תמונה: באדיבות פיטר ווילקוקס
פיצוץ אדיר החריד בחצות הלילה את אחת מספינות הדגל של גרינפיס – ה״ריינבואו-ווריאר״. פיטר ווילקוקס, קפטן הספינה, זינק ממיטתו בתאו שבסיפון התחתון. בחשכה המוחלטת הוא התאמץ לגייס רגע של צלילות דעת במוחו המעורפל עדיין מהשינה, מנסה להבין מה קרה. רעידת אדמה? התנגשות עם ספינה אחרת? לא סביר, הם עוגנים בנמל אוקלנד בניו זילנד.
תוך כדי ריצה מטורפת במדרגות לסיפון העליון, הוא הלם בחוזקה על דלתות התאים של אנשי הצוות, להעיר את מי שעדיין לא התעורר. במדרגות הוא נתקל במכונאי הראשי וכששניהם התפרצו מתנשפים לחדר המכונות וראו שכבר כולו מוצף, נשמע פיצוץ נוסף שהרעיד את הספינה כמו קליפת אגוז.
שניהם הרגישו בבירור את הספינה מתחילה לשקוע מתחת לרגליהם בזמן שווילקוקס צעק להעביר לכולם את הפקודה הקשה מכל ״לנטוש את הספינה, מיד״. כל אנשי הצוות הספיקו לקפוץ מהספינה הטובעת, חוץ מהצלם, פרננדו פרירה, היחיד שהיו לו שני ילדים קטנים.
בבדיקה ראשונית של משטרת ניו זילנד התברר שלספינה הוצמדו שתי פצצות ויומיים אחרי התקרית נעצרו בשדה התעופה של אוקלנד שני אזרחים צרפתים שפעלו בשרות הביון הצרפתי. הם הואשמו ברצח מדרגה שנייה ונידונו לעשר שנות מאסר. ״ממשלת צרפת הייתה עצבנית מהתכנית של גרינפיס להגיע עם הספינה לאזור של פולינזיה הצרפתית, ולהפגין שם נגד הניסויים הגרעיניים שצרפת ערכה במקום, והחליטה לפוצץ את הספינה״, סיפר ווילקוקס בראיון לתכנית Enviro Close Up.
צוות גרינפיס במבצע להצלת כלבי ים. מאחוריהם הספינה "ריינבואו ווריאר" שאיתה הגיעו. | תמונה: באדיבות פיטר ווילקוקס
״הם השתמשו בהרבה הרבה יותר חומר נפץ מאשר היה צריך אם היו רוצים רק להוציא את הספינה משימוש. הם אמרו שלא התכוונו להרוג אף אחד, אבל די ברור שלא היה להם אכפת אם הם יהרגו מישהו״.
לאחרונה, יותר מ-30 שנה אחרי התקרית, אחד מאנשי הקומנדו הצרפתי הודה בפומבי בהשתתפות בפיצוץ הספינה והביע צער והתנצלות. ״אני חושב שההתנצלות שלו הייתה כנה, ואני מכבד ומעריך אותה״, אומר ווילקוקס בראיון לאפוק טיימס. ״אני חושב שכחייל צעיר שקיבל פקודה שהוא ידע שבאה מנשיא המדינה שלו (פרנסואה מיטראן, ד״ג) לא סביר שהוא יכול היה לסרב, אבל זה לא תלוי בי האם לקבל את ההתנצלות או לא. בני משפחתו של פרננדו חשבו שזה מאוחר מדי ומעט מדי״.
מאז התקרית ווילקוקס ממשיך לשייט מסביב לעולם, לעורר מודעות ולהתריע – על הסכנות שבהשלכת פסולת גרעינית ופסולת כימית רעילה לים, שימוש בדלקי מאובנים שגורמים להתחממות גלובלית ואיתה לתופעות מזג אוויר קיצוניות כמו בצורות, שיטפונות, המסת הקרח בקטבים, אבדן של שוניות אלמוגים ועוד, דייג יתר בשל תאוות בצע שגורם לדלדול אדיר של מיני דגים, צייד לווייתנים וכריתת יערות מופרזת באמזונס ובאפריקה. הוא חווה מעט הצלחות ולא מעט כשלונות. הוא מקווה מאוד שנצליח להתעורר בזמן.
פוטין עם אפס סובלנות
כשווילקוקס היה בן 12, בשנות ה-60, ארה״ב כולה עברה טלטלה עזה, כאשר מרטין לותר קינג ארגן את המצעדים המפורסמים מהעיר סלמה למונטגומרי, בירת אלבמה, כשתבע לתת זכות הצבעה לאפרו-אמריקנים בארה״ב.
במצעד הראשון שכונה אחר כך ״יום ראשון העקוב מדם״, שוטרים התקיפו, עצרו והיכו מפגינים שלווים, תמונות שהתפרסמו ברחבי ארה״ב ובעולם כולו. שבועיים אחר כך התקבלה פסיקה של שופט פדרלי שיש למפגינים זכות לצעוד. וכך יצא המצעד השני לדרך. כאשר הם הגיעו למונטגומרי, ווילקוקס ואביו הצטרפו למפגינים וצעדו יחד איתם. הם שמעו את פיט סיגר שר ״ווי של אוברקם״, ואת קינג נואם על מדרגות הקפיטול. ״אפילו אז, בגילי הצעיר, תחושת האופטימיות והדבקות במטרה השאירה עלי רושם עמוק״, הוא כותב בספרו 2016 – Greenpeace Captain. ״כולנו הרגשנו שאנחנו יכולים לנצח. לא שזה יהיה קל או מיידי, אבל שזה הולך לקרות. במובנים רבים המצעד הזה הפך יותר מאוחר לתבנית הפעולה בשביל גרינפיס, לשימוש באי ציות אזרחי, והפעם במאבק נגד הרס הסביבה״.
אם אתה רוצה לשנות דעה של אנשים, אלימות איננה התשובה
זה מתחבר לאחד העקרונות הבסיסיים שלך ושל גרינפיס, לפעול בדרכים לא אלימות.
״נכון. זה השיעור הכי חשוב שלמדתי בתקופת המאבק לשוויון זכויות. אם אתה רוצה לשנות דעה של אנשים, אלימות איננה התשובה. אלימות יכולה אולי להביא לך כמה הישגים, לכבוש אדמות, להרוג הרבה אנשים, אבל היא לא תגרום לאנשים לשנות את דעתם, ויש בהיסטוריה הרבה דוגמאות לכך. אני מוקיר מאוד את המדיניות הזאת שלנו, לא רק של אי אלימות כלפי אנשים, אלא גם לא להרוס רכוש של מי שאנחנו מפגינים נגדם. לפעמים נגרם נזק לציוד ולרכוש שלנו, אבל אנחנו לא נגרום נזק למישהו אחר״.
אחת הדוגמאות לחריגה מהעיקרון של אי אלימות היה המקרה של המאבק נגד האורז המוזהב שהוא אורז מהונדס שמכיל ויטמין A. המציאו אותו כפתרון לבעיה של חוסר בוויטמין A במדינות העולם השלישי, בעיה שגורמת למותם של יותר מחצי מיליון ילדים מתחת לגיל חמש, מידי שנה. שתלו שדות ניסיוניים של אורז מוזהב בפיליפינים. ארגונים שונים, כולל גרינפיס, באו ועקרו את השתילים בכל השדות, דבר שעורר מחאה חריפה של אנשי מדע מכל העולם. ״קשה לי להגיב על זה כי לא הייתי שם״, אומר ווילקוקס, ״אבל אם זה אכן קרה אני חושב שזו הייתה טעות לנהוג כך, ואני לא חושב שכיום היינו תומכים בפעולה מסוג זה״.
יש מקרים נוספים, כמו הפעולות של גרינפיס נגד השימוש בדי-די-טי באזורים נגועים במלריה באפריקה. יש מדענים שטוענים שזו הדרך היחידה למגר את המלריה באפריקה, ושבגלל הפעולות של גרינפיס אנשים רבים איבדו את חייהם. האם יש אנשי מדע שאתם עובדים איתם כדי לוודא שיש היגיון במה שאתם עושים?
״אני לא יכול להגיב לגבי השימוש בדי-די-טי, כי אני לא מכיר טוב את הנושא, אבל בוודאי שאנחנו עובדים עם אנשי מדע. יש לנו מעבדה בבריטניה, וכל העבודה המדעית שלנו נבחנת על ידי הקהילה המדעית. אני חושב שאנחנו לא אומרים שום דבר שאינו מקובל באופן כללי על הקהילה המדעית״.
בשום מקרה לא היית תומך בפעולה אלימה או עברה על החוק?
״אוהה…״. ווילקוקס צוחק צחוק גדול. ״יש הבדל בין שני הדברים. אנחנו נגד אלימות אבל אנחנו שמחים לעבור על החוק, כי זה סוג של הצהרה או הבעת עמדה. אנחנו יושבים במעצר ואנחנו עומדים לפעמים למשפט. זה חלק ממה שאנחנו עושים. אבל שום בית משפט בעולם לא הרשיע אותנו אי פעם. מכיוון שאנחנו לא פועלים באלימות ומפני שאנחנו לא מחפשים רווח כספי לעצמנו, בתי המשפט תמיד גילו אהדה למה שאנחנו מנסים לעשות״.
בית משפט אחד שלא גילה אהדה רבה לפעולות של גרינפיס היה בית המשפט ברוסיה, כאשר גרינפיס החליטה ב-2013 להפגין נגד קידוחי הנפט באזור הקוטב של חברת הגז הרוסית ״גזפרום״. ווילקוקס מסביר בספרו שזו אחת החברות הגדולות בעולם, השלישית בגודלה מבחינת רווחיות, הנשלטת על ידי ממשלת רוסיה. האזור כולו מבוצר ונשמר בקפדנות רבה. ״נניח שאתה מגיע לשם לא חמוש, האם היית לוקח סיכון להפגין נגדם?״ הוא כותב.
בגרינפיס החליטו לקחת את הסיכון כי ״הקוטב הוא אחד המקומות היקרים והיפים ביותר בעולם, ולממשלה הרוסית לא אכפת אם היא תהרוס אותו. כל תקלה באחד המתקנים שם יכולה לגרום לאסון סביבתי שלעומתו אסון הדליפה שהיה במפרץ מקסיקו, יראה כמו טיפה בים״.
פוטין הראה אפס סובלנות למפגינים של גרינפיס, הצניח חיילים חמושים ברובים וסכינים לתוך הספינה וכל אנשי הצוות נעצרו ונשלחו לכלא. מטרתו הייתה להאשים אותם בפירטיות שהעונש עליה הוא 15 שנה בכלא. למזלם, לחץ בין-לאומי כבד, כולל של 11 זוכי פרס נובל לשלום, הביא לשחרורם.
תמונה: באדיבות פיטר ווילקוקס
אופטימיות זהירה
אחד הנושאים השנויים במחלוקת בקהילה המדעית הוא ניסויים גרעיניים, ובאופן כללי השימוש באנרגיה גרעינית. יש מדענים הטוענים שזו הדרך הכי טובה להתמודד עם השימוש בדלקי מאובנים, כמו נפט ופחם שהם אחד הגורמים העיקריים להתחממות האקלים. ווילקוקס מתנגד באופן נחרץ לטענה הזאת. ״אני חושב שכבר הוכיחו שזו טענה אווילית. מדינות כמו סקוטלנד, נורבגיה ודנמרק ייצרו בשנה האחרונה אנרגיה סולרית ואנרגיה מרוח יותר ממה שהן צריכות״.
יש גם יתרונות לאנרגיה הגרעינית.
״אני חושב שהסכנות של שימוש באנרגיה גרעינית עולות בהרבה על כל היתרונות שהיא יכולה לייצר. כל מה שצריך לעשות הוא להסתכל על מקומות שבהם קרו תאונות גרעיניות כמו אי שלושת המיילים (1979), צ'רנוביל (1986) ופוקושימה (2011). אנחנו מדברים כאן על שלוש מדינות שהן מעצמות: ארה״ב, רוסיה ויפן. אנחנו גם יודעים שהתעשייה הגרעינית בבריטניה הפכה את הים האירי (הים שמפריד בין אירלנד לבריטניה, ד״ג) לגוף המים הרדיואקטיבי ביותר בעולם. אני חושב שאנרגיה גרעינית היא טכנולוגיה מסוכנת מדי שאנחנו לא יכולים לשחק איתה״.
אחד הקמפיינים האחרונים שהשתתפת בהם היה למדוד את רמת הקרינה בפוקושימה.
״נכון, ואחד האנשים שבאו לבקר אותנו על הספינה היה נאוטו קאן, מי שהיה ראש ממשלת יפן בזמן האסון בפוקושימה. אחד הדברים המדהימים שהוא סיפר לנו היה כמה הם היו קרובים לפנות את טוקיו, עיר של 50 מיליון תושבים. מה שראינו ביפן זה שטח עצום של אדמה שלא יהיה ראוי למגורים למשך מאות שנים בגלל הנשורת הרדיואקטיבית. ובכל זאת הם עכשיו מנסים להחזיר לפעולה כ-50 כורים שהם סגרו אחרי האסון. אנחנו חושבים שהם צריכים להשקיע את הכסף והמאמצים שלהם באנרגיות מתחדשות כמו שמש ורוח״.
למעשה הקדשת את כל חייך לעבודה בגרינפיס. אתה מרגיש שהקרבת הרבה?
״כמובן שהייתי רחוק יותר ממשפחתי מכפי שהייתי רוצה, אבל אני לא מרגיש שהקרבתי הרבה. זו הייתה זכות גדולה להיות חלק מגרינפיס. אני חושב שבעולם של היום, עם שבעה מיליארד בני אדם, קל מאוד להרגיש חסר חשיבות, וחסר יכולת ואפשרות להשפיע ולגרום לאיזשהו שינוי. אבל כשאתה משקיע את האנרגיה שלך כדי ליצור שינוי חיובי, זה גורם לך להרגיש טוב יותר לגבי מקומך בעולם. זה גורם לך להיות אזרח טוב יותר ובן אדם מאושר יותר״.
אתה אופטימי לגבי עתיד הפלנטה שלנו?
״אני לא כל כך אופטימי. מצד אחד אני רואה את ההישגים העצומים של גרינפיס, ומצד שני אני רואה עדיין שיש מנהיגים פוליטיים שחושבים שאנחנו יכולים לפתור את בעיות האנרגיה אם נקדח יותר נפט. נפט הוא לא העתיד ופחם הוא אפילו גרוע יותר, וזה קורה בזמן שיש כבר כל כך הרבה ראיות מדעיות לסכנות של ההתחממות הגלובלית. מיליוני אנשים כבר מתו בגלל ההתחממות הגלובלית. אני מתכוון באופן ספציפי לבצורות במזרח אפריקה.
אני מקווה שאת הבעיות שאנחנו יצרנו, אנחנו יכולים גם לפתור
"כפי שאפשר לצפות, האנשים העניים ביותר, הם אלה שהכי סובלים משינויי האקלים. בארצות העשירות יותר אנחנו מגינים על עצמנו בינתיים, אבל גם כאן אנחנו כבר רואים את ההשפעה של זה. אנחנו רואים סופר הוריקנים הורסים אצלנו ערים, ובקליפורניה זו השנה הרביעית של בצורת. אני יכול לתת דוגמה אחרי דוגמה וזה גורם לי לחשוש לגבי העתיד לבוא. יש לי שלושה ילדים, העתיד שלהם חשוב לי מאוד וזו הסיבה שאני ממשיך לעשות מה שאני עושה.
למה לדעתך אנשים מכחישים את ההתחממות הגלובלית?
״לדעתי הסיבה העיקרית היא תאוות בצע, זה המניע החזק ביותר״.
לדעתך הם לא חושבים על הישרדות הדור הבא? של הילדים שלהם?
״בדיוק כך. אני חושב שזה לא יאומן, אבל נראה שזה מה שקורה. הרווח המיידי שלהם חשוב להם יותר ממה שיקרה לילדים שלהם בעתיד״.
מה מניע אותך להמשיך למרות כל התסכולים?
״אני מקווה שאת הבעיות שאנחנו יצרנו, אנחנו יכולים גם לפתור. אני חושב שהיכולת של בני אדם לפתור בעיות היא מדהימה. ולכן אני ממשיך לעבוד בשביל עולם ירוק יותר ושליו יותר. זה גורם לי להרגיש אדם טוב יותר ואני מקווה שהעבודה שלי גם תביא טוב לחברה כולה״.