ג׳ייקוב לונד פיסקר (39) היה באמצע לימודי הדוקטורט שלו באסטרופיזיקה גרעינית כאשר החליט לעשות מהפך בחייו. הוא אמנם אף פעם לא היה בליין נלהב ולא נהנה במיוחד ממסעדות משובחות או בגדי מעצבים, אבל היה לו הבאג שלו, הוא אהב גאדג׳טים יקרים, כמו טלסקופ משוכלל או מחשב חדש שרק יצא לשוק.
פתאום הוא הבחין שחלק מה״צעצועים״ שלו, שפעם הוא כל כך התלהב מהם, מעלים אבק מחוסר שימוש, והוא כבר מדפדף בקטלוגים כדי למצוא את הצעצוע הבא. זה נראה בעיניו מטורף וחסר היגיון לזרוק כל כך הרבה כסף על דברים שהוא לא ממש צריך, בדיוק כמו החברים שלו שאספו בגדים, ומילאו את הבית באינסוף חפצים רק כדי להחליף אותם בעונה הבאה.
כמי שהתמחה במחקר מדעי, הוא התחיל לעשות ניסויים על עצמו שבהם בדק האם אפשר לנהל חיים יותר חסכוניים, גם למען עצמו וגם למען כדור הארץ. הצעד הראשון היה לוותר על התחביב היקר שלו ולבטל את המינוי למועדון הספורט ולטלוויזיה. אחר כך הוא התחיל ללמוד לטפל ולתקן בעצמו את כל הדברים בביתו שהתקלקלו: הפנצ׳ר באופניים, הסתימה בביוב, המנוע במקרר, חורים בגרביים ותפר במכנסיים.
בהדרגה הוא הרחיב את המיומנויות שלו לבניית בתי גידול לירקות, ולבנייה ושימוש בתנור סולרי. אחר כך הנסיונות היו נועזים יותר: הוא ניסה להתקיים במשך שנה שלמה על מרק עדשים וסלט טונה, לחיות בלי מזגן בקיץ בחום של 33 מעלות ובלי חימום בחורף.
עם הירקות שזרע כדי לחסוך בקניות | תמונה: באדיבות Jacob Lund Fisker
ככל שהצטמצם ורכש יותר מיומנויות, כך הוצאותיו קטנו, ואת הכסף שהצטבר ממשכורתו הוא הפקיד בחשבון חיסכון שהלך ותפח. הניסוי הפך לעוד יותר מעניין כאשר הוא החליט בצעד נועז להגדיל את החיסכון שלו ל-80 אחוז ממשכורתו ואחר כך להשקיע את הכסף שחסך בבורסה ובאפיקי השקעה אחרים. כך נוצרה לו הכנסה נוספת שכיסתה יותר ויותר את ההוצאות שלו שהפכו ליותר ויותר צנועות. וכך, חמש שנים אחרי שהחל בניסוי, בגיל 30, הוא גילה שהוא הגיע לעצמאות כלכלית, כלומר הוא לא חייב יותר לעבוד לפרנסתו.
אחרי יותר מעשור בעבודה כחוקר אסטרופיזיקה, הוא איבד את ההתלהבות והתשוקה לעבודה שפעם הייתה כל כך מעניינת ומלהיבה בשבילו. מכיוון שהוא כבר לא היה תלוי בתלוש השכר, הוא החליט לאחר מחשבה רבה, בגיל 33, לפרוש מעבודתו ולעסוק רק בדברים שמעניינים אותו, לפעמים בהתנדבות ולפעמים בתשלום.
את סיפור המסע שלו לעצמאות כלכלית, הסיבות והתובנות שקיבל בדרך, מספר לונד פיסקר בספר שפרסם Early Retirement Extreme, ובבלוג באותו שם. הוא מספר על סגנון חייו, שנראה בעיני רבים כקיצוני ואפילו סגפני, ונותן טיפים לאלה שדווקא מתלהבים מפרישה מוקדמת ולא יודעים איך אפשר לממש אותה.
הרעיונות של לונד פיסקר הציתו בבלוגוספירה את אש הפרישה המוקדמת והוא הפך למעין גורו שהוביל רבים אחרים לפרוש בגיל מוקדם, כמו ״מר שפם כסף״ הקנדי ו״הסולידית״ בארץ.
אז האם כל אחד יכול להגשים את החלום של פרישה מוקדמת: לצאת ממעגל העבודה הבלתי נגמר ולהקדיש את השנים הטובות בחייו דווקא לדברים שהוא דוחה תמיד לפנסיה? מה מרוויחים ומה מפסידים בדרך? והאם בכלל אפשר לעשות את זה בארץ?
״אל תחקו אותי״
לונד פיסקר מצטייר אולי מתוך הסיפור שלו כסגפן חמוץ וזעוף פנים, אבל אני חייבת להודות שבראיון איתו מתגלה אדם עם הומור שנון, שמח ואוהב חיים.
הפוסט הגורו שעלה על השיטה לפרישה מוקדמת: ״אל תחקו אותי באופן עיוור״ הופיע ראשון באפוק טיימס ישראל