איש הסוד שמושך בחוטים של טראמפ

לא רבים מכירים את נבחרת היועצים הכלכליים שלוחשים לאוזנו ומעצבים את מדיניותו של המועמד לנשיאות, דונלד טראמפ. 13 איש נמנים על הנבחרת וביניהם מנהלי חברות נדל״ן, טייקון בנקאות מטקסס, וגם מי שהיה עוזר שר האוצר בשלטונו של רייגן.

אבל בתוך החבורה הזו נמצא גם כלכלן מסוג אחר – איש אקדמיה שמושך בחוטים מאחורי הקלעים ומשפיע כנראה יותר מכל האחרים על מדיניותו הכלכלית של איל ההון – פרופ' פיטר נבארו מאוניברסיטת קליפורניה, אירווין. ״התפקיד שלי במערכת הבחירות הוא לוודא שהניתוח הכלכלי חזק כסלע, שהעובדות נכונות״, הוא אמר לאחרונה לרשת בלומברג.

אבל נבארו עושה הרבה יותר מזה גם בתוך הקמפיין וגם מחוץ לו. עם דוקטורט מהרווארד בידו, הפך נבארו במשך השנים לאחד הכלכלנים הפרודוקטיביים ביותר בארה״ב. הוא חקר וכתב על אין-ספור נושאים שונים ומגוונים – מתרומה לצדקה, מחיר הטרור, ועד למאמרים בנושאי עלויות אנרגיה גרעינית.

כמות הספרים שכתב מעידה אף יותר על פעילותו הענפה: ב-2002 פרסם ספר בנושא שכינה ״מאקרו-השקעה״, בו הוא מציע תיאוריה המאפשרת למשקיעים לצפות לאיזה כיוון ינוע השוק; ב-2009 השיק ספר נוסף, הפעם בנושא המחזוריות העסקית בעולם הניהול; ושנה לאחר מכן פרסם ספר המבקר את המדיניות הכלכלית של הממשל האמריקני. בזמן שכלכלנים באקדמיה התמחו בנושאי מחקר ספציפיים, בנה פרופ' נבארו קריירה של כלכלן ״כללי״.

הנושא הסיני השפיע על הקמפיין של ברני סנדרס והילרי קלינטון | Justin Saglio_AFP_Getty Images

אבל זה היה רק חימום. המנה העיקרית הגיעה כשנבארו החליט לצלול לחקר הנושא הסיני, שנחשב עד לקמפיין הבחירות האחרון כדבר המעסיק רק את השוליים של החברה האמריקנית. הוא הוציא שלושה ספרים בנושא, חיבר עשרות מאמרים, הפיק שני סרטים דוקומנטריים והצליח להראות מדוע, לדעתו, העניין הסיני הוא הגורם הכלכלי החשוב ביותר לאומה האמריקנית. וזה בדיוק מה שהדהד באוזני צוות הקמפיין של טראמפ. אבל לא רק באוזניו.

מה שנבארו עשה השפיע גם על הקמפיין של ברני סנדרס ושל הילרי קלינטון, והפך מנושא שוליים לדבר שגור במיינסטרים של אמריקה, שתפס כותרות ונהייה לשיחת היום. ״העובדה שסין גונבת וסוחרת באופן לא הוגן עלתה לאמריקה במיליוני מקומות עבודה והפכה לרעיון מרכזי שאומץ על ידי דונלד טראמפ וברני סנדרס״, אומר לי נבארו. ״גם הילרי קלינטון מסכימה עם זה״.

מבחינת נבארו, זו בדיוק התוצאה שקיווה להשיג – נושא שחוצה מפלגות ודעות פוליטיות. בראיון שאני עורך איתו הוא אינו מגדיר את עצמו כרפובליקני או כ״איש של טראמפ״ במלוא מובן המילה. בשנות ה-90 הוא ניסה לרוץ לקונגרס כמועמד דמוקרטי בכלל, ניסיון שנכשל. בשיחה שלנו הוא מגדיר את עצמו כ״כלכלן פרגמטי״ ו״דמוקרט שננטש על ידי מפלגתו״ ואיבד אמון בכלכלה האמריקנית ובביטחון הלאומי.

נבארו מנסה להדגיש בפניי שהוא עוסק ״במה שנכון״ ולא במה שפופוליסטי. הוא קורא לזה ״האמת״ וחושב שהיא גדולה וחשובה יותר מפוליטיקה. אבל מה היא אותה אמת?

״הם הורגים אותנו״

נבארו מעולם לא פגש את טראמפ, לפחות לא לפני שהצטרף לקמפיין שלו. הקשר ביניהם החל ב-2011 כשטראמפ הזכיר בראיון לעיתון אמריקני את אחד הספרים שכתב נבארו על סין, ובהמשך שיבח את הסרט הדוקומנטרי שהוציא נבארו – Death By China, המבוסס על ספרו באותו השם. ״הסרט הדוקומנטרי הזה מתאר את הבעיות שלנו עם סין בליווי עובדות, מספרים ותובנות״, כתב טראמפ, ״אני ממליץ לכם לראות אותו״.

נבארו פנה לטראמפ כדי להודות לו, צעד שהוביל מאוחר יותר להצטרפותו לקמפיין ולאִמרה המפורסמת של טראמפ: ״סין הורגת אותנו״. זו גם הסיבה שרציתי לשוחח עם נאברו – יועצו הבכיר של האיש שעשוי, אולי, להיות הנשיא הבא של ארה״ב.

רציתי להבין מדוע הוא חושב שהבעיה הגדולה ביותר של הכלכלה האמריקנית היא הגירעון המסחרי מול סין – נושא שנמצא גם כיום בלב קמפיין הבחירות. ולמה הוא מתכוון ב״סין הורגת אותנו״ או ב״מוות בידי סין״ (תרגום לספרו ולסרטו).

וולמארט האמריקנית מוכרת רק מייד אין צ'יינה | תמונה:Tim Boyle_Getty Images

״אם לא נפתור את הבעיה הסינית, לא נפתור את הבעיות הכלכליות של אמריקה״, מדגיש בפניי נבארו. ״זה בכלל לא עניין של ימין ושמאל או דמוקרטים ורפובליקנים, זה עניין של נכון ומוטעה. מאז שסין החלה לסחור איתנו, 70 אלף מפעלים אמריקנים נסגרו ויותר מ-25 מיליון אמריקנים מתקשים למצוא עבודה הולמת. זה גם הוביל לכך שאמריקה חייבת כיום יותר מטריליון דולר לאחת המדינות הטוטליטריות הגדולות בעולם״.

במסגרת מחקרו ראיין הכלכלן עובדים רבים שפוטרו מעבודתם, ושורה ארוכה של מומחים מהתעשייה, ממכוני מחקר וגם אנשי ממשל בארה״ב. ניכר שנבארו לא מפנה את האשמותיו רק כלפי סין, אלא גם כלפי ארה"ב.

כדי להסביר את התזה שלו הוא חוזר ל-2001, כשסין הצטרפה לארגון הסחר העולמי שמטרתו לקדם סחר חופשי בין מדינות העולם ובכך להגדיל את הצמיחה שלהן. צעד שנעשה בתמיכתו של הנשיא הדמוקרטי ביל קלינטון, אבל גם בתמיכת הקונגרס הרפובליקני. ״אם אתם מאמינים בעתיד של פתיחות וחופש גדול יותר לאנשים הסינים, אתם צריכים לתמוך בהסכם״, אמר קלינטון, כמה חודשים קודם לכן במסיבת עיתונאים.

״אם אתם מאמינים בעתיד של שגשוג גדול יותר לציבור האמריקני, אתם בהחלט צריכים לתמוך בהסכם. אם אתם מאמינים בעתיד של ביטחון ושלום באסיה ובעולם, אתם צריכים לתמוך בהסכם. זה הדבר הנכון לעשות. זו הזדמנות היסטורית, ואחריות אמריקנית עמוקה.

״בפעם הראשונה סין תסכים לשחק לפי אותם כללי מסחר שאנחנו משחקים לפיהם. זה מעולם לא קרה. בפעם הראשונה, החברות שלנו יוכלו למכור ולהפיץ מוצרים בסין, שיוצרו על ידי עובדים כאן, באמריקה״.

יצרן רכב אמריקני נאלץ למכור בסין מכונית ב-25 אלף דולר, במקום ב-30 אלף | תמונה: J.D. Pooley/Getty Images

אבל עוד לפני שהתייבשה הדיו על הסכם הסחר, החלה סין להציף את ארה״ב בסחורות זולות ולמעשה לסחור מולה באופן בלתי חוקי, המנוגד לעקרונות ארגון הסחר העולמי, טוען נבארו. מהלך זה פגע אנושות בכלכלה האמריקנית – מפעלים נסגרו, חלקם העתיקו את פעילותם לסין, ומיליוני עובדי צווארון כחול איבדו את עבודתם. ״המשטר הסיני החל להשתמש 'בכלי נשק' כלכליים כדי להוציא לפועל מתקפה הרסנית על המפעלים ועל מקומות העבודה שלנו״.

״כלי הנשק״ הראשון שהאמריקנים הבחינו בו היה שהממשל הסיני מעניק סובסידיות – תמריצים כספיים גדולים לחברות הסיניות שמקטינות את הסיכון העסקי שלהן, ומאפשרות להן לבצע מהלכים שהחברות האמריקניות לא מסוגלות לעשות.

״זה מתחיל בדברים הקטנים״, כותב נבארו בספרו Death By China. ״למשל, כשחברה סינית מוקמת היא מקבלת מהממשל הסיני אדמה וגישה כמעט בלתי מוגבלת להלוואות בריבית נמוכה. חברה סינית גם לא צריכה לחשוש יותר מדי ממתחרה אמריקני 'שיתקוף' אותה במגרשה הביתי בסין. כי אם יזם אמריקני רוצה למכור את מוצריו בשוק הסיני, הממשל הסיני מחייב אותו להקים בסין חברה חדשה בשותפות עם משקיע סיני, לפעמים אפילו עם המתחרה שלו. כך הוא מבטל את התחרות״.

דוגמה לסובסידיה פחות מוכרת לרוב האנשים התגלתה כשזיהום האוויר בסין חצה כל רף הגיוני. כיום, 16 מ-20 הערים המזהמות בעולם נמצאות בסין, ופחות מאחוז (1%) מאיכות האוויר בסין עומדת בדרישות האיחוד האירופי. איך זה קשור למסחר לא הוגן ולסובסידיות?

נבארו מסביר שהמפעלים הסיניים לא מחויבים לעמוד בדרישות הרגולציה הסביבתיות שקיימות כבר עשרות שנים בארה״ב ומחייבות כל חברה אמריקנית. הם יכולים פשוט לשפוך את החומרים המזהמים שהם לא צריכים לנהרות, לאדמה בסביבתם או לשחרר אותם לאוויר. דבר המעניק להם יתרון כלכלי משמעותי מאוד.

״אם חברה כמו BaoSteel, יצרנית הפלדה הגדולה בסין, יכולה לשפוך את החומרים המזהמים שלה לנהר היאנג צה שבסין, בעוד שלחברות פלדה אמריקניות אסור לעשות את זה באמריקה, היא נהנית מיתרון תחרותי, מכיוון ששמירה על הסביבה עולה לחברות האמריקניות כסף״, כותב נבארו.

״זה נותן לה יתרון של בערך 40 דולר לכל טון פלדה שהיא מפיקה, שזה בערך חמישה אחוזים מעלות ייצור הפלדה״, לדברי תום דנזצ'ק, נשיא איגוד יצרני הפלדה בארה״ב ואחד המרואיינים של נבארו. ״בתעשיית הפלדה, חמישה אחוזים זה יותר מהרווחיות שלנו״.

במקביל לכל הסובסידיות האלה, הבנק המרכזי של סין מקפיד תמיד לוודא שהיואן הסיני נשאר חלש ביחס לדולר ולא נסחר בחופשיות בשוק המט״ח, דבר ההופך את הייצוא הסיני לאמריקה לזול מאוד, ואת הייבוא לסין ליקר ואף חוסם אותו במידת מה. לפי הערכות מקובלות, בדרך זו היצואנים הסיניים מרוויחים בין 25 ל-40 סנט עבור כל דולר. במלים פשוטות זה אומר שיצרן קפה סיני יכול למכור יחידת קפה בארה״ב ב-10 דולר ליחידה, במקום ב-15 או ב-20 דולר, ויצרן רכב אמריקני נאלץ למכור בסין מכונית, למשל, ב-30 אלף דולר, במקום ב-25 אלף.

התוצאה היא גירעון מסחרי ענק שנוצר לארה״ב מול סין. גירעון שפוגע בצמיחה האמריקנית. ב-2010 הצטרף להבנה הזו גם הנשיא אובמה, כשאמר בפברואר של אותה שנה שהמטבע הסיני החלש מעניק יתרון תחרותי גדול לחברות הסיניות.

הממשל הסיני אפילו לא מכחיש זאת. למעשה, הוא אף הודה בכך בעבר, כשאמר שהוא מבצע מניפולציה במטבע כדי לסייע לעובדים הסינים. ראש ממשלת סין לשעבר, וון ג'יא-באו, אמר בעת ביקורו בארה״ב ב-2011, שאם יאפשר למטבע הסיני לחזור לרמתו הנורמלית מול הדולר, החברות הסיניות פשוט יפשטו רגל.

הורדת מחירים

אבל את המכה הקשה באמת החלו להרגיש היצרנים האמריקנים כשגילו שהחברות הסיניות מבצעות מהלכים אסטרטגיים מחושבים של הורדת מחירים, בניגוד למה שמתיר ארגון הסחר העולמי, מתוך ניסיון לפגוע בהם, מסביר נבארו.

מקרה בולט שכזה התפתח לפני יותר מעשור, כשפקידים מסוימים במפלגה הקומוניסטית הבינו שאדמת סין עשירה ב״מתכות נדירות״ (Rare Earth) הנחוצות לייצור רכיבים בתעשיית ההיי-טק. מה הם עשו? החלו להזרים סובסידיות גדולות לחברות ממשלתיות כדי שיכרו את המתכות מהאדמה ויפיקו אותן. ״מטרתם הייתה להפוך את סין לאופ״ק של המתכות הנדירות״, מסביר נבארו.

קרטל המתכות הנדירות של סין גרם לחברות מערביות לפשוט את הרגל | תמונה: STR/AFP/Getty Images

כדי להקים קרטל סיני כזה של מתכות נדירות, התקבלה החלטה ליצור במכוון עודף היצע בשוק הבין-לאומי של המתכות הנדירות וכך להוריד את מחירן בעולם. וזה עבד. מחירי המתכות הנדירות נפלו, הרבה מתחת לעלות הפקתן, וגרמו לחלק לא מבוטל מהמתחרים המערביים בשוק לפשוט רגל ולצאת מהמשחק.

תאגיד אמריקני בשם Molycorp היה קורבן למהלך. מי שנחשב למלך המתכות הנדירות שסיפק אותן לכל העולם בזכות המכרה שלו בקליפורניה, הנחשב לגדול בעולם, נאלץ לסגור את המכרה ב-2002.

כמה שנים חלפו, הקרטל הסיני צמח והתבסס, ועבר לשלב הבא באסטרטגיה – העלאת מחירי המתכות הנדירות באמצעות הגבלת הייצוא שלהן, מסביר נבארו. כך מחירה של תחמוצת צריום למשל, המשמשת כרכיב קריטי בתאי דלק, עלתה מ-3 דולר לקילוגרם ב-2007, ל-23 דולר לקילוגרם ב-2010 והמשיכה לטפס בשנה שלאחר מכן. המהלך החזיר את Molycorp לשוק, אבל לא להרבה זמן. כעבור שנה הסינים חזרו להוריד מחירים והפילו שוב את התאגיד, שכיום נמצא בהליכי פשיטת רגל.

תעשיית הפלדה צומחת בסין בזכות סובסידיות ממשלתיות לא חוקיות. החברות האמריקניות לא יכולות להתחרות מול זה

הורדת מחירים מסוג קצת אחר נצפתה גם בשוק הפלדה. סין מייצרת כ-45 אחוז מהפלדה בעולם, בעלויות ייצור גבוהות. ולמרות זאת, גילו האמריקנים, היא מוכרת את הפלדה במחיר הנמוך בעולם, דבר שלא מפריע לתעשיית הפלדה שלה להמשיך לצמוח בקצב גדל. כיצד זה אפשרי? בזכות סובסידיות ממשלתיות לא חוקיות לתעשיית הפלדה, טוען נבארו. ״החברות האמריקניות לא יכולות להתחרות מול זה״, הוא אומר.

דוגמה דומה נצפתה בתעשיית ייצור התאים הסולאריים, אותם מתקנים חסכוניים המפיקים אנרגיה מאור השמש. ב-2006 היו רק שתי חברות סיניות ברשימת עשרת יצרני התאים הסולאריים הגדולים בעולם של רשת בלומברג. אבל אז החליט הממשל הסיני להזרים כסף לחברות הסיניות באמצעות ״הבנק לפיתוח סין״ שבבעלותו, ובתוך ארבע שנים בלבד התמונה השתנתה: ב-2010 כבר היו שש חברות סיניות ברשימה, והיצרנית הגדולה בעולם הפכה להיות חברת ״סאן-טק״ הסינית.

המהפך הדרמטי התאפשר אך ורק בזכות קו אשראי עצום לחברות הסיניות בסדר גודל של 30 מיליארד דולר, פי שלושה מסך כל ההלוואות שבנקים אחרים העניקו לחברות הזרות בתעשייה הזו. לאחר שהחברות הסיניות קיבלו את הגב הכלכלי הן הורידו מחירים, מתחת לעלויות הייצור, וכך הוציאו מהמשחק את החברות המתחרות שלא הצליחו להתחרות במחירים נמוכים כאלה.

״לכל זה״, אומר נבארו, ״מתווספת גניבת קניין רוחני מחברות אמריקניות, תופעה מוכרת ונפוצה, שהתחילה בהעתקת תקליטורי 'דיסני', ונמשכה בגניבת טכנולוגיות מתקדמות״. ראש האף-בי-איי, ג'יימס קומי, מעריך את הנזק בכ-300 מיליארד דולר בשנה, כפי שאמר בתוכנית התחקירים 60 Minutes.

מנסים להיות סינים

התוצאה של כל זה הייתה סגירת מפעלים על אדמת ארה״ב, אבטלה והעברת חלק גדול מבסיס הייצור של אמריקה לסין. ״אפל״ למשל, מעסיקה כיום כ-13 אלף איש במשרדי מחקר ופיתוח בארה״ב, אבל מעל 100 אלף בקווי הייצור שלה בסין (מספרים מדויקים יותר קשה להשיג). ג'נרל מוטורס נהפכה לחברה סינית כמעט לגמרי, וג'נרל אלקטריק מנסה להיות כזו. מי שייכנס לרשת וולמארט האמריקנית יגלה שהיא מוכרת רק ״מייד אין צ'יינה״, ובחנויות לאורכה ולרוחבה של ארה״ב קשה למצוא מחשב או מדפסת המיוצרים באמריקה, ואפילו זוג נעליים – 90 אחוז מהנעליים מיובאים.

״אנחנו כבר לא מייצרים דברים הנמכרים לצרכנים בכמויות גדולות״, מסכם נבארו. גם עובדי הצווארון הלבן – אלה העובדים במשרות ניהול, שיווק ומכירות – הבינו שהמשרות שלהם עוברות בהדרגה לסין. ומסיבה פשוטה – אם משרות הייצור עוברות לשם, גם המשרות התומכות עוברות לשם.

ארה"ב יכולה כיום לייצר מטוס חמקן אבל היא לא יכולה לייצר מצנח לחיילים שלה. היא לא יכולה להמשיך להיות מעצמה עולמית אם היא לא יכולה לייצר את הדברים הבסיסיים האלה

״ארה״ב יכולה כיום לייצר מטוס חמקן״, כותב נבארו בספרו. ״היא עדיין יכולה לעשות את מה שאף מדינה אחרת לא יכולה. אבל היא לא יכולה לייצר מצנח לחיילים שלה. ארה״ב לא יכולה להמשיך להיות מעצמה עולמית, אם היא לא יכולה לייצר את הדברים הבסיסיים האלה… אתה לא יכול לשמור על צמיחה כלכלית בת קיימא, ללא בסיס ייצור״.

אבל בסיס הייצור שעבר לסין הוא רק הבעיה הראשונה. כשחברת כימיקלים אמריקנית כמו DuPont למשל, מעבירה את הייצור שלה לסין, היא בדרך כלל מעבירה גם את כל שרשרת האספקה העסקית שלה. היא עושה את זה לא רק מטעמים לוגיסטיים – סין מאלצת חברות מערביות הנכנסות לסין להשתמש ב״תוכן סיני מקומי״ וכך לסייע לפתח את שרשרת האספקה הסינית.

״כשראיינתי מנהל בחברה אמריקנית גדולה היושבת בשנגחאי ומספקת חלקי מטוסים, למדתי על זה ממקור ראשון״, כותב נבארו: ״החברה מביאה בקביעות לסין מהנדסים אמריקנים שמלמדים ספקים סינים איך לשפר את איכות דיוק החלפים שלהם. באמצעות התהליך הזה, החברה יכולה להחליף את השותפים האמריקנים שהיא עבדה איתם במשך שנים״.

Matt Cardy_Getty Images

החשש של נבארו הוא שבסופו של דבר החברות האמריקניות יעבירו לסין גם את מרכזי המחקר והפיתוח שלהן, וכך ילמדו את הסינים לעשות גם את זה.

״לפני שסין הצטרפה לארגון הסחר העולמי״, אומר לי נבארו, ״הכלכלה האמריקנית גדלה בקצב ריאלי של כ-3.5 אחוז בשנה (2001-1947). אבל בין 2002 ל-2015, הקצב נפל לכ-1.8 אחוז בשנה. זה נשמע אולי לא נורא כל כך, אבל כשאתה מחבר את המספרים אתה מבין שמדובר ביותר ממיליון מקומות עבודה שאבדו בשנה, ובסך הכול ביותר מ-20 מיליון מקומות עבודה עד היום – שזה בדיוק המספר הדרוש לנו כיום כדי להחזיר את הכלכלה לתעסוקה מלאה בשכר הוגן״.

בסופו של דבר, ממשיך נבארו, הצטרפותה של סין לארגון הסחר העולמי אפילו לא גרמה לה להיות דמוקרטית או חופשית יותר, כפי שאמר קלינטון בנאומו. בדיוק להיפך – המשטר הסיני מצא דרכים מתוחכמות לשמור על שלטונו הטוטליטרי, הוא אומר ממש במלים אלה.

אחד הביטויים לכך היה הקמת חומת האש הגדולה – המערכת הדיגיטלית המתקדמת בעולם לצנזורה על האינטרנט ושליטה עליו, שהמשטר הסיני מפעיל כבר יותר מעשור. מספר לא ידוע של סינים, שלפי הערכות מגיע לאלפים, מוחזק כעת בבתי כלא בסין בגלל דברים שפרסמו באינטרנט.

איך הסינים הקימו אותה? למרבה האירוניה בעזרת חברות אמריקניות כמו סיסקו – שמכרה את היכולות שלה למשטר הסיני, וכך אפשרה לו לעקוב אחרי 600 מיליון משתמשי האינטרנט בסין.

״לאף ממשל לא היה האומץ להתמודד מול הסינים, לדחוק אותם לפינה ולהכריח אותם להתנהג כמו שצריך ולסחור בהוגנות״, מסכם נבארו את כוונותיו. ״צריך לבנות מחדש את בסיס הייצור האמריקני, ולבצע רפורמות במסחר שלנו עם סין״.

האם זה יקרה בסופו של דבר עם טראמפ? קשה לדעת. בכל מקרה, נבארו כבר עשה את שלו, כשהצליח להביא את הנושא הסיני לראש סדר העדיפויות האמריקני.