צילום: אלכס גורביץ׳
ההכרה העולמית בישראל כמדינת הסטארט אפ היא מקור גאווה לכולנו. אבל ח״כ אבישי ברוורמן מאמין שמקור הגאווה הזה מגיע עם מאפיין תרבותי נוסף, שמדאיג אותו. ״זה לא סטארט אפ ניישן״, הוא אומר בראיון לאפוק טיימס, ״זה אקזיט ניישן״. ברוורמן מוטרד מאוד לאחרונה ממכנה משותף שהוא רואה בין הסטארט-אפיסטים, מכירת תנובה לסינים, וההתנהלות בצמרת הפוליטית של ישראל – תרבות של ״קח את הכסף וברח״ כפי שהוא מכנה אותה.
״פעם הערצנו את החייל, אחרי זה את התעשיין, והיום זה את האקזיטור, זה שעושה את המכה. זה הגיבור, וכולם רוצים להיות אקזיטורים. המודל להצלחה הוא ׳קח את הכסף וברח׳, לעשות מכה וללכת. אבל האקזיטורים יכולים להיות רק קבוצה קטנה מאוד״.
מה הבעיה בגישה הזו?
״הבעיה היא שזו דרך שמובילה את ישראל להיות מדינת עולם שלישי״.
זה נשמע תסריט קיצוני. מה הקשר בין ישראל לבין מדינת עולם שלישי?
״כבר היום ישראל היא המדינה הענייה ביותר בעולם המפותח. 50 אחוז מהעובדים מרוויח פחות מ-6400 שקל. אם תוריד כמה מחברות ההייטק הגדולות, הפריון לתפוקה עובר בתחתית העולם המפותח. ההוצאות לבריאות, חינוך ורווחה נמצאות בתחתית העולם המפותח. יוקר המחיה כמו בשווייץ. יוקר הדיור מספר אחת בעולם.
״לתוואי הזה כבר היום יש פרופיל של מדינת עולם שלישי. 14 שנים מחיי כתבתי על הפיתוח בעולם השלישי. אם זה ימשיך כך, אנחנו נהיה לחלוטין בפרופיל של ברזיל, ארגנטינה, או מדינות אחרות כאלה. קבוצה קטנה תהיה עשירה ומצליחה, וחלק גדול מהאוכלוסייה יהיו חוטבי עצים ושואבי מים. האם זה החזון הציוני? האם זאת חברת מופת?״
מה זה החזון הציוני מבחינתך? איזו תרבות צריכה להיות כאן?
״פעם גיבורי התרבות הישראלים היו בוני התעשייה לטווח הארוך. הערצנו את אלי הורוביץ, את גיל שויד, את מכתשים אגן. הערצנו אנשים שבנו חברות לטווח הארוך כי הם הביאו תעסוקה עם שכר ראוי ותועלת לכלל האוכלוסייה. היום זה נעלם. המודל להצלחה הוא לעשות מכה וללכת.
״מכל הסטרט-אפים אף אחד כבר לא הולך להקים פה חברות. השקענו כמדינה בצבא ובאוניברסיטאות, אבל זה הולך החוצה.
״ואם הכול כבר קפיטליזם של אקזיט, אז גם את החברות הישראליות הגדולות אנחנו מוכרים. תנובה נמכרה, כלל ביטוח תימכר (נכון למועד כתיבת שורות אלו, ב״ק), את צים רוצים למכור וגם את כיל. הכול יימכר פה״.
ברוורמן יזם הצעת חוק לפיה תוקם ועדה שתפקח על רכישות זרות של חברות ישראליות מרכזיות, והשיג לה תמיכה רחבה של 49 חברי כנסת. הוא מסביר שכך נהוג גם במדינות קפיטליסטיות כמו ארצות הברית, קנדה וניו זילנד. אבל הממשלה התנגדה להצעה, והיא נפלה בהצבעה בכנסת בקריאה טרומית ברוב של 32 חברי כנסת, חלקם מאלה החתומים על ההצעה, לעומת 20 בעד.
״החוק [המוצע] הנוכחי בא להתמודד עם חשש מוצדק. המנגנון המוצע בו לטעמי ולטעם הממשלה הוא מנגנון שגוי״, אמר בנט במליאת הכנסת. ״אנחנו במהלך היסטורי שאפשר לקרוא לו go east. ממשלת ישראל קיבלה החלטה אסטרטגית לפתח שווקים צומחים״.
יש הטוענים שאין הבדל בין החזקה זרה והחזקה ישראלית.
״אני טוען שהדבר הזה יהרוס את ישראל. צריך להסתכל לטווח הארוך. אם יהיה כאן משבר, אנשים ממדינות אחרות בעולם יגידו ׳אם יש צרות, זה לא טוב לביזנס׳. בוא נוציא את הייצור, בוא נוציא את המחקר והפיתוח. אני חושב שישראלי שהוא ציוני יגיד במשבר כזה: ׳להיפך, אני שומר על זה בישראל׳.
״ונניח שמדובר בחברות ממדינה שהפכה להיות עוינת לישראל, שבזמן של משבר שיהיה כאן תחליט שהיא מעדיפה את האינטרס של איראן או של מדינות ערב על זה של ישראל, מדינה שיש לה עוצמה ותשלוט פה, היא תוכל לזעזע את המשק. ואני לא רוצה לפרש את דברי. אז אין הבדל בין החזקה זרה לישראלית?
“מערכת התמריצים הפוליטית, ולצערי גם זו שבפסגה של המגזר העסקי, לא בנויה לדברים שאנחנו צריכים. היא מסננת את האנשים הלא נכונים.
״חברה צריכה להיות מובלת על ידי אליטה משרתת. אנשים שיש להם בגרות נפשית, בגרות תודעתית, שמבינים שאנחנו פה כדי להוביל את המשך הסיפור הזה למען הדורות הבאים.
״יש בישראל יותר צעירים ומבוגרים מוכשרים והגונים מאשר ברוב ארצות העולם, ראיתי את זה כשעבדתי בבנק העולמי בארבע יבשות. אבל תהליך הסינון לפסגה של הפוליטיקה ולפסגה של המגזר העסקי לא מביא אותם.
״זה קורה מכיוון שהשיטה כיום הפוכה ממה שהיא אמורה להיות. היא עושה סינון שמשאיר את השטחיות, עודף התקשורתיות, הרעש והטווח הקצר״.
השיטה מעודדת להראות הישגים לטווח קצר כדי לקבל שוב את קולות הבוחרים.
״אז אתה יודע מה? שאנשים יעשו את הדברים וילכו הביתה. תקשיב מה שאני אומר לך: מדינת ישראל יותר חשובה. זאת הבעיה המוסרית. אי אפשר להיות ראש ממשלה או שר הרבה מאוד זמן באמצעות גימיקים. זה הסיפור, שאלה נבחרי הציבור שלנו, שמה שחשוב להם זה הקריירה האישית שלהם.
״בישראל של היום האליטה המשרתת חושבת בעיקר על עצמה. הממשלה, למשל, לא מתפקדת כצוות. כל אחד מתחרה בשני.
“אם היו פה ארבעה-חמישה שרים מבוגרים שיושבים עם ראש ממשלה ושר אוצר, וכן, גם עושים מדיטציה ביחד, או עושים תפילה ביחד, ומבינים שאנחנו מטיפה סרוחה למאכל תולעת, שאנחנו פה בשביל הנכדים שלנו, ולא בשביל להיות מפורסם, ולא לכל אחד מגיע להיות מלך הגבעה, והיו עובדים ביחד ואומרים: רבותיי, נגדיר לנו את התוואי לישראל בעוד שבע, שמונה, תשע שנים, ועובדים כצוות ולא מתחרים אחד בשני, אז בתוך תקופה קצרה אפשר להיות בין המדינות המובילות. אבל זה מחייב מהפכה תודעתית ומוסרית, ותהליך סינון אחר״.
יש איך לשנות את התרבות הזאת של “קח את הכסף וברח״?
״את התרבות אפשר לשנות כאשר מנהיגות פוליטית ועסקית אומרת ׳נתנהג אחרת׳, כאשר מצד אחד נותנים הטבות מס, כאשר מכבדים אקזיטורים, אבל גם כאשר מצד שני שמים על הבמה את אלה שבונים תעשייה לאורך זמן.
״צריך להיות שיח על גיבורי תרבות אחרים, שיבהיר לאנשים שהתוצאה של כלכלת האקזיט הנוכחית פוגעת ברוב האוכלוסייה שלא מקבלת את פירות הצמיחה, והיא מערערת את הבסיס של הציונות. צריך שיהיו רפורמטורים שעושים פה רפורמות והולכים הביתה, ולא רק רצים לתפקיד הבא.
״צריכים מנהיגים שמפרגנים אחד לשני ולא נלחמים אחד בשני, צריך אנשי עסקים מובילים שיתחילו להיות צנועים ויגידו ׳אנחנו לוקחים משכורת לא גבוהה׳. אני לא מדבר על נזירות, אני מדבר על מידתיות. צריך הוויה ש׳אם אנחנו המובילים בחברה, אז חשוב לנו מה קורה בחברה׳.
״זה המסר היהודי, ׳ואהבת לרעך כמוך׳. הנושא פה הוא לבנות חברה עם ערבות הדדית. יותר ויותר אני מאמין שתיקון אישי קודם לתיקון עולם. לכן אני חושב שהשינוי חייב להיות פנימי, מוסרי וערכי, והדברים האלה צריכים להתבטא אחר כך בכלכלה״.
אתה באמת חושב שזה אפשרי?
״אני אופטימי. כי אני חושב שאנחנו בתקופת מעבר. אני חייב להאמין שזה כך. אני גם מסתובב ברחבי הארץ, ואני לא מכיר מדינה שבמטר מרובע יש בה כל כך הרבה צעירים ומבוגרים מוכשרים והגונים כמו במדינת ישראל״.
היית רוצה להיות שר אוצר?
״הייתי שמח להוביל את הכלכלה הישראלית למקום שאני רוצה שהיא תגיע אליו, גם אם זה היה התפקיד האחרון שלי״.
אז אם היו מציעים לך להיות שר אוצר היית לוקח את התפקיד?
“הייתי עושה את זה רק אם היה לי גיבוי של ראש הממשלה וחיבור של מספר שרים לעבוד ביחד על הדרך. אם זה היה בדרך הרגילה של המשחק כרגע של עוד חצי אחוז גירעון, פחות חצי אחוז גירעון – אז הייתי מסורס. אם הייתי בא אז התנאי שלי היה לעבוד בצורה אחרת״.