תמונה: Fotolia
ה-Palmer amaranth, או ״ירבוז פלמר״ בעברית, הוא לא עשב תמים. במקרים רבים הוא מתנשא לגובה של מעל שני מטרים ומגיע לשם ממש מהר – בכל יום הוא מסוגל לצמוח בכחמישה עד שבעה סנטימטרים נוספים. ככל שהוא צומח יותר, השורשים שלו מתפשטים הרחק באדמה, מעבר לשורשים של הגידולים החקלאיים שלידם הוא גדל. כך הוא מצליח להערים עליהם ולגזול מהם את המים והמזון שמספקים להם החקלאים.
הם חשבו שיש להם את החומר האולטימטיבי, שקוטל את כל העשבים, אבל העשבים הראו להם שזה פשוט לא עובד כך
כל אחד מצמחי ירבוז הפלמר מסוגל במהלך חייו להפיק כ-500 אלף זרעים, והחמור מכל – חומרי ההדברה המקובלים כבר לא מזיזים לו, הוא פיתח עמידות בפניהם. חקלאים רבים בארה״ב כבר ממש לא יודעים מה לעשות אתו. אפילו הגבעולים הרחבים שלו, שיכולים להגיע לרוחב של כעשרה סנטימטרים, עלולים לגרום נזק לציוד המכני של החקלאים.
ירבוז הפלמר הוא בכלל לא העשב הבעייתי היחיד. ברחבי העולם הולכים ומתפשטים בשנים האחרונות כמה סוגים של ״עשבי על״ (Superweeds) – זנים של עשבי פרא שפיתחו עמידות גנטית לחומרי ההדברה המקובלים. ומה שמצער בכל הסיפור הזה הוא שלנו, בני האדם, יש תפקיד חשוב בכך. אמנם כבר מאות ואף אלפי שנים חקלאים נאלצים להתמודד עם עשבים רעים, אבל באמצע שנות ה-90 כל התהליך הזה הואץ בצורה מסחררת, כש״מונסנטו״, תאגיד בין-לאומי לביוטכנולוגיה חקלאית, יצא עם מוצר מהפכני – זרעי סויה מהונדסים גנטית, שעמידים בפני חומר ההדברה השכיח גלייפוסט (Glyphosate). מעט אחר כך יצאו לשוק גם זרעים מהונדסים שעמידים לגלייפוסט של גידולים נוספים: תירס, כותנה, קנה סוכר ועוד.
רבים האמינו שהשיגו קלף מנצח במאבק בעשבים הרעים. כבר אין צורך לנקש יותר עשבים, אפשר פשוט לרסס את כל השדה בחומר ההדברה גלייפוסט, על נבטי הסויה או התירס שגדלים בו, וזה בכלל לא יפריע לגידולים – היחידים שיינזקו מחומרי ההדברה הם העשבים.
בשנים האחרונות יותר ויותר חקלאים נאלצים לחזור לעישוב הידני | תמונה: Fotolia
החקלאים קיבלו את הזרעים החדשים בשמחה ובאופטימיות רבה. על פי דיווחים כ-90 אחוז מגידולי הסויה כיום בארה״ב הם מזרעים מהונדסים גנטית, כמו גם 70 אחוז מגידולי התירס והכותנה. ״אנשים חשבו, ׳הנה, מצאנו פתרון׳, וזו בדיוק הייתה הטעות. חשבו שפיתחו את העמידות של הגידולים, אז יוכלו מעכשיו להשתמש בקוטל העשבים הזה, וככה יכריעו את העשבים לנצח״, מספר פרופ׳ ברוך רובין, חוקר עשבים רעים והדברתם בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. ״חשבו שיש להם את החומר האולטימטיבי, שקוטל את כל העשבים, אבל העשבים הראו להם שזה פשוט לא עובד כך״.
״אנשים שוטים חושבים שאלו ׳עשבים שוטים׳ אבל הם במפורש לא שוטים, הם חכמים והם מגיבים. אימא טבע מגיבה, אין מה לעשות״.
התהליך דומה מעט למקרה של החיידקים האלימים, שפיתחו לאורך השנים עמידות לאנטיביוטיקות הקיימות כך שהרופאים ניצבים מולם לעתים חסרי אונים. גם בפני חלק מהעשבים העמידים כבר אין לחקלאים קוטלי עשבים שיכולים לסייע במאבק. ומרגע שעשב עמיד כזה חודר לשדה, הוא הולך ומתפשט ובהדרגה דוחק גם את מקומם של הגידולים החקלאיים. פרופ׳ דיוויד פימנטל מאוניברסיטת קורנל העריך ב-2005 שברחבי ארה״ב, כתוצאה מהעשבים המזיקים האלו, הצטמצמו היקפי היבולים בשיעור של כ-12 אחוז בממוצע, עם עלות שנתית של כ-18 מיליארד דולר כתוצאה מאובדן התוצרת, והמספרים מאז רק הולכים וגדלים משנה לשנה.
עוזרים לעשבים להשתכלל
שורש הבעיה בזרעים המהונדסים הוא