הענק הירוק

צילום: ואדים ברסטצקי

מה אם היינו יכולים לקבל את כל מה שהגוף שלנו צריך בכוס גלידה טעימה אחת? כולנו יודעים כמה ג׳אנק פוד מזיק לנו, אבל הרבה פעמים אנחנו פשוט לא יכולים לעמוד בפיתוי. זה טעים לנו, זה נוח לנו, והרבה פעמים זה הפתרון הפשוט. ליזם ההיי-טק יורם אבידן יש חזון: שנוכל להמשיך לאכול מה שבא לנו, אבל לחיות הכי בריא שאפשר. ״יהיה לזה ׳ממשק משתמש׳ של גלידה, או של המבורגר״, הוא מסביר, ״אבל התוכן יהיה אחר״.

אבל החזון של אבידן לא מסתכם בזה. הוא גם רוצה לפתור את משבר המזון העולמי הקרב. ואת כל זה הוא רוצה לעשות בעזרת סוג של אצה ירוקה, שאם אתם מעורים במה שהולך היום בתעשיית הבריאות והמזון הטבעי, אולי כבר שמעתם עליה: ספירולינה. באמצעות החברה שהקים לפני שלוש שנים הוא פיתח זן מיוחד של ספירולינה, ״קדרון״, ומגדל אותו בכמויות גדולות על פני שטח מזערי. אבידן הוא יזם היי-טק, לא חקלאי, ולא תזונאי. ולכן הוא מתייחס לעסק הספירולינה שלו כסטרטאפ לכל דבר.

קודם כל, מה זה ספירולינה?


״ספירולינה היא מיקרו אצה. כשחושבים על אצות בדרך כלל חושבים על האצות שבים – זה מאקרו אצות, זה כמו חסה. מיקרו אצה זה סוג של בקטריה. אלה אורגניזמים מיקרוסקופיים, 20 עד 30 מיקרון, שליש מגודל שערה. כשמסתכלים על זה במיקרוסקופ רואים סלילים, ספירלות.

״בטבע זה אורגניזם ותיק מאוד שקיים כבר מעל שלושה מיליארד שנה, וגדל במקומות שיש בהם קרינה רבה, כמו בקו המשווה ובהרים שפעם היו געשיים ויש בהם הרבה מינרלים. כבר בתקופות הפרהיסטוריות באפריקה האדם ידע לאכול את זה.

״בשנות ה-40 חוקר בלגי עשה מסע באפריקה וגילה שבט אחד שבשונה מהשאר לא היה בתת תזונה. הוא גילה שהשבט הזה אכל ספירולינה, ואף על פי שהם היו רעבים, לא היה להם מחסור בוויטמינים ובמינרלים.

ספירולינה קפואה במנות יומיות של 20 גרם | צילום: ואדים ברסטצקי

״יש בספירולינה כמעט כל מה שהאדם צריך. בזן שאני מגדל יש מעל 70 אחוז חלבון – פי שלושה מבשר. יש בה בטא-קרוטן, שזה נוגד חמצון חזק מאוד, שמרכיב את ויטמין A. בספירולינה יש פי 25 יותר ממנו מאשר בגזר. ברזל יש פי 50 יותר מאשר בתרד, וסידן פי שלושה מחלב. לכן קוראים לזה מזון על.

״החלבון של הספירולינה הוא חלבון מלא, יש בו את כל חומצות האמינו, אבני הבסיס של החלבון, שזה די נדיר. בשר או סויה למשל, אינם חלבון מלא. אתה בדרך כלל צריך לאכול אותם עם עוד מקור חלבון כדי להשלים. כשאתה אוכל ספירולינה אתה די מסודר.

״המושג ׳מזון על׳ נולד מהספירולינה. כי יחידה של 20 גרם בלבד מאפשרת לך להימנע מתת תזונה. זה סוג של נס״.

אז אני יכול לאכול 20 גרם ביום וזה יספיק לי כדי לחיות?


״עשרים גרם טרי, לא אבקה, יספיק כדי שלא תהיה בתת תזונה. אבל אתה תהיה רעב מאוד ותרד במשקל. אתה צריך בסופו של דבר כמובן גם מקור שומן ופחממות. סביר להניח שאם יש לך עוד מקור פחממה, למשל אורז, תהיה מסודר. יהיה שם פחות או יותר מה שאתה צריך.

״מבחינת חלבון, יש פרמטרים מערביים ויש פרמטרים להישרדות. אדם מערבי לא יסתפק ב-15 גרם חלבון ליום. אבל אין ספק שהוא ישרוד. אדם מהעולם השלישי יכול לשרוד עם ספירולינה ועוד מקור פחממה. זאת גם הסיבה שהאו״ם דוחף לכיוון של ספירולינה לאזורי אסון למשל.

אם תספק את כל כמות החלבון שהמדינה צורכת באמצעות ספירולינה, תצטרך שטח של פחות או יותר שני מושבים

״הקמנו את החברה בדיוק כשהיה השיטפון הגדול בפיליפינים, שהשמיד שדות אורז. גם כשהים נסוג המים נשארו ברמת מליחות גבוהה ולא התאפשר לגדל שם, אז התלבטו מה אפשר להביא לשם כדי לייצר מזון. מה שחשבו להביא היה ספירולינה. אבל אנחנו היינו רק בתחילת הדרך ולא יכולנו לעזור. היתרון בספירולינה הוא שמהרגע שאתה מקים את המתקן ועד הרגע שבו אתה מתחיל לייצר, אתה יכול לקבל תוצר כבר תוך שבועיים. בשטח של בריכה אולימפית אתה יכול לייצר מספיק אוכל לכפר.

״מה שעוד מעניין הוא שאחוז הספיגה שלה עולה על 90 או 95 אחוז אפילו. בביצה, למשל, זה גם כך, אבל בבשר זה 30 אחוז, ובסויה זה באזור ה-60 אחוז. זה אומר ש-40 אחוז של החלבון שאתה אוכל בעצם עובר דרך המערכת שלך החוצה״.

כל פעם יש באז אחר בקרב פריקים של בריאות. פעם זה עשב חיטה, פעם זה משהו אחר. אולי ספירולינה היא רק עוד טרנד חולף?


״הסיבה שנכנסנו לתחום הזה היא שנוצר כבר מספיק בסיס מדעי בנושא הספירולינה. כבר משנות ה-60 חוקרים את התועלות שבה, את מה שקיים בה ואת שיטות הגידול שלה. בשנות ה-70 האו״ם הכיר בה כמזון העתיד וכפתרון למקומות שבהם יש תת תזונה כמו אפריקה, והקים קרן שעוסקת בגידול ספירולינה לעולם השלישי.

צילום: ואדים ברסטצקי

״עשו כל מיני מחקרים עם ספירולינה. למשל, כמה קבוצות ספורטאים עשו בדיוק את אותו התרגיל, ובאחת מהקבוצות שקיבלו ספירולינה ראו שיפור של 50 אחוז בעמידות בסף חומצת חלב, מה שמעיד על כך שהשרירים שלהם עובדים בצורה יעילה יותר.

״גם בנאסא ערכו ניסויים על ספירולינה כמזון שאפשר לקחת לחלל למסעות ארוכים. בסרט ׳להציל את מארק וואטני׳ הוא גידל תפוחי אדמה על המאדים כדי לשרוד, שזה הדבר הכי טיפשי. הוא יכול היה לגדל ספירולינה ולחיות שם לנצח! אבל אנחנו גם מאוד נזהרים כשאנחנו מדברים על זה: זה לא תרופת פלא. זה תמיד חלק מאורח חיים״.

המעבר לגידול אצות הוא לא מה שהייתם מצפים מאיש עם עבר ההיי-טק של אבידן. הוא עבד באינטל והקים חברת סטארטאפ בתחום של גרפיקת תלת ממד שהתמזגה מאוחר יותר עם חברת משחקים גדולה שבה הוא שימש כסמנכ״ל טכנולוגיות. לאחר מכן הוא שימש כסמנכ״ל טכנולוגיות ומנהל מו״פ בכמה חברות היי-טק שונות בתחום משחקי המחשב, תלת ממד, תקשורת אופטית, תקשורת סלולרית, וגם בחברה ביטחונית גדולה.

למה עזבת את תעשיית ההיי-טק?


״לפני חמש שנים נמאס לי. גם מבחינה מקצועית הרגשתי שהגעתי לאיזשהו מיצוי. וגם אמרתי שאני רוצה לעשות משהו שאני רוצה, משהו שיש לו תוחלת, לעסוק בבעיות של העולם האמיתי. התחלתי להסתכל על בעיות כמו אנרגיה, מיחזור, חקלאות ומזון״.

ב-2013 אבידן השתתף בכנס Geekcon Green – מפגש בלב מדבר שמגיעים אליו בכל שנה אנשי טכנולוגיה ואנשי סביבה וקיימות לשלושה ימים, כדי למצוא פתרונות לבעיות הגדולות של העולם. שם הוא פגש את הביולוג ברוך באך, שסיפר על התחום של מיקרו אצות.

הביולוג הימי ברוך דאך, שותפו של אבידן | צילום: ואדים ברסטצקי

״הוא הצליח להלהיב אותי, כי אנחנו נמצאים היום בקצה קצהו של הקרחון, גם מבחינת הפוטנציאל הטכנולוגי וגם מבחינת הפוטנציאל הכלכלי. מבחינת קצב הגידול – דברים משתנים ברמה של שעות. אם מוספים חומר הזנה מסוים, קוצרים בשעה מסוימת ולא אחרת – כל דבר כזה משפיע על התוצר תוך שעות. אם אתה עושה שטות, האורגניזם משמיד את עצמו מיד.

״הקצבים האלה הזכירו לי מערכות בקרה שעבדתי עליהן באינטל. האתגר החקלאי הטכנולוגי של הניטור הדליק אותי. ברוך ואני התחלנו לחשוב מה נעשה ביחד, והגענו למסקנה שבספירולינה יש פוטנציאל גדול.

״תחשוב על זה: שטח של אקר אחד מוציא 300 ק״ג חלבון מגידול של סויה. מגידול של ספירולינה, אותו שטח מוציא כמעט שלושה טון. פי עשרה. ואם להשוות לגידול בקר, ספירולינה היא פי 2,000 יעילה יותר מבחינת התפוקה יחסית לשטח. זה אומר שאם תספק את כל כמות החלבון שהמדינה צורכת באמצעות ספירולינה, תצטרך שטח של פחות או יותר שני מושבים.

אני רוצה שאנשים יוכלו לאכול את מה שהם אוהבים ולקבל את מה שהם צריכים

״כשאתה מסתכל על גרף גידול צריכת החלבון בעולם – הוא פי עשרה מקצב גידול האוכלוסייה. כרגע אנחנו בונים שטחי מרעה ומייעלים את אופן גידול הכבשים והתרנגולות כדי לספק חלבון, אבל באיזשהו שלב יהיה משבר כשלא יהיה מספיק שטח כדי לייצר מזון לבעלי חיים. מה גם שצריך לרסס אותו, לשנע אותו ולהאכיל את בעלי החיים. אנחנו יודעים שלתפוקת החלבון מן החי יש גבול מסוים, שיגיע בעוד כעשר שנים במדינות מסוימות, ו-30 שנה באחרות.

״כשהתחלנו, בקושי היה ספירולינה בארץ. היה מגדל אחד שעשה אבקה, והיה מישהו שמכר ערכות לגידול ספירולינה, שהיו בעצם סוג של אקווריומים. אנחנו פתחנו את השוק הזה. השקענו המון עבודה ומאמץ.

״בניגוד לעסקים שמוכרים אבקה או גלולות, אנחנו מתעקשים לספק ספירולינה טרייה, השומרת באופן מקסימלי על התכונות שלה. אנחנו מקפיאים את הספירולינה בפרוטוקול מיוחד שמאפשר לשמר את כל הערכים התזונתיים שלה, ואפשר לקנות את זה בסניפים של שופרסל, בחנויות טבע או במשלוח הביתה מאיתנו״.

אחרי קריירה באינטל ובמיזמים טכנולוגיים שונים, אבידן החליט שהוא רוצה לעסוק בבעיות הגדולות של העולם | צילום: ואדים ברסטצקי

איך אתם משכנעים אנשים לאכול משהו ירוק, מוזר ולא מוכר?


״היה כאן אתגר שיווקי לא קטן. הקהל הראשוני היה טבעונים, צמחונים וספורטאים. הגענו לאירועי ספורט, לכנסים של טבעונים. אבל מה שעשה את הפריצה היה שהגענו לרשת בתי הקפה ׳לואיז׳. השף שלהם נדלק על הרעיון והכניס את הספירולינה הטריה שלנו לקפה לואיז. הרציונל היה שאנשים ישבו בבית קפה ויראו מישהו לידם שותה שייק ירוק, ואז הם יתעניינו וזה פחות ירתיע אותם.

״אחרי ההצלחה בקפה לואיז נכנסנו גם לקפה לנדוור, ועכשיו אנחנו נכנסים ל׳ארומה׳ ברחבי הארץ. מה שטוב זה שהישראלים קצת משוגעים, הם אוהבים חדשנות ומוכנים להתנסות. תוך שנה מהרגע שהתחלנו לשווק כבר נכנסנו לשופרסל״.

זה בטח עסק לא זול.


״המחיר ליחידה יומית הוא בין חמישה לשבעה שקלים, תלוי בכמות שקונים. זה מחיר של קפה פחות או יותר.

״אנחנו היחידים שמפוקחים על ידי משרד הבריאות, ויש לנו אישור להכניס ספירולינה טרייה לארה״ב, שזה די חריג, בזכות העובדה שהסביבה שלנו מאוד מדעית ומבוקרת. אנחנו יודעים בכל שלב מה קורה. גם בארצות הברית מייבשים ומוכרים ספירולינה, בעיקר כאבקה. בזכות הטכנולוגיה שלנו אנחנו כמעט היחידים שמוכרים תוצרת טרייה ולא מעובדת״.

אני מסתובב עם אבידן בחוות הספירולינה של AlgaeMor (אלגי-מור), הממוקמת כמה קילומטרים צפונית לכפר סבא. בין פרדסים ירוקים ממוקמות כמה חממות, ובתוכן בריכות מאורכות מלאות במים ירוקים הנעים בתוכן במעגל. אבידן מסביר לי כיצד אלגי-מור היא יותר חברת סטרטאפ טכנולוגית מאשר חברה חקלאית. ״כדי לגדל ספירולינה צריך להיות ביולוג ימי״, הוא מסביר, ״זה אורגניזם מורכב מאוד. אתה לא יכול לראות מה קורה. יכול להיות שתקנה ספירולינה רקובה ולא תדע את זה״.

בתוך הבריכה מסתובבת מערכת שנבנתה על ידי מהנדס מכונות שדואגת לשמור על זרימת המים, ובקצות הבריכה ממוקמות כנפיים שתוכננו על יד מהנדס אווירונאוטיקה כדי לשמור על קצב זרימה אחיד בכל נקודה בבריכה. בתוך הבריכה מפוזרים חיישנים שדוגמים כל הזמן משתנים שונים ומעלים אותם לענן, למאגר המידע.

על מאגר המידע מתבצעים כל הזמן חישובים, כולל אלגוריתמים של למידת מכונה, שלומדים מה ההשלכות של כל פעולה שנעשית, והולכים ומייעלים את העבודה. המערכת מעבירה במשך היום הוראות פעולה לביולוגים הנמצאים בשטח.

בכל יום צריך גם לקצור את הספירולינה. המערכות מוציאות את המים מהבריכה ומעבירות אותם דרך מיקרו-מסנן. המים המסוננים עוברים טיפול וחוזרים לבריכה, כך שמעט מאוד מים מתבזבזים בתהליך, ובמסנן נשאר חומר ירוק נוזלי, שעובר סינון נוסף באמצעות לחיצה.

מה שנשאר זו משחה בצבע ירוק חזק, שאם לא הייתי שומע עליה כל כך הרבה שבחים לפני רגע, לא הייתי רוצה להתקרב אליה. אבל אבידן מגיש לי קצת מהמשחה דמויית הפלסטלינה הירוקה על סכין, אני לוקח אותה ביד, מקרב לפנים ומריח. אין ריח מיוחד. אני מקרב את הספירולינה לפה ומחליט לעשות את הצעד האמיץ. ביס ראשון – מפתיע – מרקם וטעם שמזכירים קצת פטֶה. צבע ירוק מוזר נשאר לי על הידיים. אבל הטעם עדין מאוד, כמעט ניטרלי. לא הייתי מתנגד לאכול עוד מזה. אבל אבידן מזהיר שאם הסיפורילינה נשארת אפליו קצת יותר מדי זמן בחוץ, ללא הקפאה, היא מקבלת ריח גופריתי וטעם לא נעים.

הוא מספר לי שהוא לעתים מורח את הספירולינה על לחם, ושם עליו לאחר מכן פרוסת גבינה צהובה, מה שמשפר את החוויה הוויזואלית. אבל אחרים, הוא מספר, מעדיפים מתכונים שונים שמצניעים עוד יותר את נוכחות המיקרו-אצה הירוקה – מערבבים בטחינה, בסלט, או בתוך מיץ תפוזים – שאגב, הוויטמין Cֹ שבו עוזר להגביר אפילו יותר את אחוז הספיגה בגוף.

״אני מאוד מרוצה כשאנשים מתקשרים אלי ואומרים לי: עשיתי בדיקת דם והכולסטרול שלי ירד מ-230 ל-130, חצי שנה אחרי שהתחלתי לאכול ספירולינה. התקשרה לאחרונה אמא של ילד חולה סרטן במעי הגס שהיו לו בחילות קשות והוא לא אכל כלום. אחרי שהוא התחיל לאכול ספירולינה הוא התחיל לאכול שוב. זה פשוט עובד״.

גלידה ספירולינה

הסיפורים של אבידן נשמעים משכנעים, אבל אולי לרוב האנשים, להוסיף לתפריט ארוחת הבוקר טוסט עם ממרח מוזר דמוי פלסטלינה זאת עדיין חוויית אקסטרים.

ארטיק ספירולינה ופירות | צילום: ואדים ברסטצקי

אבידן מנסה להפוך את חוויית הספירולינה למשהו מהנה יותר. ובתור איש היי-טק, הוא קורא לזה ״חוויית משתמש״. ל״גיקון גרין״ שנערך השנה במאי חזר אבידן עם דרך מיוחדת לגמול לכנס המדברי. הוא הביא איתו גלידה ספירולינה שהכין שף. גלידה אחת בטעם מנגו, השנייה בטעם חלווה. שתיהן נראו אותו דבר – בצבע ירקרק מוזר. אבל הטעם היה נפלא, ואת תוספת הספירולינה אי אפשר היה להרגיש.

״שתדע לך שבכוס גלידה אחת כזאת יש את כל כמות הספירולינה שאתה צריך ביום״, מספר לי אבידן. עכשיו הגלידה הטעימה מאבדת גם מרגשות האשם המתלווים אליה.

״אני רוצה שאנשים יוכלו לאכול את מה שהם אוהבים ולקבל את מה שהם צריכים״, מסביר אבידן. ״אם ילד אוהב לאכול גלידה, אז אמא שלו יכולה לתת לו גלידה ספירולינה, וככה גם לדעת שהוא מקבל את מה שהוא צריך וגם לתת לו ליהנות״.

באלג׳י-מור התחילו לעבוד גם עם חברת הארטיקים הטבעיים ״פלטאס״ שמייצרת ארטיק ספירולינה ירוק ומוזר, אבל עם טעם לא רע בכלל. גם חברת חטיפי הבריאות ״ממה״ התחילה לייצר חטיפי תמרים ואגוזים בתוספת ספירולינה שמספקת אלגי-מור. טעמתי את החטיף המקורי ואת החטיף בתוספת הספירולינה זה לצד זה – לא יכולתי להבחין בהבדל משמעותי בטעם, רק שהצבע של אחד מהם היה ירוק.

הצעד הבא מבחינת אבידן הוא להתחיל למצות את החלבון מתוך הספירולינה כדי לייצר מוצרי חלבון אלטרנטיביים. כך, במקום המבורגר סויה או נקניקיית סייטן (חלבון חיטה), אפשר יהיה לייצר מזון מהיר שאנשים נהנים ואוהבים לאכול מחלבון ספירולינה. לא רק שהחלבון הזה יהיה חלבון מלא וייספג טוב יותר, מסביר אבידן, אלא שגם שטח הגידול שיידרש עבורו יהיה מזערי בהשוואה.