ספי עודי, משותק מהצוואר מטה ו״מייקר״ בעצמו, עובד עם הצוות שלו על פיתוח פתרון שיאפשר למשותקים לצלם באמצעות הפה | באדיבות מכון ראות
כמעט שעתיים נדרשו לזוהר (ש.ב.) בן ה-9 להגיע במכונית עם הוריו לתל אביב. הילד הבלונדיני הביישן ירד במדרגות אל קומת המרתף של בניין המשרדים ברחוב יגאל אלון, והגיע לחלל עבודה שיתופי. לצד הקירות היו פזורים שולחנות עבודה, וכלי ייצור שונים – מדפסות תלת ממד, מכשירים אלקטרוניים ומחשבים. שם קיבלו את פניו קבוצת גיקים, מומחים בתחומים שונים כמו אלקטרוניקה, הדפסת תלת ממד ועיצוב תעשייתי, שהתנדבה לקחת על עצמה משימה בלתי שגרתית – לעזור לזוהר בדבר מה שמעולם אפילו לא חשב לבקש לעצמו.
זוהר נולד בלי כף יד, ולא חשב אף פעם שיש משהו שאפשר או שצריך לעשות בעניין. הוא הצליח להסתדר יפה מאוד לבדו בכל מה שהיה צריך לעשות, ופיתח טכניקות לבצע כל מיני דברים מורכבים כמו לכפתר בעצמו את כפתורי החולצה.
אבל יש דבר אחד שכן הפריע לזוהר. הוא לא יכול היה לתפוס כדור. המגבלה הזאת הפריעה לו להגשים משאלה אחת פשוטה: להיות שוער במשחק כדורגל.
במרתון הטכנולוגי עבדו צוותים על פרויקט שיאפשר לאנשים המשותקים מהצוואר ומטה לצלם תמונות ועל פרויקט שיאפשר לחולי ALS שאיבדו את יכולת הדיבור לדבר באמצעות העיניים שלהם
דנה יחיא שווקמן, מעצבת תעשייתית המובילה את תחום הצרכים המיוחדים בסטודיו יונתן בר אור, הייתה חברה באחד מתוך כמה צוותים של מתנדבים שהתגבש לקראת אירוע ייחודי ראשון מסוגו שעמד להתרחש בנצרת ביוני 2014. כל צוות היה מופקד על פרויקט אחד שיהפוך את החיים של בעל מוגבלות כלשהי לטובים יותר. המטרה הייתה להצליח להשלים מוצר בתוך שלושה ימים של מרתון של פיתוח וייצור, או ״מייקאתון״ – מרתון של ״מייקינג״.
״מייקרים״ הם אנשים שעושים דברים, מייצרים היום בבתים ובגראז׳ים שלהם כמעט כל דבר שעולה על הדעת. בעשור האחרון התופעה הזאת קיבלה שם – תנועת ה״מייקר״, וצברה תאוצה אדירה. הידע כיצד לייצר כמעט כל דבר הפך לזמין באופן חסר תקדים בזכות האינטרנט, ואת הניסיון החסר משלימים היצרנים העצמאיים האלה בעזרת פורומים, בלוגים ורשתות חברתיות של אנשים כמותם. ״מייקתונים״ כמו זה שעמד להתרחש בנצרת מתרחשים כל הזמן בכל העולם. אבל במייקתון הזה היה משהו שונה.
באדיבות מכון ראות
האירוע, שאורגן על ידי מכון ראות ומרכז שוסטרמן, נקרא TOM – ראשי תיבות של ״תיקון עולם מייקתון״. המטרה הייתה לייצר סדרה של אירועים שיפתרו בעיות מהותיות בעולם. האירוע הראשון התמקד בפתרון בעיות לבעלי מוגבלויות. הבעיה של רבים מבעלי המוגבלויות, מסביר ספי אטיאס ממכון ראות, היא שאין מספיק שוק כדי שלחברה מסחרית יהיה משתלם לפתח להם פתרונות. אבל בזכות הגישה של המייקרים, הידע, וכלי הייצור הזולים שעומדים לרשותם, יש להם יכולת לפתח מוצרים ברמה טובה בתוך זמן קצר מאוד ובעלות מינימלית.
באירוע TOM הראשון, שהתקיים בנצרת, עבדו צוותים על פרויקט שיאפשר לאנשים המשותקים מהצוואר ומטה לצלם תמונות ואפילו לעשות סלפי; על פרויקט שיאפשר לחולי ALS שאיבדו את יכולת הדיבור לדבר באמצעות העיניים שלהם; וגם על פרויקט שיאפשר לאנשים הרתוקים לכיסאות גלגלים להוציא שלושה כלבים לטיול בו זמנית. אחד הרגעים המרגשים היה כשעיוור חירש הצליח בפעם הראשונה לעבור בדלת בכוחות עצמו בזכות כובע מיוחד עם חיישנים שפיתח אחד הצוותים באירוע.
אחרי ששוחחו חברי הצוות עם זוהר והבינו את צרכיו, יחיא שווקמן החלה לעבוד על סריקה תלת ממדית של היד שלו, כדי שחברי הצוות יוכלו לאחר מכן להמשיך לתכנן את היד התותבת בעזרת תוכנות שרטוט תלת ממד במחשבים שלהם. הצוות הוריד מהאינטרנט פרויקט קוד פתוח שעליו הוא ביסס את עבודתו, ועבד לשפר אותו, להתאים אותו לזוהר, ולהפוך אותו ליפה יותר. ״רצינו שהוא לא יתבייש בזה״, מסבירה יחיא שווקמן. ״הרבה אנשים עם פרוטזות מתביישים בהן״. במקום לעשות את כף היד דומה לכף יד אנושית, וכך להבליט את המלאכותיות שלה, הצוות החליט לעצב אותה דווקא בצבעים צבעוניים ושמחים. לבקשתו של זוהר הם האפילו הטמיעו בתוכה שעון מובנה.
ביום האחרון של הכנס, ממש ברגע האחרון, עמלה מדפסת התלת ממד על הדפסת הגרסה האחרונה של היד הרובוטית. כולם היו במתח. אף אחד לא רצה להוציא את זוהר מאוכזב אחרי שלושה ימים של ציפייה והתרגשות. המדפסת סיימה את עבודתה, הצוות חיבר אותה לכל הרכיבים האלקטרוניים הנדרשים, והרכיב אותה על היד של זוהר. ההתרגשות הייתה גדולה – זוהר הצליח לפתוח ולסגור את היד, ואפילו להחזיק כדור בפעם הראשונה בחייו. חיוך גדול נמרח על הפנים של זוהר, ועיניו נצצו. ב-TOM השלישי שיתקיים ב-17 עד ה-18 במארס בנמל תל אביב יעבוד אחד הצוותים על המשך שיפור פרויקט היד התותבת.
כף היד התותבת שהודפסה עבור הילד זוהר | באדיבות מכון ראות
יוסי ורדי מייבא כנס מסוג חדש
ב-2004 חזר היזם והמשקיע יוסי ורדי מכנס מיוחד מאוד שהתקיים בעיירה קטנה בשם סבסטופול, כ-100 ק״מ צפונית לעמק הסיליקון. זה בעצם לא היה כנס, אלא אי-כנס. המשתתפים היו כ-200 מבכירי תעשיית ההייטק של עמק הסיליקון – יזמים, משקיעים, ותכניתנים מהמוכשרים ביותר, וגם מחברי הספרים המשפיעים ביותר בתחום הטכנולוגיה. אבל לכנס הזה לא הייתה שום תכנית, ושום תוכן שתוכנן מראש.