה למחול זה לוותר. כלומר, אדם מחויב ליצור מקום נקי בנפשו שבו הוא יוותר על הכעס ועל רגשות הנקם. זוהי פעולה אישית פנימית השונה מהסליחה שאדם סולח למי שפגע בו. זה לא אומר שאי אפשר לתבוע את האדם שפגע בנו, אלא שצריך לעשות זאת בנפש נקייה. בעברית במילים מחילה וחמלה יש חילופי אותיות ואולי זה מצביע על כך שכאשר החמלה מתעוררת מתאפשרת המחילה.