מפה: Fotolia
"אם ניתן יותר כוח לערים הן יוכלו לפתור בעיות שמדינות לא יכולות. קחי לדוגמה את אוקראינה ורוסיה – קשה לפתור את הקונפליקט כשנותנים לפוטין לנהל משא ומתן מול פוליטיקאי אוקראיני. אבל מה היה קורה אם היית מבקשת משני ראשי ערים לנהל משא ומתן זה עם זה ולחשוב איך לעבוד יחד? כשראשי ערים מדברים ביניהם הם יותר יעילים".
לפרופ׳ בנג׳מין ברבר, תיאורטיקן פוליטי, מומחה לדמוקרטיה ומחבר רבי מכר, יש חזון מעניין. הוא טוען שבמקום להמשיך במה שנתפסת בעיניו כשיטה כושלת, שבה מדינות מנסות אבל לא מצליחות לפתור בעיות מורכבות שצצות בזו אחר זו ברחבי העולם, כמו הגירה מסיבית והתחממות האקלים, ניתן לראשי ערים לפתור אותן. למה? כי הם האנשים המנוסים ביותר בפתרון בעיות – הם יודעים להיות פרגמטיים וענייניים.
הערים אומרות, אנחנו פותרות את הבעיות, אנחנו מייצרות 80 אחוז מהעושר של העולם, אנחנו רוצות תפקיד חשוב יותר
"תמיד האמנתי שלחיפה ולחברון יש סיכוי גדול יותר לשתף פעולה מאשר לישראל ולרשות הפלסטינית. אני לא מדבר רק על שיתופי פעולה כלכליים, אלא גם ביטחוניים. ראש העיר של ניו יורק לדוגמה, מייקל בלומברג, כבר יצר רשת מודיעין נגד טרור שאינה תלויה רק במידע שסוכנויות הביון הממשלתיות מספקות לה, אלא מתחברת לערים אחרות בעולם ומקבלת מידע מרשתות המודיעין שלהן".
אתה מדמיין עולם שבו הערים שולטות, כמו שהיה בעבר בפירנצה, באתונה וברומא?
"אני לא אומר שהמדינות ייעלמו. אני מדבר על איזון מחדש של מערכת היחסים בין המדינות לערים. בנציבות האירופית למשל יש ועדה שאחראית על האזורים והערים באירופה. הייתי רוצה שלערי אירופה תהיה ועדה על הנציבות האירופית. יש לממשלות נטייה טבעית לחשוב שערים הן מעין ׳חברות בת׳ שנמצאות בדרגה נמוכה בהיררכיה. כי התפקיד שלהן הוא לציית.
"אבל הערים אומרות, רגע אחד. אנחנו פותרות את הבעיות, אנחנו מייצרות 80 אחוז מהעושר של העולם. כדי לתקן דברים אנחנו צריכות יותר סמכות שיפוטית. אנחנו רוצות תפקיד חשוב יותר, שוויוני ושתהיה לנו אוטונומיה".
בנג'מין ברבר, היזם של פרלמנט ראשי הערים העולמי שיתכנס לראשונה בספטמבר
זה כמו לתת לחתול לשמור על השמנת. בישראל ובמדינות רבות אחרות, הרשות המקומית נחשבת למערכת המסואבת במדינה. ראשי ערים לא תמיד חושבים על אינטרסים של אחרים.
"אבל זה נובע מכך ששיטת השלטון בישראל ובמדינות רבות אחרות היא היררכית – המדינה שולטת בערים. אם ראש עיר רוצה להיות אפקטיבי הוא חייב לעבוד עם המפלגות הלאומיות. אבל אם חושבים על זה, מרבית אוכלוסיית ישראל נמצאת בערים. כל האוניברסיטאות ומרכזי התרבות הם בערים. גם רוב העושר נמצא בערים. כספי המסים באים מהעיר ואז הולכים למדינה, אבל המדינה מבזבזת אותם על נשק ועל מלחמות. מצד שני האנשים שמביאים את הכסף (ראשי הערים, מ"מ) לא מקבלים ממנו מספיק בחזרה כדי לטפל בבעיות שלהם.
"כך שהכוח האמיתי נמצא בערים. אבל כשהמדינה גונבת את הכוח הזה וטוענת שהוא שלה, היא מכריחה את הערים לשחק משחק דומה. מה שאני רוצה לעשות זה להפוך את זה".
מעט תיאורטיקנים מצליחים להפוך את השקפת עולמם למציאות. אבל נראה שברבר, שנפגש וייעץ במשך תקופה לנשיא האמריקני לשעבר ביל קלינטון, עבד עם המפלגה הדמוקרטית בגרמניה ואפילו ייעץ לקדאפי בנושאי דמוקרטיה, עומד להגשים משהו מחזונו.
בספטמבר הקרוב הוא יקים את מה שהוא מכנה "פרלמנט גלובלי של ראשי ערים" מכל העולם. 100 ראשי ערים ייפגשו בו, ביניהם מישראל ומהרשות הפלסטינית, כדי לנסות לדון יחד כיצד לפתור בעיות עולמיות חשובות כמו טרור, הגירה והתחממות כדור הארץ. וגם כדי לדון בשינוי שיטת הדמוקרטיה כפי שהיא היום. "אנחנו רוצים לבחון איך הערים יכולות לתקן את הבלגן שהמדינות עשו", אומר ברבר.
מתיקון ביוב לשלום עולמי
מספרים שלפני כ-30 שנה, ראש עיריית ירושלים טדי קולק אירח במשרדו מנהיגי כמה דתות – אימאמים, רבנים וכמרים. כל אחד בתורו סיפר לראש העיר את הנרטיב שלו והסביר למה דווקא לקהילה שלו מגיעה גישה למקומות הקדושים בירושלים. כשכולם סיימו את דבריהם קולק קם ואמר: "תחסכו ממני את הסיפורים שלכם, ואני אתקן את הביובים שלכם".
"זאת שורה נפלאה", אומר ברבר, שכתב על הסיפור על קולק בספרו "אם ראשי ערים היו שולטים בעולם" (2013). "כראש עיר אתה אומר לעצמך שאתה לא יכול לפתור את השאלות הנרטיביות ההיסטוריות הגדולות, את השאלות הדתיות, או את אלו הקשורות לאידיאולוגיה. אבל אתה יכול לגרום לאוטובוסים לנסוע, אתה יכול לתקן את הביוב ואתה יכול להפוך את ירושלים לעיר אפקטיבית עבור כולנו, לכל האנשים מכל הדתות".
אנחנו מנסים לפתור את הבעיות הגלובליות של המאה ה-21, עם שיטות מהמאה ה-17
איך מתיקון ביוב הסקת שהפתרון הוא לתת לראשי הערים יותר סמכויות?
"הדבר הראשון שצריך להבין הוא שמדינות הלאום לא מתפקדות כמו שצריך, ושאנחנו מנסים לפתור את הבעיות הגלובליות של המאה ה-21, עם שיטות מהמאה ה-17". ברבר מסביר שלפני 400 שנה נמצאה צורת שלטון חדשה שהתחילה באירופה והתפשטה לכל רחבי העולם: מדינות הלאום. לפני זה היו אימפריות וערי מדינות.
"המדינות קמו במאות ה-16 עד ה-18 כדי ליצור סוג של ממשלה שתאפשר לנבחרי ציבור לטפל בכל הבעיות שיש לאנשים בתוך גבולות מסוימים", הוא מסביר. "כך נוצר הלאום הצרפתי, האנגלי, הגרמני, הדני, המקסיקני והיפני. הממשלות בארצות האלו יכלו בקלות לטפל בבעיות כלכליות, באבטלה, במחלות, בבריאות הציבורית, בתחבורה וכמעט בכל הדברים שאיתם האנשים מתמודדים.
ניר ברקת. האם גם ראשי ערים ישראלים יצטרפו לפרלמנט ראשי הערים? | תמונה:U.S. Embassy Tel Aviv/Flickr
"המדינות גם איחדו את האנשים באמצעות היסטוריה משותפת, דת משותפת וגזע משותף. כך התבססה הלאומנות, המונו תרבות – תרבות אחת שיש לה לאום. במשך 400 שנה זה עבד די טוב. הייתה כלכלה צרפתית, תחבורה צרפתית, חינוך צרפתי, ביטחון צרפתי, הכול קרה בתוך צרפת. ואותו הדבר קרה במדינות אחרות. רוב בעיות העולם התחלקו בתוך הגבולות.
"אבל בעולם המודרני, מאז מלחמת העולם הראשונה ובמיוחד מאז מלחמת העולם השנייה, החלה להיווצר בעולם תלות הדדית. כל הבעיות שאיתן אנחנו מתמודדים הפכו לגלובליות. אין התחממות בניו יורק, או התחממות בתל אביב, יש התחממות גלובלית. אין יותר מחלות סיניות או אפריקאיות, הן מופצות בכל העולם. קרטלי הסמים הם גלובליים וארגוני הטרור לא רק באים מתימן או מאפגניסטן, הם הפכו לגלובליים. אנחנו חיים בהדרגה בעולם בלי גבולות, אבל עדיין משתמשים בשיטה מלפני 400 שנה. זה פשוט לא עובד".
אבל גם בתוך השיטה הנוכחית אפשר לפתור בעיות. מדינות העולם מנהלות ביניהן קשרים רבים, הן נפגשות לדון על בעיות האקלים והטרור ויש ועדות שהוקמו לכך. זה לא אומר שזה לא עובד, אלא שהבעיות הפכו לסבוכות יותר.
"קחי לדוגמה את עניין ההתחממות הגלובלית, במשך 20 שנה מנהיגים נפגשים ושום דבר לא קורה. המצב מתדרדר בינתיים והמדינות לא מצליחות למצוא מספיק דרכים לשתף פעולה. אנחנו רואים גם איך קשה להם לפתור בעיות הקשורות בכלכלה הגלובלית. המדינות לא יכולות לשלוט על מקומות העבודה ועל ההון שנע מסביב לעולם, כי הדברים האלה זזים כאילו שאין גבולות.
"אז שאלתי את עצמי האם יש היום בעולם ישויות פוליטיות שהן כן אפקטיביות בפתרון בעיות. ערים היו התשובה. הערים הן פרגמטיות, לא אידאולוגיות, הן פותרות בעיות. הן גם הרבה יותר רב-תרבותיות מהמדינות. פריז יותר רב-גונית מצרפת, ניו יורק יותר רב-גונית מארה"ב, דמשק יותר מגוונת מסוריה, קהיר ממצרים, טוקיו מיפן וכו׳. ערים תמיד היו מקום מעבר שמשתנה, מקום מסחר שאנשים באים והולכים אליו. לאום לא יכול להגדיר את תושבי העיר וזה דבר טוב, כי זה קרוב הרבה יותר למציאות הרב-תרבותית שבה אנחנו חיים. מציאות שבה יש אנשים שונים. השורה התחתונה היא שערים יכולות לתפקד באופן יעיל היכן שהמדינות אינן יכולות.
"הבעיה הבסיסית היא בשיטה הדמוקרטית, שבה מדינות עם גבולות וחומות כבר לא יכולות לטפל בעולם ללא גבולות".
לפעמים גבולות הם מה שנחוץ לביטחון שלך.
"את רואה היום אנשים שרוצים לשים גבולות, כמו דונלד טראמפ שאומר: ׳בואו נבנה חומה בגבול מקסיקו׳, כאילו שהחומה הזאת תטפל בעובדה שכבר יש בארה"ב 12 מיליון מקסיקנים בלי אישורי עבודה. ולמקסיקו יש מיליון גואטמלים בלי אישורי עבודה. באירופה רואים שהרבה מהמהגרים שמגיעים מהמזרח התיכון ומאפריקה מגיעים בלי ויזות, הם פשוט שם. הם חוצים את הגבולות. דונלד טראפ, המפלגה הקיצונית באוסטריה או מרי לה פן בצרפת, מנסים לחזור אחורה – לשים חומות וליצור צרפת בשביל הצרפתים".
לנו גם יש חומות.
"אבל זה לא עובד, לא אצלכם ולא בשום מקום אחר. כשאנשים מפחדים הם רוצים ללכת לאחור, לעולם של גבולות ומדינות נפרדות. חומה על גבול מקסיקו לא תעצור את המעבר, ולא תטפל ב-12 מיליון מקסיקנים שכבר נמצאים בארה"ב. כשזה לא יעבוד יצטרכו לשים חומה בגבול עם קנדה, ואז חומה באוקיינוס האטלנטי ובאוקיינוס השקט. וגם אז, מחלות, מטוסים, כלכלה ופרנסה ייצרו מצב שהחומות לא משנות שום דבר".
החומה או הגדרות שבונים בישראל מצליחות להפחית בשיעור ניכר את ניסיונות הפיגועים ומסייעים לשמור על ביטחון המדינה.
"אבל אז הם חופרים תעלות כדי לעבור מתחת. אתה בונה חומה והם באים דרך הים, אתה בונה חומה וערבים מוסלמים שגרים בתוך ישראל הופכים לכלי טרור. מצד שני אני לא נאיבי, ואני יודע שעד שהנושא ייפתר ישראל זקוקה לחומה כדי להגן על עצמה.
"בנוסף, יש כאן סיטואציה רחבה יותר, שבה רוב הפלסטינים שנכנסים לישראל לא באים לעשות טרור, הם באים לחפש עבודה. מציאות דומה קיימת במקומות רבים אחרים בעולם. זו מציאות של תלות הדדית. אנשים נוסעים ממקום למקום. יש 60 מיליון אנשים בעולם שנקראים ׳אנשים ניידים׳. האם חומות יעבדו בטווח הארוך?
"אז אם נחזור למה שדיברנו עליו, גם בישראל יש שיטה היררכית של שליטה מלמעלה למטה, שבה המדינה שולטת, אבל קשה לה להודות שהיא כבר לא יכולה לפתור את הבעיות ולעשות מה שעשתה בעבר. אני חושב שאם נחזור לשיטת ׳מלמטה למעלה׳ נחיה בעולם יותר דמוקרטי יותר, סובלני יותר ושליו יותר. האם זה יצור גן עדן? כמובן שלא. אנחנו בני אדם, עדיין תהיה שחיתות. אבל האם העולם ישתפר? אני מאמין שכן".