Does Your Family Make You Smarter?

רמת האינטלגנציה של בני אדם במדינות שונות ברחבי העולם, כפי שהיא נמדדה במבחנים הסטנדרטים, לא נשארה מקובעת לאורך העשורים האחרונים. למעשה היא עלתה באופן רציף מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת, בערך בשלושה אחוזים בכל עשור. כך לפי פרופסור בדימוס ג׳יימס פלין, מאוניברסיטת אוטגו בניו זילנד.

פרופ׳ פלין פרסם את ממצאיו, שקיבלו תהודה עצומה, בשנות ה-80, ומאז הם ידועים בשם ״אפקט פלין״. הממצאים הכריעו מחלוקת רבת שנים שהייתה בין התומכים בתורשה לבין התומכים בסביבה, בשאלה איזה גורם משפיע יותר על רמת המשכל: מאחר שהגנים שלנו לא יכולים לעבור שדרוג בקצב מהיר כל כך, נראה ברור שלסביבה שבה בני אדם חיים יש השפעה מכרעת על העליה ברמת המשכל.

לפי פלין, העליה הזאת, שנגרמת מהשפעת הסביבה, הולכת יד ביד עם המודרניזציה שהביטוי שלה הוא יותר שנות לימוד בבית הספר ויותר מקצועות שדורשים חשיבה מופשטת ויכולות אנליטיות. ״לאבי למשל, לא הייתה יכולת חשיבה מופשטת״, מספר פלין בראיון טלפוני. ״הוא נולד ב-1885, והיה אדם משכיל שקרא הרבה ספרים. אבל היו לו דעות גזעניות מאוד. כששאלתי אותו איך היה מרגיש לו התעורר בוקר אחד והיה מגלה שהוא שחור, הוא ענה לי: ‘זו השאלה הכי טיפשית ששמעתי, איפה ראית שמישהו קם בבוקר וגילה שהוא שחור׳״.

אבל לפי פלין, העובדה שיש לנו יכולות מנטליות חדשות אינה אומרת שאנחנו הופכים ליותר אינטליגנטים. ״לא היה שדרוג בחומרה של המוח. לכן יותר מדויק יהיה לומר שאנשים מגיבים לדרישות של הסביבה. אם אנשים שחיו ב-1900 היו נולדים היום, רמת המשכל שלהם הייתה עולה באופן דומה לאלה שנולדו בתקופה שלנו״.

בספרו החדש פונה פלין להבדלים ברמת המשכל שבין אנשים בתוך אותו דור. פלין רצה לבדוק כיצד משפיעים הגורמים הסביבתיים, במקרה הזה הסביבה המשפחתית שבה גדלים הילדים, על ההבדלים ברמת המשכל שלהם.

פרופסור ג׳יימס פלין

כדי לבדוק זאת פיתח פלין שיטת מדידה מיוחדת הבודקת את ההשפעה שיש לסביבה המשפחתית על יכולות מנטליות שונות, כולל אוצר מילים, ידע כללי, חשבון ועוד. פלין טוען ששיטת המדידה שפיתח יכולה לזהות באיזה גיל ההשפעה המשפחתית פוסקת וגורמים סביבתיים אחרים כמו בית ספר וחברים מקבלים חשיבות רבה יותר.

לפי ממצאיו, ״לפחות עד גיל בית ספר, לסביבה המשפחתית יש השפעה מכרעת על הישגיהם של ילדים ביכולות מנטליות שונות, אבל יותר מאוחר ההשפעה הזאת מתמוססת. אבל היא מתמוססת בזמנים שונים לגבי יכולות שונות. למשל בחשבון, בגיל 12 בערך, כל ההשפעה שהייתה למה שלימדו בבית, נמחקת מול האופן שהילד מגיב למה ולאיך שלומדים בבית הספר. לעומת זאת, לגבי אוצר מילים, בניגוד למה שמקובל לחשוב, השפעת ההורים נמשכת עד לשנות ה-20 המוקדמות״.

בגיל 20 בערך, טוען פלין, ״השפעת המשפחה על היכולות המנטליות מתמוססת לעומת ההשפעה שיש לגורמים גנטיים, ובגילאים האלה יש לבני אדם נטייה להתחבר עם אנשים ולפנות ללימודים שתואמים במידה רבה את היכולות המנטליות שיש להם״, וכך היכולות המנטליות שלהם יישארו מקובעות ברמה הזאת.

אבל יש גורם נוסף, לפי פלין, שאנשים רבים לא מודעים אליו: גורם המקריות, שאינו קשור לתורשה או לסביבה. ״לאורך כל החיים, עד למוות, 20 אחוז מהשונות ברמת האינטליגנציה אצל כל אדם, תלויה לטוב ולרע בגורמים מקריים: אם הייתה לך תאונה טראומתית בגיל צעיר, פיטרו אותך מהעבודה, או נאלצת להפסיק לימודים בגלל בעיות כלכליות, אלו גורמים שאינם תלויים באדם. אבל כל אדם יכול ליצור בעצמו גורמים שישפיעו לטובה על היכולות שלו. למשל למצוא עבודה הדורשת יכולות גבוהות יותר, או לחזור ללימודים גם בגיל מבוגר״.

הספר מלא וגדוש בטבלאות שבהן פלין מנסה להסביר את שיטת המדידה המיוחדת שפיתח. הן מקשות מאוד על הקריאה ודורשות ידע מסוים במתמטיקה ובסטטיסטיקה. אבל אפשר גם לדלג עליהן, ולהאמין, או לא, למסקנות שאליהן הגיע מתוך רצף הטיעונים שהוא מעלה. בכל מקרה, הספר שווה קריאה או דיון, ולו בגלל הראייה האופטימית שלו לגבי היכולת של כל אדם להמשיך לשפר את יכולותיו המנטליות לאורך כל חייו.

להיכנס לרכב ולנסוע בשמים

תשכחו מזה שמכוניות מעופפות זה רק בחלומות. חברת “אובר”, שמספקת שירותי תחבורה שיתופית, פרסמה לפני חודש “ספר לבן”, מסמך שבו היא מציגה את החזון שלה למכוניות מעופפות בתוך חמש שנים

Fast-Forwarding to a Future of On-Demand
Urban Air Transportation

חברת ״אובר״, שהצליחה להרתיח את נהגי המוניות, ולפתח מכוניות ללא נהג, סימנה כעת שאיפה גבוהה הרבה יותר: לבנות מערכת של מכוניות מעופפות שיספקו שירותי נסיעה עירונית ובין-עירונית, לפי הזמנה.

בספר הלבן שפרסמה בשם ״מתקדמים במהירות לעתיד עם תחבורה עירונית אווירית, לפי הזמנה״, היא פורשת את עיקרי הפרויקט שלה שקיבל את השם Uber Elevate (בתרגום חופשי, ״אובר נוסק״).

״דמיינו לעצמכם נסיעה לעבודה מהמרינה בסן פרנסיסקו למרכז המסחרי בסן חוזה, נסיעה שלוקחת כשעתיים, תוך 15 דקות בלבד״, הם כותבים בהקדמה. בהמשך הם מסבירים מדוע החזון הזה ממש הכרחי לביצוע: ״בדיוק כפי שגורדי שחקים אפשרו לערים לנצל ביתר יעילות כמות מוגבלת של קרקע, כך תחבורה עירונית אווירית תשתמש במרחבים האוויריים כדי להקל על עומס התחבורה שעל הקרקע״.

ואיך זה יהיה אפשרי? לפי אובר ״רשת של כלי טיס חשמליים קטנים שמתרוממים ונוחתים באופן אנכי, יאפשרו הובלה מהירה ואמינה בין הפרברים לעיר, ובסופו של דבר, בין ערים״.

אובר, שאינה מייצרת מכוניות בעצמה, זורקת את הכפפה לחברות שכבר התחילו לייצר דגמים ניסיוניים של רכבים כאלה, ביניהן ״טרה-פוגייה״ ו״ג׳ובי אוויאשן״. באובר מאמינים שהטכנולוגיה הדרושה למכוניות האלה תבשיל בעוד כחמש שנים. נראה שלארי פייג׳, מנכ״ל גוגל, מסכים איתם: הוא עצמו השקיע בשתי חברות שמייצרות מכוניות מעופפות.

באובר מודעים לכך שמומחים רבים הביעו דעה נחרצת נגד הרעיון, ביניהם מומחה האווירונאוטיקה ריי מורגן, שאמר לניו יורק טיימס: ״זה לא ריאלי, מה שיתקבל בסוף זה מטוס גרוע ומכונית גרועה״. למעשה הם עצמם מפרטים בספר הלבן שלהם רשימה חלקית של האתגרים העומדים בפני חזון המכוניות המעופפות: עלויות ומחיר, בטיחות, טכנולוגית סוללות, רעש שהרכב מייצר, אימון של הנהגים ופיקוח על התנועה האווירית.

אחד האתגרים היותר קשים, כפי שאובר מודה, הוא נושא ההמראה והנחיתה האנכית. ״זה נושא של רישיונות חדשים שלא ניתנו בעבר, ורישיונות לכלי טיס מסוג חדש, ממה שידוע בעבר, מתקדמים לאט מאוד״.

אחד האנשים שמתחברים לחזון של אובר בהתלהבות רבה הוא היזם והממציא קארל דיטריך, ד״ר בהנדסת אווירונאוטיקה, שהטיס בעצמו את האב-טיפוס של המכונית המעופפת שלו, שכבר עשתה מאות שעות טיסה בשמים, ושיותר מ-100 אנשים כבר שילמו מקדמה כדי להיכנס לרשימת ההמתנה לרכוש את הדגם הראשון של ה״טרנזישן״.

״הקושי הגדול ביותר הוא לא הטכנולוגיה אלא הרגולציה״, הוא אמר בראיון לאפוק טיימס. ״כלי התחבורה המשולב צריך לעמוד בסטנדרטים המחמירים של רשות התעופה האמריקנית וגם בסטנדרטים הגבוהים של הבטיחות הנדרשת במכונית. למשל, כדי לייצר מטוס יעיל, צריך לעשות אותו כמה שיותר קל. אבל כדי להפוך מכונית לבטוחה, דווקא צריך להוסיף לה משקל״.

דיטריך גם לא מתרגש מאלה שטוענים שבסופו של דבר זה יהיה מטוס גרוע ומכונית גרועה. ״הם צודקים בכך שתמיד תהיה פשרה בביצועים. אבל הם בדרך כלל משתמשים בטיעון הזה כדי לומר שלא יהיה שוק לכלי רכב כזה, וזה בהחלט לא נכון. קחו לדוגמה מטוסי ים. נעשו בהם פשרות גדולות בביצוע בגלל המגלשיים. אבל אף אחד לא אומר שאין שוק למטוסי ים. כך גם במקרה שלנו – אנחנו מאמינים שמדובר בשוק גדול יותר מאשר מטוסי ים, כי הכלי הזה יוכל לקחת אותך מדלת לדלת, ולספק ערך מוחשי ללקוחות״.

אדם אחר שמתחבר בהתלהבות לחזון המכוניות המעופפות הוא פרופסור היינריך בולטהוף, שמוביל את המחקר בנושא מטעם האיחוד האירופי. בראיון לאפוק טיימס הוא הסביר שהבעיה המהותית היא כיצד ניתן יהיה לאפשר לאנשים לשלוט בקלות ובאופן בטיחותי בכלי טַיִס, ללא צורך בהכשרה ארוכה ויקרה. לדעתו הדרך הפשוטה ביותר לוודא שהשליטה בכלי הטַיִס העתידניים תהיה קלה ובטיחותית היא לקחת את השליטה מהאדם. מזל״טים אוטונומיים, כאלה שיוצאים למשימות ללא צורך בשליטת אדם, כבר קיימים ועובדים טוב מאוד. כל מה שנותר הוא לבנות מזל״ט שיכול לשאת בני אדם.

בולטהוף מאמין שכמו המכוניות האוטונומיות שמפתחות היום חברות כמו גוגל, המכוניות המרחפות הראשונות יהיו דווקא כאלה שלא נצטרך ללמוד להטיס, כי הן יטיסו את עצמן. ״לפני עשר שנים, אם היו שואלים אותי אם יהיו לנו מכוניות אוטומטיות הנוסעות בכבישים, הייתי ספקן מאוד, אבל עכשיו יש לנו כאלה. נסעתי באחת כזאת. את הטכנולוגיות של מצלמות וחיישנים הבוחנים מה קורה מסביב לרכב אנחנו מצפים לראות גם במכוניות המעופפות״.