דן קרלין, “הסוף תמיד קרוב”, הוצאת כתר, אפריל 2020
דן קרלין, עיתונאי אמריקני ומגיש רדיו בעבר, שהתפרסם בזכות הפודקסט הפופולרי שאותו הוא יוצר ומגיש “Hardcore History”, קיבל הצעה מהוצאת ספרים לכתוב ספר. העורכים בהוצאה הנחו אותו לפרוס את פרקי הפודקאסט שכתב לאורך השנים (שזכה ליותר מ-100 מיליון הורדות מאז השקתו ב-2005) על הרצפה, ולמצוא ביניהם קשר מעניין.
“זה קצת מכריח אותך לעבור סוג של מבחן רורשאך כמו אצל פסיכיאטר”, הוא סיפר באחד הפרקים. “אתה מסתכל על העבודה של עצמך, על התמונה הגדולה ואומר אוי, אני מתעסק בדברים די אפלים: פה יש סוף העולם, כאן יש רגרסיה טכנולוגית, וכאן זה הכול מגפות”. קרלין התחיל להבין שמה שמעניין אותו ואת המאזינים שלו בהיסטוריה אלו “מצבי הקיצון שבחוויה האנושית”.
הסיפורים השונים שאסף קרלין מופיעים בספר “הסוף תמיד קרוב” (2020) שתורגם לאחרונה לעברית. הם מתארים רגעים בציוויליזציה האנושית שלנו בהם אנשים נמצאו במצבים קשים של רעב, מגפות, מלחמות או אסונות טבע. הוא מתאר את הרגעים שבהם תרבויות מתוחכמות ומפוארות כמו אשור, בבל ורומא היו בשיאן ונפלו. ואז הוא שואל: “האם [לדעתכם] יגיע אי פעם רגע שבו [גם] הציוויליזציה המודרנית תקרוס והערים שלנו יהפכו לעד לעִיֵּי חורבות?”
בספרו הוא מעלה את כל הסיבות האפשריות שבגללן הציוויליזציה שלנו יכולה להיכחד. החל מנשק גרעיני, שינויי אקלים, מלחמות וכלה בבעיות חברתיות, כלכליות ותרבותיות. “האם נחווה אי פעם שוב מגפות מהסוג שמחסל במהירות אחוזים גדולים מאוכלוסיית העולם?” הוא שואל בספר שנכתב לפני התפרצות מגפת הקורונה, ועונה: “כיום זה נראה כמעט כמו מדע בדיוני”.
“הטעימה” שקיבלנו לאחרונה מהמגפה העולמית חידדה את ההבנה שהכול באמת אפשרי – כולל תסריטים הנתפסים כמדע בדיוני. וגם קרלין לא משמיט בספרו את האפשרות של מלחמה גרעינית שתתרחש או אסון סביבתי שיכחיד את כולנו. הוא כמובן לא הראשון שחוזה תסריטים מסוג זה. חוקרים בעלי רקע מדעי כתבו על הנושא פעמים רבות. אחד מהם הוא פרופ’ ג’ארד דיימונד מאוניברסיטת קליפורניה שבספרו “התמוטטות: מדוע נפלו הציוויליזציות הגדולות של העבר? האם זה יכול לקרות גם לנו?” (2012) מצביע גם הוא על גורמים אנושיים דומים כמו סיבות חברתיות וכלכליות או נזק סביבתי.
עם זאת, נראה שיש היבט אחד המושמט מרוב הספרים בתחום, כולל מזה של קרלין, אולי בגלל הקושי לחקור אותו בכלים מדעיים. ההיבט הזה קשור בהתפתחות או בדעיכה מוסרית. בכתבה של רקפת תבור מאפריל השנה (גיליון 332), היא הראתה כיצד לערכים שהיו לאנשים בתקופה מסוימת הייתה יכולה להיות השפעה על השגשוג או הדעיכה של החברה שבה חיו.
פרופ’ פיטירים סורוקין, סוציולוג רוסי-אמריקני מאוניברסיטת הרווארד שפרסם מחקר מקיף בארבעה כרכים (Social and Cultural Dynamics, 1937-1941) בנושא, חשב שכל ניסיון ללמוד על עלייתן וקריסתן של תרבויות מבלי להתייחס לנורמות המוסר ולערכים בחברה אינו מאפשר להבין תהליכים אלה לעומק.
לפי סורוקין, תרבויות ששגשגו וקרסו במערב, עברו דרך מחזוריות של שלושה סוגי מנטליות להן הוא קרא “מערכות של אמת”. בשלב הראשון מתקיימת מנטליות “רעיונית” שבה החברה האמינה שהמציאות היא רוחנית ודתית ביסודה ומשלבת בתוכה חוויות מיסטיות. בשלב השני מתקיימת מנטליות “אידאליסטית” המשלבת בין אמת המגיעה ממקורות דתיים לבין אמת חדשה המגיעה מהחושים שלנו, מעין שילוב בין אמונה לשכל. בשלב השלישי החברה מאמצת מנטליות “חושית” – בה אנשים מתחילים להאמין שהמציאות היא חומרית בלבד. לרבים אין אמונה דתית, אלא אמונה במדע. בשלב הזה, טוען סורוקין, החברה בדרך כלל קורסת.
בשנות ה-40, שבהן סורוקין הציג את התיאוריה שלו, הוא הגיע למסקנה שהחברה המערבית שלנו נמצאת בשלב ה”חושי” שלה. הוא זיהה את מאפייני מערכת האמונה ה”חושית” (החומרנית) בחברה המודרנית שלנו בהיבטים רבים: בפיתוח הטכנולוגי, במדע שמחליף את הדת, את התיאולוגיה ואת הפילוסופיה, וכן בערכים היסטוריים שמאבדים מכוחם ומוחלפים בערכים יחסיים – בהתאם לנקודת המבט של הצופה. “לבסוף כל האמיתות והערכים יאבדו מכוחם ובמוקדם או במאוחר יופיעו סקפטיות, ציניות וניהיליזם”, הוא כתב.
בניגוד לסורוקין, קרלין, כמו חוקרים מודרניים רבים אחרים, מאמין שהחידושים והתגליות המדעיים דווקא יצרו מצב “שיאפשר לנו להמשיך לחיות כפי שאנחנו חיים מבלי להרוג את עצמנו”.
קרלין, כפי שהוא מעיד על עצמו, אינו היסטוריון ואינו מומחה, וזאת אולי הסיבה שספרו אינו מכיל הפניות למקורות שעליהם הוא הסתמך. עם זאת הוא מעיד על עצמו שהוא עיתונאי המתבונן במציאות מזווית אנושית, ומצליח להביא את הסיפורים האנושיים המתרחשים כשציוויליזציות קורסות. ככזה, ספרו בהחלט מרתק.