״הם ממתינים להוראה לצאת למלחמה ולהילחם. זה עלול לקרות בקרוב מאוד״, אומר לי בנז׳מן אֶרְבִּיבּוּ, בטון לא מתלהם, אחרי עוד יום עבודה שגרתי שבו נפגש עם מוסלמים קיצוניים במטרה ״לנטרל אותם״ – להניא אותם מלבצע ג'יהאד בפריז, בניס או בכל מקום אחר במדינה.

״רק מסביב לניס, יותר מ-650 איש עברו הקצנה דתית״. הוא מסביר. ״חלקם נסעו לסוריה או לעיראק [להצטרף לדאע״ש], אבל אחרים נשארו כאן. יש לנו כיום כ-15 אלף מקרים מדווחים של קיצוניים דתיים בצרפת כולה״.

ארביבו אינו סתם אדם מהרחוב שהחליט ביום בהיר אחד להיפגש על דעת עצמו עם אלה הנחשבים כ״פצצות זמן״ מהלכות. הוא מומחה למדעי החברה העובד לצד פסיכולוגים, מומחים לאסלאם וסוציולוגים, בארגון הכפוף לממשלת צרפת, Entr׳Autres, ומתמחה ב״פירוק״ פצצות מהסוג הזה.

הם מרגישים מושפלים. האידאולוגיה הג'יהאדיסטית מספקת להם את התשובה המתאימה שהם מחפשים

הארגון מנסה באמצעים הפשוטים ביותר – שיחה של פנים מול פנים – לשנות את הרדיקלים המוסלמים שבין תושבי צרפת, שלא רוצים להשתלב בחברה, אלא בדיוק להיפך – לשנות אותה ולשלוט באמצעות הנחלה של חוקי שריעה קיצוניים. מטרה שהם רוצים להשיג, לפי כמה הערכות, באמצעות אינתיפאדה או אף מלחמת אזרחים.

ההערכות התחזקו כאשר ביולי 2016, ראש השב״כ הצרפתי (DGSI) פטריק קלבר, אמר: ״אנו על סף מלחמת אזרחים״, משפט שממש לא נפלט לו במקרה. הוא אמר את הדברים בפני ועדה פרלמנטרית העוסקת במתקפות הטרור שהתרחשו בשנה שעברה.

כחודשיים קודם לכן, במאי, הוא אמר דברים דומים בשימוע פרלמנטרי שנערך בדלתיים סגורות בפני ועדה אחרת, וחלקו הודלף לתקשורת. ״יהיה עימות בין הימין הקיצוני והעולם המוסלמי״, הוא אמר בהתייחסו לצרפת, ״העימות בלתי נמנע… עוד מתקפה אחת או שתיים, וזה יקרה״. איזה סוג של עימות? ״עימותים בין-קהילות״ – שם מכובס ל״מלחמת אזרחים״.

הרבה מעבר לבורקיני

בנג'מין ארביבו. נפגש עם מוסלמים קיצוניים במטרה להחזירם לחברה

אני מראיין את ארביבו באמצע חודש אוגוסט בצרפת, כשרוב הצרפתים בחופש מהעבודה, משתזפים בחופים, וחוקי הבורקיני יוצרים מתח ומעלים שאלות נוקבות אודות השתלבות האוכלוסייה המוסלמית במדינה. ארביבו הוא בחור צעיר, דובר ערבית, שמתעסק עם בעיות גדולות יותר מאיזה בגד ים צריכות ללבוש המוסלמיות. באמצעות כישוריו הוא מנסה למגר את הטרור שמאיים על צרפת.

״תספר לי איך אתה נפגש עם הקיצוניים, איך זה עובד״, אני אומר לו.

״אנחנו שישה אנשים בצוות במשרה מלאה שעובדים עם משרד ראש הממשלה הצרפתי, ששולח אלינו התרעות על אנשים קיצוניים שהוא מגלה. יש לנו כיום אלפי התרעות כאלה. כשמגיעה התרעה אנחנו יוצרים קשר עם האדם ומנסים לשוחח איתו. לפעמים הוא מגיע אלינו למשרד בניס או בפריז. בפעמים אחרות אנחנו נפגשים איתו בחוץ. אם הוא מתחת לגיל 18, התהליך פשוט יותר, מגיע אליו שוטר והוא מחויב להגיע אלינו״.

ומה אתם עושים עם אלו שלא מחויבים להגיע? 


״במקרה של אנשים מבוגרים יותר אנחנו מנסים להגיע אליהם דרך ההורים שלהם, כי לאנשים האלה יש בדרך כלל קשר טוב עם הוריהם. ההורים הם גם אלו שדואגים לילדיהם וממש סובלים, כיוון שהם לא מבינים איך הילדים שלהם הגיעו למצב הזה, ומה הם עשו רע.

״בשיחות שאני עורך עם קיצוניים הם אומרים לי דברים כמו 'אימא שלי שותה אלכוהול – היא תלך לגיהינום, אלא אם אמות כקדוש מעונה ואגיע לגן עדן'. הם אומרים את זה כי בדרך לגן עדן מותר לקחת 70 איש. הם חושבים: 'אקח אותה, אעשה את זה עבורה כי אני אוהב אותה'.

״לכן גם ייסדנו קבוצת הורים שנפגשת איתנו בכל חודש. המטרה שלנו היא ללמד אותם איך לשכנע את ילדיהם להגיע אלינו. בשלב מסוים הם הולכים ואומרים לבן שלהם: 'אם אתה רוצה לעשות לי טובה, אתה חייב להיפגש עם הבחור הזה. דיברתי איתו הרבה והוא מבין אותך'. כך אנחנו מתחילים להיפגש ולעבוד איתם.

״אבל אני חייב לומר לך – כשמגיע אלינו מישהו רדיקלי לגמרי, קשה לנו מאוד לעשות משהו. קשה מאוד 'להחזיר' אותו״.

מה אתם עושים במקרה כזה?


״אנחנו מדווחים לרשויות״.

כמה זמן בממוצע לוקח לכם ״להחזיר״ מישהו? 


״זו שאלה מורכבת מאוד, כי רדיקליזציה היא תהליך. כשמישהו נמצא בתחילת התהליך, אנחנו יכולים להחזיר אותו בחזרה. זה עשוי לקחת בין חודש לשמונה חודשים״.

הפגנה בצרפת נגד הנחלת חוקי שריעה ברחבי המדינה | תמונה: Kenzo Tribouillard_AFP_Getty Images

מאיפה מגיעים במקור רוב האנשים הקיצוניים שאתה עובד איתם?


״רובם צרפתים שנולדו כאן, ושמדינת המקור של הוריהם היא אלג'יריה, מרוקו או תוניס. חלקם היגרו לכאן, אחרים תמיד חיו בצרפת והמירו את דתם. הרוצח שנהג במשאית בניס ורצח מעל 80 איש היה תוניסאי הנשוי לאישה צרפתייה.

״בהתחלה הם רצו להשתלב ולהיות חלק מהמדינה. הם רצו לעבוד. אבל כעבור כמה שנים הבחנו בתופעה שצוברת תאוצה – ראינו שהם כבר לא רוצים להשתלב. זה קרה אחרי שהם נחשפו לדברים אלימים. אני מתכוון להטפות ששמעו והציגו את צרפת כמדינה גזענית שלא רוצה לסייע להם למצוא עבודה או להשתלב. בהטפות האלה הם שומעים שהם תמיד הקורבן – שהם מופלים לרעה בחברה, ושהחברה הצרפתית היא סוג של חברה נאצית, כמו גרמניה במלחמת העולם השנייה״.

אתה חושב שיש משהו נכון באמירה שצרפת חברה גזענית?


״אני חושב שבכל מדינה בעולם יש גזענות, ואנשים שמופלים לרעה, אבל זה לא אומר שהמדינה עצמה גזענית. אבל התפיסה הזו גורמת להם לרצות להתנתק מהחברה הצרפתית. אם אתה אומר לילדים שלך, בכל יום, שהמדינה שבה הם גרים היא גזענית, שהיא לא רוצה אותם ולא אוהבת אותם, מה הסיכוי שהאנשים הצעירים האלה ירצו להשתלב?

״דבר נוסף שהם שומעים קשור בתיאורית קונספירציה שיש נגד מוסלמים ונגד האסלאם. התיאוריה אומרת שהעם היהודי רוצה לשלוט בעולם ולהשפיל את האסלאם ואת המוסלמים. ושכל העולם מנסה להפוך את המוסלמים למגוחכים. בכל יום אני עובד עם רדיקלים. כיום אנחנו עובדים עם יותר מ-100 איש, ומכל אחד מהם אני שומע את תיאורית הקונספירציה הזו.

״אז אתה יכול להבין מדוע אלימות יכולה להיות התגובה שהם בוחרים בה – כשאתה מרגיש מושפל, ושכל העולם נגדך, אתה רוצה להתנתק מהחברה ומחפש תשובה אחרת. האידאולוגיה הג'יהאדיסטית מספקת להם את התשובה המתאימה שהם מחפשים״.

ראש השב"כ הצרפתי פטריק קלבר (במרכז): "צרפת על סף מלחמת אזרחים" | תמונה:Patrick Kovarik_AFP_Getty Images

איפה הם שומעים את ההטפות ותיאוריות הקונספירציה האלה? 


״הם שומעים אותן בכמה מקומות שונים, ומאנשים שונים. חלקם, כמו פוליטיקאים מהשמאל, מטיפים את הדברים האלה מבלי להבין מה הם עושים, הם לא מבינים שהם למעשה מסייעים לאנשים האלה להפוך לקיצוניים״.

פוליטיקאים מהשמאל?


״כן״.

זה משהו שהקיצוניים שאתה מדבר איתם אומרים לך?


״כן, זה מה שהם אומרים בכל פעם. הם שומעים את זה בטלוויזיה. בחודש שעבר למשל, פוליטיקאי מהשמאל הגיע למקום הפיגוע בניס ואמר שהפיגוע קרה כי צרפת היא מדינה גזענית ומדינה חילונית מדי״.

הכסף מקטאר

הסופר הצרפתי המפורסם, מישל וולבק, כתב בספרו האחרון ״כניעה״, על אדם בשם מוחמד בן-עבס, מנהיג מוסלמי בדיוני, שעולה עם מפלגתו המוסלמית לשלטון בצרפת ב-2022. את דרכו לצמרת ההנהגה הצרפתית הוא מתחיל מאוניברסיטת סורבון המפורסמת, שמקבלת מימון מהסעודים ומהקטארים.

לא ברור מהיכן שאב וולבק את השראתו לסיפור שיצא בינואר 2015, אבל מעניין לדעת שהחל מספטמבר 2015 אוניברסיטת סורבון באמת החלה לקבל מימון מקטאר – 1.8 מיליון יורו כדי שתקלוט לשעריה מהגרים מהמזרח התיכון.

"הם ממתינים להוראה לצאת למלחמה ולהילחם. זה עלול לקרות בקרוב מאוד. יש לנו כיום כ-15 אלף מקרים מדווחים של קיצוניים דתיים בצרפת כולה

כבר ידוע שקטאר נחשבת למכונת הכסף שמניעה את החמאס ומטפחת אין-ספור תנועות ג'יהאדיסטיות במזרח התיכון. ח'אלד משעל, ממנהיגי החמאס, מנהל מקטאר את ענייניו הכספיים של הארגון, ובאמצעות רשת הטלוויזיה אל-ג'זירה שממומנת על ידי הקטארים, מופצת לפעמים הסתה נגד ישראל והמערב.

אבל נראה שהמימון ל״סורבון״ הוא רק צעד אחד נוסף בתוכנית רחבה יותר של הקטארים על אדמת צרפת, שלא ברור מה מניעיה ומטרתה. בספטמבר 2012 פורסם שקטאר תוציא 65 מיליון דולר בפרברים המוסלמיים, ובמקביל אנשי עסקים קטארים ״קונים״ נתח לא מבוטל מהכלכלה הצרפתית באמצעות השקעה בחברות גדולות כמו לואי ויטון, חברת הנפט Total, מלון קרלטון בעיר קאן, ואפילו רכישת קבוצת הכדורגל פריז סן ג'רמן.

נתלה בפרברי המדינה: "האזור הזה נשלט על ידי השריעה"

פוליטיקאים צרפתים, כמו הנשיא פרנסואה הולנד, מקווים שהכספים הקטאריים יסייעו למגר את העוני בשכונות המוסלמיות. כך שמלבד וולבק, שאולי עובד כעת על ספרו הבא, רובם לא מעלים בדעתם את האפשרות שהכסף הזה עשוי לממן, אפילו באופן עקיף, ח'ליפות אסלאמיות בפרברי צרפת. עבור ארביבו, שפוגש בכל יום כמות הולכת וגדלה של אנשים שעברו הקצנה דתית בפרברים, האפשרות הזו נראית דווקא ריאלית.

״הכספים מגיעים לפרברים מאנשים שיודעים בדיוק מה הם עושים״, הוא אומר לי. ״אלה אנשים שמגיעים מסעודיה, מאיראן ומתוניסיה ומנסים לבצע מניפולציה על הציבור המוסלמי. הם רוצים שהציבור המוסלמי יתנתק מהחברה הצרפתית וישנה אותה, במטרה לבנות, בסופו של דבר, צבא של מוסלמים שמתנהגים כמו בסעודיה.

״הם מגיעים למסגדים בפרברים, שם נמצאת רוב האוכלוסייה המוסלמית, ומטיפים כיצד על הגברים להתנהג, איך על הנשים להתלבש ואילו חוקים למלא, כמו שהם עושים בערב הסעודית. המסגדים במקומות האלה ממומנים על ידי אנשים עשירים מקטאר״.

אתה באמת מרגיש שכמות האנשים שעוברת רדיקליזציה הולכת וגדלה בשנים האחרונות?


״כן. הכמות ללא ספק עולה. זה מדאיג מאוד. גם כמות 'הרשתות' שמטיפות לרדיקליזציה גדלה. הן רוצות לשנות את החברה שלנו ולא רואות בה משהו לגיטימי. מבחינתן החוק היחיד שצריך לשלוט בצרפת הוא חוק השריעה. הם רוצים להחליף את הדמוקרטיה ואת כל ערכיה, הם אומרים שאין לנו לגיטימציה, ושאין לנו שום זכות ליצור את החוקים שלנו״.

ובכל זאת, בתוך התמונה החשוכה שמצייר ארביבו יש גם נקודות אור פה ושם. אחת מהן היא למשל בחורה בת 14 שעברה הקצנה דתית והגיעה לשוחח עם ארביבו. ״היא התחילה לקרוא את הקוראן וללבוש לבוש דתי מלא. הוריה חשבו שאם היא רוצה להיות מוסלמית, אז למה לא. הם היו פתוחים מאוד. אבל כשהיא החלה לומר להם שהם כופרים, הם התחילו לדאוג.

המשטרה לא מעזה להיכנס ל"אזורים האסורים" | תמונה:Philippe Huguen_AFP_Getty Images

״ניסינו להבין ממנה מה היא אוהבת באידאולוגיה הזו. היא נמצאת בגיל שבו מחפשים זהות עצמית ושואלים הרבה שאלות. האידאולוגיה הזו ענתה על כל השאלות שהיו לה – החל מאיך להתנהג, איך להתלבש, ועד מה לחשוב. זה היה נוח מאוד עבורה. המשימה העיקרית שלנו הייתה לסייע לה לחשוב בכוחות עצמה – שתשתמש במוח שלה במקום לחפש את כל התשובות במקום אחר״.

ארביבו מספר שאחרי כמה חודשים הם הצליחו לשכנע אותה להפסיק לעסוק בזה. ״כיום היא לא רוצה לדבר על זה יותר. היא רוצה לשכוח. אבל שוב, זה לא היה מקרה אמיתי של קיצוניות. כשמגיע אדם קיצוני באמת, קשה מאוד לעשות משהו. לפעמים אנחנו מצליחים להתקדם איתו במשך כמה שבועות, אבל ברגע שהוא חוזר לסביבה הרגילה שלו ופוגש חברים, הוא הופך שוב לקיצוני״.

מישהו מהטרוריסטים שביצעו את הפיגועים האחרונים בצרפת היה ברשימות שלכם?


״לצערי לא. לא קיבלנו שום סימן לגבי האנשים האלה. העניין הוא שהאנשים המסוכנים ביותר מסתתרים. הם דיסקרטיים מאוד״.

אזורי המחבוא

ב-2005, החליטה העיתונאית הבלגית אינד פראהי שהיא רוצה להסתנן לאזור שנחשב למסוכן ביותר בבלגיה, שזכה בתקשורת לכינוי ״בסיס הג'יהאדיסטים״ – הפרבר הבלגי ״מולנבק״. הפרבר נהפך בעשורים האחרונים לחממה לקיצוניות אסלאמית שממנה יצאו טרוריסטים לפיגועים, ביניהם הטבח בתיאטרון הבטאקלאן בפריז, בנובמבר 2015.

מה שפראהי ראתה בחודשיים ששהתה שם הצליח לזעזע אותה, אבל את הזעזוע שלה אף אחד לא רצה לשמוע באותה תקופה. ״הופצו שם פרסומים שבהם כתוב באופן ברור שצריך לרצוח את אלו שלא מאמינים באסלאם ואת היהודים״, היא כתבה בספרה Undercover in Little Morocco. ״בפרסומים האלה נכתב שהנשים צריכות להישאר מכוסות בביתן, ושהחוק האסלמי חשוב יותר מהחוק הדמוקרטי. זה הופץ במסגדים, בספריות ובארגונים באזור״.

המשטרה פושטת על הפרבר הצפוני של העיר פריז, סן סן דני, לאחר הפיגועים הרצחניים בנובמבר 2015 | תמונה:Eric Feferberg_AFP_Getty Images

עשור מאוחר יותר, לאחר הפיגועים הקשים שהתרחשו בבריסל, השר הצרפתי לנושא עירוניות, פטריק קאנר, אמר כי הוא מעריך ש״יש כמאה רבעים בצרפת״ עם ״פוטנציאל דומה לזה של מולנבק הבלגית״, כפי שצוטט בלה-מונד.

רבעים מהסוג הזה נמצאים בפרברי פריז, בניס ובאזורים נוספים בצרפת. הם מכונים ״האזורים האסורים״ – המשטרה מפחדת להיכנס אליהם והם מנוהלים באופן נפרד מהחוק הצרפתי ומשמשים כמקומות לגידול ולהשבחה של הקיצוניות הדתית על אדמת הרפובליקה.

״אנחנו קוראים להם 'הטריטוריות האבודות של הרפובליקה הצרפתית'. אני פוגש לא מעט אנשים מהאזורים האלה״, אומר ארביבו.

״אלו מקומות שאליהם שוטר רגיל לא יכול להיכנס כי יפרצו לרכב שלו או ישרפו אותו. רק שוטר סמוי או כמה שוטרים ביחד יכולים להיכנס. האזור הגדול ביותר הוא סֵן-סַן-דני (צפון-מזרחית לפריז, א״ל), המאכלס לא מעט לוחמי דאע״ש. יש גם אזור מרכזי כזה בניס שבו מתרחשת הקצנה דתית חמורה״.

עצרת בכיכר הרפובליקה לזכר הנרצחים בפיגועים בפריז | תמונה: Kenzo Tribouillard_AFP_Getty Images

תחקיר באורך 2,200 עמודים בשם ״פרברי הרפובליקה״ מצא שסן-סן-דני ופרברים נוספים של פריז הופכים ״לקהילות אסלאמיות נפרדות״ מהרפובליקה הצרפתית, ושחוקי שריעה מחליפים בהם את חוקי המדינה. לפי המחקר, המהגרים המוסלמים באזורים האלה דוחים יותר ויותר את הערכים הצרפתיים, ומתמסרים לאסלאם הרדיקלי.

את התחקיר שפורסם באוקטובר 2011 על ידי מכון החשיבה הצרפתי L'Institut Montaigne, הוביל חוקר האסלאם המוערך ג'יל קפל, שהראה שצרפת נמצאת על סף פיצוץ חברתי, שייגרם בגלל חוסר יכולתם של המוסלמים להשתלב בחברה הצרפתית.

קפל גם הראה כיצד הבעיה מחריפה בזכות המטיפים המוסלמיים הקיצוניים, שמקדמים את הפירוד של המוסלמים מהחברה הצרפתית, כדי ליצור חברה מוסלמית מקבילה הנשלטת על ידי חוקי שריעה.

״כל זה התחיל בפוליטיקאים שלנו שקנו את השקט באזורים האלה״, אומר ארביבו, ״הם רצו לעצור פשעים שבוצעו שם בעבר, וחשבו שאם יאפשרו למטיפים דתיים לקבל שליטה על האזורים, הפשעים ייעצרו. כי כך הציבור יתקרב לדת, וכשאתה בתוך הדת אתה לא צריך להילחם, אתה לא צריך לגנוב – אתה צריך להתעורר בבוקר ולהתפלל״.

לאחרונה מגיעים דיווחים גם על בתי ספר חילוניים בפרברים שנכנעים ללחצים ומונהגים בהם חוקי שריעה שהקהילה המקומית דורשת. שמעת על זה משהו מהאנשים שאתה מדבר איתם?


״בהחלט. בשנה שעברה למשל הוזמנתי לבית ספר ציבורי בפרברים שבו אחד התלמידים סיפר לי שאסור לו ללכת לשיעורי מוסיקה. למה? כי 'אלוהים אוסר לשמוע מוסיקה'. כלומר, הבעיה מתרחשת אפילו בבתי ספר ציבוריים.

״יש דוגמאות רבות נוספות לדברים כאלה. היה למשל מקרה שבו מורה למדעים הגיע להתייעץ איתי וסיפר שהוא לא יכול יותר להעביר שיעורים על דרווין או על תיאוריית האבולוציה, כי יש תלמידים שאומרים שאסור לומר דברים כאלה. הם חוששים ממה שיקרה להם כשיגיע יום הדין״.

באפריל 2014, מגזין Le Figaro פרסם מסמך של המודיעין הצרפתי שהודלף, המזהיר מכפיה של חוקי שריעה בבתי ספר צרפתיים באזורים המכונים ״גטאות עירוניים״ של מוסלמים. המסמך, שאורכו 15 עמודים, מספק 70 דוגמאות ספציפיות לדרך שבה רדיקלים מוסלמים משתלטים כביכול על בתי ספר חילוניים ברחבי המדינה.

אבל למה בכלל הכוונה בכפיית חוקי שריעה? ״שריעה״ באופן כללי מתייחס ל״דרך״ שבה המוסלמים חיים את חייהם ומתקרבים לאללה. ל״דרך״ הזו יש פרשנויות רבות, שמהן נגזרים כללי התנהגות ספציפיים.

העיר פריז צבועה בצבעי כחול, לבן, אדום ומזכירה את ערכי הרפובליקה | תמונה: Matthieu Alexandre_AFP_Getty Images

אם מישהו רוצה לקבוע זמנים קבועים לתפילה, לאכול ״חלאל״ (בשר שנשחט על פי הלכות האסלאם) או להימנע מאלכוהול, בהתבסס על הבנתו את השריעה, זה עניינו האישי. ובמדינה חופשית – זה לא צריך להעסיק אף אחד. למעשה מוסלמים רבים עושים בדיוק כך.

הבעיה מתחילה כשמישהו מנסה לכפות ״שריעה״ על אנשים אחרים ולהכניס את זה כחוק במדינה, כפי שמיושם בדרגה כזו או אחרת בערב הסעודית ובאיראן, בהן זה מוביל פעמים רבות לפגיעה בזכויות נשים, לקוד דיבור המגביל את חופש הביטוי, להוצאה להורג של הומוסקסואלים ולהתעללויות אחרות, כמו קטיעת איברים. או בקיצור – מה שמכונה ״שלטון שריעה״ – מסוג הדברים שארגונים קיצוניים כמו דאע״ש רוצים.

״הבעיה היא לא שיש בתי ספר מוסלמיים או בתי ספר יהודיים, אלא מה שמלמדים בהם״, אומר ארביבו. ״צריך לזכור שצרפת היא מדינה חילונית, ושהממשלה לא רוצה קשר לדת. הקו הרשמי שלה הוא לא להיכנס בכלל למסגדים או לבתי ספר דתיים. אבל כך היא גם לא יודעת מה קורה בתוכם. זה משהו שצריך לשנות״.

האם תהיה מלחמת אזרחים

ראש השב״כ הצרפתי חושב שצרפת על סף מלחמת אזרחים. בתור מי שבא במגע עם האוכלוסייה הקיצונית בצרפת, אתה מרגיש כמוהו? אתה חושב שזה אפשרי? 


״כן, אנחנו מרגישים את זה, כי יש הרבה מתח באוויר. אתה יכול להרגיש את זה. זה יכול לקרות בכל זמן. אתה ודאי זוכר שב-2005 נהרגו שני צעירים על ידי המשטרה שרצתה לבדוק את זהותם. זו הייתה תאונה. הם התחילו לרוץ ונכנסו לאזור עם שנאי חשמל, התחשמלו ומתו. זה כמעט הוביל למלחמת אזרחים כאן. הצעירים בשכונות יצאו והתחילו להצית מכוניות. מהומות התחילו. משהו כזה יכול לקרות שוב בקרוב מאוד״.

אז תחילתה של מלחמת אזרחים, אם תהיה, תיגרם לדעתך על ידי האוכלוסייה המוסלמית-רדיקלית שתצא לרחוב? 


״כן, בפעם האחרונה שזה קרה ב-2005, הם נלחמו נגד המשטרה, הציתו מכוניות, וזה יכול להיות הרבה יותר גרוע עכשיו. כיום יש פיגוע מדי שישה חודשים. זה עלול להתגבר יותר ויותר״.

ומה לדעתך הסיכוי שדווקא האזרחים, אלה שאינם מוסלמים, יצאו לרחובות ויתקפו את הקהילות המוסלמיות?


״אנחנו שומעים מדי פעם על אנשים שמוכנים להרוג כל מוסלמי שיראו ברחוב. אבל בינתיים המציאות היא שאחרי הפיגוע בשארלי הבדו, אחרי הפיגועים בפריס וגם אחרי הפיגוע האחרון בניס, לקחו חזיר ושמו אותו בכניסה למסגד, אבל מעבר לזה שום דבר לא קרה. אפילו מוסלמי אחד לא נרצח.

״מצד שני צריך לשים לב לא ליפול למלכודת הזו. האסטרטגיה של דאע״ש, שהארגון מפרסם בכל מקום, היא לגרום לציבור המערבי להשפיל ולתקוף בסופו של דבר את האוכלוסייה המוסלמית כולה, כדי לגרום לאוכלוסייה המוסלמית כולה להתמרד ולהצטרף לדאע״ש. זה דבר בסיסי מאוד״.