הצאר איוואן האיום, ציור מאת
ויקטור וסנטסוב (1897) | Wikipedia
תמיד מפתה לחשוב על ספרייה אבודה ואפשר רק לדמיין איזה ידע היא עשויה להנחיל לאדם שימצא אותה. לכן אין זה מפתיע כלל שישנם אנשים המקדישים את כל חייהם לחיפוש אחר ספריות אבודות. אחת הספריות האבודות האגדתיות היא זו של הצאר הראשון של רוסיה, איוואן הרביעי, הנודע בכינוי ״איוואן האיום״. קיימות מעל 60 גרסאות באשר למיקום המדויק של ספרייה זו, ואגדות רבות נקשרו בשמה. עד היום טרם נמצאה כל הוכחה ישירה באשר למיקומה.
מסופר כי הספרייה של איוואן האיום הוקמה על ידי סבו, איוואן השלישי (״הגדול״). לאחר מות אשתו של איוואן השלישי ב-1467, הציע לו האפיפיור פאול השני כי יינשא שנית לסופיה פלאולוג – אחייניתו של קיסר ביזנטיון האחרון, בניסיון לקשר בין רוסיה והכס הקדוש ברומא.
חמש שנים מאוחר יותר נישאו איוואן וסופיה, ואוסף של ספרים ישנים ומגילות פפירוס הובא יחד עימה אל ביתה החדש במוסקבה. מסופר כי אוסף זה כלל את מרבית הספרים של ספריית קונסטנטינופול, אשר ניצלו כאשר העיר נפלה בידי הטורקים כמה שנים קודם לכן, וכן כמה כתבי-יד שהשתמרו מהספרייה העתיקה באלכסנדריה.
איוואן הרביעי (איוואן האיום) מציג את אוצרותיו בפני שגריר מלכת אנגליה אליזבת הראשונה. ציור מאת אלכסנדר ליטובצ׳נקו (1874) | Wikipedia
איוואן האיום היה אספן ספרים, ויכול היה להוסיף כתבי-יד נוספים רבים לספרייה של סבו. מאמינים כי הספרייה של איוואן האיום כללה מסמכים שנכתבו בשפות שונות: יוונית, לטינית, עברית ומצרית (סביר להניח כי מקורם של מסמכים אלה בספריות קונסטנטינופול ואלכסנדריה), טקסטים בסינית מהמאה השנייה לספירה ומסמכים בני תקופתו שלו.
יש הסבורים כי איוואן האיום החליט לשמור את המסמכים, שערכם לא יסולא בפז, במרתפי ארמון הקרמלין במוסקבה, כדי להגן עליהם מפני השריפות שפרצו לעתים קרובות בעיר באותה תקופה. המסמכים לא הושארו שם רק כדי להעלות אבק. מסופר כי איוואן האיום דאג כי יתרגמו אותם משפות המקור שלהן לרוסית. אגדה אחת אף מספרת כי המלומדים סרבו להמשיך במשימת התרגום של יצירות אלה, מפני חששם שהצאר יעשה שימוש לרעה בידע הגלום בטקסטים של שיטות ״כישוף שחור״ שונות שנכללו בהם, כדי להטיל אימה על נתיניו.
עם מותו של הצאר הידוע לשמצה הספרייה פשוט נעלמה. יש המאמינים כי הושמדה בשריפה. אחרים טענו שהספרייה שרדה, אך איוואן האיום הטיל עליה קללה, כך שכל מי שאי פעם ימצא את הספרייה יאבד את מאור עיניו ויתעוור.
״השליח״ (1564), אחד הספרים הראשונים שהודפסו בשפה הרוסית
אף על פי שייתכן שהספרייה אינה קיימת עוד, ולמרות הקללה המשוערת, מחפשי אוצרות למיניהם התמידו בחיפושים אחר הספרייה האבודה. במרוצת מאות השנים שחלפו מאז, רבים ניסו לאתר את הספרייה, ביניהם פטר הגדול (צאר רוסיה בראשית המאה ה-18), ונציגי הוותיקן שביקרו במוסקבה בתקופת שלטונו של הצאר בוריס גודונוב במאה ה-16.
במחצית הראשונה של המאה ה-20, הארכיאולוג הרוסי איגנטיוס סטלצקי (Ignatius Stelletskii) הקדיש את כל שנות חייו לאיתור הספרייה. בעזרת מפות של הקרמלין מתקופות שונות וחומר ארכיוני שהשיג הצליח לאתר את המיקום המשוער של הספרייה, ובשנת 1929 קיבל אישור מטעם השלטון הסובייטי לבצע חפירות במקום. החפירות תחת מגדלי הארסנלנייה בקרמלין (מגדלי מחסן הנשק) נפתחו בשנת 1933, אך הופסקו בשנה שלאחר מכן בעקבות ההתנקשות בחייו של המדינאי הסובייטי סרגיי קירוב.
כעבור מספר שנים, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הופסקה עבודת החפירות לחלוטין. סטלצקי התכוון לחדש את החפירות בסוף המלחמה, אך בריאותו הלקויה מנעה זאת ממנו. לבסוף מת בשנת 1949.
בשנות ה-90 של המאה שעברה נעשו מאמצים מחודשים לגלות את הספרייה של איוואן האיום. הפעם הורחב החיפוש אל מעבר לגבולות חומת הקרמלין, כיוון שיש הסבורים שהספרייה הועתקה למקומות אחרים, כגון המנזר בעיירה סרגייב פוסאד (לשם העתיק איוואן את חצרו בשנות השלטון המאוחרות שלו), עיירה בשם אלכסנדרוב (שם החזיק אחוזה עם משרתים), והכפר דיאקובו שבסמוך לקולומנסקויה (שם, בכנסיית יוחנן המטביל, התגלתה בעבר דלת סתרים המובילה אל מתחת לפני האדמה).
אין לדעת האם הספרייה האבודה של איוואן האיום תתגלה אי פעם. גם אם יצליחו לאתר את מיקומה המדויק, ייתכן מאוד שהתוכן כבר לא שרד את נזקי הזמן.